קיצור שולחן ערוך קעו

סימן קעו – הלכות כלאי בגדים

סעיף א

• צמר רחלים ואילים עם פשתן אסור משום כלאים, בין שתפר בגד צמר או בגד פשתן אפילו בחוטי משי או בחוטי קנבוס בין שתפר בגד צמר בחוטי פשתן או בהיפוך, בין שקשר חוטי פשתן עם חוטי צמר, או שקלען יחד כל אלו אסורין משום כלאים. התוכף תכיפה אחת וקשרו, או שתכף שתי תכיפות אף על פי שלא קשר הוי חיבור לכלאים. ועל כן אסור לחבר בגד צמר בבגד פשתן אפילו על ידי סיכה, או מחט ללא חוט.

סעיף ב

• עורות הכבשים שעושין מהם בגדים, מותר לתפרן בחוטי פשתן ואין חוששין לנימות של צמר אף על פי שמתחברין בחוט הפשתן, משום דאלו הנימות של הצמר אינן חוטין ולא חשיבי ובטלי.

סעיף ג

• לחבר צמר ופשתים על ידי אמצעי, דהיינו חתיכת עור לתפור, או לקשור מצדו האחד צמר ומצדו השני פשתן, להרמב"ם אסור מן התורה ויש מקילין, ולכן לדידהו עורות התפורות יחד בחוטי פשתן, מותר לחברם תחת בגד צמר (ואף על פי שאפשר שהחוט של קנבוס שהוא תופר את העורות תחת הבגד של צמר, יכנוס בתוך חוטי פשתן שתפורין בהן העורות, לית לן בה) והכי נוהגין, אבל בעל נפש יש לו להחמיר כדעת הרמב"ם.

סעיף ד

• אפילו עשר מצעות זו על גב זה והתחתון כלאים, אסור לישב על העליון.

סעיף ה

• בגד גדול שכלאים מקצה אחד ממנו, אסור לכסות עצמו בו אפילו בקצה השני, אף על פי שהכלאים מונח על הארץ.

סעיף ו

• התופר כסות כלאים בשביל אינו יהודי תופרו כדרכו, אף על פי שהכסות מונח על ארכבותיו, ובלבד שלא יכוין להנות מה שמונח עליו. וכן מוכרי כסות שנושאין אותן על כתפיהן למכרן מותר, ובלבד שלא יכוונו שיגינו עליהם מפני הצינה או מפני הגשמים, ומכל מקום היראים נושאין אותן על גבי מקל.

סעיף ז

• מטפחת הידים וכן מטפחת שמקנחין בו אחר הרחיצה, ומטפחת השלחן שאוכלין עליו וכיוצא בזה, וכן שעל השלחן בבית הכנסת שקורין עליו, אסורים משום כלאים, וכן וילון אסור לעשות מכלאים, אבל פרוכת שלפני ארון הקודש מותר.

סעיף ח

• עגלות שיש להן מכסה, כרכרות או מכוניות להסעת אנשים, ויש מהם מחופים מבפנים בבגדי צמר שהם כלאים, כי מסתמא נתפרו בחוטי פשתן, מותר ללכת בהם ובלבד שיזהר שלא להשען בצדדין שיש שם כלאים. ומכל שכן שיזהר שלא לשבת על הכרים שהן כלאים ויש מתירין אפילו לישב על הכרים כיון שעשויים באופן שאין נכפפין על צדדי האדם.