קובץ יסודות וחקירות/יחוד

הגדרה

אסור לאיש להימצא יחד עם אשה במקום נסתר (הסוגיא בקידושין פ:).

מקור וטעם

מקור האיסור מתחלק לשלושה איסורים שונים:
א) יחוד עם ערווה – מהפסוק (דברים יג-ז) "כי יסיתך אחיך בן אמך" (קידושין פ:), ונחלקו בו המפרשים, כדלקמן בסמוך.
ב) יחוד עם פנויה – דוד ובית דינו גזרו עליו (סנהדרין כא:).
ג) יחוד עם גויה – שמאי והלל גזרו עליו (עבודה זרה לו.). ואיסור זה לא נכלל בגזירת דוד ובית דינו, שהם גזרו רק על בנות ישראל משום ששייך בהן עריות, אך לא בגויות שבהן לא שייך עריות (בית שמואל אה"ע כב-ב).
במקור לאיסור יחוד עם ערווה, נקטה הגמרא (קידושין פ:) לשון "רמז ליחוד מן התורה", ונחלקו בזה המפרשים:
א) דאורייתא (תוס' סוטה ז. ד"ה נידה, חינוך קפח, שו"ת הרשב"א ח"א תקפז), והוא לאו הבא מכלל עשה (מנחת חינוך קפח-ב [ג] ד"ה שאסור. אמנם מהבית שמואל אה"ע כב-א משמע שלדעה שהוא דאורייתא לוקה עליו מדאורייתא, אך המנחת חינוך שם הקשה עליו שאינו לאו).
ב) ויש שפירשו בדבריהם שהוא דאורייתא, אך אינו לאו ואינו עשה, אלא איסור תורה סתם, כאיסור חצי שיעור (חקרי לב אה"ע יז).
ג) הרמב"ם נקט לשון "ואיסור יחוד העריות מפי הקבלה" (איסורי ביאה כב-ב). יש מי שפירש בדבריו שהוא הלכה למשה מסיני (חקרי לב אה"ע יז).
ד) ויש שפירשו בדבריו שהוא מדרבנן (עין יצחק אה"ע ח-ד).
בטעם האיסור חקרו בין שלושה צדדים:
א) משום קירוב הדעת (איסור עצמי, ולא מחשש ביאה).
ב) משום חשש שיבוא עליה במקומם (רוח אליהו לח, וצפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה יחוד חקרו בין שני הצדדים הללו).
ג) משום חשש שהייחוד יקרבן ויבוא עליה אח"כ במקום אחר (אוצר דינים לז-לז בהערה (ד"ה הנה וד"ה ועוד) חקר בין שלושת הצדדים, וכתב שלחינוך סמ"ג ורמב"ם שמא יבוא עליה במקומם, ולתוס' סוטה ז. (ד"ה נידה) הוא איסור עצמי).
במניין המצוות איסור יחוד לא נמנה, והחינוך (קפח ד"ה ועוד) כללו באיסור קירבה לעריות .

בדינים שונים

בנידה מרש"י משמע שיש איסור יחוד, ותוס' חלקו עליו (שבת יג. ד"ה מה).

אנשים

דין האשה – הרמב"ם (איסורי ביאה כב-ג) כתב שהאיסור חל גם עליה, ומכים מכת מרדות גם אותה. אך מלשון הטור (אה"ע כב בתחילתו) משמע שהאיסור רק על האיש, ומלקין רק אותו.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אשת איש.