קובץ יסודות וחקירות/טענו חיטים והודה לו בשעורים

הגדרה

התובע מחבירו דבר, ולא הודה לו בדבר זה, אך הודה שחייב לו דבר אחר - פטור משניהם (משנה שבועות לח:, בבא קמא לה: ורש"י שם ד"ה פטור).
החולק על דין זה הוא רבן גמליאל שסובר שחייב (משנה שבועות לח:). וכתבו התוס' (בבא קמא לה: בתירוצם השני) שגם רבן גמליאל מחייב רק שבועה, אך אינו מחייב דמי שעורים.
והלכה כחכמים (רמב"ם טוען ונטען ג-י).

מקור וטעם

בטעם שפטור גם מדמי שעורים נחלקו המפרשים לשלוש דעות:
א) מדין מחילה, כמו שאמר התובע "שעורים איני תובע ממך" (רש"י בבא קמא לה: ד"ה פטור). לדעה זו, מה שמועילה מחילה אע"פ שהיא בלב, הוא משום שהוא בלב כל אדם שמכך שלא תובעו ודאי מחל (קצוה"ח יב-א בסופו).
ב) מדין הודאה, שהודה התובע שאינו חייב לו שעורים (שו"ע חו"מ פח-יב. קצוה"ח פח-י: הודאה או מחילה. ותוס' בבא קמא לה: ד"ה לימא: כתבו שהוא גם הודאה וגם מחילה). לדעה זו, מה שמועילה הודאת התובע ולא הודאת הנתבע (שהודה שכן חייב שעורים) הוא משום שהן הודאה נגד הודאה, והוא כתרי ותרי, ולכן השעורים נשארות בידי המוחזק (קצוה"ח פח-ט בתחילתו).
ג) מדין השטאה, שאומר לו: משטה הייתי בך, שמה שהודיתי לך על השעורים היה בדרך שחוק (ש"ך חו"מ פח-טז בסופו ורמ"ה שהובא בו (דן בזה הקצוה"ח פח-ח), אור שמח טוען ונטען ג-י בדעת רבינו חננאל).

פרטי הדין

יום ושעה – הפטור הוא דווקא כשתובע חיטים שהלווהו ביום ושעה מסויימים, אך אם תבעו סתם חיטים, והודה לו בשעורים – חייב שעורים, שאין אדם מוחל על שאר תביעותיו בזה שתבע תביעה אחת (טור חו"מ פח בשם הרא"ש).
אם הנתבע יודע שבאמת הוא חייב שעורים – לרבינו ירוחם חייב לשלמם (קצוה"ח פח-י בתחילתו), ולרמ"א אעפ"כ פטור מלשלמם (חו"מ פח-יב).
תפס התובע את השעורים – לרמב"ם (טוען ונטען ג-י) ולשו"ע (חו"מ פח-יב בסופו) אין מוציאים מידו, ולתוס' (בבא קמא לו. ד"ה ראוי) כן מוציאים.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: הודאת בעלדין, מודהבמקצת, מחילה, משטה הייתי בך.