קריאת האהוב האלוהי/שבעת הגיאיות
חיבור מיסטי מאת בהאא אללה. נכלל באסופה קריאת האהוב האלוהי.
מוגש בתרגום חדש של תלמידות ותלמידי הקורס "מסע בערי הסוד האלוהי: קריאה במיסטיקה בהאאית" באוניברסיטה העברית בירושלים, תשפ"ד.
עמק החיפוש
7- הראשון הוא עמק החיפוש. הבסיס של העמק הזה הוא סבלנות; ללא סבלנות, הנוסע במסע הזה לא יגיע לשום מקום ולא ישיג שום מטרה. גם לא צריך להיות מדוכדך: אם הוא שואף במשך מאה אלף שנים ועדיין לא מצליח לראות את היופי של האל, הוא לא צריך להיכשל. מי שמחפש את הכעבה של "עבורנו" ישמח בבשורות "בדרכינו נדריך אותם ללא ספק".[18] בחיפושם, הם חגרו בעקשנות את מותני השירות ובכל רגע הם יוצאים ממישור חוסר תשומת הלב אל תחום החיפוש. שום שמא לא יעצור אותם, ושום עצה לא תרתיע אותם.
8-על המשרתים הללו מוטלת החובה לטהר את הלב, שהוא מקור אוצרות אלוהיים, מכל תכונה. תתרחקו מלהיות כמו הסבים וההורים שלכם ולהיות אחריהם. וסגר את הדלת של ידידות ועוינות על כל אנשי כדור הארץ.
9-במסע זה, המחפש מגיע לתחנה שבה הוא רואה את כל הדברים שנוצרו משוטטים מוסחים בחיפוש אחר האמת. כמה יעקב יראה בחיפוש אחרי יוסף, כמה מאהב יראה, ממהר לאהובים. עולם של נשמות מעריצות יהיה עד להתחקות אחר דרכו של הנערץ! בכל רגע הוא מוצא עניין כבד, בכל שעה הוא נעשה מודע לתעלומה חדשה. כי הוא ניתק את לבו משני העולמות ויצא לכעבה האהובה. בכל צעד, סיוע מהממלכה הבלתי נראית ילווה אותו והלהט של חיפושיו יגדל.
10- בן אדם צריך לשפוט את החיפוש על פי אמות המידה של האהבה.19 זה קשור לכך שיום אחד הם באו על משוגע שמסנן את האבק, דמעותיו זורמות למטה. הם שאלו, "מה אתה עושה?הוא אמר: "לילא אני מחפש אותך". "אוי לך!" הם קראו, "לילא היא רוח טהורה, ובכל זאת אתה מחפש אותה בעפר!" הוא אמר, "אני מחפש אותה בכל מקום. בסוף אני אמצא אותה איפשהו."
עמק האהבה
13- במסע הזה, מי שהולך בדרך זו חי בכל בית, צנוע ככל שיהיה, ומתגורר בכל ארץ. בכל פנים הוא מחפש את יופיו של חבר; בכל תחום הוא מחפש את אהובתו. הוא מצטרף לכל קבוצה ומבקש לחלוק עם כל נשמה, עד שבאיזה לב הוא מבחין בסוד האהוב, או מול מהו יופיו של האהוב.
14- ואם בעזרת האולוהים, במסע זה ימצא זכר לחבר חסר עקבות, וישאף את ריח יוסף האבוד מאלוהי השמים, הוא יצעד היישר אל עמק האהבה ויתכלה באש של אהבה. בעיר זו מגיעים לשמי ההתלהבות, השמש מאירה את העולם, ואש האהבה נדלקת. כשאש האהבה בוערת, היא הופכת לאפר.
15- אבל עכשיו הוא הולך בדרך זו, ללא תשומת לב לעצמו ולכל דבר אחר מלבדו. הוא לא רואה לא בורות ולא ידע ולא ספק ולא ודאות הוא לא מבדיל בין בוקר ההדרכה לליל החושך הוא בורח מחוסר האמונה והאמונה, ומוצא שלווה בלבו ברעל הקטלני.מסיבה זו אמר "אל-עטאר":
כי הכופר הוא הדרכה מוטעית, עבור המאמינים היא אמונה,
עבור הלב של (אל-עטאר) הוא אטום של הכאב שלך.
16- התוצאה של הדרך הזו היא כאב, ואם אין כאב, המסע הזה לא יסתיים לעולם. במישור הזה, המאהב חושב רק על האהוב, ורק החבר מחפש מקלט. בכל רגע הוא מקריב מאה חיים בדרכו של האהוב, ובכל צעד, הוא מקריב לו אלף קרבנות.
17- אחי! עד שתיכנס למצרים של אהבה, לעולם אל תסתכל ביופיו של הצדיק הדומה ליוסף; ואפילו, כמו יעקב, עזוב את עיניך החיצוניות, לעולם אל תפתח את העין הפנימית שלך (לבך), עד שאתה בוער באש האהבה.
18- האוהב אינו מכבה דבר ואינו נפגע: רואים אותו מתקרר באש ומתייבש בים.
המאהב הוא זה שמתקרר באש הגיהנום
היודע הוא זה שמתייבש בים.
עמק הידע
(23) ואם, באישור הבורא, ימלט האוהב מציפורניו של נשר האהבה, הוא ייכנס לעמק הידע וייצא מהספק אל הוודאות, ויפנה מאפלת התשוקה הסוררת אל עבר האור המנחה של היראה מפני האלוהים. עינו הפנימית תיפתח והוא ישוחח בחשאי עם אהובו; הוא יפתח את שערי האמת והתחינה ויסגור את דלתות החשק הבטל. בעמק הזה, הוא מסתפק בגזרה האלוהית, ורואה במלחמה שלום, ובמוות מוצא את משמעות חיי הנצח. בעיניים פנימיות וחיצוניות כאחד, הוא עד למסתורין של תחיית המתים בתחומי הבריאה ובנשמות בני האדם, ובלב רוחני תופס את חוכמת האל בגילוייו האינסופיים. בים הוא מוצא טיפה, ובטיפה הוא רואה את סודותיו של הים.
תבקע את לב האטום, והנה!
בתוכו תמצא שמש.[1]
(24) בהתבוננות דרך עין של תובנה טהורה, הנודד בעמק לא רואה בבריאה האלוהית אף סתירה או חוסר התאמה, הוא אומר שוב ושוב בקול רם: "לא תוכל לראות אף פגם ביצירת אלוהי החסד. תנסה להסתכל שוב: האם אתה רואה אפילו פגם בודד?".[2] הנווד רואה את הצדק בעוול, ובצדק הוא רואה חסד. באי הידיעה הוא מוצא מידע חבוי רב, ובידיעה מתגלות לו אינספור חוכמות. הוא יוצא מגופו כאילו היה בכלוב, מצליח לשחרר את מעצרי התשוקה ולתקשר עם בני ממלכת האלמוות. הוא מתקדם בסולמות האמת הפנימית ומשם מזנק לגן העדן של המשמעויות הפנימיות. הוא רוכב על גל ה: "אנחנו בטוח נראה להם את הסימנים שלנו בעולם ובתוכם", ומפליג בים של "עד שיתברר להם שזו האמת".[3] אם יתקל בחוסר צדק, הוא מתחייב כי תהיה לו סבלנות, ואם יתקל בזעם, יפגין אהבה.
עמק האחדות
(35) לאחר שעבר דרך עמק הידע, שהוא תחנת המגבלות האחרונה, מגיע הנווד לתחנת האחדות הראשונה, שותה מגביע האחדות ומתבונן בגילויי היחידנות. בתחנה זו, הוא חודר את רעלות הריבוי, בורח ממחוזות הבשר, ועולה על גן העדן של האחדות. באוזן אלוהים הוא שומע; בעין אלוהים הוא צופה במסתורי הבריאה האלוהית. הוא נכנס לתוך המקדש הפנימי של החבר, וכאדם אינטימי, חולק את הביתן של האהובים. הוא מושך את יד האמת משרוולו של המוחלט וחושף את מסתורי הכוח האלוהי. הוא אינו רואה בעצמו לא שם לא תהילה ולא דרגה, אלא מוצא את שבחו שלו בשבחו של אלוהים, ובשם אלוהים ראה את שלו. מבחינתו, "כל השירים הם מהמלך הריבון ההוא" [4] וכל מנגינה ממנו. הוא יושב על כס המלכות של "אמור, כל הדברים הם של אלוהים" ונשען על מושב "אין כוח ואין עוצמה אלא באלוהים לבדו" [5]. הוא התבונן בכל הדברים בעין האחדות, ראה את קרניה השופעות של שמש האמת הזוהרות משחר המהות האלוהית על כל הנבראים כאחד, ורואה את אורות האחדות משתקפים על כל הבריאה.
(36) זה ידוע לכבודך שכל הווריאציות אשר רואה הנווד בשלבי מסעו במחוזות ההוויה נובעות מחזונו שלו. ניתן דוגמה לכך, שהמשמעות תתבהר במלואה. חשוב על השמש הגלויה: למרות שהיא זורחת באותו הזוהר על כל הקיום, ובהוראת אדון ההתגלות מעניקה אור על כל הדברים, עדיין בכל מקום היא הופכת לגלויה ושופכת את השפע שלה בהתאם לפוטנציאל של אותו המקום. למשל, במראה היא משקפת דיסק וצורה משלה, וזאת בשל בהירות המראה עצמה. דרך קריסטל היא גורמת לאש להופיע. ובדברים אחרים היא מראה רק את השפעת הזוהר שלה אבל לא את הדיסק המלא שלה. ואף על פי כן, על ידי השפעה זו, לפי ציווי הבורא היא מאמנת כל דבר בהתאם ליכולתו, אפילו כפי שאתה צופה.
עמק ההסתפקות
(61) הנוסע, לאחר שחצה את המישורים הגבוהים של המסע השמימי הזה, נכנס לתוך עיר ההסתפקות. בעמק זה הוא חש את משבי ההסתפקות האלוהית המנשבים ממישור הנפש. הוא שורף את צעיף הרצון, ותוך שהוא תופס דרך עיניו פנימה והחוצה בתוך וללא כל הדברים היום בו "האל יספק כל אדם בשפע לו הוא זקוק".[6] מצער הוא נהפך לאושר, מאבל לשמחה, ומייסורים ודיכאון לעונג והתלהבות.
(62) למרות, שכלפי חוץ נראה, הנוסעים בעמק זה עשויים להתעכב על גבי האבק, הם בחשאי מוכתרים בפסגות המשמעות המיסטית; הם מתכבדים בפרסי גן העדן הנצחיים ושותים את היינות העדינים של הנפש.
(63) הלשון נכשלת בתיאור שלושת עמקים אלה, והדיבור קצר מלהכילם. העט אינו פוסע בזירה זו, הדיו משאיר כתם ותו לא. בתחנות אלו, לזמיר הלב ישנם זמירות וסודות אחרים, אשר גורמים ללב לזנק ולנשמה לזעוק, אך תעלומה זו של משמעות פנימית עשויה להישמע ברחש רק מלב אל לב, ולהתגלות רק מחזה לחזה.
האושר העילאי של היודעים המיסטיים יכול להיאמר מלב אל לבד בלבד,
אושר כזה שאף שליח אינו מסוגל לשאת ואף איגרת אינה מעזה למסור.[7]
כמה נושאים שלא נאמרו הותרתי מתוך חולשה;
שכן מילותיי יכשלו מלהעריכם וכל מאמציי יעלו בתוהו.[8]
(64) חבר יקר, עד שתיכנס לגן המשמעויות הנסתרות, לעולם לא תשתה משאר היין של עמק זה. ואם תשתה מכוס הסיפוק, תשחרר עצמך מהכבלים הגשמיים ותקשור עצמך באל. את חייך תחיה לאורו, ותציע את נשמתך למענו. וכל זאת, למרות שבעולם זה אין דבר מלבד האל: "אללה קיים, ומלבדו לא קיים דבר".[9] זאת, מכיוון שבשלב זה הנוסע רואה את יופיו של האל בכול. בלהבת האש הוא רואה את אור פניו; הוא חוזה בסוד האמת וקורא את חידת האלוהות, שכן שרף את החג'אב שכיסה את עיניו. במבט נוקב, הנוסע רואה את הבריאה החדשה, ובלב צלול וטהור חוזה באמיתות עדינות. המילים "ביום זה ראייתך התחדדה"[10] מתארות יותר מכל את מצבו של המאמין בעמק זה.
עמק המבוכה
(65) לאחר המסע במישורי הסיפוק הטהור, הנוסע מגיע אל עמק הפליאה ונזרק אל האוקיינוסים של הגדולה, ובכל רגע פליאתו גוברת. כעת, הוא רואה את ההתגלמות של העושר בתור עוני כשלעצמו, ואת המהות של העצמאות בתור אימפוטנציה צרופה. כעת, בעוד הוא מוכה הלם מיופיו של ריבון העולמים ; הוא שוב מותש מחייו שלו. כמה עצים מיסטיים סערת המבוכה הזו עקרה משורשיהם, וכמה נשמות היא שחקה והתישה. כי בעמק זה הנוסע נקלע לבלבול, אם כי בעיני מי שהשיג זאת, סימנים אלו מוערכים ואהובים. בכל רגע, הוא צופה בעולם מופלא ובבריאה חדשה, וממשיך מתדהמה לתדהמה, ונאבד ביראת כבוד אל מול מעשי ידיו החדשים של ריבון העולמים.
(66) ואכן, הו אחי, אם נהרהר בכל הנברא, נהיה עדים לאינספור חוכמות שלמות ונלמד אינספור אמיתות חדשות ומופלאות. אחת התופעות שנבראו היא החלום. הבט כמה סודות הופקדו בתוכו, כמה חוכמות נאגרו, כמה עולמות הוסתרו. התבונן כיצד אתה ישן בבית, ודלתותיו סגורות; ולפתע אתה מוצא עצמך בעיר רחוקה, שאליה אתה נכנס מבלי להזיז את רגליך או להתיש את גופך. מבלי להכביד על עיניך, הנך רואה; מבלי להטריד את אוזניך, הנך שומע; וללא לשון, הנך מדבר. וייתכן שכאשר יעברו עשר שנים, תהיה עד בתוך העולם הזמני הזה בדיוק לאותם הדברים שעליהם חלמת הלילה.
(67) ישנן חוכמות רבות עליהן ניתן להרהר בחלום, אשר אף אדם מלבד אנשי העמק הזה לא יכול להבין בתוך מציאותו. ראשית, מהו העולם הזה שבו ללא עין או אוזן או יד או לשון ניתן להשתמש בכל אלה? שנית, איך ייתכן שבעולם החיצון אתה רואה היום את השפעתו של חלום שהיית עד לו בעולם השינה לפני כעשור? התבונן בהבדל בין שני העולמות הללו ובמסתורין שהם מסווים, ובעודך מלווה באישורים אלוהיים תוכל להפוך אותם לתגליות שמימיות ולהיכנס לממלכות הקדושה.
עמק העוני והכיליון
(76) לאחר שטיפס בפסגות הגבוהות של הפליאה, הגיע הנוסע לעמק העוני האמיתי והכלום המוחלט. תחנה זו פירושה המוות של העצמי והחיים כאלוהים, כמו להיות עני מבחינה גשמית ועשיר רוחנית. עוני, כפי שמתואר כאן, פירושו להיות עני במה שנוגע לעולם הבריאה ועשיר במה ששייך לעולמות האל. כאשר האוהב האמיתי (המאמין) והחבר המסור יגיעו לנוכחותו של האהוב (האל), יופיו הקורן של האהוב ואש לבו של האוהב יציתו אש וישרפו את כל הצעיפים והעטיפות. כל מה שיש לו, מלשד העצמות ועד העור, יוצת, כך שלא יישאר דבר מלבד החבר (החלק הרוחני של המאמין). "כאשר פעם אחת זרחו תכונותיו של מי שהוא המלך הקדום (האל), אלה מזכירות את משה שנשרף מכל דבר שחלף."[11]
(77) מי שהגיע לתחנה זו, מתקדש מכל הדברים הקשורים לעולם. לפיכך, אם לאלה שהגיעו לאוקיינוס של נוכחותו (של האל) יתגלה שאין דבר מהדברים המוגבלים של העולם המתכלה הזה, בין אם עושר ארצי או דעות ארציות, אין זה משנה. משום שמה שנמצא עם בריאותיו (של האל) מוגבל על ידי המגבלות שלהם, ואילו מה שיש עם אלוהים נבדל ממנו. יש להרהר באמירה זו לעומק, כדי שכוונתה תהיה ברורה. "אכן ישתה הצדיק מהכוס הצוננת במזרקת הקמפור".[12] אם המשמעות האמיתית של המילה "קמפור" תהיה ידועה, הכוונה שלנו תהפוך לאמת.
(78) תחנה זו היא אותו עוני שעליו נאמר: "עוני הוא כבודי".[13] לעוני הפנימי והחיצוני יש שלבים רבים ומשמעויות רבות שלא חשבתי לנכון להזכיר כאן; לפיכך שמרתי אותם לזמן אחר, תלוי במה שאלוהים יחפוץ בו ומה חתום בגורל.
(79) זוהי התחנה שבה ריבוי כל הדברים נכחדים בעובר האורח; וארשת הפנים האלוהית, העולה מעל אופק הנצח, עולה מתוך החשכה; והמשמעות של "כל אשר על פני האדמה יעברו מן העולם, חוץ מפני האל" מתגלה.[14]
סיום
(85) בכל המסעות הללו על ההולך ברגל לא לסטות אך כחוט השערה מהחוק, כי זה אכן סוד הדרך ופרי עץ האמת. ובכל השלבים הללו עליו לאחוז בחוזקה את גלימת ההצטוות לכל מה שנצטווה ולאחוז בחבל ההמנעות מכל האסור כדי שיוכל ליטול חלק בספל החוק ולהתוודע למיסתוריות האמת.
(86) אם משהו מדבריו של משרת זה אינו מובן, או מוביל לתמיהה, יש לברר את הדבר שוב שללא ספק עלול להתעכב ושהמשעות עשויה לזרוח כפניו של האהוב היוצאות מתחנת הפאר.
(87) למסע זה אין סוף ויזואלי בעולם זמני זה, אבל ההולך בשביל המנותק - ירד מלפניו אישור ויזואלי ושומר המטרה יסייע לו - עשוי לחצות את שבעת שלבים אלו בשבעה צעדים אם לא שבע נשימות אם לא אפילו נשימה אחת אם אלוהים ירצה. זהו אות לחסדיו כל מי שירצה.
(88) אלו אשר ממריאים אל על בגן העדן של האחדות האלוהית ומשיגים את מעמקי הים של הניתוק, מחשיבים את העיר הזו שהיא תחנת החיים באלוהים כמדינה הנעלית ביותר של יודעי המיסטיקה והמולדת הרחוקה ביותר של האוהבים מלאי האמונה. אבל להעלמות הזו אחד מהאוקינוסים המיסטיים, זהו השער הראשון למצודת הלב, כלומר, הכניסה הראשונה של האדם לעיר הלב, והלב ניחן בארבעה שלבים, אשר יסופרו אם תמצא נפש קרובה.
העט התנפץ לרסיסים בבת אחת
הדף נקרע לשניים
עת אשר הגיע העט לתאר שלב שכזה