קובץ יסודות וחקירות/אין מבטלין איסור לכתחילה

הגדרה

אסור לערב איסור בהיתר כדי לבטל את האיסור (הסוגיא בביצה ד:).
לדוגמא, אסור לערב סאה של תרומה במאה סאין של חולין על מנת לבטלה (תרומות ה-ט).

מקור וטעם

במקורו של האיסור יש שלוש דעות:
א) דעת הראב"ד שמקורו מדאורייתא, מכך שנאמר באיל נזיר "ולקח הכהן את הזרוע בשלה" (במדבר ו-יט), שמבשלים את הזרוע (האסורה לזרים) עם האיל (שמותר לזרים) ומבטלים אותה, והיתר זה הוא חידוש (חולין צח:) – מוכח שאת שאר האיסורים אסור לבטל מן התורה (מובא בתורת הבית בית ד שער ג בתחילתו).
ב) דעת התוס' שמקורו מדרבנן, וטעמו כדי שלא יהא כל אחד הולך ומבטל את האיסורים, שאם כן מה הועילו חכמים בתקנתם שאסרו עד שישים, שהרי יכול להוסיף ולבטל את האיסור (מובאים בתורת הבית שם, וכן משמע מדבריהם פסחים ל. ד"ה לשהינהו. דן בדבריהם בשו"ת חתם סופר חו"מ כב ד"ה אמנם). וגם לשיטה זו, אע"פ שמדאורייתא מותר לבטל איסורים, הוא גנאי לעשות זאת (תורת הבית שם).
ג) החתם סופר (בשו"ת חו"מ כב ד"ה אמנם) הוסיף מקור נוסף שאסור לבטל יבש ביבש מדאורייתא, שנאמר בטריפה "לכלב תשליכון אותו" (שמות כב-ל) ובנבילה "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי" (דברים יד-כא), ואם היה מותר לבטל ברוב למה ציוותה התורה להשליכו וליתנו לנכרי, אלא ע"כ אסור לבטל מדאורייתא (ולכן כתב שכל מחלוקתם של הראב"ד והתוס' היא רק בביטול לח בלח, אך לבטל יבש ביבש לכו"ע אסור מדאורייתא).

בדינים שונים

באיסור דרבנן נחלקו הראשונים האם מותר לבטלו, וארבע דעות בעניין:
א) אם אין לו עיקר מן התורה, כגון מוקצה – מותר לבטלו לכתחילה, ואם יש לו עיקר מן התורה, כגון תרומה, שמחוייבים בה מדאורייתא בדגן תירוש ויצהר – אסור לבטלו לכתחילה (גם בשאר מינים שמחוייבים רק מדרבנן) (תוס' פסחים ל. ד"ה לשהינהו וביצה ד: ד"ה ותנן, הובאו גם בתורת הבית בית ד שער ג).
ב) יש מחמירים שגם איסור שאין לו עיקר מן התורה מותר רק אם כבר נתערב בהיתר אלא שאין בו כשיעור לבטלו, ורוצה להוסיף עליו עוד ולבטלו (תורת הבית שם).
ג) אם מיקלא קלי איסורא, דהיינו שהאיסור עצמו ישרף, כגון עצי מוקצה שרוצה לערבן בעצים מותרים ולהסיקן – מותר לבטלו לכתחילה, אך אם האיסור ישאר קיים – אסור לבטלו לכתחילה (רא"ש ביצה ד: (פ"א סי' ב)).
ד) אסור לבטל לכתחילה את כל איסורי דרבנן, ורק בתרומת חו"ל התירו (רמב"ן המובא בתורת הבית שם).
תרומה, לכו"ע אסור לבטלה מדאורייתא, מדין "משמרת תרומותי" (במדבר יח-ח) שאסור לאבד תרומה, והרי כשמערבה בחולין מבטל את קדושתה וכאילו מאבדה (פרדס רימונים יט, הובא באבני מילואים בשו"ת שבסופו יח ד"ה ולענ"ד. וכן אתוון דאורייתא כה בסופו).
בשר בחלב מעיקר הדין מותר לבטלו, כי דין אחד משישים בבשר בחלב אינו כלל מדין ביטול, אלא שכיוון שאין בו נתינת טעם לא נחשב כלל בשר בחלב, שדרך בישול אסרה תורה (ודרך בישול היא רק כשנותן טעם), ולכן לא שייך בו דין "אין מבטלין איסור לכתחילה", אלא שאסרו חז"ל לבטלו כי נראה כמבטל איסור, ומדין לא פלוג (שו"ת רעק"א מהדורא קמא רז ד"ה הנה וד"ה וכיון).
בספק איסור נחלקו הפוסקים האם מותר לבטלו, ויש בזה שלוש דעות (שדי חמד ח"א א-ה עמוד 11):
א) מותר לבטלו תמיד.
ב) תלוי באיזה איסור מדובר: איסור דאורייתא – אסור לבטל, ואיסור דרבנן – מותר.
ג) תלוי במקור דין איסור ביטול: לדעות שאסור לבטל לכתחילה מדאורייתא – אסור לבטל, ולדעות שאסור לבטל לכתחילה רק מדרבנן – מותר .

פרטי הדין

בשעה שהאיסור עדיין מותר, כגון לבטל חלב קודם שיבשלו עם בשר, וכן לבטל חמץ קודם הפסח – נחלקו בזה הפוסקים (שדי חמד ח"א בראשו (עמוד 7), והביא דעה שחמץ נחשב איסור גם קודם הפסח).
הפסד מרובה, כגון קדירות של חרס שאם תהיינה אסורות אין להן תקנה – דינו כדיעבד ומותר לבטלו (תוס' פסחים ל. סוף ד"ה לשהינהו, ומשמע שנחלקו בזה תירוצי התוס').
בתרתי לטיבותא, שהאיסור נותן טעם לפגם (למ"ד נותן טעם לפגם מותר) והוא משהו שלא במינו – מותר לבטלו (תוס' פסחים ל. ד"ה לשהינהו, ומשמע שנחלקו בזה תירוצי התוס').
בדיעבד, אם ביטל את האיסור, בשוגג מותר ובמזיד אסור (משנה תרומות ה-ט), שקנסוהו חכמים על שביטל איסור (רמב"ם בפירוש המשנה שם).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ביטול ברוב, דיעבד.