קרבן אליהו/אכילת מצה
אכילת מצה
[עריכה]ח. לאכול לחם ומצה בליל ט"ו בניסן העשוי במין דגן, שנאמר: [שמות יב יח] "בערב תאכלו מצות". ופירשו ז"ל בליל ט"ו בניסן, בין בזמן שיהיה שם פסח בין בזמן שלא יהיה שם.
שורש המצוה זו, לזכור שהיינו שם במצרים עבדים לעבדים אכזרים, והיו נותנים לנו פת בלי חימוץ המזיק האצטומכא, וגורם חולאים רעים, וממעט תאות המאכלים, והקדוש ברוך הוא הצילנו מידם. והנה עתה אנו מסובין כדרך המלכים האוכלים מטעמים.
וגם בא הרמז לאדם, שימעט במאכלו כדרך פת בלי חימוץ שאוכל מעט מזעיר, דיהיה מאכלו בזה העולם דרך עראי, כאורח נוטה ללון שאין לו פנאי להחמיץ פתו. ובא הרמז הזה בניסן, בהיות החודש המעורר התאוה הגופנית. שע"ז תקנו בזמן הזה ללמוד משלי[1] שהם דברי מוסרים ותוכחות, ומס' אבות שהן מילי דחסידותא, כדי להרחיק האדם מן העבירה, ואל יסיתהו הרווחת האויר שבימי ניסן ואילך. ולזה בא הציווי על אכילת בלי חימוץ שאדם אוכל ממנו מעט, רמז להפרישו מרבוי המאכלים הגורמים הביעוט כך כדרך "וישמן ישורון ויבעט", אלא יאכל כדי קיום הנפש בלבד, כדרך "צדיק אוכל לשובע נפשו", וזה מביאו להשפיל לבו ולהכיר לבוראו כנודע.
מצוה זו: פסחים פרק ערבי פסחים, והרמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ו. סמ"ג חלק עשין סי' מ'. סמ"ק סי' רי"ט. או"ח סי' תע"א. חלק אדם נתיב ה' ח"ד. כלבו סי' מ"ח. רוקח סי' רפ"ג. אגור סי' תק"ס. לוחות הברית דף שי"ג ע"א וע"ב. ספר המצות עשין קנ"ח.
[1] רבינו יונה דרשות על התורה [עמ' קצ"א] וז"ל: וגם נהגו לקרוא בכל שבת משבתות הספירה בספר משלי לפי שהתורה צריך שיקדום לה המוסר. ועי' באלשיך [פרשת אמור] והביאו חמדת ימים [ספירת העומר פ"א].