ראה מעשה/סימן י"ב

סימן יב

'אני אהבי אהב ומשחרי ימצאנני, עשר וכבוד אתי, הון עתק וצדקה, טוב פריי מחרוץ ומפז, ותבואתי מכסף נבחר, באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט, להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא' (משלי ח)

נראה לרמוז פסוקים הנז', מבלי להאריך בדקדוקים, בהקדים עניין יקר ונעים:

מעשה רב, הובא בס' נועם המדות ח"ב סי' קל"ז.

כי קיסר אחד, שאל ד' שאלות מילד מסכן וחכם, ואלו הם:

[א] למה היאודים כאשר נכנסים להתפלל הם שמחים וטובי לב, לא כן הערלים נכנסים בלב נשבר ונדכה, פורשים ובוכים בדמעות שליש?

השיב לו הילד, שאנחנו מתפללים לאל חי וקיים, ולכן מתפללים בלב שמח, לא כן הערלים, אשר זוכרים מיתת אלוקיקם, ונוכח פניהם תלוי ועומד, לכן הם בוכים.

[ב] שאל, למה הערלים העשירים מלאים כל טוב יותר מהיאודים? השיבו, דהיינו, הואיל ומת אלקיקם, חלקו בניהם הירושה ונחלתו יאכלון, ממון וכסף ושוה כסף, ובתים מלאים כל טוב, לא כן עם בני ישראל אלקיהם חי וקיים, ואוכלים פרותיהם בעוה"ז בתורת מתנה, וצדקה תהיה לנו.

עוד שאל שאלה [ג'] למה הערלים מניחים את המת שלהם שנים או שלשה ימים, ולכל הפחות כ"ד שעות, ואח"כ קוברים אותו, לא כן העברים, אם מת אחד מילדי העברים, תכף בצאת נפשו, תצא רוחו ישוב לאדמתו, רצים תכף שיגיעו לקוברו, יפה שעה אחת קודם, ואסור בלינה?

השיבו, מפני שיעקב ועשו חלקו העולם הזה ועוה"ב, עשו נטל עוה"ז, ויעקב עוה"ב, ולכן הערלים הם בני עשו, אינם יכולם לצאת מנחלת אבותם, עד אשר יסריחו ויעלה בואשם וצחנתם, לא כן עם בני ישראל, הם פה גרים, וחושבים ורוצים ללכת למחוז חפצם לארץ העליונה מהאי עלמא דשקרא לעלמא דקושטא, ארץ חפץ היא ארץ החיים מנת חלקם, חלק יעקב, יפה שעה אחת קודם.

עוד שאלה [ד'] למה הערלים אין משיאין בנותם ער אשר יגדלו מבת שלשים שנה ומעלה, לא כן בנות ישראל המה יהיו לאנשים מבנות יו"ד שנה עד שנים עשר שנה למרבה, סמוך לפרקן ?

השיבו, מפני שפעם אחת גדלה בת אחת מבנות ישראל וזנתה, וילדה אלוק' המצר להקב"ה, ומאותו יום ואילך התחילו להשיא בנותיהם קטנות, לא כן הערלים, כאשר ראו אותו מעשה, שגדלה בת ישראל וילדה אלוק', התחילו גם הם לגדל בנותיהם, אולי יזכו ללדת גם הם אלוקות. אזי פטרו לשלום וחבקו על זרועו ונשקו על פיו, ויצו לתת לו מבית גנזיו תכשיטים ודורונות לרוב, לעוצם פקיחותו והשכל דבריו הנעימים, עכ"ל, יעו"ש:

אלא מעתה, כל אלה משלי שלמה משמא דקב"ה ברוח הקדש, ז"א' אני אהבי אהב', ר"ל מי שעובד אותי מאהבה, אני אוהב אותו, וכמ"ש ז"ל 'גדול העובד מאהבה יותר מעובד מיראה' [סוטה דף ל"א]. וידוע, כי עובד מאהבה לבו שמח, ולא פסיק חוכא מפומיה כולי יומא, הסומך גאולה לתפלה, אדם כזה אני אוהב אותו כאברהם אבינו, שנאמר בו אברהם אוהבי. וכי תימא, ולמה העובד מאהבה שש ושמח ואינו מתפלל בלב נשבר ונדכה ובבכיה כמו הערלים? לזה תירץ, 'משחרי ימצאונני', אלו שבאים בשחר להתפלל ובלילה כד משחרי בכותלי ימצאונני, שאני חי וקיים ומצוי להם בכל עת קוראים אלי, הפך הערלים.

וכי תימא הואיל והקב"ה מצוי להם ואוהבם מאוד למה אינם עשירים כערלים ? לז"א, 'עושר וכבוד אתי הון עתק וצדקה', שאני חי וקיים וממוני תחת ידי אתי עמי, לכן 'טוב פריי מחרוץ ומפז' וכו', ר"ל טוב שאני נותן לכם פירות בעוה"ז, אבל הקרן שמור לעוה"ב. לא כן אלקיקם של ערלים מת, וחלקו הירושה קרנא ופירי ונתעשרו. וכן תמצא סופי תיבות ותבואתי' מכסף' נבחר', אותיות פר"י, שכל הממון שהוא עתה ביד ישראל, הוא פירות דוקא, אבל הקרן שמור לעוה"ב שהיא חלק יעקב.

והיינו טעמא שהמת אסור בבל תלין, משום 'באורח צדקה אהלך ובתוך נתיבות משפט' לעלמא דקושטא עולם האמת, תתן אמת ליעקב.

מזה הטעם גם בנות ישראל רוצות לינשא ועודן קטנות, כדי לחלק עם בעליהם בשכר הצפון להם לעולם האמת, כי תרי"ג מצות הם דאורייתא ושבעה דרבנן הם כת"ר, ופלגן בהדיהו, וזה 'להנחיל אוהבי י"ש', 'ואוצרותיהם' שהם הנשים 'אמלא', וכמ"ש ז"ל, ודוק היטב בסדרן של כתובים ותמצא נחת, ותשובת המינים היא כפורחת, הביטה וראה.

המוסר היוצא מזה, שצריך האדם שלא יהיה לו מדת העצבות שהיא מדת פלונית, ונתנו סימן 'עצ"ב מזריע זרע', מכח פלונית הדבוקה בו:

ובוא וראה מ"ש הרב מנורת המאור דף כ"ו ע"ב, וז"ל: יש בני אדם שמתעצבים הרבה, מרוע מזלם או בתלאות הזמן, או בגודל אנחות, ומתוך העצבות אינם יכולים לכוין בתפלתם ולהעמיק בדעות הפנימיות, כמו שמצינו ביעקב אבינו, שלא שרתה עליו רוח נבואה כל ימי אבלו, וגם הנביאים, שהיתה סרה מהם הנבואה במי עצבם, וזאת הסבה גרמה שלאחר חרבן הבית נטלה הנבואה מן הראוים לה, ועל כיוצא בזה אמרו, מצוה לשמח את עצמו לשם שמים, כמו שעשה אלישע, שאמר קחו לי מנגן, כדגרסי' בפרק אין עומדין דף ל"א, תניא, אין עומדין להתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של תורה, שנא' 'ועתה קחו לי מנגן' וכו', יעו"ש:

גם שם דף ל"ח ע"ג כתב, וז"ל: גדולה תפלה יותר ממעשים טובים ומכל הקרבנות, כדאיתא בפרק אין עומדין דף ל"ב, אמ"ר אלעזר, גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים כמרע"ה, ואפ"ה לא לא נענה אלא בתפלה, דכתיב 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה', וסמיך ליה 'עלה ראש הפסגה' וכו'. 

ואמ"ר אלעזר, גדולה תפלה יותר מכל הקרבנות, שנא' 'למה לי רוב זבחכם יאמר ה, וכתיב בתריה 'ובפרשכם כפכם אעלים עיני וכו' גם כי תרבו תפלה' וכו'. גדולה תפלה שהקישה הקב"ה לקטרת, שנאמר 'תכון תפלתי קטרת לפניך'. 

ואעפ"י שהי"ת עונה למתפלל בעת צרתו, יותר היא מקובלת המקדים תפלה לצרה, כדגרסי' בסנהדרין דף מ"ד, אמ"ר אלעזר, לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלא לא הקדים אברהם אבינו תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. 

גדולה תפלה שהקב"ה שומע תפלתם של ישראל ומרחם עליהם בעת צרתם, וכל האבות והנביאים סדרו תפלה לפניו בעד העולם ובעד בני ישראל עמו, ושמע תפלתם. אברהם אבינו ע"ה התפלל לפני הקב"ה, שנא' 'ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע, אולי יש חמשים צדיקים' וכו'. והקב"ה שמע תפלתו, שנא' 'ויאמר ה', אם אמצא בסדום חמשים צריקים' וכו'. יצחק אבינו ע"ה התפלל בעד אשתו לפני הקב"ה, ושמע תפלתו, שנאמר 'ויעתר לו ה. ואף רבקה התפללה, דכתיב 'ותלך לדרוש את ה. ושמע תפלתה, דכתיב 'ויאמר ה' לה, שני גוים בבטנך' וכו'. יעקב אבינו ע"ה התפלל, דכתיב 'הצילני נא' וכו', ושמע תפלתו, דכתיב 'ויבא יעקב שלם'. מרע"ה התפלל בעד ישראל, דכתיב 'ויחל משה את פני ה' אלקיו', ושמע תפלתו, דכתיב 'ויאמר ה' סלחתי כדברך'. אהרן התפלל בעד העם, דכתיב 'ויתן את הקטרת', והקטרת חביבה כתפלה, דכתיב 'תכון תפלתי קטרת לפניך', ושמע תפלתו, וכתיב 'ותעצר המגפה'. פנחס התפלל ושמע תפלתו, דכתיב 'ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה'. יאושוע התפלל, שנא' 'ויפול על פניו ארצה', ושמע תפלתו, דכתיב 'ויאמר ה' ליאושוע קום לך למה זה אתה נופל על פניך', כלומר שמעתי תפלתך. חנה התפללה, דכתיב 'ותתפלל חנה', ושמע תפלתה, דכתיב 'לנער הזה התפללתי' וכו'. שמואל התפלל ושמע תפלתו, דכתיב 'ויצעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה. דוד התפלל, דכתיב 'נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו', ושמע תפלתו, דכתיב 'ויעתר ה' אל הארץ ותעצר המגפה מעל ישראל'. שלמה התפלל, דכתיב 'ויעמוד שלמה לפני מזבח ה' נגד כל קהל ישראל, ויפרוס כפיו אל השמים', ושמע תפלתו, דכתיב 'ויאמר ה' שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננת לפני'. אליהו התפלל, דכתיב 'ענני ה' ענני' וכו', ושמע תפלתו, דכתיב 'ותרד אש האלקים מן השמים, ותאכל את העולה ואת העצים' וכו'. אלישע התפלל, דכתיב 'ויבא ויסגור הדלת בעד שניהם, ויתפלל אל ה, ושמע תפלתו, דכתיב 'ויפקח הנער את עיניו'. חזקיהו התפלל, דכתיב 'ויתפלל חזקיהו אל ה וכו', ושמע תפלתו, דכתיב 'שמעתי את תפלתך' וכו'. 

וכן עשו הצדיקים והחסידים אשר בכל דור ודור, התפללו בלב שלם, והקב"ה שמע את תפלתם. ומובטח לנו כי כשיתפללו ישראל והמובחר שבהם בכל דור ודור, ויבקשו מהקב"ה שיזכור להם ברית אבות וברית י"ג מדות שהודיע סודו למרע"ה שהן מדות שאינן חוזרות ריקם, כשיתפללו בתשובה ובלב טהור שהאל יתברך ישמע תפלתם ויצילם מצרותם, עכ"ל. 

אלא מעתה קם דינא מ"ש מרן והפוסקים ז"ל ומסודר בספר קשר גודל סי' י"ב, קצת דיני תפלה, והיתה מסלה.

[א] אין לנענע גופו בתפלת י"ח שהוא כעומד לפני המלך, מהר"י סרוק והרמ"ע.

[ב] לא ישמיע לאזנו בתפלתו, רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע, בדק הבית סי' ק"א ופר"ח. 

[ג] ישהה מעט קודם שיתפלל, ובשירה חדשה יחשוב גדולתו יתברך ונפלאותיו שעשה עמו, ואשר הוא עני ואביון מתורה ומצות, ונקבר עני אפל שפל גלמוד. זה"ק ואחרונים. 

[ד] יחשוב שהוא נגד א"י וירושלם ובית המקדש ובית קדשי הקדשים, סי' צ"ד. 

[ה] לא יעמוד ולא ישב בתפלה אצל רשע וכו', ס' החסידים סי' תשע"ב. 

[ו] צריך להיות נכון במחשבה ודבור וכוונה בתפלה, והאריך מאוד בזה, ואסף וקבץ במימר קדישין הרב שלמי צבור מדק"א ואילך, והראה כי תפל"ה גימטריא בכונ"ת הל"ב. סדור הרב יעב"ץ. וכן כתב הרב אבודרהם. 

[ז] צריך לסמוך גאולה לתפלה, וכמה מעלות בזה. עי"ש דק"א. 

[ח] מנהגי שרשי התפלות, אין לשנות ממנהג הקדום, כי י"ב שערים כנגד י"ב שבטים, והתפלות כל אחת עולה בדרך אחר, ותפלת נוסח הספרדים עולה בכל אחד מי"ב שערים, האר"י ז"ל. 

[ט] לענין דינא אשכנזים המתפללים עם ספרדים וספרדים המתפללים עם אשכנזים, יצאו י"ח תפלה, שער אפרים סי' י"ב. 

[יוד] מנהג סדר הספרדים הוא הנכון, כי הכל בלשון צח וברור. מהרשד"ם ומשא מלך. 

[יא] מי שאין לו יד בקבלה, אין לומר ולהזכיר ואפי' להרהר בסודות הכתובים בסדור האר"י ז"ל באין מבין, והוא קרוב להפסד רח"ל, מחזיק ברכה סי' רע"ד. 

[יב] מי שאין לו יד בדרך הסוד אל יתפלל מתוך סדור האר"י ז"ל כי הוא יוהרא וגונב דעה. שם. 

[יג] ושחרית יעמוד להתפלל כשיאמר 'תהלות לאל עליון', ובערבית כשמתחיל הש"ץ הקדיש. שיירי כנה"ג סי' צ"ג. 

[יד] יקבע מקום לתפלתו, וכל שהוא ארבע אמות חשוב מקום אחד. ואם מתפלל בביתו, יקבע מקום שלא יבלבלוהו. סי' צ' והאחרונים. 

[טו] לא יתפלל נגד דברים המצוירים אע"פ שאינם בולטים. ואם יקרא נגד כותל או בגד מצויר, יעצים עיניו, שם. 

[טז] אסור להתפלל נגד המראה אפילו עיניו סגורות. הרדב"ז סי' ק"ז. 

[יז] קודם שיתפלל, יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו. סי' צ"ב. 

[חי] מותר לרוק בבית הכנסת, ויכסה בגמי או ידרסנו ברגליו. סי' צ'. 

[יט] ובתפלת י"ח אסור לרוק, ואם א"א, מבליעו בכסותו. ואם הוא אסטניסף זורקו לאחוריו. ואם א"א, זורקו לשמאלו ולא לימינו, וכ"ש לפניו. סי' צ"ו. 

[כ] לא יגע בשוק וירך ובמקומות המכוסים, ולא יחכך ראשו בידו. וכן יזהר שלא יגע בצואת האוזן והאף. סי' ד' וסי' צ"ב, ועי' במחב"ר שם. 

[כא] תינוק שהטיל מים בבית הכנסת, ישתוק עד שיביאו מים. ואם המים רחוקים, יש להקל, והוא ספיקא דרבנן. ומהיות טוב אם אפשר ישימו בגד עליהם. 

[כב] המתפלל יכוין בלבו פירוש המלות, ויחשוב כאלו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות, ויחשוב שאם לפני מלך בשר ודם מדבר, היה מסדר דבריו ומכוין יפה, על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ויחשוב בדברים המכניעים את הלב, סי' צ"ח עי"ש. 

[כג] לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה, ולא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים, אלא מתוך שמחה, כגון דברי תנחומא של תורה, סי' צ"ג. 

[כד] לא יעמוד להתפלל מתוך פלפול, אלא מתוך הלכה פסוקה. שם: