קובץ יסודות וחקירות/שמיטת כספים

הגדרה

מצווה לשמוט את החובות בשנה השביעית.
דינים דומים: ישנם שלושה דינים בשמיטה – ודנו בהם בערכים נפרדים:
א) איסור עבודת הקרקע .
ב) הפירות הם הפקר .
ג) שמיטת כספים. ובדין זה נדון בערך זה.

מקור וטעם

מקורה מפורש בתורה: "וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'. את הנכרי תיגוש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" (דברים טו-ב).
מהותה היא הפקעת חיוב, אך לא כאילו נתן לו. ולכן לא מועילה לדינים שצריכים נתינה (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה שמיטת כספים) .

פרטי הדין

בדין הפקעת החוב נחלקו הראשונים:
א) המרדכי (גיטין סי' שפ) סובר שהחוב פוקע מעצמו, שהיא אפקעתא דמלכא גם אם לא אמר לו "משמט אני", ורק יש מצווה באמירה.
ב) היראים (רעח, דן בדבריו גליוני הש"ס גיטין לז: ד"ה צריך) סובר שהחוב לא פקע, אלא שמצווה על הלווה שלא לקבלו ולומר "משמט אני", ואם אין הלווה רוצה לומר "משמט אני" בית דין כופין אותו. אך בחו"ל אין כופין אותו מפני שהוא דיני קנסות (ובדעת היראים חקר ר' שמואל (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד קסב) האם הוא רק מצווה לומר משמט אני, או שהוא חיוב ממוני לשמט ).
בגביית החוב חקר הגר"ח האם הדין הוא רק שהחוב מתבטל או גם שלא יגבה את החוב. ונפק"מ אילו החוב היה נשאר: אם החוב רק מתבטל – כשהוא נשאר מותר לגבותו, אך אם יש גם איסור לגבותו – אפילו אם הוא נשאר אסור לגבותו (שמיטה ויובל ט-ו ד"ה ואשר יראה לומר).
תפס המלווה מטלטלין של הלווה – נחלקו המפרשים האם כיוון שתפס לא עובר בלא יגוש ואין שביעית משמטתו (גידולי תרומה מה-י), או שאעפ"כ שביעית משמטתו (תומים סז-יד. והקצוה"ח סז-ה הביאם ודן במחלוקתם).
המוסר שטרותיו לבית דין אינו משמט. וחקר ר' שמואל האם הוא משום שבית דין הם הנוגשים (ולכן אינו לא יגוש) והוא רק שליחם, או משום שכגבוי דמי (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד קנז).
סתם הלוואה שלושים יום (מכות ג:). אך שביעית משמטת סתם הלוואה תוך שלושים יום, אע"פ שהמלווה לזמן אין שביעית משמטתו (ב"ח חו"מ סז-יג ד"ה ומכל).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: הפקר בשמיטה, חוב, מחילה, פרוזבול, פריעת בעלחוב, שמיטה (בקרקע).