קהלת משה ג ו
איתא בגמ':[1] "תנו רבנן מעשה ברבי יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור ורבי אליעזר בן ערך מחמר אחריו, אמר לו: תרשיני לומר דבר אחד ממעשה מרכבה שלמדתני, וכו', נענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה המרכבה"[2].
ו[כתב ב]תוספת "נענה מלאך מתוך האש גרסינן ולא גרסינן מלאך המות, ובירושלמי[3] מייתי קרא אז ירננו עצי היער":
ואמר הגאון ר' יונתן [אייבשיץ]: כך היא גירסת התוספת "נענה מלאך מתוך האש", ולא גרסינן "מן האש"[4], ובירושלמי מייתי קרא אחר אז ירננו עצי היער"[5].
ושייך נמי "מן האש"[6], דאיתא בגמ': "גדולים ישראל יותר ממלאכי השרת שישראל אומרים השם אחר ב' תיבות שמע ישראל ה' וכו', ומלאכים אומרים אחר ג' תיבות קדוש, קדוש, קדוש, ה' צבאות. ופריך הגמרא: והא מלאכים אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו? ומשני ההוא אופנים, אבל שרפים אומרים אחר ג' תיבות[7].
וכדומה שזהו פירוש התפילה "והאופנים וחיות הקודש מתנשאים", היינו לשון מעלה, "לעומת שרפים, ואומרים", השם אחר ב' תיבות, "ברוך כבוד ה' ממקומו".
ונמצא כאן פתחו אילנות היינו 'מלאכים שבאילנות' אמרו שירה[8], מה שירה אמרו, הללו את ה' מן הארץ וכו', והיה השם אחר ב' תיבות.
ובגמרא לא היה כתב רק 'נענה מלאך מ"ה'[9], ולא ידעו האיך נגרוס או מן האש, או מתוך האש, ואי "מן האש", היינו שמלאך עצמו הוא של אש, הוא שרפים, ולא היה יכול לומר זאת השירה, כי השם הוא אחר ב' תיבות[10], לז"א התוספת: "מתוך האש גרסינן", היינו שהיה מדבר מתוך האש, והוא היה מן אופנים, ויכול לומד שירה הזאת.
ובירושלמי מייתי קרא אחד שהיה השם יותר אחר של ב' תיבות, ויכול לגרוס גרסא הישנה "מן האש", ודוּק:
הערות שוליים
[עריכה]- ^ חגיגה יד ב. "ת"ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך ור' אלעזר בן ערך מחמר אחריו, אמר לו: רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה, אמר לו: לא כך שניתי לכם, 'ולא במרכבה ביחיד אלא א"כ היה חכם מבין מדעתו'. אמר לו: רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני, אמר לו: אמור, מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית, אמר לו: רבי מפני מה ירדת מעל החמור, אמר: אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכב על החמור, מיד פתח ר"א בן ערך במעשה המרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה, פתחו כולן ואמרו שירה, מה שירה אמרו, (תהלים קמח ז) 'הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות עץ פרי וכל ארזים הללויה', נענה מלאך מן האש ואמר: הן הן מעשה המרכבה".
- ^ מהמשך דבריו מוכח שפירוש הגמ' שהבאנו לעיל הוא כך: "וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה, פתחו כולן ואמרו שירה, מה שירה אמרו, (תהלים קמח ז) 'הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות עץ פרי וכל ארזים הללויה". ואין הכוונה לאילנות עצמם, אלא למלאכים אחראים על האלנות. ומה שכתוב בהמשך "נענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה המרכבה", הכוונה לאחד המלאכים שאחראים על האילנות.
- ^ ירושלמי חגיגה דף עז א.
- ^ דהיינו: שלא גורסים בתוספות כמו שכתוב אצלינו "ולא גרסינן מלאך המות", אלא גורסים "ולא גרסינן מן האש".
- ^ דברי הימים א טז לג.
בירושלמי הגירסה: "מיד פתחו כל האילנות פיהן ואמרו שירה אז ירננו עצי היער". - ^ כוונתו: שאפשר לבאר את סברת תוספות שגורסים "מתוך האש", ולא "מן האש", כיון שלפי הגירסה "מלאך מתוך האש", מובן, שקוראים לו "מלאך", כיון שהוא מלאך שמדבר מתוך אש. אבל לפי הגירסה "מלאך מן האש", משמע שהמלאך עצמו עשוי מאש, והרי מלאכים מאש לא נקראים מלאכים אלא "שרפים"? ע"ז אומר ר' יונתן: שמצאנו שהגמ' קוראת ל"שרפים" מלאכי השרת, א"כ זו לא סברת התוספות, וסברתם תבואר בהמשך.
אבל דבריו צ"ע שהרי מדובר באחד המלאכים של האילנות, ובפשטות מלאכי האילנות הם לא אופנים, ולא שרפים, הם מלאכים בדרגה פחותה יותר. - ^ חולין צא ב. "חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר: שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות; והאיכא ברוך? ברוך - אופנים הוא דאמרי ליה".
- ^ דהיינו: מה שכתוב "וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה, פתחו כולן ואמרו שירה", אין הכוונה לאילנות עצמם, אלא למלאכים שאחראים על האלנות.
- ^ דהיינו: שהיה כתוב בר"ת 'נענה מלאך מ"ה'.
- ^ שהרי הם אמרו "הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות עץ פרי וכל ארזים הללויה", ובפסוק זה השם הוא אחרי ב' תיבות. מכאן מוכח שר' יונתן למד שהמלאך שנענה מן האש, הוא אחד המלאכים שאמרו את הפסוק הנ"ל.