קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון

הגדרה

אדם אמר שני דברים שונים, ודנים האם ללכת אחר תחילת דבריו או אחר סוף דבריו (הסוגיות בבבא מציעא קב: ותמורה כה:).
הלשון "תפוס" פירושה שהאדם נדבק ונתפס בדברים אלו, כלומר הוא תופס את הדברים הללו (רש"י פסחים נג: ד"ה רבי שמעון).
לדוגמא, המשכיר מרחץ לחבירו, ואמר לו "בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחודש", ונתעברה השנה (בבא מציעא קב:). וכן האומר "הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים" (תמורה כה:).
נקרא גם – תפוס לשון אחרון נקרא במקומות רבים גם "בגמר דבריו אדם נתפס" (רש"י נזיר ט. ד"ה וב"ה). וברש"י מצאנו שתפוס לשון ראשון נקרא גם "בתחילת דבריו אדם נתפס" (מנחות ב. ד"ה או).
החולקים בדין זה – יש בזה ארבע דעות:
א) רבי מאיר ורבי יהודה סוברים תפוס לשון ראשון (תמורה כה: ורש"י ד"ה דבריו, זבחים ל.), ולכן הלשון האחרון לא חל (רש"י פסחים ס. ד"ה אלשמו).
ב) רב סובר תפוס לשון אחרון (בבא מציעא קב:).
ג) רבי יוסי ורבי שמעון סוברים תפוס לשון שניהם (אף בגמר דבריו אדם נתפס) (תמורה כה:, פסחים נג: ורש"י שם ד"ה רבי שמעון פוטר), וכל דבריו קיימים (רש"י פסחים ס. ד"ה אי נימא אשלא).
ד) רבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי מסופקים אם תפוס לשון ראשון או אחרון (בבא מציעא קב:, ותוס' שם (ד"ה ובא) יישבו את הסתירה בדעת רבי יוסי שכאשר אפשר לתפוס את לשון שניהם הוא עושה כן, וכאשר הם סותרים זה את זה הוא מסופק). וכן להלכה מסתפקים בזה (טור חו"מ שיב).

מקור וטעם

בגדר הספק אם תפוס לשון ראשון או אחרון, תוס' כתבו שהוא ספיקא דדינא (בבא בתרא סב: תחילת ד"ה איתמר, וכן כתב ערוך השולחן חו"מ ר-יח), והמשנה למלך כתב שהוא ספק במציאות, שאנו מסופקים האם חזר בו מהלשון הראשון, או שהלשון האחרון הוא טעות (שכירות ז-ב ד"ה שהקרקע. דן במחלוקתם קונטרס הספיקות א-ב).

בדינים שונים

בדיני תנאי ודאי שעיקר כוונת האדם על גמר דבריו. ולכן אם התנה "אם תיתן מקודשת, ואם לא תיתן לא תהיה מקודשת, ואם תיתן מקודשת" תופסים את לשון אחרון (ולא את ה"אם תיתן" הראשון) וממילא התנאי בטל משום שהוא לאו קודם להן (ערוך השולחן אה"ע לח-כז).

פרטי הדין

סמיכות הלשונות – מה שאנו מסופקים אם תפוס לשון ראשון או אחרון הוא דווקא כאשר שתי הלשונות סמוכות זו לזו, אך אם אינן סמוכות – לכו"ע האחרון עיקר (נימוק"י בבא מציעא נט: בדפי הרי"ף סוף ד"ה גמרא, סמ"ע חו"מ שיב-כה, דרכי משה הקצר חו"מ שיב-ג).
והרשב"ם (בבא בתרא קכט: ד"ה והלכתא) הוסיף שהספק אם תפוס לשון ראשון או אחרון הוא דווקא כאשר אמר את שתי הלשונות בתוך כדי דיבור.
חזרה תוך כדי דיבור – כאשר חוזר בו בפירוש תוך כדי דיבור ואומר "חוזרני בי" לכו"ע היא חזרה (רשב"ם בבא בתרא קכט: ד"ה והלכתא).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אתי דיבור ומבטלדיבור, דיבור כתיבהודעת, תוך כדי דיבור.