קובץ יסודות וחקירות/חשוד

הגדרה

אדם שחשוד לעבור עבירה מסויימת, אינו נאמן עליה (הסוגיות בבכורות כט:, לה., רמב"ם עדות יא-ז).
בערך זה נדון בפסולו של חשוד. לגבי נאמנותו של שאר אדם באיסורין (מדין עד אחד נאמן באיסורין) – ע"ע עד אחד.
לדוגמא, כהנים נחשדו להטיל מום בבכורות, ולכן אינם נאמנים שמום נפל מאליו בבכור (בכורות לה. במשנה, רש"י בכורות לה: ד"ה החשוד). וכן החשוד על השחיטה אינו נאמן לשחוט ושחיטתו נבילה (האריך בזה חקרי לב יו"ד קנט).

מקור וטעם

במקור הפסול נחלקו לחמש דעות:
א) דאורייתא, מהפסוק (במדבר טו-כג) "מן היום אשר ציווה ה' והלאה לדורותיכם" (חקרי לב יו"ד קנט סוף ד"ה עוד (השני) ע"פ תוספתא בכורות ג-יב).
ב) דאורייתא, שמכך שהתורה מיעטה שהחשוד על החלב אינו מביא קרבן על שגגת חלב, מוכח שמדאורייתא הוא בחזקת שאוכל חלב תדיר (חקרי לב יו"ד קנט סוף ד"ה עוד (השני)).
ג) מסברא (דאורייתא), שכאשר חשוד על אותו דבר אינו יכול להיות נאמן עליו (חקרי לב יו"ד קנט סוף ד"ה עוד (השני)).
ד) מדרבנן (תוס' בבא קמא קח. (ד"ה ותרי) לגבי חשוד על השבועה, דן בדבריהם קצוה"ח צב-א בתחילתו. שדי חמד ח"ב ח-נז עמוד 404).
ה) איסור זה אינו אלא חומרא בעלמא (גינת ורדים יו"ד א-א תחילת ד"ה עוד נראה).
לגבי ודאותו, דן החקרי לב האם פסולו מדין ודאי או מדין ספק (יו"ד קנט).

פרטי הדין

לעדות אחרת כן נאמן, ומה שאינו נאמן הוא דווקא לאותו דבר שעליו נחשד (רא"ש סנהדרין פ"ג סי' יג).
כאשר מעיד על חבירו רבי מאיר סובר שאינו נאמן ורשב"ג סובר שכן (בכורות לה. במשנה), והלכה כרשב"ג, שחזקה אין אדם חוטא ולא לו (רמב"ם עדות יא-ז וכסף משנה שם).
אפילו בשבועה אינו נאמן, שכיוון שהוא חשוד על הדבר הרי הוא חשוד גם על השבועה לגבי אותו דבר (ב"י יו"ד ב-ג).
עדים – אין אדם נעשה חשוד אלא ע"י עדים כשרים (מנחת חינוך לז-ד [ז] ד"ה ונראה). אך המודה מעצמו שהוא חשוד אינו נפסל, שאין אדם משים עצמו רשע (שו"ע חו"מ לד-כה), אלא שאין ראוי לעשותו עד לכתחילה (שו"ע חו"מ צב-ה).
ומתוס' (כתובות כד. ד"ה שלי) משמע שאדם כן נאמן להעיד על עצמו שהוא חשוד, אך כתב הקובץ שיעורים (כתובות סז) שאפשר שגם דבריהם רק לכתחילה.

אנשים

העובר עבירה לתאבון אין דינו כחשוד (רמ"א יו"ד קיט-ב).
מי שאינו נוהג איסור בדבר מסויים אינו בכלל חשוד, והוא נאמן להעיד לחבירו שכן נוהג בזה איסור (חתם סופר חולין קיא: ד"ה חס).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: הוחזק כפרן (בדיני טענות של בעלהדין, ולא בעדויות), עדאחד, פסוליעדות, רשע (בעדות) (לגביעדות, שפסול לכל העדויות), שכנגדו חשוד על השבועה.