קרבן אליהו/איסור חמץ בתערובת
איסור חמץ בתערובת
[עריכה]ט"ז. שלא לאכול מדברים שיש בהם חמץ ואעפ"י שאין עיקר הדבר חמץ, כגון כותח הבבלי וכיוצא בו, שנאמר: [שמות יד כ] "כל מחמצת לא תאכלו". ופירשו ז"ל [פסחים מג ע"א] שענין הכתוב הזה יורה שכך סבלו הפירוש בו. ודעת הר"ם במז"ל [ספר המצות ל"ת קצח] שאם אין במאכלים אלו כזית חמץ בכדי אכילת פרס לא יהיה בו מלקות אלא מכת מרדות, לפי שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן. אבל אם יש בהם חמץ בכדי אכילת פרס אסור מן התורה בלאו, כלומר למלקות אבל לא לכרת, מכיון שנתערב ברוב, וכ"כ בחיבורו הגדול [הלכות חמץ ומצה פ"א ה"ו]. וא"כ יבא הלאו הזה דכל מחמצת להיכא שנתערב כזית חמץ בכדי אכילת פרס שיהיה בו לאו, כלומר מלקות ולא כרת. והרמב"ן ז"ל כתב היפך מזה, ועיין באורך בחינוך במצוה זו [מצוה יב].
ונראה בשורש מצוה זו לרמוז שאין לפניו יתברך לקיחת שוחד להוציא עבירה במצוה, אלא נותן עונש על העבירה בלבד ושכר אח"כ על המצוה. ולכן החמץ הרומז על יצה"ר כנודע שנתערב דברים המותרים כולם נאסרו ואפי' באלף לא בטיל רמז שלא יבטל המצוה לעבירה. כדרך שדרשו ז"ל במדרש משלי [הובא בילקוט משלי רמז תתקמ"ז] בפסוק "יד ליד לא ינקה רע" שלא יאמר האדם אעשה עבירה ביד זה ומצוה ביד וינקה זו לזו, יד ליד לא ינקה.
עוד בא הרמז בזה על ביטול הע"ז לגמרי, הוא יצה"ר הוא שטן הוא ע"ז, וכל מה שנתערב בו אסור אפי' בחליפי חליפין.
מצוה זו: פסחים פרק אלו עוברין ד', ופרק כל שעה ד' הרמב"ם ה' חמץ ומצה פ"א ה' ופ"ד ה'. סמ"ג חלק לאוין סימן ע"ט. או"ח סי' תמ"ו. רי"ו חלק אדם נתיב ה' ח' ה'. כלבו סי' מ"ח. אגור סי' תשל"ח. ספר המצות קצ"ח.
א"ה ע"כ שלחו לידי מזה שנים רבות ויהי אחרי כן בשריפה הגדולה אשר היה באזמיר יע"א בי"א לחדש מנחם אב התר"א נשרף שאר החיבור בעוה"ר ולא תפ"ץ.