קדושת לוי/קדושות לפורים

הקדמה

ועתה נבאר קדושת פורים

והנה ימי הפורים הללו נחלקים על שלשה מצות חדשים מה שאין בשום יו"ט. הא', קריאת המגילה. הב', מתנות לאביונים. הג', משלוח מנות איש לרעהו. והנה המצוה הד', דהיינו ימי המשתה ושמחה, היא נוהגת בכל יום טוב. והנה היה בזה היום שלשה מעלות מה שלא מצינו בימים אחרים. א', הוא הנס שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, ואף שהיה בימים אחרים כגון בפסח אלו הניסים של פסח בשינוי הטבעיים והנס דפורים בתוך הטבעיים. והב', קבלת התורה. והג', שראו גדולי ישראל שיכולין לקרוע גזר דין שנגזר למעלה על שהשתחוו לצלם. אפס שנחתם בטיט כמבואר במדרש, והודיע אליהו למשה רבינו ע"ה ולאבות העולם, רק על ידי תפלת מרדכי ואסתר ודברי צומות קרעו גזר דין שהיה לרעה ונהפך לטוב מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ועל ידי אלו ג' דברים קבעו ג' מצות. וכאשר ביארנו בקדושת חנוכה, שעל ידי המצות פועלין שאלו ההארות יאירו בכל זמן ההארות. וההארה הרביעי שאומות העולם הרשעים מה ששנאו ישראל למשל לבעל התל ובעל החריץ הם אשר שלח האל בתוך מחשבתו לעשות עם ישראל טובות. ועוד שכל רעות נתהפכו לטוב ממעשים הרעים אשר חשב המן הם היו בעצמם טובות כאשר נבאר בפנים ועל אלו אדבעה דברים אנחנו עושין ארבעה מצות. דהיינו, קריאת המגילה, ומתנות לאביונים, ומשלוח מנות, ושתיה ובסומי בפוריא. ואפרשנו בארבעה קדושות בפנים:

קדושה ראשונה

ונבאר בתחילה מצות קריאת המגילה, וגם נבאר למה נקראת מגילה בשם מגילה ומברכין על מקרא מגילה ומה היא לשון מגילה. ובתוכם יבואר כמה ענינים נוראים. ובתחילה נבאר מאמרים בשבת, ויתורץ קושית תוספות. וזה לשון הגמרא דשבת (פח.) ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט, יז) א"ר אבדימי בר' חמא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלין התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם עד כאן לשון הגמרא. וזה לשון התוספות, כפה עליהם הר כגיגית, אף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא היו חוזרים כשראו האש הגדולה שיצאו נשמותיהם. אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא אף על פי כן הדר קבלוה בימי אחשורש דכתיב קימו וקיבלו היהודים, קימו מה שקיבלו כבר. ז"ל התוספות, תימא לר"י דבמגילה גבי אסתר ברוח הקודש נאמרה אמר רב יהודא אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא להו דידי עדיפא מדידהו, קימו וקיבלו היהודים, קימו למעלה מה שקיבלו למטה. ואמר רבא כולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא. והשתא דשמואל נמי אית ליה פירכא, דרבא גופיה מוקי האי קרא לדרשא אחריתי עד כאן לשונו:

ונראה כי צריכין להבין מה שקדמו ישראל עשיה לשמיעה האיך עושין קודם ששומעין. אפס נראה לי, כי צריכין להבין על מאמר הגדה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, וצריכין להבין מה טובה היה בקרבנו לפני הר סיני בלתי קבלת התורה. ונראה שאמרו חכמינו ז"ל קיים היה אברהם אבינו ע"ה כל התורה אפילו עירובי תבשילין עד שלא נתנה. והנה צריכין להבין מאין ידע אברהם אבינו ע"ה התורה עד שלא ניתנה. אפס הנה ידוע, כי הרמ"ח מצות עשה כנגד הרמ"ח אברים הרוחנים, והשס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידים הרוחניים. והמסתכל ו ברוחניות אברים שלו וברוחניות הגידין שלו הוא משיג הרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה. וכמו שאברי הגוף צריכין למזון הגשמיות שלו ולדברים הגשמיים הצריכין לכל אבר ואבר, כן האברים הרוחניים צריכין לכל אבר ואבר למצות שלו. וכשם שאברים הגשמים אין צריך ללמוד אותם הגשמיות שלהם, כן כל אבר ואבר הרוחנים אין צריך ללמד אותם, כי מעצמם משיגים להמצות שלהם. וגם כי האברים הרוחנים החיות שלהם הם בעצמם המצות עשה, והשס"ה גידין החיות שלהם בעצמם שס"ה לא תעשה, כי הרוחניות הוא דקות השכל ודקות המחשבה והזדככות המחשבות הוא רק המצות. נמצא מי שיש לו התפשטיות הגשמיות כמעמד הר סיני הוא מדובק באור השכל שלו במצות עשה ובמצות לא תעשה, כי האור השכל אינו רק לקיים מצות עשה ולהזהר מלא תעשה.והפונה ממצות עשה ומלא תעשה הוא נקרא כסיל בפי אדון כל החכמים שלמה המלך ע"ה, כי אור השכל אינו רק בקיום מצות עשה ולא תעשה והשכל בעצמו אינו רק להזהר מלא תעשה ולקיים מצות עשה. ולכן קודם שנתנה התורה הקדושה היו יכולים להשיג כל התורה רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה, אפס מה שאנחנו אין משיגין התורה מעצמנו ומשכלנו הוא מחמת החומריות אשר הוא מסך המבדיל להשיג אור הרוחניות. אמנם מי שיש לו התפשטות הגשמיות והתגברות הרוחניות הוא יכול להשיג בעין שכלו מעצמו התורה, כי הרמ"ח אברים הרוחניים הם בעצמם מצות עשה ושס"ה גידים בעצמם מצות לא תעשה. ולכן אברהם אבינו ע"ה אשר נזדכך החומר שלו השיג מרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו שלו הרוחניות של כל התורה כולו עד שלא ניתנה:

וזה אשר יסד בעל הגדה אלו קרבנו לפני הר סיני כו', כי הנה נודע שבמעמד הר סיני פסקה זוהמתן, כלומר שבהכנת מתן תורה, דהיינו בהגבלות העם סביב ובפרישתן שלשה ימים מנשותיהן אשר היו דומין למלאכים ובקרבנות של נערי בני רשראל נזדכך החומר שלהם והשיגו התורה עד שלא ניתנה. ולכן אמרו (שבת קמו.) במעמד הר סיני פסקו זוהמתן. ולא אמרו במתן תורה פסקו זוהמתן. שבמעמד הר סיני בעצמו והכנתן למתן תורה נפסקה זוהמתן, וכיון שפסקו זוהמתן השיגו התורה שהתורה היא הרמ"ח אברים הרוחנים ושס"ה גידים הרוחנים ונדבק האור השכל באור מצות כי הוא הכל אחד. וזה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, כלומר כיון שקרבנו להר סיני אז פסקה זוהמתן והשיגו את התורה עד שלא ניתנה כמו שהשיג אברהם אבינו ע"ה ולכן אפילו לא נתן לנו את התורה דיינו. ועיין באלשיך הקדוש על שיר השירים, אשר הוא כתב כדברים האלה. והנה כאשר נפסקה זוהמתן והשיגו תורת אלהינו ברוחניות אז מיד חפצם ורצונם היה לקבל את התורה, כי אז מחשבת האדם מאירה שתורת ה' אלהינו הוא חיינו ואורך ימינו. אמנם כאשר מחשבת אדם נתעבה ונתגשם אזי אינו מתאוה כל כך לתורת ה' וקשה עליו לקיימם:

וזה אשר אמרו חכמינו ז"ל שכפה עליהם ההר כגיגית אם תקבלו התורה מוטב, הגם שהקדימו נעשה לנשמע, אמנם בעת ההוא היו ישראל זכים וברורים וצלולים והשרה עליהם השכינה והיה להם התפשטות הגשמיות, אבל כשמחשבותם לא יהיה זכים וצלולים אז לא יקבלו עליהם עול מלכות שמים. כי נודע, כי אי אפשר להיות מחשבת האדם תמיד זכה ונקיה כאשר כתב האר"י ז"ל, שאי אפשר לעמוד בתפילה יותר מג' שעות. ומתורץ קושית תוספות למה כפה עליהם ההר, הלא כבר הקדימו נעשה לנשמע, שהקדימו נעשה לנשמע שיקיימו בעת שמחשבתם יהיה צלולה ובהשראת שכינה עליהם ויהיו רואין בעין שכלם האיך שכל אבר ואבר חיות שלה במצוה הקבועה בה והאבר הרוחני היא המצות והשם יתברך כפה עליהם ההר כגיגית שיקבלו התורה ויעשו מצות האל אפילו כשיחזרו ישראל למחשבה עבה וגסה ולא ישיגו את מתיקות התורה ורמ"ח אברים חיות שלהם ברמ"ח מצות עשה. ואז לא יתאוה לקיים התורה כפה עליהם ההר כגיגית, שאף על פי כן יקבלו את עול מלכותו עליהם ותורתו ומצותיו אפילו כשיהיה מחשבה גסה ולא ישיגו את מתיקת התורה הקדושה, כי טעמי התורה ומצותיו אינם יכולין להשיג, רק ברוחניות השכל וברוחניות העולמות ובעביות השכל ובגשמיות העולמות טעמים ופרושים מכוסים. כל זה ביארנו בדרושי שבועות ובמתן תורה:

ועוד נראה והוא קרוב למה שביארנו, כי הנה יש עתים שונות, עת רצון, אשר השם יתברך מנהיג עולמו בחסדו הגדול ומשנה הטבעיות ומשפיע טובו בהתגלות שלא כדרך הטבע לעמו בית ישראל אשר בהם מתפאר השם יתברך והוא התגלות כבוד מלכותו עלינו. ויש הסתרת פנים חס ושלום אשר העולם מתנהג בטבע. והנה בעת התגלות כבוד מלכותו על עמו בית ישראל אשר בהם מתפאר ומנהיג עולמו לרומם קרן עמו בית ישראל שלא כדרך הטבע ועושה עמנו ניסים ונפלאות וניכר מלכותו לעין כל, אזי בודאי לב כל בני אדם יתלהב לעבוד את ה' אלהינו הבורא ברוך הוא, כי רואין כבוד הדר מלכותו וראוי לעבוד את הבורא ברוך הוא, כי הוא רב ושליט. אמנם כאשר מלכותו מכוסה והעולם מתנהג על פי הטבע אזי אין הלבבות מתלהבין לעבודתו. והנה במדבר ראו הדור הניסים והנפלאות והבאר והמן וענני הכבוד אזי התלהבו לעבוד את מלך רב ושליט וענו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, וכפה עליהם ההר כגיגית שאפילו בעת שהעולם יתנהג על פי הטבע ויפסקו הג' מתנות הבאר, ומן, וענני הכבוד, ויאכלו מעבור הארץ אזי יאמינו שכל הטבעיות וכל המאורעות מקטן ועד גדול הכל ממנו יתברך שמו ומלכותו בכל משלה וצריכין לקיים את התורה אפילו כאשר מלכותו בהסתר פנים, ועל זה כאשר יתנהגו העולם על פי הטבע כפה עליהם ההר כגיגית ואמר אם תקבלו התורה מוטב. ולדורות שידע האל ברוך הוא שיתנהג העולם על פי הטבע אז כפה עליהם ההר כגיגית. ויתורץ קושית התוספות למה כפה עליהם ההר כגיגית, כיון שכבר הקדימו נעשה לנשמע. ולפי דברינו יתכן שהוא לדורות שיתנהגו העולם והמזון על פי הטבע. שידע האדם שאין שום דבר קטון או גדול זולתו יתברך שמו. ונמצא יתורץ קושיות התוספות על פי שני אופנים. אופן אחד הוא, שהוא לדורות אפילו כשיתעבה ויתגשם מוחין והמחשבות. ואופן השני, לדורות אפילו שיתנהגו העולם בטבעיות יקבלו התורה ויעשו מצות הבורא יתברך שמו. והוא הכל אחד. שזה בעולם, וזה בנפש, כידוע בספר יצירה שהכל נברא בעולם שנה נפש. וכשעמו בית ישראל עובדין את הבורא הכל ברוך הוא בשכל גבוה אזי מלכותו נתגלה בעולם ועושה עמנו ניסים ונפלאות עד אין מספר:

ועתה נבאר על קושית התוספות השניה מה שהקשו דלמדו חכמינו ז"ל דהדר קיבלו בימי אחשורוש מקימו וקבלו, ובמגילה למדו מקימו וקבלו דאסתר ברוח הקודש נאמרה. והנראה דהא בהא תליא, דהנה צריכין להבין דרש"י פירש דהדר קיבלו בימי אחשורוש מאהבת הנס, למה היה זה הנס של מרדכי ואסתר חביב עליהם מכל הניסים שנעשו להם לישראל, והלא ביציאת מצרים ראו קריעת ים סוף ועשר מכות וכל הניסים והנפלאות. ונראה ויתבאר כמה מאמרים וזה יצא ראשונה, שאמרו חכמינו ז"ל במסכת מגילה (יא.) ר"י פתח לה האי פתחא ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו (תהלים צח, ג) אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו, בימי מרדכי ואסתר. וגם כאן קשה, למה בימי מרדכי ואסתר ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו, והלא היה ניסים יותר מימי מרדכי ואסתר כגון קריעת ים סוף ויציאת מצרים ושמש וירח דום בימי יהושע שמקרא מלא נאמר על הקמת שמש וירח וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מח, יט) אמנם נראה, כי כבר ביארנו בדרושי חנוכה, כי יש שני מיני ניסים. אחד, ניסים נגלים. ואחד, ניסים נסתרים. נסים נגלים, הוא קריעת ים סוף ויציאת מצרים אשר נגלה לעין כל נסים ונפלאות שנשתנה הטבעים. ויש נסים נסתרים , כמו בימי מרדכי ואסתר שלא היה שנוי הטבעים, רק הנס היה בתוך הטבעים. ואמר אדמו"ר הגאון בצ"ק מ"ו דוב בעריש זצ"ל, שלכן נקראת אסתר, שהיה הנס בהסתר בתוך הטבעים עד כאן אמר מורי ורבי זלה"ה. והנה הנס אשר הוא בשינוי הטבעים כמו י' מכות דיציאת מצרים הטבעים נתחלפו ונשתנו, והנס דבימי מרדכי ואסתר הטבעים לא נתחלפו ונשתנו והיו הטבעים בתקפם ובקיומם:

והנה ידוע שהדברים הטבעים והגשמיים נקראים בשם ארץ. והדברים שהמה למעלה מטבעים נקראים בשם שמים. כמאמר חכמינו ז"ל קורא לשמים ממעל, זו נשמה. ולארץ מתחת, זו הגוף. כי הדברים הטבעים בשם ארץ מכונים. וזה פירוש ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו. אפסי, הוא לשון התחזקות. וזה פירוש ראו כל אפסי ארץ, הוא התחזקות הטבעים והטבעים המה בתקפם ובקיומם ולא נשתנו מכמות שהיו. ואמרו חכמינו ז"ל אימתי היה זה, כי בכל זמן וזמן היה הנסים בשינוי טבע כמו ביציאת מצרים ולא היה אפסי ארץ. כי אפסי ארץ, מורה על לשון חוזק הטבעים. כי אפסי, לשון חוזק. וארץ, מורה על הטבעים. ואמרו חכמינו ז"ל זה היה בימי מרדכי ואסתר זה הנס דפורים שהיה בתוך הטבעים ולא היה בהם שום שינוי כנ"ל דעת חכמינו ז"ל. והנה על פי פשוטה א"ש. כי לכן היה הנס גדול אשר מאהבתם קבלו את התורה הקדושה כיון שהנס היה בטבעים אשר בה מלכותו מכוסה לכן הוא נס גדול, כי דרך משל הוא למלך אשר בא ברוב חייליו ומנצח את המלחמה אין כל כך פלא כמו שהמלך בא לפעמים ביער יחידי בלא כלי מלחמתו וחיילותיו אינם עמו והוא מנצח בגבורתו לבדו וגם דומה למלך כשבאין לפלטרין שלו ורואין גדולתו והאיך משרתיו ועבדיו עושין רצונו ומפחדין ממנו ובושין מפניו ואין כל כך חידוש כמו שהמלך ביער יחידי ואיננו לבוש בלבושי מלכות וחייליו אינם עמו ומפחדים ומתביישין ממנו זה נפלא גדול, כן הדבד הזה כשהקדוש ברוך הוא משנה הטבעים ונראה מלכותו אשר הוא עושה משמי שמים וכל צבאם אינו כל כך פלא, כי מי שבראם יכול לשנותם, אבל אם עושה נסים בטבעים ומלכותו בהסתר ואף על פי כן עושה פלאים כמו בימי מרדכי ואסתר הוא פלא גדול. ולכן גדלה הנס כל כך בעיני ישראל עד שקבלו את התורה ונראה מפנימית הדבר שלכן קבלו את התורה מאהבה בימי מרדכי ואסתר. ומקודם נבא, כי לפ"ד יתכן שנקראת מגילה בשם מגילה, כי בדברים הטבעים מלכותו בהסתר ומכוסה הנהגת יתברך שמו. אמנם כאשר השם יתברך עושה נסים ונפלאות בתוך הטבעיים ומראה לעין כל בדברים הטבעים חבתו לעמו בית ישראל. והנה מה שהיה מכוסה הנהגותיו והיה זרוע רשעים מצפים לשפוך דם נקי על פי טבעים, כי הנהגת הבורא בדוך הוא מכוסה בתוך הטבעים עכשיו על פי הנס של מרדכי ואסתר נתגלה שגם בתוך הטבעים הוא משבר ומכלה ומכרית זרוע רשעים ונגלה אם חפץ ה' גם בטבעים הוא משבר ומכרית ומגדע זרוע רשעים כמו שהכרית על פי הטבעים את המן הרשע. ונמצא כאשר ניתלה המן וי' בניו ומפלתן בתוך הטבעים שזה המפלה היה בתוך הטבעים נתגלה שגם בתוך טבעים שהיה מלכותו והנהגותיו מכוסה ובהסתר עכשיו יתגלה מלכותו והנהגותיו אפילו בתוך הטבע. וזה שם מגילה, כלומר שנתגלה מעשיו מה שהיה עד כאן מכוסה שהנהגותיו ומלכותו היו עד כאן בתוך הטבעית מכוסה עכשיו מגולה. וזה שם מגילה שנתגלה מה שהיה מכוסה:

ועל פי זה יתורץ למה אמרו חכמינו ז"ל הדר קיבלו עליהם בימי אחשורוש ופירש"י מאהבת הנס, וקשה הלא יציאת מצרים היה הנס יותר גדולה. אפס כי מה שכתבנו למה כפה עליהם ההר כגיגית הלא כבד הקדימו נעשה לנשמע. וכתבנו שהקדימו נעשה לנשמע, היינו בעת ניסים ונפלאות דיציאת מצרים וקריעת ים סוף וגם הפרנסה שלהם היה בנס, דהיינו הבאר ומן וענני כבוד וכפה ההר כגיגית אפילו אחר שיתנהגו העולם בטבע יקבלו את עול מלכותו עליהם עול תורתו ומצותיו ומאמינים שכל הטבעים מקטן ועד גדול הכל בהשגחתו יתברך שמו כמ"ש לעיל. ולכן אמר הדר קבלוה בימי אחשורוש, שראו זה בחוש מפלת המן הרשע שאפילו בתוך הטבע מלכותו בכל משלה והנהגותיו נתגלה וראו זה הדבר בנס בימי מדדכי ואסתר שהבורא ברוך הוא מלכותו בכל משלה לכן קיבלו עליהם מאהבה את התורה וכו'. שראו שאפילו בתוך הטבעים הוא מושל בכל שעל זה כפה עליהם ההר כגיגית שיאמינו בה' שאפילו בתוך הטבע מלכותו בכל משלה. ואבאר לך יותר למה קבלו התורה. והנראה, כי מה שדרשו חכמינו ז"ל קימו וקבלו, קימו מה שקבלו כבר, היינו שעל ידי מצות קריאת המגילה שקראו בשנה ראשונה את המגילה זכו שקבלו תורה וקרא דייקא הכי קימו וקבלו היהודים כו', להיות עושים את שני הימים האלה. ואם קיימו וקבלו הוא על קבלת התורה, אם כן האיך שייך להיות עושין כו', אלא שעל ידי קריאת המגילה ועשיית המצות פורים קבלו התורה מאהבה:

ובזה יתורץ מה שהקשה המהרש"א דהוה ליה למכתב בתחלה קבלו ואחר כך וקיימו. ולפ"ד יתכן, דבתחילה קיימו וקראו המגילה ואחר קריאת המגילה בשנה ראשונה קבלו את התורה, כי סגולת קריאתה שיזדככו הטבעים וכיון שנזדככו הטבעים הוא הגשמיות קבלו את התורה מאהבה וכמ"ש, וכיון שראו שבזכות קריאת המגילה מקיימין את התורה לכן קבעו אנשי כנסת הגדולה לקרא המגילה בכל שנה ולא יעבור לכן קיימו ואחר כך קבלו, וכיון שראו כח קריאת המגילה שמקבלין התורה על ידי קריאתה קבלו להיות הקריאה חק ולא יעבור. וכן משמע ברש"י במגילה ובמסכתא מגילה שבתחלה בשנה הראשונה קראו כך המגילה ובשנה השנייה קבעוה לדורות. ומה שעל ידי קריאת המגילה זכו לקבל התורה ולא על ידי לימוד שאר התורה שקראו בתודה לפני ימי מדדכי ואסתר אבאד לך קצת באריכות:

ועתה נבאר למה נקרא פורים על שם הפור הוא הגורל וכי עיקר הנס היה הגורל. והנה להוי ידוע שלמעלה מן הטבע הוא הכל אחדות ואין רואין שם רק מלכותו יתברך שמו רק למטה בעולם הטבע שם שליטת החיצונים ויש שם בחירה לעשות רצונו יתברך שמו או חס ושלום לעבור רצונו. והנה אם אין רק דבר אחד אינו שייך גורל, רק אם יש שני דברים דומים זה לזה מי שבורר לו דבר אחד שייך גורל. שגורל אינו רק הבורר אחד משני דברים הדומים זה לזה. לכן בעולם הזה אשר מלכותו והנהגותו מכוסה שייך גודל אחד לה' וכו'. ונמצא עולם הטבע נקרא עולם הגורל, רק אנחנו עמו ישראל ה' מנת חלקינו וגורלינו, אבל למעלה ששם אחדותו נראה ואין רואין רק מלכותו יתברך שמו כמו שאמרו בחגיגה (יב:) על רוח סערה שהוריד דוד לארץ ולא בשמים משום לא יגורך רע כו' (תהלים ה, ה) לכן הנס דפורים שהיה בתוך הטבעים ששם שליטת החיצונים והבחירה נתנה שייך שם גורל כמ"ש, ולכן עולם הטבע הוא עולם הגורל נקרא פורים על שם הפור הוא הגורל שהיה בתוך הטבעיים ששם גורל הוא הבחירה, לכן הנס דמרדכי ואסתר נקרא פורים והוא יעשה עמנו נסים ונפלאות נסים נסתרים ונסים נגלים ויקוים בנו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. למה קבלו התורה אז, כי הנה צריכין להבין למה חיוב לקרות מגילה יותר מכל התורה כולה. והתורה שנתנה למשה בסיני אינו כל כך חיוב כמו מגילת אסתר אשר נאמרה ברוח הקודש על ידי מרדכי ואסתר, וגם כי יציאת מצרים הוא חיוב לקרות מן התורה יכול לאומרו בכל לשון, ולא כן קריאת המגילה דכמה דברים מעכבין בה כגון למפרע וקראה על פה ותרגום ובכל לשון ובכל התורה שנתנה בקולות וברקים וכתיבות מצות הבורא ברוך הוא וכתיבות כמה שמות הקדושים ברוך הוא איננו כל כך חיוב כמו מקרא מגילה, וגם כי חייב אדם ללמוד תורה כמאמר (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה. אמנם יכול לשנותו בכל לשון שירצה ובהרהור דברי תורה אדם יוצא לא כן חיוב קריאת המגילה שכמה דברים מעכבין בה. והנראה למה קבלו את התורה אז, כי הנה ידוע שכל העולמות שלמעלה שהוא עולם המלאכים ועולם השרפים וחיות ואופני הקודש צורתן הרוחניות כדמות התורה הרוחניות וכדמות מצות הרוחניות. ועיקר חיותן הוא מתורה ומצות כמו שאיתא במדרש אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה (איוב כט, כז) ועיין במדרש, שראה הבורא בדוך הוא בתורה ובדא העולמות. והנה גם בעולם התחתון הוא עולם הזה עולם הטבע עיקר החיות גם כן מהתורה ומצות ואהבה ויראה את הבורא ברוך הוא יתברך שמו. אפס, כי בעולם העליון הוא עולם השרפים וחיות ואופני הקודש החיות הוא השכליות של עבודת הבורא ברוך הוא הוא מגולה ובעולם הזה הוא עולם הטבע החיות שבו שהוא התורה והמצות. ועבדות הבורא ברוך הוא מכוסה, כי הוא מדור להחיצונים. וצפון אור בתוך החושך:

והנה על ידי עסקנו בתורה אנחנו מחברים עצמינו באורות הרוחנים, ולכן העוסק בתורה לשמה בדחילא ורחימא אזי מאיר על נפש העוסק בתורה אורות הרוחניות שבתורה אשר הוא עוסק בה ונתמלא הנפש באהבה ויראה את שמו הבורא ברוך הוא יתברך שמו ובשמחת האל יתברך שמו. לכן העוסק בתורה ובמצות נתמלא הנפש מאהבה ויראה את שמו יתברך ומלא שמחה, כי כן הרוחניות של תורה הוא צרופי שמות המלאכים והיכלות העליונים אשר המה מלאים אהבה ויראה את הבורא ברוך .הוא יתברך שמו ושם שורש השמחה כמאמר הכתוב (דהי"א טז, כז) עוז וחדוה במקומו. וכן צרופי שמות של המגילה הוא החיות והשכליות של עולם התחתון שהוא עולם הטבע, כי היה הנס בתוך הטבע מוכח שנתקן עולם הטבע לכן בעת קריאת המגילה מתנוצץ ומאיר באיש הישראל הקורא המגילה החיות והשכליות ואהבה ויראה לשמו יתברך ברוך הוא מה שיש בעולם הזה הוא עולם הטבע. לכן צריך לקרות המגילה. והוא יותר חיוב מדברי תורה כמו שאיתא במסכת מגילה (ג:) מכאן סמכו של בית רבי מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, וגם לא מצינו חיוב מן התורה לקרות מן הספר תורה אשר כתובה כתיקונה כמו שמחויבין לקרות המגילה אשר היא כתובה על הספר אשורית ובדיו, שעל ידי קריאת המגילה נזדככו כל הטבעיות, כי ההוגה בו תוך הספר הכתובה כתיקונה על הספר ובדיו מתנוצץ כל האורות והשמות שבתוכה והצרופי השמות שבתוכה והאורות והשמות והצירופים שבתוך המגילה המה החיות והשכליות של עולם הזה עולם הטבע כהחיות והשכליות של כל העולמות כדאיתא במדרש, שכמו שבאדם יש רמ"ח אברים, כן יש בארץ. לב הארץ, עין הארץ, ערות הארץ, עיין שם. והרמ"ח איברים הרוחנים של אדם הוא רמ"ח מצות עשה, ושס"ה גידים הרוחנים הוא שס"ה לא תעשה כן בעולם הרוחניות שבה הוא רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה, שמקיימים בני אדם. ולכן כיון שהצירופי שמות והאורות של מגילה הוא החיות והשכליות של עולם הטבע המה בודאי השס"ה לא תעשה ורמ"ח מצות עשה, כי המצות עשה ולא תעשה המה החיות של כל העולמות והצרופים והשמות והאור של מגילה המה הרמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה של הטבע, כי כן הנס דמגילה היה בתוך הטבע כמ"ש, לכן האורות והצידופים ושמות של מגילה הוא החיות של עולם הטבע. דהיינו הרמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה של עולם הזה היא של עולם הטבע כמו שהנס דפורים היה בתוך הטבע כמו שביארנו:

ולכן בעת שישראל קורין המגילה אזי מזדככין הגשמיות של הקורא והצרופי שמות שבה מאירין בהקורא את המגילה ומזככין את הגשמיות ומאירין שכל הגשמיות החיות שבה הוא קיום התורה והמצות, ומי שקראה בכוונה אחר קריאתה נתמלא הנפש שמחה ורצונה לקיים מצות התורה שלא לעבור על שס"ה לא תעשה, וגם כל הטבעים של עולם נתקנו ומלבד שנתקן הגשמיות של הקורא המגילה נתקן עוד הטבעים של כל העולם כלו כמאמר חכמינו ז"ל לא נברא כל העולמות אלא בשביל ישראל, זכה מכריע את כל העולם כלו לכף זכות. ולכן אחר קריאת המגילה שנזדככו עולם הטבע ומאיר בעולם האיך שעיקר קיומה הוא מדברי תורה, וכיון שישראל קורין את המגילה מאיר בהן הצרופי אותיות והשמות של המגילה שהוא החיות של עולם התחתון עולם הטבע האיך שתלוין בתורת האל ברוך הוא ובמצותיו. לכן אחר קריאת המגילה מקבלין ישראל עליהם עול תורה ומצות מאהבה, ולא כן בקריאת שאר התורה, כי התורה שנתנה מהר סיני הוא מורה על עולמות העליונים לכן בעת שחזרו להגשמיות מודעא רבה לאוריתא, אבל במגילה כיון שנזדככו גם עולם הטבע, כי הנס היה בתוך הטבע לכן הדור קבלוה בימי אחשורוש, ואחר שקראו המגילה ונזדככו עולם הטבע כמ"ש לעיל:

ועתה יתורץ למה חיוב של קריאת המגילה יותר מדברי תורה, כי לא מצינו חיוב בדברי תורה, רק פרשת זכור, וגם אמרו במגילה מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה. ולפי עניות דעתי יתכן שכתבנו שקריאת המגילה גורמת שעל ידי קריאתה מקבלין עול תורה. וכמו שבימי אחשורוש מאיר על האדם בחינת נשמת מרדכי ואסתר לכן חיובה גדול עד מאד. ושפיר אמרו מבטלין תלמוד תורה לשמוע דברי מגילה. הגם שגם בדברי תורה בה יראה ומקבלין עול תורה. אמנם כבר כתבתי שהתורה בעולמות העליונים כשבא בגשמיות מודעא רבה לאורייתא. לכן כפה עליהם ההר כגיגית. אבל סגולת צדופי המגילה שמזדכך עולם הטבע וסגולתה להקורא שיקבל עול תורה אפילו כשאדם הוא בגשמיות שכשם שהנס של המגילה בתוך הטבע כך צרופי שמות שלה. והקוראה הוא הזדככות הטבעיות והגשמיות לכן הקורא אפילו הגשמיות שבה מקבל עליו עול תורה ולכן הוא חיוב יותר מדברי תורה וסמכו של בית רבי לבטלה עבור מקרא מגילה ולכן הקורא למפרע ובכל לשון לא יצא, וגם צריך לקרותה בספר ובדיו:

כי הנה דע כי יש הפרש גדול בין אורות המצות הכתובים בספר תורה ובין אורות המצות הכתובים במגילה. כי בספר תורה באתגליא כל הדבדים האיך לעבוד את הבורא ברוך הוא ולקיים מצותיו ובמגילה אף על פי שבאורות והצרופים והשמות של מגילה נרמזו הרמ"ח מצות עשה והשס"ה לא תעשה, אבל באתגלייא איננו מוזכר בתוכה שום מצוה. אפס באורות ובאותיות ובצרופים מרומז החיים של עולם הטבע כמו הנס שהיה בתוך הטבעים המה מצות התורה. וטעם הדבר שהתורה שהוא בעולמות העליונים ועל השמים כבודו ושם אלהותו באתגליא לכן גם מצות הבורא ברוך הוא ועבדות שלו שם באתגליא , אבל במגילה שהוא מרומז על עולם הזה עולם הטבע ובעולם הזה עולם הטבע אלהותו ומלכותו בהסתר לכן גם מצות הבורא ברוך הוא בתוכו בהסתר, רק על ידי צרופים ואורות קבעו מרדכי ואסתר האורות של התורה שבעולם הטבע. והקורא את המגילה בלשון שקבעו מרדכי ואסתר נפשו תאבה וחמדה לקיים מצות התורה הקדושה, כי נתקשרה נפשו בשכל של מרדכי ואסתר אשר קבעו במגילה. ומצינו בדברי חכמינו ז"ל חייב אדם לומר בלשון רבו, כמו שאיתא במסכת עדיות ומובא במסכת שבת דף ט"ו ע"א, כי האומר בלשון עצמו אינו מתנוצץ בו, רק שכל עצמו. והאומר בלשון רבו אזי האדם האומרו מתנוצץ בו שכל של רבו, לכן בכאן צריכין שיתנוצץ השכל של מרדכי ואסתר אשר כתבו וקבעו והם כתבו וקבעו בו שצרופי אותיות יש בהם האיך שהחיות של עולם הטבע הוא התורה והמצות, וכיון שקורא את המגילה מתנוצץ בו זה השכל של מרדכי ואסתר שקבעו במגילה שהוא קיום התורה והמצות, לכן אחר קריאת המגילה מקבלין עול של התורה ומצות כמאמר חכמינו ז"ל הדור קבלוה בימי אחשורוש, לכן צריך לקרותה בלשון הקודש בלשון שקבעוה מרדכי ואסתר לכן צריך לקרות המגילה בלשון הקודש ולא למפרע רק בלשון שקבעוה מרדכי ואסתר כדי שיתנוצץ בישראל הקוראים אותו השכל של מרדכי ואסתר שקבעוה, דהיינו קיום התורה והמצות כמו שכתבנו שמשום הכי חייב אדם לומר בלשון רבו. לא כן בתורה הקדושה אשר מצותיה ועבודתיה מגולים כיון שהוא בעולמות העליונים כאשר ביארנו לעיל לכן הלומד בכל לשון קיים מצות והגית בו יומם ולילה. אמנם מצוה מן המובחר ללמוד בלשון של משה רבינו ע"ה או של התנאים כדי שישאיר בו שכל יותר גבוה, דהיינו השכל של משה רבינו ע"ה או של התנאים:

והנה יש עוד דבר גדול להתחבר את עצמו והוא יותר גבוה משכל של רבו והוא הלומד מתוך הספר. כי אותיות מחכימות, כי הרואה באיזה דבר הוא מתחבר את עצמו בדבר הרואה אותו והמביט באותיות הוא מחבר את עצמו באותיות התורה הקדושה ואותיות התורה ממקום גבוה קא נחתי. ודע אותיות הכתובים בתורה העשויה ונכתב כתיקונה על הספר ואשורית ובדיו ותפירה בגידין הוא בדוגמא של מעלה והוא חלק אלהי ממעל, כי אותיות התורה המה כלים למדות של מטה וכמו שכתב בעץ חיים, שאותיות המה כלי ספירות ואותיות המה נשמות ישראל אשר נשמות ישראל חלק אלהי ממעל. לכן הלומד מתוך הספר תורה הכתובה כתיקונה אזי מדבק את עצמו בחלק אלהים והוא בא בסוד אלהים, כי מאיר עלינו אותיות התורה המביט בה ונתחבר במדת העליונים ונתחבר נפשו בסוד שבה ובצירופי השמות שבהן לכן במגילה הסוד שבה והצרופים שיש בתוכה הוא האיך שעולם הטבע החיות שבה הוא יסוד התורה והמצות, כי הנס של מרדכי ואסתר היה בתוך הטבע כמ"ש. לכן צריך לקרות במגילה הכתובה כתיקונה על ספר ובדיו ותפידה בגידין מאיר צרופים ההמה ומקבלין אחר קריאתה עול התורה והמצות. ולכן במגילה כיון שקיום המצות הוא מכוסה, רק שבצרופים ואורותיהם קבעו בה מרדכי ואסתר קיום התורה כמ"ש והוא הפנימית של מגילה, לכן צריך לקרותה מתוך המגילה הכתובה כתיקונה על הספר ובדיו כדי לדבק את עצמו בפנימיותה וכמ"ש לכן הוא יותר חיוב לקרות מהתורה, כי הקורא בתורה מתחבר את עצמו באורות העליונים שבתורה ומצות ואחר שבא אל הגשמיות מודעא רבה לאורייתא ובמגילה הוא האודות שבעולם הזה שבתוך הטבע ועל זה אין מודעא רבה וקבלוה מאהבה וכמ"ש ועוד נבאר לקמן אם ירצה השם:

ומעתה מתורץ קושית התוספות מה שהקשו על הא דאמר רבא מכאן מודעה רבה הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו, קיימו מה שקבלו כבר. והקשו התוספות, הלא רבא סבירא ליה כשמואל דקימו וקבלו, דאסתר ברוח הקודש נאמר. ולפי מה שכתבתי יתבאר דחדא מכלל חבירתה אתמר, דהא דאמר שמואל דאסתר ברוח הקודש נאמרה, היינו דנאמרה לקרות. והנה כתבנו למה באמת מחויבין לקרות המגילה יותר מספד תורה. וביארנו, דעל ידי קריאת המגילה מאיר עלינו ההארה לקבל עול תורה ומצות לכן חיוב קריאת המגילה גדולה עד מאוד שמקבלים על ידי קריאתה עול תורה ומצות, אם כן מוכח דעל ידי קריאת המגילה הסוד שבה הוא קבלת עול תודה ומצות ומוכח ממילא דהדור קבלוה בימי אחשורוש, ואם כן מוכח מקימו וקיבלו תרתי דמטעם דהדור קבלוה בימי אחשורוש, גלל כן מחויבים לקרות המגילה והוא נכון:

ועתה נבאר בעזר אדון כל למה במגילה איננו מוזכר שום שם הויה ושום שם משמות הקדושים בפירוש רק בראשי תיבות ובסופי תיבות כמוזכר בדברי האר"י ז"ל, וכגון יבא המלך והמן היום, ראשי תיבות הויה. וכל זה איננו שווה לי, סופי תיבות הויה, וכן כולם. כי הנס היה בתוך הטבעים הנהגתו מכוסה ולכן אין שום שם במגילה, כי בטבע הנהגותיו מכוסה, רק על ידי הנס דמרדכי ואסתר רואין שיש עילת כל העילות המנהיג עולמו ומרים תפארת ישראל ומשפיל ומכרית קרני רשעים, אבל אין רואין מלכותו כמו למעלה כמאמר המשורר (תהלים קג, יט) ה' בשמים הכין כסאו. ולכן כיון שעל ידי הנס ניכר שיש עילת כל העילות המנהג עולמו בחסד וברחמים ובמשפט לכן בראשי תיבות וסופי תיבות יש כמה שמות כמוזכר בדברי האר"י ז"ל. אפס כיון שאין רואין מלכותו לכן אין בו באתגליא. וגם כיון שרואין על ידי נסים נסתרים והנס צריך להיות מכמה דברים ומכמה סיבות. וכל שם היוצא מראשי תיבות וסופי תיבות הוא מכמה תיבות, כלומר שרואין מלכותו מהסיבות שהיה בימי מרדכי ואסתר והסיבה שהיה בימי מרדכי הוא מאיזה ספור מעשה וספור מעשה בא מכמה תיבות לכן בא השם בראשי תיבות וסופי תיבות מכמה תיבות. אבל שם בפני עצמו הוא תיבה מיוחדת איננו מוזכו', כי בפני עצמו אין רואין אותו בטבע והוא דק ועמוק. וגם נראה, כי השם יתברך הוא ראשון והוא אחרון והוא בגו עלמין. וזהו שאמר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, אני ראשון ואני אחרון, להורות שהוא ראשון ואחרון. ומבלעדי אין אלהים, להורות שהוא בגו עלמין. ושהוא ראשון ואחרון נתגלה על ידי נסים ונפלאות שעושה בעולמו כרצונו וכרצון בית ישראל שמשנה אותה וכופה את עולמות לעשות רצונו אז ניכר שהוא ראשון ואחרון ומבלעדיו אין אלהים שהוא בגו עלמין זה הוא כשהעולם כמו שהוקבע בה לא על ידי נסים. ולכן אמר בגו עלמין שכב"י בהירותו ואורו מתלבש בעולמות וזהו סוד בגו עלמין:

והנה בעולמות שלמעלה רואין אותו שהוא ראשון ואחרון ומבלעדו אין אלהים ושגם כשהוא מתלבש בתוך העולמות ומתנהגין כמו שהוקבע בהן בתחלת בריאותן רואין מלכותו. וזה שאמר בגו עלמין. אבל בעולם הטבע כשהוא עושה נסים ונפלאות רואין שהוא ראשון ואחרון. אבל כשהוא מתלבש בעולם והוא בגו עלמין בתוך עולם הזה כב"י מלכותו נסתר וראשי תיבות וסופי תיבות של התיבות הוא סוד אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, שהוא בגו עלמין הוא סוד התיבה עצמה. ולכן במגילה שהוא להורות שנתקן עולם הטבע כאשר כתבנו ושם מלכותו נסתרה לכן אין בו שמות שאינם נמחקים. אבל על ידי נסים ונפלאות ניכר שהוא ראשון ואחדון לכן יש בו שמות בראשי תיבות וסופי תיבות, כי ראשי תיבות וסופי תיבות שהוא אני ראשון ואני אחרון, שהוא סוד נסים ונפלאות ועל ידי נסים ונפלאות ניכר אלהותו לכן יש שמות בראשי תיבות וסופי תיבות. אבל התיבה עצמה שהוא סוד ומבלעדי אין אלהים, שהוא בגו עלמין בעולם הטבע אין ניכר מלכותו ואלהותו, לכן אין במגילה שום תיבה מיוחדת לשמו יתברך שמגילה מרומז על עולם הטבע:

ומעתה יתלהב לב האדם בקראו המגילה ויכוין בקראו ובשמוע המגילה שמעתה מקבל עול תורתו ומצותיו כמאמר חכמינו ז"ל קיימו מה שקבלו כבר. וכפי אשר ביארנו לכן יכין את עצמו מה שחלף ועבר אין. ומעתה הוא מקבל עליו עול תורתו ומצותיו יתברך שמו לכן אמרו בזוהר הקדוש יום כפורים שהוא כמו פורים, כלומר שהארת יום כפור הוא מטוהר וחושבנא מכאן ולהלאה כמו שאמרו במדרש (תנחומא אמור כב) ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג, מ) ראשון לחשבון עונות, כי העיקר האורות יום הכפורים לקנות לב חדש לעבוד אותו כמו שתיקנו למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חקי רצונך כן בפורים מה שחלף ועבר אין. ומעתה מקבלין עלינו עול תורה ומצות יתברך שמו כמ"ש. וגם כי בפורים ביארנו שהטבעים נזדככו על ידי קריאת המגילה שמאיר בעולם הזה כמ"ש (שמות ל, כג) בשמים ראש מארי דכיא. וביארנו על ידי קריאת המגילה נזדככו העולם הזה. ולכן נעשה בתוך הטבעים וקיימו מה שקבלו כבר:

והנה ידוע שמושב חצונים הוא בעולם הזה ובעולם הזה הוא רובו חיצונים, רק שנזדככו על ידי מעשה בני אדם ונמצא בפורים שנזדככו העולם הזה הוא עולם הטבע על ידי קריאת המגילה ומקבלים עול תורה ומצות נזדככו כל החיצונים, כן הוא ביום הכפורים שנזדככו כל החיצונים ומטילין גורל הוא פורים השעיר לעזאזל לכן מתלהב האדם בקריאת המגילה ובשמעו יכין את עצמו לקבל עליו מאותו יום עול תורה ומצות ויתחדש כנשר נעוריו וישמח בעול קבלת תורה ויכוין בקריאת המגילה שיזדככו כל העולמות ואפילו העולם הזה הוא עולם הטבע יזדככו על ידי קריאת המגילה וישמח מאוד שיזדככו כל העולמות ויקוים מקרא שכתוב (תהלים קד, לא) ישמח ה' במעשיו. ויכוין שבכל דיבור שיוצא מקריאת מגילה נברא הארה וכל דיבור שיוצא נברא מלאך אחד. מה מאד יתלהב האדם כשיעלה במחשבתו שמכל דבור ודבור שמח הבורא בו ונברא מלאך מה מאוד יתלהב האדם, כי כן הוא בדברי קדושה. והשם יתברך שמח בקריאת מגילה של בני ישראל ונזדככו כל העולמות וכל הנשמות ובכל דבור ודבור עושין נחת רוח לבורא ויוצר ועושה הכל ומקוים משום הכי ישמח ה' במעשיו, בן חכם ישמח אב (משלי י, א) זה הקדוש ברוך הוא. והאל יתן בלבנו לעבדו בלב שלם ולשמור מצותיו וישמח ויעלוז האל בנו כמו שאמר הכתוב ישמח ה' במעשיו, ויקוים בנו (ישעיה סא, יא) שוש אשיש בה'. וישמח האל אותנו בשמחתו כמו שנאמר (אסתר ח, טז) ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר א"ס:

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

קדושה שניה

ועתה נבאר בעזר אדון כל מצות מתנות לאביונים. עוד נבאר על פי זה כמה מאמרים ונבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל (מגילה י:) תחת הנעצוץ (ישעיה נה, יג) זה המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה. ובכל הנעצוצים יעלה ברוש, זה מרדכי דכתיב (שמות ל, כג) ואתה קח לך בשמים ראש, ומתרגמינן מארי דכיא. והיתה להם לאות עולם, זו מקרא מגילה. וזכרם לא יסוף מזרעם. הגם שדברי חכמינו ז"ל כפשוטו נאה למי שאמרן. אמנם אנכי הפעוט והצעיר הריני נותן מעט תבלין למתיקותן. דהנה אמרו בגמרא סנהדרין דף ק"א ע"ב אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרו ונתנו להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ותו איתא התם, תניא רמ"א ראוי היה עזרא שתנתן התורה על ידו לישראל כו', ואף על פי שלא נתנה על ידו התורה נשתנה על ידו עיין שם. ונראה ליתן טעמו של דבר מה שנשתנה, כי נראה לפי דעתי מה שזכה עזרא שנשתנה, כי נראה שבנין בית המקדש השני זכו ישראל עבור שקיבלו ישראל את התורה מאהבת הנס, גלל כן בזכות קבלת התורה זכו לבנין בית שני הגם שנתנבאו הנביאים לבנין בית שני, אף על פי כן כבר ידוע לקיים נבואת הנביאים מועיל כשיש זכיות ותשובה למטה נתקיים הנבואה. וכן כתב הרמב"ן שהיו צועקים ישראל במצרים וכתיב (שמות ב, כד) וישמע אלהים את צעקתם, אף על פי שכבר הבטיח לאברהם אבינו ידוע תדע כו', אף על פי כן העיקר הוא התשובה שלמטה. לכן עבור שקבלו את התורה מאהבת הנס, לכן זכו לבית שני, כי כן בנין בית שני היה שנה אחת אחר שקבלו עליהם לקרות המגילה ועיין במגילה דף י"ב ועוד שנה אחת היה ובא דריוש והשלימה ועיין שם ברש"י. ואחר כך מצאתי במדרש שיר השירים, שבזכות קריאת המגילה והנס דפורים זכו לבנין בית שני וששתי שכוונתי לדעתם. והנה עבור שהטבעים נתקנו ונזדככו לכן היה דריוש השני הסכים לבנין בית שני עבור שהטבעים נזדככו. והיה הבנין בית שני נס בתוך הטבעים שלא עכב מלך אומות העולם לבנותו, ואדרבה סייע לבנותו כדרך הנס דמרדכי ואסתר שצוה אחשורוש לטובת ישראל וצוה שמרדכי יתלה את המן. וכן בית שני הוא ה' אחרונה עולם המעשה עולם הטבע שנתקנה אז ובית ראשון ה' ראשונה עולם המחשבה ולכן זכה שנשתנה התורה על ידו:

אמנם נראה מדוע נשתנה הכתב. שידוע דבאורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא ובכ"ב אתוון נבראו כל העולמות, והגם שיש לתמונת אותיות טעמים כמוזכר בספר התמונה ובכתבי האריז"ל גם בוצינא קדישא הבעל שם טוב גילה תמונת אותיות. וכן שמעתי מפי מורי בוצינא קדישא הה' דוב בעריש ז"ל, הא דיש טעמים על תמונת אותיות שהוא אורות עליונים כגון יו"ד הוא צמצום, ואות וא"ו הוא התפשטות, ואות שין ג' קוין, ואות א' קוץ לעילא וקוץ לתתא, אף על פי שעולמות של מעלה בעולם השכל ובעולם המלאכים אין שייך בו לא למעלה ולא למטה ולא גבול שיהא שייך בו התפשטות. אמנם אמר מורי, כשהעולמות והאורות העליונים מתלבשין את עצמם בתוך הגוף של אדם ומתלבשין בלבושי גשמיות אז נראית בתוך ציורי הגוף הארות השכל כדמיון האותיות, כגון הצמצום של שכל כדרך שמצמצם את עצמו בשכל התלמיד הוא כדמות יו"ד, והוא"ו הוא תמונת התפשטות וכן כולם כך קבלתי ממורי. ונמצא תמונת האותיות האיך שבתוך הגוף והגשמיות שם יש הארות השכל והעולמות העליונים הוא כציור אלו האותיות והוא עמוק. אמנם בעולמות העליונים ועולם המלאכים אין שם שום תמונה של גשם ותמונת האותיות של כתב של אומות העולם שעולם השכל מתלבש בשרי אומות שלהם ואיננו שכל היושר כמו שלנו. לכן כתב שלהם איננה תמה כשלנו ולקמן נבאר. נמצא תמונת האותיות הוא האיך שהאורות העליונים עושין פעולתן בתוך לבוש האדם לבוש הגשמי אבל למעלה אין בו שום תמונה:

והנה ידוע שיש תמונת האותיות הכתובה בספר. ויש לשון המדבר מה שכתוב בספר. ותמונת האותיות הכתובה בספר, הוא דמות עולם העשיה עולם הטבע שכן יש להם גבול ותמונה. ולשון המדבר מה שכתוב בספר, הדבור בעצמו היא רוחניות ואין בו גבול והוא נגד עולם השכל וכן הוא ברמב"ן ובראב"ד על ספר יצירה, הפירוש ספר הוא דמות האורות סופר ספור הוא תמונת אותיות הכתובים ועיין ברמב"ן. וברמב"ן שספר הוא מלכות. ולפי דברי האר"י ז"ל מלכות מקננת בעשייה וספור הוא תפארת המקנן ביצירה הוא עולם המלאכים ונמצא תמונת האותיות הוא האיך האורות העליונים בתוך גוף האדם הוא עולם הטבע. ולכן בימי עזרא שהיה תיכף אחר הנס דמרדכי ואסתר כמ"ש שנתקן עולם הטבע ונזדככו לכן ניתן להם בכתב אשורית הוא כתב של ספר תורה שלנו שכיון שנתקן עולם הטבע בודאי היה מאיר בעולם הטבע הוא עולם העשייה אודות עליונים כראוי להן, וכיון שהם מאירים בעולם הטבע הוא עולם העשייה כמו שצריכין להאיר בדרך הישר הם מאירים כדמות האותיות שלנו אבל קודם הנס דמרדכי ואסתד דעדיין לא נתקנו עולם הטבע שכן היה מודעא רבה לאורייתא כאשר ביארנו לעיל בקדושה ראשונה לכן לא היה כתב אשורית. אבל בימי מרדכי ואסתר שנעשה נס בתוך הטבעים ואחר כך בשנה שנייה ששלחה אסתר לחכמים לקבוע אותם לדורות וקיימו וקיבלו היהודים לקבוע קריאת מגילה בכל שנה ושנה, וכבר ביארנו לעיל בקדושה ראשונה שעל ידי קריאת המגילה נזדככו הטבעים. לכן אחר כך בשנה שאחריה זכו שניתנה התורה על ידי עזרא בכתב אשורית, כי תמונת האותיות הוא האיך שעושין השכליות והשפע מאלהי האלהים פעולתן בתוך הגשמיות והטבעים. ועיין ברש"י דמגילה דשנה השלישית דנס התחילו לבנות הבית השני והפקידה דכורש. כי בפורים שלפניו קבעו המגילה בכל מקום, כי בשנה ראשונה רק בשושן הוקבע הקריאה כמו שאמרו חכמינו ז"ל במגילה (ז.) בתחלה קבעוה בשושן ואחר כך בכל העולם כולו. וכיון שנקבע המגילה על ידי קריאה נתקנו ונזדככו הטבעיים לכן בשנה שאחריה זכו לבנות בית שני שהפקידה נס על פי טבעיים על ידי כורש השני ולא על ידי מלחמות וזכו לכתב אשורית שתמונת האותיות של כתב אשורית הוא אחר שנתקנו עולם הטבע. ושפיר אמרו בתחלה ניתנה התורה בכתב עברי ואחר כך נשתנה בימי עזרא בכתב אשורית:

ואפשר זה הפירוש שאמרו מאי כתב עברי, אמר רב חסדא כתב ליבונאה. וזה לשון רש"י, אותיות גדולות כעין שכותבין בקמיעות ומזוזות ואותיות המלאכים קוראים העולם כתב קמיעות, כלומר שבתחלה לא קבלו ולא נזדככו, רק העולם השכל שכן כתב קמיעה הוא השבעות למלאכים ולכן היו האותיות בכתב מלאכים וקמיעות שהוא עולם השכל שנתקן אז ואחר כך בימי עזרא בכתב אשורית. ולפי דעת רש"י הוא דמות אותיות שלנו שנתקנו עולם הטבע, כי כן הנס דמרדכי ואסתר בתוך עולם הטבע ולפי קט שכלי הוא נכון מה שכתבנו. ואפשר שבתחילה על ידי עזרא היה הלשון ארמית ולא לשון הקודש עבור שחטאו בנשים נכריות. ואחד כך שעל ידי עזרא ונחמיה גירשו הנכריות, גלל כן זכו ללשון הקודש ועל ידי הנס דמרדכי ואסתר ועל ידי קריאת המגילה זכו לכתב אשורית לכן ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש. וכל המימרא דסנהדרין עולה על פי דברינו כהוגן שיש דעה אחת, שעל ידי חטא נתהפכה לרועץ וכיון שחזרו להן החזירו להן שידוע שכיון שאדם יונק מהקדושה העושה עבירה נענש חס ושלום ולא כן מי שתחלת יניקתו מטומאה לכן לשון הקודש נתהפכה לרועץ שכן אותיות לשון הקודש תמונתו האיך שהשפע הקודש נמשכה לתוך הטבעים לכן נתהפכה לרועץ ולכן כיון שחזרו להן שנאמר (זכריה ט, יב) שובו לבצרון. ועל פי פירוש כתב ליבונאה שכתבו תוספות, שהוא כתב לבן עיין שם. נראה שידוע שמראה לבן רמז על העולמות שלמעלה ומראה שחור רמז על עולם הגשמי. ולכן קודם קריאת המגילה שנתקן עולם השכל לכן הוא כתב לבן שהוא עולם השכל, ואחר כך כיון שעל ידי קריאת מגילה נתקן עולם הגשמי עולם הטבע לכן אותיות שלנו שחורים שכן מראה שחור רמז על עולם הזה עולם הטבע והוא נכון:

ועתה נבאר (מגילה י:) תחת הנעצוץ יעלה ברוש (ישעיה נה, יג) תחת המן יעלה מרדכי. כי הנה נודע כי למעלה בעולמות אין שם אחיזה לחיצונים רק בעולם הזה אשר הוא עולם הטבע שם מדור לחיצונים. וכן מעשה היצר הרע שתולה הכל בטבע וכן הוא בכתבי האר"י ז"ל שבעולם הזה שם מדור לחיצונים. והנה כל הנסים ונפלאות היה בשנוי טבעים. וכיון שהיה בשנוי טבעים נתגלו העולמות שלמעלה, והעולמות שלמעלה שם אין אחיזה לחיצונים. אבל בפורים שהיה הנס בתוך הטבעים, אם כן היה הנס במקום מושב החיצונים. וזהו תחת הנעצוץ, תחת המן שעשה עצמו עבודה זרה. יעלה ברוש זה מרדכי, כלומר מושב ושכינות המן, כלומר בעולם הזה עולם ה וכו'.בע ששם מושב ושכינות המן שהמן מרומז לקליפת החיצונים לכן עשה את עצמו עבודה זרה וכן כתב האר"י שהמן שורש הנחש שורש הס"מ. שם עלה ברוש זה מרדכי שם נעשה נס דמרדכי, כלומר שזה חידוש שנעשה נס בתוך הטבעים ששם מושב החצונים ושליטתן אשר המן מרכבה להן לממשלת החיצונים. ואף על פי כן נעשה בתוך הטבעים נס ונתגלה השכינה בנסים כאשר ביארנו:

ותחת הסרפד יעלה הדס. (ישעיה נה, יג) תחת ושתי הרשעה ששפך רפידתו של זהב. אשר ושתי מרכבה לנוקבה טמאה היא לילית, כלומר במקום החצונים שהוא בתוך הטבע ששם מושב החצונים. יעלה הדס, זו אסתר הנס דמרדכי ואסתר. וכיון שנעשה הנס בתוך הטבעים שלא נשתנו הטבעים. לכן על ידי קריאת המגילה נתעוררו צרופי אותיות הקדושים והשמות שהם והשפעתם מאלהי האלהים. וזהו על ידי מקרא מגילה כאשר ביארנו. ולכן התורה אז בימי מרדכי ואסתר ועל ידי זה זכינו שנשתנה התורה לאותיות כתב אשורית. כי האותיות מרמזים על השפעת אלהים שבתוך עולם הזה עולם הטבע. לכן זכינו לאותיות הקדושים כאשר ביארנו. וזהו והיה להם לאות עולם זהו מקרא מגילה, כלומר לאות עולם. תיבת אות הוא לשון אותיות, כלומר שעל ידי מגילה זכינו לאות עולם המה אותיות הקדושים הוא אותיות של כתב אשורית. וכמו כן האמונה והבטחון שאות הוא לשון אותיות וזה לאות עולם, כלומר אותיות של אשורית שהוא עד עולמים עד שכתב אשורית הוא המאושר שבכתב והיא המיוחדת לתורה וכמו שהתורה כן אותיותיה שהיא נצחיית. וזהו לאות עולם כתב אשורית שהיא נצחון. וזהו אות עולם. אות, לשון אותיות. אי נמי אות עולם, אותיות אשורית שאותיות הוא בעולם הטבע כי הברואים נחלקים בספר יצירה לעולם שנה נפש. והטבע הוא נגד עולם. ועולמות שלמעלה נגד שנה ונפש. וזהו לאות עולם, אותיות אשורית שנשתנו אחר שנתקן עולם הוא עולם הטבע אשר הוא מרומז כנגד עולם המוזכר בספר יצירה:

ועתה אבאר מימרא דר' יונתן (מגילה י:) ר' יונתן פתח להאי פיתחא וקמתי וגו' והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד (ישעיה יד, כב) שם זה הכתב ושאר זה הלשון. נין, זה המלכות. ונכד, זה ושתי. כי הנה כפי אשר ביארנו האותיות המה תמונה כפי אשר מקבל העולם הטבעים הוא העולם הזה ועולמות העליונים הוא עולם הקדושה עולם השכל. וכפי אשר מקבלים האומות ככה תמונת האותיות לכן נשמותינו שהוא עבודה תמה ככתוב בתורת משה (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, לכן האותיות התורה ולשון התורה הוא כתיבה תמה. אבל האומות העולם אשר המה מקבלים מתחת ידי שדי מעלה ושכלם אינו בדרך היושר. והשפעתם מעולם העליון אינו מדרך הישר. וכפי השפעתם מעילת העילות לשר שלהם ומשר שלהם בא אל האומות כך תמונת אותיות שלהם של אומות העולם וכפי שכלם כן הלשון שלהם לכן כתב שלהם ולשון שלהם אינו תמה כי השפעתם ושכלם הוא תחת השר. אמנם שכלנו ועבודתינו הוא לאלהי האלהים והשפעתינו ממנו יתברך שמו לא מתחת השר לכן אותיותינו כתיבה תמה ולשונינו לשון הקודש. ולכך נאמר ורוממתנו מכל הלשונות ועוד נבאר בזה. ולכן איזה אומה שיש לה שר יש לה כתב ולשון כפי השפעתה ולפי שכל השר כי תמונת אותיות הוא כפי התקבלות השפע ואומה אשר נפל שר שלה כמאמר (ישעיה כד, כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה. אין לה כתב ולשון, כי הכתב ולשון ההוא האיך שמקבל השר השפע והאומה מקבלת משר וכיון שהשר יש לו מפלה ממילא אין לה כתב ולשון. וידוע שכל אומה שאין לה מלכות כי אם מלכות אחר שולט עליה שוב אין לה שר. ולכן כשאמר לבבל והכרתי לבבל נין זו מלכות (וכיון שאין לה מלכות שוב אין לה שר) שם ושאר זו כתב ולשון. כיון שאין לה מלכות אין לה שר וכיון שאין לה שר אין להם כתב ולשון. ושפיר עולה דברי חכמינו ז"ל וקמתי עליהם והכרתי לבבל שם ושאר זו כתב ולשון. ולמה זה, כי הכרתי נין ונכד זו מלכות וגם ושתי וכיון שאין לה מלכות אין לה שר. וכיון שאין לה שר אין לה כתב ולשון. ועוד נבאר בזה:

ועתה נבאר למה שאמרו (מנחות סה.) פתחיה זה מרדכי, ולמה נקרא שמו פתחיה שהיה פותח בדברים ויודע בשבעים לשון ודורשן. כי הנה לפי מה שביארנו כתב אשורית שהיא כתיבה תמה הוא כתב שלנו עבוד שעבודתינו תמה ואנחנו מקבלים שפע מהשכינה, וגם הלשון שלנו הוא תמה עבור שאנחנו מקבלים השפע מהשכינה והדמות של אותיות והצרופים של התיבות הוא כנגד שהשפע שלנו הולך מעולמות העליונים לתתא לכן נקרא לשון הקודש שדמות האותיות וצרופי תיבות כדמות הקדושה שמתפשטת למטה כמ"ש בשם מורי. ועיין בספר המורה שנתן טעם למה נקרא לשון הקודש ודברינו הוא הנכון. וכתיבה שלהם ולשון שלהם כדמות האיך השרים שלהם מקבלין השפע מהשכינה וכמו שעבדות שלהם אינה תמה כך כתב שלהן ולשון שלהן אינו תמה. ודע שכל האומות שנבראו לא נבראו אלא בשביל ישראל לטובות ישראל שלפעמים על איזה סבה מאומות טובה לישראל. בעבור זה יניקה שלהם מקדושה ואילולי שלא היה איזה טובה לא היו נבראים כלל ומזה יניקה שיש להאומות ולהשרים מקדושת אותו היניקה הוא התחלה ופתיחה שלהם ומשם הם מתפשטים וכדמות היניקה שלהם מהקדושה והתפשטות שלהם ככה דמות האותיות שלהם והלשון שלהם. ודע שכל שר ושר של אומות צריך לעבוד את אלהינו הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים וכל אחד צריך להגיד שירה שלו כפי בחינתו, כי גם השר של עשו שנאבק עם יעקב היה צריך להגיד שירה וכל אחד מגיד שירה כפי בחינתו אם באהבה אם ביראה אם בנצחון וכפי בחינתו שעובד את אלהינו ומגיד שירה ככה יונק וככה משפיע לאומתו וככה דמות האותיות של האומות ולשון של האומות:

ודע אם אדם רוצה שאחד מן האומות יהפוך לבבו לטוב על ישראל, אם הוא יודע באיזה בחינה השירה ועבדות שלו לאלהי האלהים ובאיזה מדה הוא משבח אם הצדיק אומר זאת השירה שמגיד השר שלו ועובד בזאת הבחינה לאלהינו שעובד השר שלו, אזי צריך השר לאהוב את זה האיש שעובד את אלהי האלהים בבחינה שלו שהוא עובד ואומר השירה שלו המיוחד אליו לזה השר, וכיון שהשר אוהב את הצדיק שאומר את השירה שהשר אומר אזי כופה אותו לעשות רצון הצדיק ואין צריך להשבעות של מלאכים ולכן גדול האומר פרק שירה. ולכן יש צדיקים שיודעים שבעים לשון וגבריאל למד ליוסף שבעים לשון שלמד אותו האיך כל שר ושר יניקתו מהקדושה ואחיזתו בקדושה והשיר שלו, וכיון שידע האיך יניקתו מהקדושה והאיך השפעתו וזה דמות האותיות של כל האומות. ודמות הלשונות של כל האומות כדמות יניקתו וזה לימד גבריאל את יוסף האיך היניקה של כל השרים ומזה ידע שבעים לשון. וכבר ביארנו שהיניקה של השר והשירה של השר משם מתחיל השורש של האומה והוא ראשיתן ופתיחתן של כל האומות עד שנשתלשל למטה. והנה בכל הנסים לא היה כמו הנס דמרדכי ואסתר, כי בכל הנסים השם יתברך לבדו עזר את ישראל ובנס של מרדכי ואסתר היה הנס שגוי רשע כמו אחשוורוש היה צריך לעשות לטובת ישראל לתלות את המן ולנקום בצרי ישראל ושלח רסן לאחשוורוש אשר היה שונא לישראל כמאמר רבותינו ז"ל (מגילה יד.) משל לבעל התל והחריץ לעשות טובות לישראל. והנה מאין זכה מרדכי לזה הנס שהשם יתברך יהיה כופה את אחשוורוש לעשות טובות לישראל, שהנה אחשוורוש היה מולך בכיפה והיה לו שפע מכל השבעים שרים ומרדכי ידע את כל היניקות של כל השבעים שרים וידע האיך יניקתם על ידי שירה שלהם והאיך הם עובדים להבורא ברוך הוא וברוך שמו ואמר מרדכי השירים שלהם שאומרים ומשבחים להקדוש ברוך הוא ועבד את האל כפי בחינתם. ובזה כפה את השרים לעשות כרצונו כיון שידע יניקתם. ומחמת זה כפו השבעים שרים את אחשוורוש לעשות כרצון איש זה מרדכי, לעשות טובות לישראל ולגרום ששון ושמחה לישראל ולנקום באויביהם ולהגדיל את מרדכי ונמצא על ידי זה שידע יניקתם של הע' שרים מהקדושה והשפעתם ושירים שלהם ועבדות שלהם. והוא אמר שירים שלהם ועבדותם כפה את אחשוורוש לעשות טובות לישראל. וכבר כתבתי שכפי יניקתם מהקדושה והשפעתם לאומות כן הוא דמות אותיות שלהם ודמות הלשון של כל אומה ואומה. וכיון שבארנו שמרדכי ידע האיך יניקתם בוודאי ידע משבעים לשון:

ולכן אמרו חכמינו ז"ל פתחיה זה מרדכי, שהיה יודע בשבעים לשון. ומה שאמרו חכמינו ז"ל שהיה פותח בדברים, נראה פירושו שפתיחתן וראשיתן ויניקתן של השרים על ידי שירה שלהם של השרים כמבואר בכמה מקומות לכן גדול כח האומר פרק שירה. והנה מרדכי הצדיק אמר השירה של השרים ועל ידי כך פתח הוא השער של שרים וכפו השרים את האומות ואת אחשוורוש לעשות כרצון מרדכי. וזהו פתחיה זה מרדכי שהיה פותח בדברים, כלומר שפתח השער של השרים בדבורים שלו מה שאמר מרדכי הדבורים והשירים של השרים, כי כל השרים של המלאכים למעלה בדבור ועיין בסוד החשמ"ל לר"י גיקטליא והיה מרדכי פותח השערים שלהם בדברים שהיה מגיד הדבורים של שירים של ע' שרים. וזהו פתחיה זה מרדכי, שהיה פותח בדברים, ועל ידי זה ידע בשבעים לשון כנ"ל:

וגם יתבאר למה שאמרו חכמינו ז"ל (חולין קלט:) מרדכי מן התורה מנין שנאמר (שמות ל, כג) קח לך בשמים ראש, ומתרגמינן מרי דכיא. כי כבר ביארנו בדרושי חנוכה על פסוק הן גאלתי אתכם אחרית כראשית. ושם הקשינו אדרבה מי נתלה במי. והגאולה אחרונה תהיה ביתד שאת ויתד עז מגאולה ראשונה. ונדאה כוונת הפסוק, דהנה דע שכל העולמות נבראו בשביל ישראל שנקראו ראשית כפירש"י שמהם התחיל מחשבתו כביכול שראה שיבראו ישראל שיעבדו אותו בדחילו ורחימו ושיעשו רצון קונם. ויהיה לו במעשיהם הטובים שעשועים גדולים. מזאת המחשבה עלה ברצונו כב"י לבדוא כמ"ש הפייטן הציב וירה אבן פינתו עבור להשתעשע באיומתו. ולכן צריך כל אדם לחשוב כשעובד את קונו ברוך הוא מקבלין כל העולמות וכל ההיכלות וכל המלאכים שפע וששון ושמחה דב ובזה יתלהב לעבוד את בוראו ומזאת המחשבה נבראו ונשתלשלו כל העולמות עד סוף העולם התחתון. וכשמאיר ראשית המחשבה שממנה נבראו כל העולמות. בכל העולמות אנו מנצחין כל האומות והמה מסורים בידינו כאשר כתבנו במקום אחר. שהארץ בעצמו לוחם את מלחמתינו שהרי לא נבראו כולם אלא בשביל ישראל אף על פי שהארץ היא מדריגה תחתונה שהוא דומם ועליה צומח חי (מדבר) ועליהם ב"א כידוע אף על פי כן לוחמת את מלחמותינו:

ואמנם אם אינו מאיר חס ושלום בסוף המדריגות ראשית המחשבה מה שהעולמות נבראו בשביל ישדאל אזי חס ושלום הישראל בגלות, אבל אם סוף המדריגות מאירים כמו ראשית המחשבה מה ראשית המחשבה לא נבראו אלא בשביל ישראל וזאת המחשבה מאיר עד מדריגה אחדונה ומדריגה תחתונה אזי ישראל במדריגה עליונה ומנצחין כל המלחמות ונגאלין מידם וזה הן גאלתי אתכם אחרית כבראשית. ולכן בימי מדדכי ואסתר נעשה נס בתוך הטבעים אשר הוא סוף המדריגות שידוע כמו שבני ישדאל עובדים את הבורא כך המה ממשיכים שפע עולמות ובזו המחשבה שהם עובדים כך המה ממשיכין השפע אם באהבה ממשיכין חסד ואם ביראה ואם בתפארת ישראל ממשיכים רחמים. וכפי מחשבות ישראל ככה נמשכה השפע בכל העולמות:

והנה העבדות והמחשבות של מרדכי במה שהיה עובד מרדכי הצדיק את הבורא ברוך הוא, היה עבדות שלו שהיה מחשב שכל מה שהיה בעולם כשהיה מסתכל בהן היה מסתכל בראשית שלהן, כלומר מאין היה התחלתן של העולם והתחלת הראשית של כל העולם בשביל ישראל אשר בך אתפאר, שיתפאר האל כאשר ממליכין אותו ועובדין אותו. וכל האומות נבראו לשמש את ישראל וכל הדברים שבעולם נבראו בשביל ישראל כדי שיהיו ישראל ממליכין הבורא ברוך הוא. ונמצא בזה המחשבה היה מזכך העולם הזה שכולם יהיו משועבדים לישראל אשר המה ממליכין הבורא עליהן ולכן זכה שבימיו נעשה נס אפילו בתוך הטבעים שנזדככו הטבעים. וזה מרדכי מן התורה מנין, שנאמר קח לך בשמים ראש, כלומר שהראש הוא הראשית יאיר בכל העולמות עד עולם התחתון שהרי נעשה נס בתוך הטבעים. ונראה שהטבעים נזדככו שהרי עושין טבעים רצון בית ישראל, אפס בעולם העליון הוא עולם השכל ועולם המלאכים שם מאיר השכל של הראשית. והאיך שלא נברא הכל רק לשמשו יתברך שמו בפועל ממש ובעולם הזה בעולם התחתון, הגם שמאיר זה השכל של הראשית שנבראו בשביל ישראל שקבלו את התורה אינו מאיר רק הארה שמאיר בה זה השכל של הראשית ולא בפועל ממש והנה דבר שמאיר בפועל ממש הוא כמו חוש המשוש וחוש הטעם שהוא בפועל ממש. ודבר שאינו בפועל ממש, רק שמאיר בה דרך הארה הרי זה דומה לחוש הריח הבא מבשמים שמריח מה שיש בה ולא ממשות. והנה בעולם הזה השכליות מכוסין, רק רואין הגשמיות והטבעים, רק הצדיק כשהוא מסתכל בגשמיות הוא רואה השכל שיש בה והתחלה שלהן והראשית שלהן הכל לעבודתו יתברך שמו ואינו רק דרך הארה ולא בפועל ממש. ואם כן הרי זה דומה לחוש הריח הבא מבשמים וזהו בשמים ראש, מתרגמינן מרי דכיא. כלומר שמחשבת ונשמת מרדכי שהיה מסתכל בעולם הזה היה מסתכל בראשית שבה. הוא מאין התחלתם והתחלתם היה מעבודתו יתברך שמו וכל האומות וכל העולם הזה לא נבראו רק בשביל ישראל שהם עובדים את הבורא ברוך הוא ומקבלין תורתו ומצותיו. וזהו בשמים ראש, כלומר שהראש הוא הראשית הוא מאיר לכל העולמות עד עולם התחתון הוא העולם הזה והארה של שכל עולם הזה הוה כמו ריח בשמים כאשר ביארנו. ולכן כיון שנזדככו הטבעים בימי מרדכי ואסתר זכו שאפילו בתוך הטבעים היה נסים ונפלאות ולא ניכר בו שינוי טבע. ודע, כי ראשית כל העולמות הוא התחלת בריאתן והאיך נמשך הכל מאין והמסתכל בראשית הוא מסתכל באין ואין נקרא טהרה, כלומר שהוא פנוי כלשון חכמינו ז"ל מאי וטהר טהר יומא. וזהו מרי דכיא, כי דכיא הוא לשון טוהר, כלומר שהיה מסתכל בראשית התחלת העולמות האיך נמשכו מאי"ן. כי המסתכל בראשית הבריאה הרי הוא הסתכל באין האיך שהעולם נברא מאין מהויתו. ועיין בהראב"ד על ספר יצירה בהקדמה. וזהו מרי דכיא לשון טוהר. ועיין פירש"י בברכות ד"ב ע"ב על וטהר טהר יומא וזה לשון רש"י לשון עבר ומתפנה העולם מן השמש. וזהו דכיא לשון אין. והמבין יבין:

והנה כפי שהצדיק עובד את הבורא במחשבתו כך הוא משפיע בכל העולמות, לכן כיון שמרדכי הצדיק היה מחשבתו דבוק שכל הדברים אשר נבראו ואפילו עולם הזה עולם הטבעי נבדאו לכבודו יתברך שמו היה פועל שהאיר הראשית המחשבה שנבראו בשביל שמקבלים תורתו באחרית עד סוף המדריגות הוא עולם הטבע. ולכן גם העולם הטבע לוחם את מלחמתינו. והעולם הטבע בעצמו הפיל והכניע את צדינו ונעשה בטבעים נסים ונפלאות לטובה אות ונתלו המן וי' בניו בנסים שבתוך הטבעים שהאיר הראשית באחרית כמ"ש שכפי כוונת עבדות הצדיק שבדור כך מאירים העולמות. ולכן אז הטבעים נזדככו עד מאד. והיו מאירים כבראשית שנבראו בשביל ישראל שיהיו עושים בתוך הטבע נסים לישראל. והגם שבזמן אחר בטבעים משכן החיצונים בימי מרדכי ואסתר נזדככו:

ועתה נבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל במסכת מגילה דף ט"ז דברי שלום ואמת (אסתר ט, ל) מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה. ועיין בתוספות מנחות. והנה התוספות כתבו כאמתה של תורה, קאי אמזוזה דספר תורה ותפילין אין צריכין שרטוט רק מזוזה צריכה שרטוט. והנה הגם דלפי פשוטו נקראת מזוזה אמתה של תורה שכתוב בה שמע והיה אם שמוע שהוא קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצות כמו שאמר ר' יהושע בן קרחה במסכת ברכות (יג.) ובתפילין נכתב בה גם קדש וגם והיה כי יביאך. הגם ששם נכלל עול תורה שמיציאת מצרים נתפרסם ונודע אלהותו אשר אנחנו מיחדים אותו ועובדים אותו בתורה ובמצות, אמנם עיקר קבלת עול מלכות שמים ועול קבלת מצות כתובים בפירוש בפרשת שמע והיה אם שמוע לכן קורין אותו בכל הימים. וכיון שכתובים בפירוש עול מלכות שמים ועול מצות באלו הפרשיות אשר היא כללות התורה לכן נקראת מזוזה שבה פרשיות (אלו) אמתה של תורה לחוד אבל תפילין יש בה עוד פרשיות. אמנם נראה לבאר עוד למה נקראת מזוזה אמתה של תורה. ולמה הוקש מגילה למזוזה:

ונראה וכו'. כי אין בכל מצות התורה שיהיה אותיות שמירה ומועילין לדברים הגשמיים כמו מזוזה שהיא שמירה לבית שלא ישלוט בבית חיצונים ותנצל משאיה יוכת שעד ותנצל הבית ממזיקין ושדים כמו שאמר אונקלוס הגר לגונדי דרומאי. וזה לשון הרמב"ם בפ"ה מהלכות ספר תורה ומזוזה הלכה ד' מנהג פשוט שכותבין כו' וז"ל הכסף משנה כתב הרמ"ק דבמסכת עכו"ם משמע דהא דאמר אונקלוס לגונדא דרומאי, כי הקדוש ברוך הוא עושה מזוזה לשמור ישראל מבחוץ כו', ובפרק הקומץ דף ל"ג ע"ב מזוזה צריך להניח בטפח ..י וכו'. הסמוך לר"ה אמר דב הונא מאי טעמא כי היכי דלינטריה כו', וגם אין כוונה בעשייתה לשמור הבית אלא צריך שיכוון לקיים מצות הקדוש ברוך הוא וממילא נמשך שתשמר הבית עד כאן לשונו. נמצא ממילא נמשך שתשמור הבית ונמצא האותיות התורה עושין שמירה לבית. והנה נמשך השמירה מעולם העליון עד חבית שהוא מחובר לקרקע ונמשך שמירתה עד הקרקע שהוא דומם ונמשך מאותיות שפע. והאותיות התורה הוא לעילא מן הכל, כי התורה היא לעילא מכל עד דומם שהוא הבית המחובר לקרקע ודומם הוא המדריגה התחתונה שבכל המדריגות. ולכן נקראת מזוזה אמתה של תורה, כי ידוע שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת עבור שהאותיות אמת המה ראש תוך סוף. אל"ף, בראש. מ"ם, באמצע. תי"ו, בסוף. לכן חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת כנודע להורות על אני ראשון ואני אחרון כנודע. ונמצא אמת שמאיר האל הבורא יתברך שמו מראש המדדיגה עד סוף המדריגות לכן נקראת מזוזה אמתה של תורה שמאיר במצות מזוזה שמירה המחובר לקרקע אשר הוא דומם סוף המדריגות ומאיר האל מראש עד סוף כמו אמת:

ונמצא מצות מזוזה שמאיר האל עד סוף המדרגות לכן נקראת אמתה של תורה. וכן במגלה נתגלה הארת האל עד סוף המדריגות שהוא עולם הטבע שהוא סוף כל העולמות כמ"ש שעל ידי קריאת המגילה קבלו התורה שראו שקיום הטבע הוא בתורה ובמצותיו שנעשה נס בתוך הטבעים כמ"ש. ולכן כיון שנתגלה האל שהוא לעילא מכל נתגלה עד למטה בעולם וראו שהוא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ונתגלה מלמעלה עד למטה שהרי נתגלה אלהותו עד עולם הטבע שהרי נס דפורים היה הנס בתוך הטבעים כמ"ש ונמצא נתגלה אלהותו עד סוף המדרגות והוא כמו מזוזה שביארנו שנתגלה אלהותו עד דומם כמ"ש לכן הוקשה מגילה למזוזה לשרטוט. וגם הוא נקרא דברי שלום ואמת כמ"ש על אותיות אמת. ועולה דברי חכמינו ז"ל יפה שהוקשו מגילה למזוזה ונקראת אמת המגילה מטעם זה:

ונראה הא דמזוזה ומגילה צריכה שרטוט, כי סוד השרטוט כידוע שכתב האר"י ז"ל כמה פעמים ומבשרי אחזה אלוה. והנה דע סוד שרטוטין שבמצח הוא כמו הרצון של אדם. והרצון נגלה בשרטוטין. לכן חכמים הראשונים והאר"י ז"ל ידעו בשרטוטי מצח הזכיות של אדם ועונותיו, כי בשרטוטין נגלה הרצון והוא כמר אותיות ש"כ שהמה בדמות אורות הרוחניות כן השרטוטין הוא כדמות הרצון וכן שרטוטי ספר תורה מזוזה ומגילה הוא התגלות רצון הבורא ברוך הוא ולכן אין חיוב לשרטט רק במזוזה ובמגילה, כי רצון העליון היה לברוא העולמות. ואף על פי שנבראו כמה עולמות עליונים שרפים ואופני הקודש בכולם לא נגמר רצון העליון עד שנברא הארץ ואדם עליה שיעבוד את אלהינו בתורה ובמצות וישבח אותו אז נגמר רצון העליון יתברך שמו כביכול, כי העיקר רצון העליון היה כדי שיהיה אדם שישבח את קונו ואם כן אחר שנברא הארץ ואדם עליה, אז נגלה רצון הקדוש ברוך הוא למה שנבראו כל העולמות, כי כולם לא נבראו אלא בשביל ישראל. וכ"ה בכל הספרים ובפרט בפיוטים ובסדר אתה הבדלת אנוש מראש בנעילה שלא נבראו כל העולמות רק בשביל אדם שיעבוד את קונו. ובעולמות העליונים לא נתגלה רצונו רק בעולם התחתון:

וכבר ביארנו שמגילה הוא סוד האיך שנתקן עולם הטבע עולם התחתון, ובעולם התחתון נתגלה רצונו יתברך שמו שנבראו העולמות, ולכן המגילה צריכה שירטוט, כי כבר ביארנו, כי שרטוטין הוא התגלות הרצון ובעולם התחתון נתגלה רצונו למה שנברא העולם. וכן מזוזה ביארנו שהוא שמירה לבית תיקון לעולם התחתון, כי תפילין הוא אדרבה להיפך מתתא לעילא שיתקשר האדם בקדושה העליונה וכן כל המצות ומזוזה הוא שמירה מהקדוש ברוך הוא לעולם התחתון והוא מעילא לתתא. וכבר בארנו שעולם התחתון הוא התגלות רצון העליון לכן גם מזוזה צריכה שרטוט שגם היא מרמזת על עולם התחתון כמו שביארנו ועולם התחתון הוא התגלות רצון העליון ושרטוט התגלות הרצון הוא והוא נכון:

כי נודע, כי התורה אש שחורה על גבי אש לבנה, כי האותיות המה אש שחורים, והגויל הוא אש לבנה, ואש לבנה הוא נגד העולם האין אשר הוא הרצון העליון, כי סוד הוא נקרא גוון לבן שגוון לבן אינו בכלל גוון כידוע ולכן שרטוטי האותיות הוא על גבי גויל. והעושה שרטוטין הוא הכנה שיכתוב אותיות ע"ג וכן האין הוא הכנה לכל דבר וכן כתב הדאב"ד בספר יצירה בהקדמה והוא בסוד הכין ופעל זהדי חמה כ"כ הראב"ד. ובהכנה וברצון של דבר ניכר סוף המעשה. וכן אמר מורי כח הפועל בנפעל, לכן כיון שניכר הרצון הכין את עצמו לעשות היכר ברצון סוף המעשה והוא סוד השרטוטין שניכר בגויל שרוצה לכתוב אותיות והגויל הוא אש לבנה והוא האין כאשר כתבנו והרצון בא מאפס המוחלט ואפס הוא סוד רדל"א, כי באפס המוחלט עדיין לא נודע מה יעשה בו ולכן נקרא לא אתיידע, רק כשבא לדצון אז נודע מה שיבדא או שיעשה ואפס המוחלט הוא הגויל. והוא סוד לבושיה כתלג חיווד אבל ברצון כבר נודע שיברא לכן יש בו רשימות בשרטוטי התורה אפילו כיון שעדיין הוא בכח ולא בפועל לכן אין בו גוונוני אותיות שחורה רק רשימות לבנות כמו השרטוטין של תורה. והוא עמוק מאד והמשכיל יבין:

ועתה נבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל במסכת מגילה (ז.) שלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות, שלחו לה כתיב (משלי כב, כ) הלא כתבתי לך שלשים ולא דבעים, עד שמצאו מקרא שכתוב כתוב זאת זכרון בספד (שמות יז, יד) כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. זכרון, מה שכתוב בשמואל. בספר, מה שכתוב במגילה. והנה לכאורה יש להקשות הלא כתבתי לך שלשים קאי על כל התורה והאיך נזכר בכאן מחיית עמלק. ולפי דבדינו שידוע שיש אדבע עולמות כנגד ד' אותיות הויה אשר האציל אצלו כב"י מדות ואחר כך בדא עולם הכסא ויצר ועשה והוא הנקרא בדברי האר"י אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, ועשייה הוא עולם הרביעי אשר הוא כנגד ה' של שם הויה ובעולם העשייה עולם הטבע רובה מחיצונים והתגלות אלהותו שם מכוסה ועל קריאת מגילה כתב שנתגלה תורת האל גם בעולם הטבע אשר בעולם הזה עולם הטבע נתגלה אלהותו על ידי קריאת מגילה וכתבנו שבעבור זה נקראת מגילה וקיבלו התורה בימי מרדכי ואסתר. וזהו הלא כתבתי לך שלשים ולא רבעים, כלומר כתבתי לך שלשים שיתגלה אלהותו בשלש עולמות אב"י ולא רבעים, כלומר שבעולם העשייה אשר הוא עולם הרביעי והוא עולם השפע היה אלהותו מכוסה ואין שם התגלות עד שמצאו מקרא שכתוב כתוב זאת זכרון בספר כו', בספר זו מגילה. כי נודע מדברי האר"י ומדאב"ד בספר יצירה ומרמב"ן בפירושו שספר הוא מלכות. ומלכות מקנן בעשיה ולכן בספר זו מקרא מגילה, כלומר שיתוקן עולם העשיה הוא עולם הטבע אשר הוא מרומז בתיבה בספר כי ספר מלכות כמ"ש:

ועתה נבאר למה שאמרו חכמינו ז"ל כל המועדים בטילים חוץ מימי פורים. כי הנה נודע מדברי הרמב"ן וכן משארי ספרים הקדמונים, כי בימות המשיח יתקנו כל הטבעים ופרה ודוב תרענה וכל הטבעים יעשו דוקא רצון עם בני ישראל ולא יצטרכו כלל לניסים בשינוי טבעים, כי הטבעים יתקנו לימות המשיח והטבעים יהיו מוכרחים לעשות רצונו יתברך שמו ורצון עמו בית ישראל. וזה לשון הרמב"ן בפרשת בחקותי על הפסוק והשבתי חיה רעה (ויקרא כו, ו) וז"ל ועדר"ש והוא הנכון, כי בהיות א"י בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטא אדם הראשון כו' ועיין שם בסופו ויעמדו על טבע הראשון אשר הושם בהם, עיין שם שהאריך. ועיין מה שכתב הרמב"ן ונתתי משכני בתוככם (ויקרא כו, יא) והנה כל המועדים המה זכר ליציאת מצרים כמו שכתב הרמב"ן והובא בטור על מה שאומרים בקידוש זכר ליציאת מצרים, כי פסח הוא יציאת מצרים. וכן סוכות, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כו'. וכן בשבועות, מתן תורה. אמר השם יתברך בדבור ראשון (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כל הימים טובים זכר ליציאת מצרים שראו בשנוי הטבעים חידוש העולם אותות ומופתים המורה על חידוש העולם כמו שכתב הרמב"ן:

והנה לעתיד לבא לימות המשיח אשר כל הטבעים יהיו מוכרחים שיעשו כרצון עמו בית ישראל ואפילו על פי הטבעים לא יוכל לעשות נגד רצון לשום אחד מבית ישראל ולכן המועדים בטלים, כי המה מורים על יציאת מצרים אשר היה אז ניסים ונפלאות בשינוי טבעים. והנה לימות המשיח לא יצטרכו לשנוי טבעים לכן כל המועדים בטלים, כי טעם המועדים, כי על ידי קדושת יום טוב נתגלה גם עכשיו זאת הארה שהיה אז ואלו החסדים שהיה אז יתגלה גם עתה אם יצטרכו ישראל לעשות עמנו נסים ונפלאות בשינוי טבעיות יעשה עמנו גם עתה כמו שכתבתי באריכות בקדושת חנוכה בקדושה ראשונה, ולימות המשיח לא יצטרכו לשינוי טבעים, כי הטבעים יהיו מתוקנים. אכן הארה דפורים שהוא מורה שהטבעים נתקנו שהיה נס בתוך הטבעים הוא דוגמא לימות המשיח שאז הטבעים יתוקנו ולכן לעתיד לבא ימי הפורים לא נבטלים:

ועתה נבאר טעם מתנות לאביונים. וגם אבאר טעם שאמרו חכמינו ז"ל במסכת מגילה דף ו' קריאת המגילה ומתנות לאביונים שייכו אהדדי. וגם אמרו דף ד' ע"ב מפני שעיניהם של עניים תלויות במקרא מגילה משמע דתליא אהדדי, ואבאר ענין של מתנות לאביונים, כי כבר ביארנו בקדושות חנוכה, כי יש עולמות משיגים מראות השכינה והמה העולמות העליונים. ובם האהבה והיראה להבורא נגלים. אמנם בעולם הזה הוא עולם הטבע ומלכותו נסתרה והנהגתו מכוסה וכל העולמות משתוקקים וחפצם לעבוד את ה' אלהינו הוא אלהים חיים המחייה את כל העולמות מעולם הכסא עד עולם התחתון. והנה האותיות והרוחניות שבעולם הטבע הם תאבים שיאיר האל על הטבע הנהגתו ומלכותו שכולם יעבדו אותו כדרך שהעני תאב לעשיר שימלא די חסרונו כן העולם הטבע אשר בה הנהגתו ומלכותו מכוסה המה עניים ותאבים שיתגלה הארות הבורא אלהי האלהים ומלכותו והנהגתו, כי אין עני כמו עני בדעת:

והנה בפורים על ידי מקרא מגילה נתגלה הארות ואפילו בטבעיות ונתגלה שמלכותו בכל משלה אפילו בתוך הטבעים כאשר ביארנו לכן זהו מתנות לאביונים, כלומר שניתן לאביונים המה טבעים אשר המה עניים ותאבים שיתגלה הנהגות האל ומלכותו וממשלתו בתוכם עכשיו בפורים נותן להטבעים מתנה שנתגלה מלכות וממלכת האל והנהגות האל בתוך הטבעים על ידי הנס דפורים שהיה הנס בתוך הטבעיים. אמנם כבר ביארנו, כי הזדככות הרוחניות של הטבעים שנזדככו עד אפילו בטבע אנו רואין שאין שום חיות, רק על ידי תודה ומצות זאת הארה נעשה הפעולה על ידי קריאת מגילה כאשר ביאדנו בקדושה ראשונה לכן מתנות לאביונים וקריאת מגילה תליא אהדדי. וזה שאמרו מפני שעיניהם של עניים נשואים למקרא מגילה, פירוש עיניהם של עניים המה הטבעים שבם הנהגתו מכוסה ולכן נקראת עניים שאין עני אלא בדעת. נשואים, פירוש שהחיות שבתוך הטבעים נגבהין ויש להם עליות שרואין הטבעים שהחיות של הטבעים הוא על ידי תורה ומצות. למקרא מגילה, כלומד שעל ידי מקרא מגילה נזדככו הטבעים כאשר ביארנו וזהו לשון נשואים, כלומר שהטבעים יש להם עליות על ידי מקרא מגילה כאשר ביארנו:

הגה"ה והנה ביארנו בקדושה של חנוכה שבטבעים שם עובדים להבורא ברוך הוא דרך אמונה שאנו מאמינים שהוא הבורא והיוצר והעושה ומנהיג את הכל בחסדו ואין בטבעים התגלות מהבורא, רק האמונה בהבורא ברוך הוא והאמונה נקראים נו"ה רגלי הקדושה כאשר בארנו בקדושת חנוכה באריכות בעזרת השם יתברך. ולכן נו"ה נקראים אביונים, שאין בם הארה שהנהגות הבורא בהם מכוסה וחפצים שיתגלה בם הארת הבורא ברוך הוא. וכיון שבטבעים דרך להיות הנהגות הבורא מכוסה ודרך מתנה ניתן להם מהבורא ברוך הוא שמאיר בהם העולמות העליונים ונעשה נסים בתוך הטבעים שמאיר הנהגות הבורא ברוך הוא וזהו מתנות, לשון מתנה. ואפשר שמאיר בה מהדריגה כנודע מע"ח שהתחתון שבעולם העליון מאיר לעולם התחתון והמדריגה התחתונה שבקדושה העליונה הוא אות תי"ו, כי הארת של הקדושה היא כ"ב אתוון ואחרון שבאותיות של א"ב הוא תיו לכן יש תיו יתירה בתיבת מתנות לאביונים, כי היה לומר מנות והתי"ו יתירה רמז למה שכתבנו. לכן יש להרבות בזה היום במתנות לאביונים. ומה שב' מתנות לב' אביונים, ומשלוח מנות איש לדעהו שני מנות לאיש אחד, נבאר לקמן אם ירצה השם בעזרת השם יתברך. לכן יש להרבות בזה היום במתנות לאביונים בחדוה ובשמחה רבה, הגם שבכל זמן ובכל עת ובכל יום יש להרבות בנתינת צדקה בשמחה רבה, היום ביום פורים יש לשמוח עד מאד כשמקיימין מתנות לאביונים, כי כמו שנותן האיש הישראלי צדקה לעני ומתלבש את עצמו במדת החסד ומתחסד עם העני, כן גורם שהשם יתברך מתלבש את עצמו במדת החסד ומשפיע בחסדו לכל השרפים ולכל אופני הקודש לכל העולמות ולכל הנשמות ולכל ההיכלות שפע רב וששון ושמחה לכל העולמות ולעולם התחתון כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שבת קנא:) כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכמו שישראל מנהיגין את עצמם בעולם הזה כן מעורדין המדות למעלה אם עושין חסד עם חבריהם ורחמנות עם חברים. ככה מעוררים חסדים ורחמים למעלה למעלה על כל העולמות:

וזהו שאמרו בגמרא ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה, וכמו שאמר בוצינא קדישא מוהר"ר ישראל בעל שם טוב ממעזבוז. וכן הוא במדרש ה' צילך, מה הצל כמו שאדם עושה כך הצל עושה. כן כב"י כמו שאדם מנהיג את עצמו כן כב"י מנהיג את כל העולמות ואת האדם העושה באלו המדות אם בחסד וברחמים ובששון ושמחה לתורה ולמצות. כן השם יתבדך מנהיג את כל העולמות ואת האדם העושה ששון ושמחה חסד ורחמים ואשרי העובד את הבורא ברוך הוא וגורם בצדקה שנותן ובחסד שמתחסד עם העני ובשמחה שמשמח את העני ואשתו ובניו כן הוא גורם ששון ושמחה חסד ורחמים לכל העולמות רבוא רבבות עולמות עד אין קץ ולכל שרפי הקודש ולכל חיות ואופני הקודש ומלאכי הקודש וההיכל והנשמות והעולם התחתון ומלאים כל העולמות ומלאכים והנשמות וההיכלות ועולם הזה בששון ושמחה וצהלה וחסדים ורחמים ואשרי לו ולנשמתו, ולא די כשנשמתו עולה למעלה כל המלאכים וכל העולמות וכל הנשמות מחבקין ומנשקין אותו עבור שנשמתו גרם השמחה והששון וצהלה לכל העולמות ולכל המלאכים שנשמתו גורם הששון והשמחה והצהלה והשפע לרבוא רבבות אלפים עולמות ולרבוא רבבות אלפים מלאכים ושרפים וחיות ואופני הקודש וכל העולמות וכל המלאכים מכריזין לפניו הבו יקר לדיוקנא לפלניא דעביד רעותא דמארי' בנתינת מתנות לאביונים. נוסף לזה וחבה יתירה הוא לנשמת עם בני ישראל המקיימים מתנות לאביונים וכל המצות לא די שגורם שפע בכל העולמות, אלא שמשמח את הבורא ברוך הוא עלת כל העלות ועושה נחת לבורא ויוצר ועושה הכל כמו שאיתא בזבחים (מו:) לשם ששה דברים הזבח נזבח וחדא מנייהו לשם ניחוח, ופרש"י שיש נחת רוח להבורא שאמר ונעשה רצונו. ואשרי למי שעושה נחת רוח להבורא הכל והאל ברוך הוא משתעשע בו כמו אב שמשתעשע בבנו. והנה הנחת רוח ליוצר הכל בשני אופנים. אחד, שמשתעשע שנעשה רצונו כמ"ש רש"י (ועוד נבאר במקום אחר) ' והשני, יש להקונה הכל נחת דוח שעל ידי וכו'. מצות ישראל ובפרט על ידי מתנות וכו'. לאביונים הבורא הכל משפיע ששון וכו'. ושמחה ושפע בכל העולמות והשם יתברך וכו'. שמח כשמשפיע שפע רב בכל העולמות וכו'. ובכל הנשמות, כי תמיד המשפיע יש לו וכו'. יותר תענוג כשמשפיע מהמקבל כמו שאמרו וכו'. חכמינו ז"ל יותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו'. פרה רוצה להניק. לכן הואיל על ידי וכו'. שמקיימין מצות הבורא ובפדט על ידי וכו'. מצות צדקה ומתנות לאביונים גורמים וכו'. שהאל ישפיע שפע רב בכל העולמות כפי וכו'. מה שביארנו:

וכו'. לכן אשרי האיש אשר עושה נחת רוח ' ליוצרו שיהיה שמח מאד על כל ' המצות ובפדט על מצות הצדקה ומתנות וכו'. לאביונים ויעשה בשמחה ובחדוה רבה ואל וכו'. ישים אל לבו חס ושלום איזה צער או איזה וכו'. צרת עין כי יחסר לו מעותיו בעת שנותן וכו'. לעניים, כי כיון שגורם חסד בכל העולמות וכו'. אזי מחסדי הבורא ברוך הוא יוסיף לו האל וכו'. ככה אלף פעמים ויברך אותנו כאשר דבר לנו, כיון שגודמים חסד במצוה הזאת, ובפרט אשר ביארנו שגורמין על ידי מתנות לאביונים שפע רב בעולם הטבע בעולם הזה אשר המה נקראים אביונים כמ"ש, לכן כיון שיתוסף שפע רב בעולם הזה בודאי יתוסף להנותן עשירות וכבוד לעבודתו ליראתו ותורתו ויהיה שמח מאוד במצוה הזאת ולא יצוה לבני ביתו שיתנם לעניים, רק הוא ימסור בעין יפה ובטוב לבב להשליח אשר הוא משלח מתנות לאביונים. ומה טוב שישלח מתנות לאביונים על ידי בניו ובנותיו הקטנים כדי לחנכן במצות. וזכור אני כשהייתי קטן היה אבי ע"ה משלח על ידי לאיזה עניים ולא שלח על ידי משרת כדי לחנך אותי במצוה והכל בשמחה ובטוב לבב ובצינעא שלא יבוש העני. והאל יתן לנו שעל ידי מעשה הצדקה ובפדט על ידי מתנות לאביונים בזה היום ישפיע רב חסד וששון ושמחה לכל העולמות עד עולם הזה עולם הטבע כמו שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום, וגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, וצדקה תהיה לנו ולכל ישראל חיים ושלום אמן סלה:

קדושה שלישית

עתה נבאר הסוד של משלוח מנות איש לרעהו, ובתחלה נבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל במדרש רבה במגילה על פסוק (אסתר ג, ח) ישנו עם אחד אלהיהם ישן הוא. הגם שכל דברי המן הוא להבל וריק. אמנם זה כולו שטות והאיך כתבו במגילה. והנראה ובו יבואר כמה מאמרי חכמינו ז"ל וזה יצא ראשונה שאמרו חכמינו ז"ל במסכת סוטה פרק ראשון דף ה' ע"א, בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה, ואמדו חכמינו ז"ל שמינית שבשמינית צריך להיות גאוה. ועיין בעין יעקב דכ"ז עיין שם. והנראה כי עיקר בריאת העולם עבור לשעשע באיומתו כי כשאדם מתפלל ולומד ועובד את הבורא ברוך הוא וברוך שמו בתורה ובמצות. אזי יש להקדוש ברוך הוא שמחה גדולה מזו כמו שאמרו חכמינו ז"ל במסכת זבחים (מו.) לשם ששה דברים הזבח נזבח ואמרו לשם ריח לשם ניחוח ופרש"י שנחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו. ובזה עיקר עבודתינו לתת נחת רוח להבורא ברוך הוא ליוצרינו ולבוראינו בעבודתינו תמה ובכל הדבורים אנחנו ממשיכין שפע רב בכל הברואים והיצורים והנעשים וכשיעלה זה במחשבת לבב איש, אזי יתלהב לבבו בקרבו וככה יגיד במחשבתו איש אשר נוצר מטיפה סרוחה ואחריתו רמה ותולעה יעלה ככה למעלה על ידי מעשיו הנעימים ויעשה פרי במעשיו שיוכל לשמח בו הבורא ברוך הוא אשר הוא קדוש ומשרתיו קדושים ויבא שפע רב בכל העולמות ובכל המלאכים ובכל הנשמות והאל הקדוש ישמח בו:

וזה הוא פידוש הפסוק (ישעיה סא, י) שוש אשיש בה', כלומר שאדם שמח במה שמביא להקדוש ברוך הוא שמחה במעשיו. וזה הפירוש שוש, כלומר שאנכי שש ושמח במה שאני אשיש בה', שאני גורם שאשיש שאני מביא שמחה בהבורא ברוך הוא כביכול אני מביא שמחה. ואדמו"ר בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בעריש זלה"ה, אמר גם כן בזה הסגנון על זה הפסוק שוש אשיש בה', שאני שש מה שאני משמח במצות הבורא ברוך הוא. אמנם דברינו שאני שש מה שאני גורם שמחה בהבורא ברוך הוא. וזה חיוב על כל אדם שיהיה לו שמחה במה שהאל הקדוש משמח בו ומשעשע בעבודתו. והנה אם אדם יהיה עניו ויאמר מה אני ומה חיי שאגרום שמחה להבורא ברוך הוא, אזי יבין בלבבו ויאמר בלבבו באמת הוא אחת מחסדי ה' ומנפלאותיו הבורא ברוך הוא שאדם קרוץ מחומר יגדום שמחה ותענוג וחדוה באלהי האלהים ואדוני האדונים אשר הוא גבוה על כל גבוהים ורם על כל רמים כמ"ש המשורר (תהלים קד, לא) ישמח ה' במעשיו. ובמעשיו הוא עולם העשיה עולם התחתון הוא עושה נחת רוח להבורא ברוך הוא. מחמת שיש להאל ברוך הוא נחת רוח מבני אדם. אשר המה מזרע ישראל עבדו מגודל השעשועים הוא מביא שפע לכל הנבראים והיצורים והנעשים. וכן כתב הפייטן הציב וירה אבן פינתו עבור לשעשע באיומתו:

וזה הוא עיקר עבודת האדם עבור לעשות נחת רוח להבורא ברוך הוא. אמנם אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקדוש ברוך הוא נחת רוח במעשיו. הגם שיהיה סובר שהוא עניו ושפל ברך. אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקדוש ברוך הוא נחת רוח בתחתונים אין זה נקרא עניו ושפל ברך, אדרבה הוא נוטה קצת למינות ואין זה עניו ושפל בדך העולה על לב בני האדם כי אין נחת רוח להקדוש ברוך הוא מהעושין רצונו. רק זה הדרך שאדם מתענג בעת אשר לומד ומקיים מצותיו ועיקר הנחת רוח של בני ישראל בעת עסקם בלבבם שהאלהי האלהים ואדוני האדונים יש לו נחת רוח כביכול ושמח במעשינו הטובים. וכן אמר אדומו"ר בוצינא קדישא מהו' דוב בעריש זלה"ה, שהקדוש ברוך הוא שמח במעשינו ובמצותינו ובתורתינו כמאמר הכתוב (משלי טו, כ) בן חכם ישמח אב, ואנחנו נקראים בנים למקום. ואמר אדומו"ר שזה פירוש המוזכר כמה פעמים ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, כי פרנסה הוא לשון תענוג. ונמצא שכל אדם צריך להיות עניו ושפל ברך בכל דבר אפס בזה שיש לאדם תענוג במה שהקדוש ברוך הוא שמח במצותיו ובתורתו לדבר הזה אין להאדם להיות שפל ברך לאמר מה אני שאשמח להבורא ברוך הוא. כי כן רצון המאציל העליון שיהיה שמח בזה שישראל עושין מצות כמאמר הכתוב (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר, וכביכול שמתפאר בישראל ושמח בהם וזה מרוב חסדו ורחמיו של הבורא ברוך הוא וכמו שכתב הפייט אשר אימתך כו', ורצית שבח מגלומי גוש כו', מחסרי דעת והוא תהלתיך. נמצא צריך תענוג מתענוג שמחה משמחה, דהיינו שיהיה לו שמחה במה שיש להבורא ברוך הוא שמחה ממעשיו כביכול ובזה אין להאדם להיות עניו ושפל ברך לאמר מה אני שאשמח להבורא ברוך הוא, רק הוא יבטח בה' ברוב חסדו וברוב רחמנותו שהוא שמח במעשיו התחתונים. וכשאדם יהיה לו תענוג מתענוג ושמחה משמחת הבורא ברוך הוא יתלהב לבבו בקרבו וישמח ויעלוז ויעבוד את האל הטוב בשמחה ובטוב לבב. והנה ידוע שעולם העונג נקרא מדה שמינית כמו שכתוב בספר יצירה אין מעלה מעונג. כי כן בינה אם הבנים נקרא עולם העונג ובינה נקרא למנצח על השמינית מדה השמינית ונקראת אם הבנים שמחה. ונמצא צריך להיות שבני ישראל צריך להיות להם שמחה משמחה ותענוג מתענוג, דהיינו שיהיה לו שמחה במה שהקדוש ברוך הוא שמח במעשיהם הטובים של ישראל, וכבר כתבתי שמדה השמינית נקראת אם הבנים שמחה, מדת העונג בסוד ונהר יוצא מעדן. (בראשית ב, י) ונמצא כשיש לו שמחה משמחה ותענוג מתענוג נקרא שמיני שבשמינית ובזו אין להיות עניו ושפל ברך ולומר האיך אני שמח ולומר שאני משמח את הבורא ברוך הוא במעשי ובמצותי ואשר לו שרפים וחיות ואופני הקודש ישמח אותו קרוץ מחומר, כי בזה אין להיות עניו ושפל ברך, אדרבה יתענג וישמח במה שהשם יתברך שמח במעשיהם הטובים של ישראל:

וזה שאמרו חכמינו ז"ל על מדת הגאוה בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא דלית ביה. ואמרו חכמינו ז"ל כמה שמיני שבשמינית, כלומר שצריך שלא להיות עניו ושפל ברך במדה שמיני שבשמינית בתענוג שבתענוג. שעולם העונג נקרא מדה שמינית. וידוע שכל המדות המה באדם התחתון בסוד נעשה אדם בצלמינו. (בראשית א, כו) ומבשרי אחזה אלהי (איוב יט, כו) בגין חסד שנקרא אהבה וגבורה שנקרא התגברות מעשינו הטובים ותפארת ומדת הנצחון כמבואר בתומר דבורה, שיהיה לבני ישראל תענוג ושמחה מתענוג ושמחה שיש לבורא ברוך הוא ממעשינו הטובים ואל יהיה בזה עניו ושפל ברך ולומר שאין אדם ראוי לכך, רק בשביל בני ישראל נבראו כל העולמות כולן. וזה שמיני שבשמינית, כלומר תענוג ושמחה של הבורא ברוך הוא וברוך שמו כמו שמבואר, כי עולם הבינה אם הבנים שמחה, אשר היא מדה שמינית מתתא לעילא נקראת עולם העונג כמבואר. חבה יתידה נודעת לנו עמו בית ישראל לא די מגודל התפארות אשר האל ברוך הוא מתפאר במעשינו כמאמר הכתוב ישראל אשר בך אתפאר, ושמח ויש לו נחת רוח כביכול ממעשינו הטובים כמו שנאמר בן חכם ישמח אב. ועל ידי זה יתלהב אדם בעסקו בתורה ובמצות והוא במצותיו מביא שפע רב לכל העולמות וההיכלות והנשמות והמלאכים, עוד חיבה יתירה נודעת לנו אשר אנחנו כנסת ישראל בתפלתינו יכולין לבטל גזירות כמו שאמרו חכמינו ז"ל (מו"ק טז:) צדיק מושל ביראת ה'. מי מושל בי צדיק, הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה וצדיק מבטלה. וזה שעשועיו של הקדוש ברוך הוא ומתפאר בעמו בית ישראל. כאמור ישראל אשר בך אתפאר, שבצדקותינו ובמעשינו הטובים מהפכין גזרותיו יתברך מאבל ליום טוב וממות לחיים ומבטלין כל גזירותיו:

ועל פי זה יכולין להבין דברי הגמרא במסכת סנהדרין (צב:) ביקש נבוכדנצר לזמר שירות ותשבחות שיגנה שירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה בא מלאך וסטרו על פיו. ולכאורה אין לו הבנה וכי היאך עלה על דעת הרשע זה נבוכדנצר יהיה יכול להגיד שירות ותשבחות שיגנה זמירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה, וכי בשביל כך יהיה השירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה מגונה, וכי אם אחד מגיד שירות יותר מחבירו יהיה השירות של חבירו מגונה. אפס נראה לי, כי בזמן שהבורא ברוך הוא אוהב כנסת עמו בית ישראל. וכנסת ישראל המה ברום המעלות אז יש בישראל כח לבטל גזירות רעות. הגם אם הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה יש בידם לבטל הגזירה כמאמר צדיק מושל ביראת אלהים. כמו שאמר שמעון בן שטח לחוני המעגל כבן המתחטא על אביו ועושה רצונו והוא מחמת גודל שעשועים שהאב משתעשע בבנו מבטל רצונו מפני רצון בנו. כן אנחנו נקראים בנים למקום מחמת גודל שעשועים שמשתעשע האל וכו'. יתברך עמנו מבטל גזרותיו מפני רצון ישראל. וזה הוא בזמן שאנחנו חביבים עליו יתברך, לא כן חס ושלום בזמן הסתרת פנים. והנה נבוכדנצר הרשע אמר (דניאל ד, לב) וכמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. והנה בזמן שישראל המה אהובים לפני הקדוש ברוך הוא כביכול לא כן הוא שכמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא, שהרי הצדיקים יכולין לבטל גזירותיו ובעבור שמתפאר האל ברוך הוא עם עמו ישראל מחמת גודל תפארתו ושעשועיו בישראל המה יכולין לבטל גזירותיו, אם כן כביכול הקדוש ברוך הוא לאו כמצבייא עושה בחיל שמיא ודיירי ארעא, שהרי הצדיקים יכולין לבטל גזירותיו כביכול, רק נבוכדנצר הרשע לא דצה כן שהצדיקים יכולין לבטל גזירותיו יתברך כביכול מרע לטוב ומיגון לשמחה, כי הוא היה רוצה להחדיב הבית המקדש והיה מתיירא אולי צדיקים שבדור יבטלו גזירותיו ויבנה הבית המקדש לכן רצה נבוכדנצר הרשע להמשיך בשירות ותשבחות שהקדוש ברוך הוא לא ינהג את עולמו על ידי רצון עמו בית ישראל מחמת גודל השעשועים והתפארות שהשם יתברך מתפאר בעמו בית ישראל, רק כאשר יגזור האל יתברך כן יקום אפילו לרעה כן יקום ולא יוכלו עמו בית ישראל לבטל גזירותיו:

ולכן אמר כמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. שרצה נבוכדנצר הרשע שלא יהיה מי שיבטל גזירותיו. ולא כן כונת דוד המלך ע"ה שרצה דוקא שהאל יתברך יתפאד בנו ומגודל התפאדות ושעשועים בעמו בית ישראל יהיו יכולין לבטל גזירותיו וכל תהלותיו של דוד המלך המלך ע"ה מלא בזה שהאל יתברך עושה רצונינו כגון רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע, (תהלים קמה, יט) וכגון רוצה ה' בעמו (שם קמט, ד) וכגון קולי אל ה' אקרא כו' (הגם שאמר הכתוב (שם קטו, ג) כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, היינו בשמים ובארץ אבל לא בדיירי על ארעא. כי הדרים בארץ יכולין לבטל גזירותיו) וכמה פסוקים נאמרו בתהלים להורות שעמו בית ישראל יכולין לבטל גזירות האל ברוך הוא:

והנה ידוע שדוד המלך ע"ה על ידי שירות ותשבחות פעל שהאל יתברך נמשך באלו השירים שאמר כגון ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה, ט) עשה בשירות ודבורו פעולה שהאל יתברך נמשך במדת הרחמניות. וכשאמר המשורר (שם) טוב ה' לכל, פעל שהאל יתבדך נמשך במדת הטוב שצדיק עושה בדבורו רושם. לכן אל יפתח פיו לשטן. ולכן נבוכדנצר הרשע ביקש לעשות בדבורו רושם ופעולה למעלה במה שאמר וכמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא, שלא יהיה חס ושלום כח לבני ישראל לבטל גזירותיו כדי שלא יבנה הבית המקדש. ולא כן רצה דוד המלך ע"ה בשירות ותשבחות שלו, רק אדרבה שבשעשועים ובתפארת ישראל יבטל כנסת ישראל הגזירות רעות. וזה ביקש נבוכדנצר הרשע להגיד שירות ותשבחות שיגנה שירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה. כלומר, שרצה להפך דבורו של דוד המלך ע"ה. שדוד המלך רצה בדבורו שהאל ישמע שועת כנסת ישראל ויבטלו גזרותיו יתברך, והוא אמר להיפך וכמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. ובא המלאך וסטרו על פיו, רק שהכל יתנהג על פי כנסת ישראל ותפלת הצדיקים. כי הנה מ"ש הוא סוד שכינה בתחתונים או בעליונים. כי אם יש צדיקים בדור שבתפלתן מבטלין גזידות האל יתברך אזי יש שכינה בתחתונים , כי התחתונים יכולין לבטל גזירותיו יתברך שמו. וזה אשר אמר דוד המלך ראש המשוררים (תהלים קטו, ב וכו'.ג) למה יאמרו הגוים איה אלהיהם ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה, כלומר שבשמים כל אשר חפץ עשה. וכו'.לא כן כביכול בארץ כל אשר חפץ עשה. כי באדץ צדיקים יכולין לבטל גזירותיו יתבדך שמו, וזה אחת משעשועי הבורא ברוך הוא שברא בריאות נשמות צדיקים שמבטלין גזירותיו כדרך האב המשתעשע עם בנו. כשמנצח בן את האב וכמו שאיתא בשלהי פרק הזהב מאי עביד קודשא בריך הוא קא חייך ואמר נצחוני בני. וכשחס ושלום כשאין ישראל עושין רצונו של מקום. נמצא אין בתחתונים לבטל גזירותיו וזה שכינה בעליונים:

ועל פי זה יש לומר באופן אחר על הפסוק שבתהלים איה נא אלהיהם ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה, שכך ביקש דוד המלך ע"ה זכותו יגן עלינו. לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך כו' למה יאמרו הגוים איה נא כו'. והם לא ידעו, כי בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואז אלהים בשמים , כי שכינתו בעליונים ואז כל אשר חפץ עשה. כי בזמן שהשכינה בעליונים ואין בנו חס ושלום כח לבטל גזירותיו אז כל אשר חפץ ה' עשה. אבל מצפים אנחנו שנעשה תשובה ויהיה בנו כח לבטל גזירותיו רעים להפך מנגע לענג. מיגון לשמחה ואז יהיה שכינה בתחתונים ולקמן נבאר עוד. והנה אחר כך מצאתי גם בספר חסידים שכתב גם כן כדברים הללו שלא אמר שום אדם זה השבח וכמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא, דק נבוכדנצר הרשע בעת החורבן. וזה לשון ספר החסידים סימן תתשנ"ו, למה ידע נבוכדנצר וכמצבייא עביד בחיל שמיא, לפי שהחליף שרי מעלה בחורבן הבית שלא יוכלו להשביען עד כאן לשון הספר חסידים. ושמחתי שכוונתי בדבר הזה לדעת הגדול שזה השבח וכמצבייא עביד, רק בעת החורבן הגם מה שכתבנו הוא באופן אחר:

ובזה אבאר למה אירע לזה הרשע כך דטרדין ליה מבני נשא, וגם אמר דניאל (דניאל ד, כט) ועם חיות ברא להוי מדורך ועשבא כתורין לך יטעמון. ולפי מה שכתבתי יתבאר, שהאל שילם לו מדה כנגד מדה, כי האל יתברך שמו הוא המלך הטוב המטיב לכל בריותיו אשר ברא וממלא משאלותם ורצונם. אמנם יש שני מיני בחינות שהוא מטיב להם וממלא רצונם של התחתונים. א', הוא בחינת פנימיות שאם יש צדיק בדור ממלא רצונם ויכולין לבטל גזירתו יתברך שמו. ובחינה השניה, הוא בחינת חיצוניות. כי הנה דע שאנחנו מאמינים שהאל יתברך שמו ברא את עולמו יש מאין. והוא המציא אותו וחידש אותו. כן האל יתברך שמו לנצח מחדש כל העולמות בכל יום ובכל עת ובכל שעה, כי הנה בכל יום אנו רואין שהשם יתברך מחדש את עולמו שמפקידין נשמותינו אליו כמאמר בידך אפקיד רוחי. ובכל יום הוא מחדש כמו שאנו משבחין אותו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וגדולה מזו צריכין להאמין שהאל מחדש את עולמו בכל רגע כמו שדרשו חכמינו ז"ל (דב"ר ב) כל הנשמה תהלל יה (תהלים קנ, ו) על כל נשימה ונשימה תהלל יה, כלומר שבכל נשימה ונשימה הולכת הנשמה אליו יתברך שמו ורצונה לצאת מהגוף, רק שהשם יתברך מחזיר אותה והוא בסוד (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב, שהחיות של כל העולמות העליונים והעולם התחתון הולכת וכוספת אליו יתברך שמו בכל עת ובכל רגע והשם יתברך מחדש אותה בכל עת ובכל רגע. וביארנו במקום אחר שזה היה מדת הלל שהיה מדבק את עצמו תמיד באין וסברו בית הלל בורא מאורי האש, כלומר שבכל רגע בורא את כל העולמות וביארנו כמה דברים. וגם זהו שאמרו במדרש אין ועתה אלא תשובה. וזהו שאמרו במסכת ראש השנה (טז:) ר"נ אומר אדם נדון בכל רגע שנאמר (איוב ז, יח) לרגעים תבחננו, רק רי סובר אדם נדון בכל יום עיין שם בראש השנה שבכל יום אנו רואין בחוש שהקדוש ברוך הוא מחדש אותנו ובכל רגע אנו רואין בחוש, רק אף על פי כן האמת הוא כך שהקדוש ברוך הוא מחדש בכל רגע עולמו ובה נדון העולמות בסוד והחיות רצוא ושוב:

והנה עתה נבאר חקירה אחת, הנה מאחר שבכל נשימה ונשימה הקדוש ברוך הוא מחדש עולמו ובכל יום אנו רואין בחוש העין. כמו שקבעו בפייט כי הנה כחומד ביד היוצר כן אנחנו בידך, וכל העולם כן בידו והוא מחדש אותם בכל רגע למה לא אירע שיתהפך מאדם לבהמה או מבהמה לאדם או מבהמה לחיה וכן כיוצא בזו. אפס הענין הוא כך, כמו שבתחלת מעשה בראשית בדמותן ולדעתן ובצביונם נבראו כמו שאיתא בדאש השנה דף י"א ע"א ועיין שם ברש"י ד"ה לדעתן וז"ל, שאלם אם הם חפצים להבראות ואמרו הן עד כאן לשון רש"י, כן תמיד בודאי כל בריאה ובריאה רצונו להשאר כך כמו שנבראו מקודם ולא להשתנות מבריאתו. לכן הגם שהקדוש ברוך הוא מחדש עולמו בכל עת כיון שרצון הבריאה שנברא שישאר כך הוא נשאר, כי הוא מחדש חסדו וכל רגע לברואיו ממלא רצונם שיהיו כמו שנבראו ועל זה משבחים אותו והמרחם כי לא תמו חסדיך, ואומדים עוד המנהג עולמו בחסדו, הגם שהחיות של כל העולמות אפילו עולם התחתון הוא תמיד בסוד רצוא ושוב, מנהג עולמו בחסד וממלא רצונם שיהיו כמו שנבראו ולא ישתנה מבריה לבריה אחרת. וזהו סוד שאנו עושין כלי בק"ש שעה"מ כידוע מדברי האר"י ז"ל:

ונמצא שיש ב' בחינות שהקדוש ברוך הוא ממלא רצון תחתונים. א', בסוד פנימיות שבאם הם צדיקים ממלא רצונם ויכולין לבטל גזירותיו והוא בסוד פנימיות. והבחינה שניה, הוא בסוד חצוניות שהקדוש ברוך הוא נותן לעולם שפע די חיותם שרצוננו לקבל שפע. וגם מה שנברא ע"י לא נשתנה מבריה לבריה שכיון שחפצם שיהיו כמו שנבראו לדעתן כך הם תמיד נשארו כמו שנבראו. הגם שהקדוש ברוך הוא מחדש עולמו תמיד, כיון שרצונם של הנבראים שיהיו כמו שנבראו. והנה בחינה שניה בסוד חצונית שהקדוש ברוך הוא ממלא רצון תחתונים. והנה נבוכדנצר הרשע כיון שהחריב הבית המקדש רצה שהתחתונים לא יהיו יכולין לבטל גזירותיו יתברך שמו, ורצה שהאל לא ימלא רצון התחתונים בבחינה הראשונה שביארנו בבחינת פנימיות, לכן שילם מדה כנגד מדה שאפילו בבחינת חצוניות לא ימלא האל חפצו ורצונו ונשתנה מאדם וטרדו אותו מבני נשא, כיון שהקדוש ברוך הוא מחדש עולמו בכל רגע נהג האל עם נבוכדנצר בדין בני חילוף וטרדו אותו מבני נשא. הגם שבודאי רצה שיהיה אדם כמו שנברא , אמנם כיון שכפר בבחינת פנימיות שביארנו בבחינה ראשונה שהאל לא ימלא משאלות וחפץ תחתונים שיבטלו גזירותיו יתברך שמו שנגזר על ידי נביאים שיחרב הבית המקדש שילם לו מדה כנגד מדה שאף בבחינה חיצונית לא מלא האל רצונו שרצה שיהיה כמו שנברא לכן כיון שהקדוש ברוך הוא מחדש עולמו בכל רגע נשתנה מאדם לחיות בדא:

ועתה על פי הדברים האלה נבאר מה שאמר המן הרשע אלהיהם ישן הוא. הנה בכל שמות שאינם נמחקים כגון הוי"ה אין בו טפל, רק בשם אלהים יש בו אותיות שטפלים לה, כגון אלהיך או אלהיכם או אלהינו. ונבאר אותם וזה לשון הרמב"ן על פסוק (דברים ו, ד) שמע ישראל, ועתה צריך להתבונן בזה, כי שנה הכתוב בכאן לומר אלהינו ולא אמר אלהיך, כמו שאמר בכמה מקומות שמע ישראל אתם קרבים היום כי ה' אלהיכם כו', וכן בכל הפרשיות שדיבר עם ישראל יזכור ה' אלהיכם או ה' אלהיך, וגם בכאן אמר ואהבת את ה' אלהיך, אבל הזכיר ביחוד ה' אלהינו, כי עשה עם משה את הגדולות ואת הנוראות לעשות לו שם ותפארת עד כאן לשון הרמב"ן. ובודאי דברי הרמב"ן עמקו מחשבותיו ואין לנו חלושי דעת כמונו בינה להשיגם אפס רשות נתונה בדברי תורה לכל אדם לדורשן כפי שכלו:

ונראה הפירוש של שמע ישראל, כי דע כי שם הוי"ה הוא שם העצם של הבורא ברוך הוא וכל השמות המה כנוים וכנוי אלהים על שופט צדק ושהוא תקיף ובעל יכולת ושהוא אל אשר כולם מחויבים לעבדו וצבאות שהוא ברא את כל צבאות וכן כל הכנוים ולכן גם הדיין נקרא אלהים על שם שהוא שופט. והנה הבורא יתברך שמו נקרא אלהים, על שם שהוא שופט ואם מעשה תחתונים זכאים נקרא אלהינו הפירוש שהנהגותיו כביכול שלנו שאנחנו מהפכין ממדת הדין למדת הרחמים והשם יתברך שומע תפלתינו והצדיקים בכח מעשיהם לעמוד בפרץ ומחמת גודל התפארות והשעשועים שמשתעשע השם יתברך בנשמות ישדאל ובנשמות הצדיקים הוא ממלא רצונם ומנהג עולמו כפי רצון הצדיק ושופט עולמו כפי רצון הצדיק. ולזה נקרא אלהיכם , כלומד אלהים הוא שופט ששופט את עולמו כפי רצון ישראל ובתשובותינו ובתפלתינו אנחנו יכולין לבטל גזרותיו ולכן בכנוי אלהים שכנויו הוא שהאל שופט צדק. לפעמים נאמר אלהיכם או אלהיך או אלהינו שכב"י משפטיו הוא תלוי במעשה התחתונים שאנחנו יכולין להפך גזירותיו. וזהו כונת רש"י וזה לשון רש"י ה' אלהינו שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האומות הוא עתיד להיות ה' אחד עד כאן לשון רש"י. ולכאורה צריכין להבין, כי היה להכתוב לומר שמע ישראל ה' יהיה אחד, כמו שאמר הכתוב (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו', ותיבת אלהינו מיותר. וגם צריכין להבין, דהנה כפי פשוטו שה' שהוא אלהינו ולא אלהי האומות העיקר חסר מן הספר. ולפי מה שכתבתי ניחא, דתיבת אחד קאי על אלהינו, כי הנה נודע שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל בעבור שאנחנו קבלנו עול תורתו ומצותיו. נמצא ראוי ונכון שכל העולמות יתנהג על פי תפארת ישראל כמו שהם מבקשים ומתפללים ומעתירים לאל ככה יתנהג שהם קדמו במחשבה בבריאת העולם וכל המיצר לישראל ראוי לכלות ולשבר ולהכרית וככה יהיה לעתיד לבא והיו מלכים אומניך והלכו אליך שחוח בני מעניך (ישעיה ס, יד) ולא כן עתה בגלות שמקבלין אומות העולם שפע שלא על ידינו אפילו המצירים את ישראל מקבלים שפע לכן מקבלים עול מלכות שמים בכל יום ואומרים שמע ישראל ה' שהוא עתה אלהינו, כלומר שהנהגותיו ומשפטיו הוא תלוי בכנסת ישראל תפארתו וזה אלהינו, שהשם יתברך מנהיג העולמות כמו שישראל רוצין וזהו אלהינו, שהוא כב"י שומע לקולינו וכמו שאנחנו אומרים כך הוא כב"י מקיים. וזהו אלהינו, שהוא יתברך שלנו כמו שצדיק גוזר כך הוא מקיים את קרני ישראל לרומם ואת קרני רשעים לגדע. אמנם כעת בגלות האומות העולם מקבלין שפע שלא על ידינו ולעתיד לבא ה' אלהינו, כלומר שבחושם יראו ויודו ויתגלה שכל השפע נמשך על ידי כנסת ישראל תפארתו וכל מה שהם מבקשים השם יתברך מקיימם ויהיו כל האומות מודים שה' הוא אלהינו, כלומר שהנהגותיו נמשך על ידי רצון ישראל וזה עתיד להיות ה' אחד שכל האומות יודו שה' הוא אלהינו, ונמצא ה' אחד, קאי על אלהינו שיתייחד אלהינו שכנויו ופירושו שהנהגותיו יתברך שמו כמו שתפארת ישראל רוצים לעתיד יתייחד זה בעולם שישדאל יש להם כח בתפלתם וקאי אחד אאלהינו, ויתודץ מה שהקשינו. ונכון עוד לומר הפירוש של תיבת אחד, שהויה שהוא שם העצם של יתבדך הוא מתאחד ומחובר באלהינו שתיבת אלהינו הוא הפירוש שהשפע נמשך על ידינו והשפע ממנו יתברך הוא שלנו כמו שאנחנו רוצים. וזה הפידוש של אחד, שהויה הוא מתאחד ומחובד תמיד באלהינו הוא עמו. וזה יכול להיות שזהו כוונת רש"י שזה יהיה לעתיד לבא שאז יתרומם קרן ישראל ויהיה השפע שלנו כמו שאנחנו רוצים באתגליא הגם שבגלות גם כן הכל בשביל ישראל, כי כל מה דעביד דחמנא לטב עביד, אמנם לעתיד לא יתגלה זה ובמקום אחר יתבאר יותר:

ובזה יתבאר מה שבימי אליהו נפלו על פניהם ואמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים, כי בכל מקום שנאמר אלהים ונטפל לו אותיות כגון אלהינו אלהיכם, הוא כשמתנהג האל על ידי מעשה תחתונים כשתחתונים זכאים וזעקתם עלתה לשמים. ומה שנאמר לשון יחיד כגון את ה' אלהיך תירא. (דברים ו, יג) וידעת כי ה' אלהיך (שם ז, ט) שעיקר מה שמביא לאדם לידי יראת שמים הוא כשיהיה תמיד מחשבתו שכל העולם תלוי במעשיו כדברי חכמינו ז"ל באמרם (סנהדרין לז.) חייב כל אדם לומר בשבילי נברא הע וכו'.לם, ולעולם יראה אדם כאילו חציו זכאי כו', זכה הכריע את כל העולם לכף זכות. ונמצא כשעולה זה במחשבתו שכל העולם תלוי בו במעשיו ובשבילו נברא העולם אזי יתמרמר על חטאיו ויתלהב למצות ה' ולתורתו כדי שיבא שפע לכל העולמות ולכל המלאכים ולכל הנשמות ולעולם התחתון ולא יאבד אפילו רגע אחת לצורך עולם הזה, כי יאמר מה לי להתעסק בענייני עולם הזה אשר בה ריוח מועט מוטב אתקן מעשי ואעסוק בתורה ובמצות ואז אביא שפע לכל והדי זה דומה למי שיכול להרויח ביום אלף אלפי אלפים ומאבד את זמנו והולך בזה היום כדי להרויח פרוטה וזה שטות גדול שמפסיד אלפי אלפים בשביל פרוטה. כך האדם בתורה ובמצות האל משפיע בכל העולמות וגורם שפע בכל העולמות, אם כן נקדא כסיל כשמאבד את זמנו בשביל תענוגי עולם הזה ונמצא כי זה הוא מביא את האדם לידי יראת שמים כאשר יאמר במחשבתו שעליו תלוים כל העולמות וכל המלאכים וכל הנשמות כמאמר בשבילי נברא העולם. וזה ה' אלהיך לשון יחיד. כלומר שיהיה במחשבתו של אדם שעליו לבדו תלוין ועומדין כל העולמות. וזהו את ה' אלהיך תירא לשון יחיד, כלומר כשיעלה על מחשבת האדם שעליו לבדו תלוים ועומדין כל העולמות אז תירא, יפול עליך יראה ואהבה גדולה. לכן נאמר בפרשת קריאת שמע לשון יחיד ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו, ה), כלומר שיעלה במחשבתך עלי תלוין ועומדין כל העולמות. ומה שנאמר אלהים בלא טפל, רק אלהים לבדו בלא טפל, כשהשם יתברך מנהיג את עולמו ואין במעשה תחתונים כח לבטל גזירותיו (ולכן אלהים, הוא גבורה. ואלהינו, הוא בינה. שהוא עולם התענוג שיש להקדוש ברוך הוא נחת רוח מעולמו שהמה זכאין וצדיקים וכח במעשיהם לגדור גדר ולעמוד בפרץ):

והנה בדורו של אחאב לא היו זכאין והשם יתברך עשה נסים ונפלאות על ידי אליהו ז"ל כאשר נפלה האש על העצים ויתר נסים ונפלאות על ידי אליהו ז"ל וידוע מדברי הרמב"ן שעל ידי שם ההוי"ה עושה האל נסים ונפלאות. ועיין ברמב"ן על הפסוק וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי"ה לא נודעתי להם. וזהו הפירוש ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים. (מלכים א' יח, לט) כלומר הויה הוא עושה נסים ונפלאות אפילו כשהוא אלהים כשאין צדיקים בדור והקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו ואין מי שיבטל גזירותיו הוא עושה נסים ונפלאות כדי להחזירם בתשובה. וכן הוא בתנא דבי אליהו, שעל ידי זה הנס דורו של אחאב חזרו בתשובה. וזהו ה' הוא אלהים. והגם שהיה אליהו אמנם הדור לא האמינו. כי רצתה איזבל המדשעת להודגו אבל בדור יציאת מצרים היו צדיקים בדור והיו מאמינים כל הדור חוץ מדתן ואבירם כמאמר ויאמן העם, וגם צעקו אל ה' כמאמר ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים כו', לכן נאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים בלשון אלהיכם , כלומר שמעשה התחתונים גרמו הנסים והנפלאות והיציאה לכן נאמר אלהיכם, לא כן בדורו של אחאב שלא היו זכאין רק הנס היה כדי שיתקדש שמו וידעו שהבעל הוא אלילים מעשה תהו ואלהים הוא אל עליון ולכן כיון שהנס לא היה בזכות התחתונים נאמר אלקים ולא נאמר אלהיכם ולקמן נבאר עוד בזה:

ועתה נבאר בעזר אדון על כל מה שאמר זה הרשע המן אלהיהם ישן הוא. שהנה כתוב בתהלים מ"ד (כד) עורה למה תישן אדני נאמר בלשון אדני. וכוונה כך, כשאחד יש בו מדות ישרות כגון שאוהב צדיקים ונוקם ברשעים והוא תמיד מלא שמחה וכשאינו משמש באלו המדות נקראים המדות ישנים. לכן נאמר גבי שופר עורו מתרדמותיכם כדאיתא בטור גבי שופר, כלומר שתעוררו במדות ישרות. וכן אמרו יושב בטל כישן דמי, כמו הישן אין לו מחשבה כן היושב בטל וכן מי שאינו משמש במדותיו הישרים. וזהו עורה למה תישן אדני ונכתב באדני, כי שם אדני מורה שהוא אדון הכל, כלומר שזה המדה שהוא אדון הכל אינו משמש כלום שהרי נחשבנו כצאן טבחה. וזהו אלהיהם ישן הוא, שמדה של אלהינו או אלהיכם נקרא בזמן מחמת גודל התענוג שהקדוש ברוך הוא מתענג בצדיקים ומשתעשע ומתפאר בתפארת ישראל אזי מנהיג כל העולמות כרצון כל בית ישראל וכרצון יראיו. וזאת המדה נקרא אלהינו. ואמר על זאת המדה שישן הוא, כלומר שכב"י אינו משמש בזאת המדה שיתפאר בישראל שיבטל גזירותיו מחמת רוב שעשוע ישראל ושמחתו בתפארת ישראל הנקראת אלהינו. ואמר שישן בזאת המדה שאינה משמש בה, רק כב"י אלהים ואינו נקדא אלהינו. וזהו אלהיהם ישן הוא:

ועתה נבאר טעם משלוח מנות איש לרעהו, כי הנה מרדכי הצדיק ואסתר קרעו גזד דין שהיה לרעה כמבואר במדרש (אסת"ר ז) שהיה גזירה מן השמים בעבור שנהנו מסעודתו של אותו רשע להשמיד כו', רק שמרדכי ואסתר בטלו בתפלתם ותקנו מדה של אלהינו, דהיינו שיתעורר האל כמו שיסד הפייטן עורה נא כו', שיהיה להבורא יתברך שמו תענוג בכנסת ישראל ויהיה במחשבת היוצר כביכול להתפאר בישראל ובתפלתם ועל ידי זה נקרע גזר דין ובצדקתם תיקן אפילו בגלות שבית המקדש חרב יתפאר בהם בישראל ויהיה לו נחת רוח מתפלת ישראל, והן הן הדברים מה שנאמר במדרש בספר הבהיר, משל לבת מלך לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז עד שקראה אמי הוא מרומז על זה וכבוד אלקים הסתר דבר. ומה שאמרו בגמרא שישראל נקראים אחים ורעים למקום כמו שנאמר למען אחי ורעי אדברה כו' (תהלים קכב, ח), הלא על בחינה הזאת נקראים כשישראל יש להם כח בתפלותיהם לבטל גזירותיו יתברך שמו וכמו שאיתא במדרש ובזוהר הקדוש על הפסוק כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. אבל בישראל יש, מה הקדוש ברוך הוא מחיה מתים גם אליהו היה מחיה מתים, והקדוש ברוך הוא הוריד הגשם ואליהו עצד גשם וצדיקים פוקדים עקרות, כך דרשו במדרש ובזוהר לכן נקראו ישראל רעים, שמחמת גודל החביבות עשאן לישראל רעים שיהיה כח בדבורם ובתפלתם כמוהו יתברך שמו וכמ"ש בשם המדרש והזוהר. והנה הצדיקים בעצמם הם בשר ודם ואין להם הכח, רק שהוא מתנה מאת המקום יתברך שמו שיהיה להם זה הכח שכל מה שגוזדים הצדיקים יקויים:

והנה נודע במדרש על פסוק (ויקרא כב, כט) ואיש כי ימכור בית מושב עיד חומה, דרשו במדרש ואיש, זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה. גם על פסוק (שמות א, א) איש וביתו באו, דרשו בזוהר ובבחיי, איש, זה הקדוש ברוך הוא ועיין שם. והנה כבר כתבנו שמרדכי ואסתר תיקנו שאפילו בעת הגלות יהיה כביכול אלהינו יתנהג על ידינו וכמ"ש, ופעלו שהצדיקים יבטלו בתפלתם כל גזירות קשות ורעות שהרי מן השמים נגזר להשמיד כדאיתא במדרש, רק אליהו הלך אצל מרדכי והודיע למרדכי ואסתר ובטלו הגזירה שנחתם בשמים ובטל דברי המן שחשב כיון שחרב בית המקדש אלהיהם ישן הוא וכמ"ש. וזאת הבחינה שיהיה תפלה עושה רושם ביארנו שבעבור כן נקראו ישראל רעים כמש"ל והקדוש ברוך הוא נקרא איש, וזאת שיהיה כח שיבטלו הצדיקים הגזירות רעות הוא מתנה נתונה מאת הבורא יתבדך שמו. וזהו משלוח מנות איש לרעהו. איש, זה הקדוש ברוך הוא כמו שדרשו במדרש ה' איש מלחמה. לרעהו, לצדיקים יסודי עולם נשתלחה מתנה מאת הקדוש ברוך הוא שיהיו כמוהו כב"י שיהיה גזירתם קיימת והוא בחינת רעהו. וזהו הארת פורים שכן מרדכי ואסתר בטלו בזמן הזה גזירה מן השמים שנחתם בטיט להשמיד והפכו בתפלתם ותיקנו מדת אלהינו להפיד מחשבת המן הרשע שאמר אלהיהם ישן הוא, ונתגלה שהאל הוא אלהינו ומקבל תפלתינו:

גם נראה עוד על משלוח מנות יותר בבירור, כי אף על פי שאמרו חכמינו ז"ל (מו"ק טז:) צדיק מושל ביראת אלהים, מי מושל בי צדיק הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והצדיק מבטלה, להוי ידוע שהכל הוא מאת הבורא ברוך הוא, כי כשבא לתוך מחשבת הצדיק שיתפלל ואין לך מחשבה ומחשבה שהיא בא לאדם זולתו יתברך שמו, כי כל מחשבות קדושות הבא לאדם מאתו יתברך שמו, כי השם יתברך הוא מעורר את כל לבבות בני אדם לטוב. לכן צריך לאדם להיות בוש לחשוב מחשבה זרה, כי כיון שכל המחשבות בא מאתו יתברך שמו הוא בושה וחרפה וכלימה לחשוב במחשבות זרות. אפס ביארנו במקום אחר אם נגזר גזירה טובה מן השמים הוא נגלה לכל העולמות ולכל היכלות הגזירה טובה לישראל ויורד דרך השתלשלות העולמות הטובות והברכות לישראל שדרים בעולם התחתון אמנם אם נגזר חס ושלום גזירה רעה אזי המחשבה ששולח השם יתברך לצדיק שיתפלל שיקרע הגזרת דין הוא בחשאי ובהסתר מן העולמות. וביארנו באריכות במקום אחר:

ואמר אדומו"ר בוצינא קדישא מ' דוב בער זצללה"ה, משל לזה כמו אב שמלמד עם בנו ורוצה שבנו יגיד בעצמו הקושיא או התירוץ וגם שיהיה נקרא על שם בנו הקושיא או התירוץ כדי שישמח הבן במה שיודע קושיא או תירוץ אפילו הוא דבר עמוק שאין בכח הבן להשיגו מסביר לו פנימות של העמקות כדי שיהיה בכח הבן להשיגו ויגיד מעצמו הקושיא או התירוץ אף על פי שבאמת לא ידע הבן כלום. רק הכל מחמת הסברת פנים של אביו להלכה, אף על פי כן יש להבן נחת כיון שהוא אומר הקושיא או התירוץ וגם נקרא על שם בנו. כן הדבר הזה, אף על פי שזה מה שהצדיק מבטל הגזירות יתברך שמו המחשבת הצדיק שיתפלל הוא בא מאתו יתברך שמו. אף על פי כן כיון שבא מכח דבורים של הצדיק ובכח התאמצות תפלותיו נקראת הביטול הגזדה על שמו של הצדיק אף על פי שמחשבה והדבורים נשתלחה מאתו יתברך שמו עד כאן דברי מ"ו ודפח"ח ושפתים ישק. נמצא כשנגזר גזירה והצדיק מבטלה, נשתלחה מאתו יתברך שמו לתוך המחשבת הצדיק שיבקש רחמים על זה. והוא מחמת גודל שעשוע של ישראל. ורוצה להתפאר בם הוא שולח במחשבתם בחשאי ובהסתר להתפלל על ישראל שיבטל הגזירה כדי שיקרא על שם הצדיק. וגם להוי ידוע, כי כשהקדוש ברוך הוא גוזר על ישראל טוב מחמת צדקת ישראל אזי הוא בדין שמגיע להם שכר טוב. אבל אם חס ושלום מחמת עונותינו נגזר גזירה רעה. ונשתלחה מאתו יתברך שמו לתוך מחשבת הצדיק שיתפלל על ישראל ויבטל הגזירה ויהפכם לישראל לטובה. אזי זה המחשבה שנשתלחה מאתו יתברך שמו להצדיק שיעתיר בעדם לאל נקראת מתנה. כי הלא אינם ראוים לבטל הגזירה. אמנם מרוב רחמי האל וברוב חסדיו נותן לנו מתנה מה שנשתלחה להצדיק שיבקש רחמים על ישראל. והנה הארות פורים ביארנו שתקנו מרדכי ואסתר אפילו בעת החורבן יכולין הצדיקים לבטל הגזירות שנגזרה מן השמים ונחתם בטיט להשמיד כמ"ש. וזהו משלוח מנות איש לרעהו, כלומר איש זה הקדוש ברוך הוא כמ"ש בשם המדרש שולח הקדוש ברוך הוא מנות. הוא מתנה. לדעהו, זהו צדיק יסוד עולם כמ"ש, שלזה המדריגה נקדאו ישדאל אחי ורעי, שולח מתנה בתוך מחשבתו שיתפלל על הדור שיתבטלו גזירות קשות כמ"ש, שזה הוא מתנה מה ששולח האל להצדיק במחשבתו שיתפלל על דורו ומבטל גזירות רעות ומהפכם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו. וזאת המתנה שנשתלחה מאתו יתברך שמו כאשר כתבנו. איש, זה הקדוש ברוך הוא כמו שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה כמ"ש בשם המדרש. לרעהו, למחשבת יסוד עולם (מה שכתוב במדרש איש זה הקדוש ברוך הוא, הוא על מדה של תפאךת כנודע) הוא מחמת גודל השעשועים ושרוצה להתפאר בנו ולהשתעשע במעשינו:

ואפשר לומר מ"ש אלהיהם ישן הוא, קאי על מדת התפארת, כי הלא מ"ש שהצדיק בתפלתו מבטל גזירות רעות כאשר בארנו. שהכל הוא רצון הבורא שמחמת גודל השעשוע והתענוג שיש לאל בתפלת הצדיק ובמעשיו כמו שאמרו חכמינו ז"ל (יבמות כד.) הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, שכב"י השם יתברך מתפאר בעמו כמאמר ישדאל אשר בך אתפאר, מחמת התפארת שמתפאר בעמו כב"י יש לו נחת רוח ושמחה ותענוג מהתפארות. ומחמת התענוג שולח בתוך מחשבות הצדיק מוחין זכין וצלולין שיוכל להתפלל ולבטל גזירות ואומר שאלהיהם ישן הוא, שהקדוש ברוך הוא אין מתפאר בעמו ואין לו נחת רוח כביכול מעמו ואין שולח להם מוחין זכין וצלולין להתפלל ולעבוד אותו ולבטל את גזירותיו להתפאר בהם. ועל זה נאמר בשופר עורה מתרדמתיכם, שעל ידי שופר הקדוש ברוך הוא מתפאר בנו ויש לו נחת רוח מעולמו ושולח לנו מוחין זכין וצלולין, ויקוים בנו יגל יעקב ישמח ישראל אמן סלה:

ועתה נבאר מה דאיתא במגילה ד"ז תני רבי יוסף למה מתנות לאביונים ב' מתנות לב' אביונים ומשלוח מנות ב' מתנות לאיש אחד, כי הנה להוי ידוע, כי לדבר שכתבנו כוונו חכמינו ז"ל באמרם גדולים מעשי ידי צדיקים ממעשי ידי הקדוש ברוך הוא, דאלו מעשה הקדוש ברוך הוא ביד אחד וימיני טפחה שמים אף ידי יסדה ארץ (ישעיה מח, יג) ואלו מעשי הצדיקים בשתי ידים שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך (שמות טו, יז) כי מעשה צדיקים נאמר על זאת הבחינה שהצדיקים יש לכם כח בתפילתם לבטל גזירות רעות שלמעלה ולהפכם לטובה ומעשי ידי הקדוש ברוך הוא אם נגזר למעלה לטוב. והנה בארנו בקדושת חנוכה בקדושה חמישית ובארנו, כי לכך מעשה ידי צדיקים בשתי ידים, דהנה כשהתעורר לאהוב את העולמות על ידי מעשה הצדיקים אזי ממנו נולד השנאה להמעיקים והמצירים את ישראל אזי מאהבה עצמה בא השנאה להצרים אותם וכשהשפע בא מהתעוררת העליון זולת מעשה התחתונים אזי אינו בא רק אהבה ומזאת האהבה לא יצמח שום שנאה, כי האהבה אינו כל כך עזה. וידוע שאהבה לישראל הוא יד ימין והשנאה לאומות העולם הוא יד שמאל. וזה גדולים מעשי הצדיקים כו', פירוש השפע הבא על ידי הצדיקים. ממעשי ידי הקדוש ברוך הוא, השפע אהבה הבא מהתעוררת העליון לבדו זולת מעשי ידי הצדיקים, כי השפע על ידי מעשה הצדיקים בשתי ידים, כלומר אהבה יד ימין לישראל ונגוף למצרים ושנאה לאומות העולם יד שמאל. ואלו מעשי ידי הקדוש ברוך הוא, כלומר השפע הבא מהתעוררת העליון לבד הוא ביד א', כלומר אהבה ושפע רב לעולמות לבד. נמצא ממעשי ידי צדיקים שהוא על בחינה שהצדיקים מהפכים מגזירה רעה לטוב לששון לשמחה ממדה אחת בא שתי מדות, דהיינו ממדת אהבה לישראל בא שנאה להמעיקים והמצירים אותם נמצא במדה אחת קשורה מדה שניה דהיינו באהבה לישראל קשורה מדה שניה שנאה להמעיקים והמצירים אותם אבל באתגליא ניכר שני מדות אהבה לישראל ושנאה להמעיקים והמצירים אותם אף על פי שקשורה כאחת אף על פי כן למטה באתגליא ניכר שתי מדות ולכן כיון שמשלוח מנות איש לרעהו, ביארנו שהוא על זה הבחינה מה שהצדיקים שבאותו הדור הפכו גזירה מן השמים שנתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה ונחתם בטיט, רק שמרדכי ואסתר וישראל בצומות וזעקתם הפכו לטוב ולכן התעוררו שני מדות כאחד אהבה לישראל ומזה התעוררת מדה השנייה שנאה לאומות העולם כאשר ביארנו שמעשה צדיקים הוא בשתי ידים. ולכן שתי מנות לאיש אחד, כלומר שמדבר אחד נתעורר שתי מדות שממדת אהבה לישראל נתעורר עוד מדה שניה שנאה לאומות העולם לכן כנגדו שתי מנות לאיש אחד (לכן במעשי צדיקים יסודי עולם קשורים שתי מדות אהבה לישראל ושנאה להמעיקים והוא סוד חסד וגבורה) אבל מתנות לאביונים, הוא על הנס גופא לא על בחינת התהפכות שהפכו ישראל בתפילתם מיגון לשמחה, רק על הנס גופא שהיה בתוך הטבעים כמו שביארנו ובתוך הנס הזה ניכר שתי מדות לב' אנשים, דהיינו שמחה ליהודים ונקמה באויביהם:

ולכן כאשר ביארנו יתורץ מה שיש לדקדק בפסוק משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, דהלא מתנות לאביונים יותר מצוה ממשלוח מנות איש לרעהו, ואם כן הוי ליה להקדים מתנות לאביונים למשלוח מנות. ולפי מה שכתבתי יתבאר. ומשלוח מנות, הוא נגד תפלת הצדיק שגרמו להנס. ומתנות לאביונים, הוא נגד הנס בעצמו שהיה בתוך הטבעים כמו שביארנו. ולכן הקדים הכתוב משלוח מנות למתנות לאביונים שתפלת צדיקים קדמה להנס. ועל פי פשוטו נראה דלהכי הקדים משלוח מנות למתנות לאביונים, כי אם אין לו ב' מנות יקדים משלוח מנות דמשלוח מנות פסקינן דאם מחלפי סעודתיהו שפיר דמי כדאיתא במגילה דף ז' ע"ב אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו בהדדי. וכשיקח המנה מחבירו ישלחם לאביונים, אבל כשישלח תחלה לאביונים אז לא יוכל לקיים משלוח מנות והוא נכון:

ומעתה יתלהב אדם במצות משלוח מנות בראותו שאיש הישראלי יש לו כח לבטל גזירות הבורא יתברך. ואם יחשוב האדם שמעשה ידיו עושין כל כך פעולה למעלה אזי יתלהב לעבודתו ולעשות הכל נחת רוח ליוצרינו ולא לשם פנייה אחרת והאל יעשה עמנו נסים ונפלאות לטובה אותות ויקיים בנו ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה (דברים כג, ו) והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה לא, יב) אמן סלה:

והנה נראה מה שזכו בהתחלת בית שני שעדיין היו הנביאים אחרונים קיימים להרוג את יצרא דעבודת אלילים כמו שאיתא בפרק בא לו (יומא סט:) זה היה בזכות קריאת המגילה בנס דפורים והיה מדה כנגד מדה וכמ"ש גבי נבוכדנצר מה דטרדי ליה מבני נשא, שהיה מדה כנגד מדה היה כאן להיפך מדה כנגד מדה לטובה, כי מרובה מדת טובה ממדת פודעניות. ואבאד לך, כי מה שהרגו ליצר הרע דעבודת אלילים, כי איתא בסנהדרין דף ק"ב ע"ב דאמר מנשה לדב אשי אי הוית התם הוית נקיטנא בשפולי גלימא ורהטית אבתראי, וזה לשון רש"י היית מגביה כו' והיית רץ לשם מפני יצרא דעבודת אלילים שהיה שולט עד כאן לשונו, משמע מדברי רש"י שהיה בימי מנשה תענוג מעבודות ממעשי סכלות ושטות של יצר הרע והדגו אנשי כנסת הגדולה את זה התענוג שהיה לכסילים בעבודת אלילים:

והענין הוא כך, שרשי כתב בשיר השירים על זה הפסוק הסבי עיניך כו' (ו, ה) אי אפשר להשיב לכם ארון וכפורת וכרובים שהם הרהבוני בבית ראשון להראותכם חבה יתירה עד שמעלתם בי עד כאן לשונו. והנה צריך להבין האיך יצא זה שמעלו בהשם יתברך מחבה יתירה. אפס, כי נודע פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט, ט) כי כל חיות שבא לעולם בכל רגע ורגע הוא ממנו יתברך כמו שאמר אליהו ואנת הוא נביעו דכולא, ונאמר בקרא (איכה ג, כג) חדשים לבקרים, וכשעוסק בתורה אזי השכל שעוסקין בתורה הוא ממנו יתברך שמו והשכל נאצל ונברא ממנו יתברך מאין ליש. ואחר שנברא השכל שעוסק בתורה מאין ליש עובר זה השכל בעולם התענוג (הוא עולם הבינה) כי כל הנשמות עוברים דרך שם ולכן נתמלא השכל מלא תענוג מלא שמחה כשעוסקים בתורת השם. והנה כל מחשבות האדם נבראת ממנו יתברך שמו, כי המחשבה הוא החיות של אדם והבחירה נתנה ממנו יתברך שמו או להשתמש בחיות ובמחשבה או להיפך הכל ממנו יתברך שמו לטוב או לרע כי זה לעומת זה ברא אלהים. והנה בזמן שבית המקדש היה קיים עם ארון וכפורת וכרובים היה לחיות ולמחשבת ישראל כל כך כח אפילו כשהיה מחשב במחשבה רעה היה עוברת דרך עולם התענוג וממשיכין להתענוג והיה תענוג אפילו במחשבתן הרעה לכן ממשיכין תענוג לעבודה זרה. ולכן אמר מנשה שהיה רץ לשם מפני יצרא דעבודת אלילים שהיה שולט והכח הזה היה להם לישראל מחמת ארון וכפורת וכרובים והרגו את היצר הרע דעבודת אלילים שלא יהיה לישראל כח להמשיך תענוג ושמחה, רק כשעוסקים בתורת ה' כי ה' יתן חכמה מפיו ועוז וחדוה במקומו, אבל כשעוסקים בדברי שטות וסכלות ולעבודת אלילים אזי אין ממשיכין תענוג למעשה ההוא וניכר בזה שיש מנהיג העולם אחד יחיד ומיוחד שמדברי סכלות ושטות אין שום חיות רק החיות ושמחה בעבודת אלהינו:

והנה היה זה בזכות מרדכי ואסתר שהמן אמר אלהיהם ישן הוא, כיון שחרב בית המקדש אין להם לישראל לבטל גזירות רעות ולהפכם לטוב, ועשה הקדוש ברוך הוא נס שיש לנו ולתפארת ישראל כח בתפלתינו ובמעשינו לבטל גזירות קשים ורעים ויש לנו כח גדול. אבל לדבר הזה אפילו אחר כך שנבנה הבית השני, אף על פי כן לזה אין להם לישראל להביא תענוג למעשה סכלות ושטות, כי כבר ביארנו כי על ידי זכות דנס דמרדכי ואסתר נבנה הבית השני וכמש"ל וכן מבואר במדרש דשיר השירים ולכן באותו זמן הרגו יצר הרע דעבודת אלילים, דהיינו שלא יהא תענוג כמ"ש. ודע שזה הסוד שממנו יתברך שמו מתחיל ראשית כל החיות של כל העולמות והוא מקור כל החיים הוא סוד נשמת מרדכי וכמ"ש לעיל על הא דמרדכי מן התורה מנין שנאמר קח לך בשמים ראש, ומתרגמינן מדי דכיא כו'. ועיין בקדושה ראשונה שכתבתי, הא דמקרי מרדכי בשמים ראש, שהיה מחשבתו דבוק שהשם יתברך הוא ראשית כל וממנו התחלה של כל (ואסתר היא עולם התענוג) ומבלעדו אין שום חיות שלכן הוכרחו הטבעים לעשות כרצון בית ישראל והיה הנס דפורים בתוך הטבעים. ולכן היה מרדכי חי בזמן בית שני כמו שכתב התוספות יום טוב על הא דאמרו במסכת שקלים בפרק אלו הממונין (יח.) פתחיה זה מדדכי, שהוא היה מאיר שהוא יתברך שמו ראשית הכל וממנו בא כל החיות וזולתו אין חיות ושמחה ואי אפשר להמשיך שמחה ותענוג במעשה עבירות והוא שטות וסכלות של עבודת אלילים וכל זמן שהיה חי היה מאיר זה מרדכי במעשיו ובצדקותיו שזולתו יתברך שמו לא היה שום שמחה, כי מרדכי הצדיק היה מדבק הכל באין כאשר ביארנו ונשמת מרדכי שזולתו יתברך שמו לא יהיה בו שום חיות וכל שכן שמחה ומבואר במ"ח במסכת אדר פ"ד מ"ד ז"ל, ולפיכך נעשה נס שאפילו בבא רחל פב"פ כו', ולכאורה כל הכוונות שכתב האר"י צריך להיות להם מלבוש בעולם הזה או במצות או בנס ולזה הנס שכתב האר"י אין לו מלבוש בעולם הזה. ולפי דעתי יתכן שזה היה הנס בהריגת יצר הרע דעבודת אלילים שכתבנו והוא התלבשות מה שניכר בעולם הזה:

קדושה רביעית

ועתה נבאר למה נקראים ימי פורים ימי משתה ושמחה ואסור בתענית כמו עצרת, כמו שאמרו בפסחים דף ס"ח ע"ב, מר בריה דרבינא הוה יתיב בתענית כלא שתא בר מעצרת ופורים כו'. נראה הטעם של דבר, דכמו עצרת שפרש"י דבעינן נמי לכם, שישמח בו במאכל ובמשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו עד כאן לשון רש"י, כן בפורים צריך שישמח בו באכילה ושתיה להראות שיום זה נוח לישראל שקבלוה בימי אחשורוש מאהבת הנס וכמו שביארנו מה שאמרו (מגילה ז:) חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מדדכי, ביארנו בכמה אופנים ונבאר בחלקים הבאים אם ה' יזכנו לדפוס אותם:

אמנם כעת נבאר באופן אחד היותר פשוט, כי הנה דע כי מה שקבעו לאלו נסים לחנוכה ולפורים ולפסח יום טוב ולא לנסים אחרים, הגם דרוב יתר נסים דסנחריב וגדעון היתה כולם בפסח, אפס בודאי היה עוד נסים. ונראה כי הנסים והתשועות נחלק לשלשה בחינות. אחד, שהשם יתברך הושיעה לנו בנסים ונפלאות בשינוי טבעיים וזה היה בפסח. והשני, שהשם יתברך עשה נס שהרשעים יעשו כרצון בית ישראל הגם שרצונם לאבד את ישראל והשם יתברך בעל כרחם שלח בתוך מחשבותם לעשות עמנו טובות וברכות. וזה הוא חידוש נפלא שרשע יעשה טובות עם ישראל וזה היה הנס דפורים שהשם יתברך שלח בתוך מחשבת אחשורוש שהיה יותר רשע מהמן כמאמר (שם יד.) דבעל התל ובעל החריץ, יעשה טובות לישראל וישפיל את שונאיהם והשני ]והג'[ יעשה דרך מלחמה למסור רבים ביד מעטים ואלו הקדושים היו כבושים תחת יד הרבים. וזה היה הנס דחנוכה ועל אלו נסים ותשועות סובבים כל התשועות או נסים בשינוי טבעים שיעזור לנו כמו בפסח או נסים דרך מלחמה כמו בחנוכה או שהרשעים יצטרכו לעשות טובות עם ישראל וזה היה הנס דפורים. ואת זה צריכין בגלות המר עד מאד להטות את לב האומות עלינו לעשות עמנו טובות. וכבר ביארנו שכשמספרים נס, אז זה הנס מאיר לנו תמיד כאשר נכתב בקדושת חנוכה על פירוש בימים ההם בזמן הזה, ולכן כיון שאנחנו צריכין כמו הנס דפורים בגלות הזה וכן בזמן בית שני שהיו ישראל תחת ממשלת האומות שיעשו עמנו האומות טובות לכן מספרים הנס בפרסומי ניסא ועוד גדלה הנס דפורים שכל הדברים שעשה המן וכונתו היה לרעת ישראל והוא היה הכל לטובת ישראל אשר עשה העץ לתלות ואשר יעץ להרוג את ושתי וזהו היה הכל לטובת ישראל ולמפלתו כמו שאיתא בתנא דבי אליהו, לטובתי נשברה רגלי פרתי, מזה יחשוב שבאם יבוא לאדם איזה רעה יחשוב לו שהכל הוא לטובה שצריך האדם לחשוב שכל המאורעות בא מן הבורא ברוך הוא, ואם כן בודאי הוא טובה, כי הוא המלך הטוב ובודאי לא יבא שום רעה ממנו. וזה הוא הארת פורים שמכל הרעות של המן בא טובות ובמקום אחר נבאר זה באורך. והנה זה גרם שידעו שהכל מהבורא והוא המלך הטוב, ועוד טעם שנהפך פור המן לפורינו שכל הטבעים נזדככו. נמצא אחר שאדם יעמיק במחשבתו שכל רעות יהפכו לטובות כמו המן שמרעתו בימי מרדכי ואסתר נתהפך לטוב מזכך בזה המחשבה שלא יבוא עליו שום רעה. וכל הדברים אשר ברגע נראין לדבר רע כשישמח בה ויאמר גם זו לטובה יתהפך לטוב ולא יפחד משום דבר כמו שנאמר (תהלים קיב, ז) משמועה דעה לא יירא, וזה הוא בזכות המחשבה והאמירה שהכל לטובה כמו שהיה בימי מרדכי ואסתר שהכל היה לטובה:

וזהו חייב אינש לבסומא בפוריא עד כו', מחויב להתענג בהארת פורים שיאמר שאיננו בעולם כלל שום דעה. שבין הדברים רעים, שהוא בכלל ארור המן. ובין הדברים הטובים, שהוא בכלל ברוך מרדכי. הוא הכל טוב ואין שום רע כלל בעולם. וזהו עד דלא ידע, כלומר שכל הדברים אף על פי שנראין רע אין הכוונה רק טוב ואין שום רע, כי הכל מהבורא ברוך הוא המלך הטוב. וזה דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שכולם המה טובות לישראל ולא יש שום דבר רע כמו בימי מרדכי ואסתר שמכל המחשבות רעות נתהפך הכל לטוב. ובחלקים אחרים נבאר כל זה באריכות והאל הטוב יתן לנו הטוב והמטיב אמן סלה:

ועתה נבאר מה שחייב אינש לבסומי בפוריא, שלכאורה אינו מובן שהוא מדה מגונה עד מאד. דהנה כונת הגמרא הוא כך, כפי אשר כתבנו דכל פעולת המן היה הכל לטובת ישראל ומה שעשה העץ למרדכי לסוף נתלה עליה הוא ועשרת בניו, וכן מה שאמר לאחשורוש להרוג את ושתי ולאיש אשר המלך חפץ ביקרו לעשות יקר וגדולה, היה הכל לטובת ישראל וכל הרעות שחשב ועשה לישראל היה לטובתם של ישראל. אפס, כי דעת וכונת המן לרעה לישראל, אמנם השם יתברך עשה והיפך לטובה שלא מדעת המן, כי דעתו היה לרעה הפעולות שעשה והשם יתברך ידע כי לא כמחשבת בני אדם מחשבותיו, רק הכל לטובה. וכן ידע האדם שבאם אדם רוצה לעשות לו רע מזה העשייה בעצמה יתהפך לטוב שלא כפי דעת הרשע שחושב לרעה, רק הכל לטובה ובין האדם הרוצה לעשות לחבירו טובה ובין האדם הרוצה לעשות לו רעה הכל לטובה. אפס, כי החושב לעשות רעה השם יתברך מהפכה לטוב שלא מדעת החושב:

והנה האדם המבסם את עצמו הוא בלי דעת וכל דבריו הוא בלי דעת. וזה חייב אינש לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כלומר בביסום שהוא בלתי דעת כמו איש מבוסם אין חילוק בין ארור המן, שהוא המכרין את עצמו לרעה ורוצה לעשות לחבירו. ובין ברוך מרדכי, הרוצה לעשות טובה הכל הוא טוב וכמו שכתבתי, רק הרוצה לעשות רעה הטובה הבא ממנו כמו איש מבוסם , דהיינו בלתי דעתו בא ממנו טובה שהוא בלי דעת כן הטובה הנצמח מעושה רע הוא בלתי דעתו. וכן כל הדברים הבאים מלמעלה אפילו שנראין כמו רע הוא לטובה, רק בעת שנראה שהוא הרע אין אנו יודעים הטוב שיבא ממנו והטוב שבא מזה הרע הוא בלתי דעתינו, כי לפי ראות עיני בשר ודם הוא רע וזה הוא כמו איש מבוסם אשר אינו בדעתו. והנה כבר ביארנו בקדושת חנוכה, הפירוש על בימים ההם בזמן הזה שבהדלקת נר חנוכה, ובקריאת מגילה. ובשמחת אלו הימים פועלין שכל אלו הנסים והחסדים יתגלה גם היום, לכן בעת האכילה ושתיה מה שאמרו חייב אינש, יכוין שימשך אל החסדים תמיד גם היום שהאל יעשה אותות בגלות המר שאנחנו בין האומות העולם שאומות העולם יעשו עמנו טובות כמו שהיה אז על ידי אחשורוש טובות לישראל וכל מי שירצה לעשות עמנו רעה יצמח מזה טובה גדולה. והעיקר השמחה היה, מה שמקבלין התורה על ידי מקרא מגילה וכמ"ש, והוא דומה כמו עצרת שאסור להתענות וכמ"ש:

ומעתה יש לבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל במגילה (ז:) אמר רבא סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו שנאמר ימי משתה ושמחה, דבגמרא אמרו בשבת דף פ"ז ולקבלו התורה בלילה. ומשני הגמרא לא מראש בסתר דברתי. נמצא עיקר קבלת התורה צריך להיות ביום דוקא. וכבר ביארנו שמחת פורים הוא שנוח לנו מה שאנחנו מקבלין עלינו התורה ואהבת הנס ועיקר קבלת התורה ביום דוקא ולכן סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו. ומעתה כשאוכל ושותה בפורים לא ירבה בהוללת, רק יקבל עול תורה ועול מצות כמו בימי מרדכי ואסתר ובזה יהיה עיקר שמחתו ויקיים שוש אשיש בה' (ישעיה סא, ו) ובכל כזית וכזית שאוכל יכוין ששמח בעול תורה ומצות וישמח ויעלוז בקבלת התורה וגם ישמח ויעלוז ויכוין באכילה ושתיה שכל האומות העולם יעשו עמנו טובות וכל הרעות יתהפכו לטוב ויקוים בנו ולא שמע אלקים אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך את הקללה לברכה, אמן סלה נ"ו:

ועתה נבאר מה ששתיית יין מצוה בפורים בדברי נעימים מתוקים ויותר חייב לבסומי בפוריא, מה שאין כן בשאר ימים טובים. אפס נראה, כי מה שבן רשע כמו אחשורוש יזכה בנו לבנות בית המקדש אף על פי שהיה דריוש טהור מאמו, אף על פי כן טמא מאביו היה. ונראה לי בעבור שעל פי גזירות אחשורוש נתלה המן ועשרת בניו ונקם מאויבינו ויתר הדברים אף על פי שהאל הכריח אותו לזה הגזירה. זכה בנו לבנות בית השני. והנה היה באחשורוש בודאי ניצוצות הקדושה כנודע מדברי האר"י ז"ל, כי בכל דבר יש נצוצות קדושה וצריך להעלות מקליפות בסוד חיל בלע ויקיאנו (איוב כ, טו) ובזה שצוה אחשורוש לתלות את המן ועשרת בניו ונעשה תשועה גדולה על ידו, ועל ידי זה היה עליות לניצוצות קדושה שבתוך אחשורוש וזכה בנו לבנות בית המקדש, וכן על ידי מעשה המן, הגם שכונתו היה לרעה, רק שעל ידי מעשיו היה התשועה, כי הוא הכין בעצמו העץ לתלות אותו ואת בניו. וכן מה שאמר להרוג את ושתי, הגם שכונתו שישא את בתו, על ידי זה היה התשועה גדולה בישראל. נמצא היה לניצוצות הקדושה שבתוך המן עליות ועל ידי זה בני בניו למדו תורה ברבים ואלו בני ברק, ונמצא שהיה עליות לנצוצות קדושה שבתוך המן ואחשורוש. והכלל גדול, מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד, כי יותר תענוג מעליות הנצוצות שבתוך הקליפות מצדיקים עצמן. למשל לבן שהוא פעם אחד בשנה אצל אביו ובא ממקום רחוק התענוג גדול יותר מכשהוא אצל אביו בתמידות, לכן בעל תשובה שבא ממקום רחוק התענוג גדול יותר מצדיק שהוא אצל אביו. ולכן בפורים שהוא התשועה במה ששלח האל בתוך מחשבות אחשורוש לעשות כרצון ישראל והיה לניצוצות שבתוך אחשורוש עליות גדול שבנה בנו הבית המקדש ומעשי המן נהפך לישועה ולכן בני בניו למדו תורה ברבים, וכיון שהיה לניצוצות שבתוך הקליפה עליות היה שמחה גדולה כאשר כתבנו שהוא כמו בעל תשובה לכן יש להרבות בשמחה וידוע שיין הוא סוד שמחה לכן יש להרבות ביום זה בשתיית יין, כי יין מרמז על שבעים סנהדרי גדולה שהמה בעולם העונג לכן יש להרבות ביום זה בשתיית יין. ועוד יש לאלוה מילין בענייני חנוכה ופורים ויבואר אם ירצה השם אם יזכנו האל בחלקים הבאים להדפיסם ושם יתבאר אם ירצה השם הרבה עניינים על מגילת אסתר ועל מימרות חכמינו ז"ל וההגדות דחנוכה ופורים:

כללות ימים טובים

ונבאר כמה מאמרים וזה יצא ראשונה משנה (ר"ה כד:) ראינוה שחרית במזרח ערבית במערב, אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם וכשבאו ליבנה קבלן רבן גמליאל. ואמרינן בגמרא מאי טעמא דרבן גמליאל כך מקובלני מבית אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה. אמר ר' יוחנן מאי טעמא דרבן גמליאל דכתיב (תהלים קד, יט) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. שמש הוא דידע מבואו, הא ירח לא ידע מבואו. והנה כל המפרשים ובראשם הוא מאור עינינו הרמב"ם ז"ל, תמהו על זה הלא אמרו חז"ל לעיל כ"ד שעות מיכסי סיהרא. ועיין בתוספות יו"ט, מה שמביא בשם הרמב"ם. ולענ"ד נראה, דצריכין להבין מה שאמרו בגמרא (ר"ה כ:) כך מקובלני מבית אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה, ומביא ראיה מפסוק עשה ירח למועדים וכו', ולפי דעת הרמב"ם הנ"ל שהוא אחד מן החכמים של חכמי התוכנים, למה לי קרא הלא הדבר שהוא בחכמת התכונה אין צריך קרא לזה. ונראה מדוע שפעמים היה הבית דין הגדול צריכין לעבר לחודש או לחסרו כפי שהיו רוצין הבית דין כמו שאמרו חז"ל לעיל (רה כ.) בית דין מאיימין על עדות החודש שיאמרו ראינוהו אף על פי שלא ראו אותו ובלבד שלא יהיה מחזי כשיקרא, שזה הדבר תלוי בבית דין כשהיה רצון לחסרו או לעברו. ולכן אמרו רבי חייא הוה קא חזי לסיהרא דקאי בצפרא בכ"ט אמר לאורתא בעינא לקדושי ואת קאי הכא זיל איכסייא אמר ר' לר' חייא זיל לעיין טב וקדשיה לירחא וכו', ויש נוסח ואזלא ואיכסייא, ועיין רש"י זיל לעיין טב וקדשיה, דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ"ט כו'. והנה עבור שר' חייא היה רוצה לקדש את החודש היה מצוה את הלבנה לכסות וכן עשתה הלבנה ואיכסייא שבני ישראל יש להם כח על מאור הלבנה ועל מאור החמה לעשות כרצונם, ולקמן נבאר באריכות. לכן אם צריכין בית דין לחסר החודש או לעברו אזי נראית הלבנה שלא בזמנה או נתכסה הלבנה שלא בזמנה. ועתה נראה שהמעשה של רבן גמליאל שהעידו לפניו עדות שראו אותה שחרית במזרח וערבית במערב, היינו שדבן גמליאל היה רוצה לחסר את החודש וצוה רבן גמליאל על הלבנה שתראה שלא בזמנה ועשתה הלבנה רצון בית דין ונראית שלא בזמנה. וכן אצל ר' חייא שצוה על הלבנה לכסות את עצמה וכסתה את עצמה ונראית בלילה ע"כ הלבנה עשתה רצון רבי ור' חייא והראה לבנה את עצמה שלא בזמנה. כמו שכסתה את עצמה שלא בזמנה לרבי ולר' חייא, כן הראה את עצמה שלא בזמנה לרבן גמליאל שהמאורות צריכין לציית את ישראל לכסות את עצמה או להראות כפי צורך הבית דין:

נמצא לפי זה מה דאיתא לעיל דף כ' כ"ד שעות מיכסי סיהרא למאי נפקא מינה לאכחושי סהדא, היינו אם הבית דין יודעים שאין צורך לעברו או לחסרו והם לא גזרו על הלבנה לכסות את עצמה או להראות את עצמה רק שהמאורות ינהגו כמנהגן כפי אשר הוטבע בהן בששת ימי בראשית אז כ"ד שעות מיכסייא סיהרא למאי נ"מ לאכחושי סהדא היינו אם הב"ד יודעים שאין צורך לעברו או לחסרו והם לא גזרו על הלבנה לכסות א"ע או להראות את עצמו רק שהמאורות ינהגו כמנהגן כפי אשר הוטבע בהן בששת ימי בראשית אז כ"ד שעות מיכסייא סיהרא והעדים מעידים בהיפך אז הם עדי מוכחשת כיון שאין צורך הבית דין לחסרו או לעברו אז עולם כמנהגו נוהג. וכן איתא לעיל אמר שמואל יכילנא לתקוני לכולה גולה, ועלה אמרו חז"ל כ"ד שעות מיכסי סיהרא, דכיון דאמר יכילנא לתקוני לכולה גולה, היינו על פי החשבון שיהיה עולם כמנהגו נוהג. ולכן אמרו שפיר לאכחושי סהדא, כיון שאין צורך בית דין בדבר בודאי כ"ד שעות מיכסי סיהרא. נמצא יתורץ קושית המפרשים, וגם הרמב"ם הקשה כן, וגם תוספת ד"ה ראינוהו במזרח וזה לשונו, ותימא מי פליג המסוד' מאבותיו דרבן גמליאל אהא דאמר לעיל כ"ד שעות מיכסי סיהדא כו'. ולפי מ"ש ניחא, דלפי מ"ש הא דאיתא לעיל כ"ד שעות מיכסי סיהרא, היינו מנהג העולם באם אין צודך לבית דין לחסרו או לעברו בודאי העדים מוכחשין כשמכחישין הכלל כ"ד שעות מיכסי סיהרא, אבל אם הבית דין שבירושלים צריכין לחסר או לעבד ומצוין על הלבנה לכסות או להראות אזי הלבנה עושה דצון בית דין הגדול ומכסית את עצמה שלא בזמנה כמו שעשתה רצון רבי וד' חייא. והנה קידוש החודש בראש בית דין תליא מילתא, ורבן גמליאל היה נשיא ועיקר קידוש החודש תלוי בו וידע שצריכין לחסר החודש וידע שצוה על הלבנה שתראה שלא בזמנה לכן קבלן רבן גמליאל. אבל ר' יוחנן בן נורי לא ידע שצוה רבן גמליאל על הלבנה שתראה שלא בזמנה ולכן אמר עדי שקר הם דכ"ד שעות מיכסי סיהרא. ועיין בר"ע מברטנודה שדחק את עצמו בפלוגתא דרבן גמליאל ורבי יוחנן בן נורי. ולפ"ד יתכן היטב, ולכן היה צריך ר"ג להביא ראיה מקרא דפעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה דמביא ראיה דהלבנה עושה דצון הבית דין:

ועל פי זה נראה פירוש הפסוק (תהלים קד, יט) עשה ידח למועדים שמש ידע מבואו, דלכאורה היה לומר עשה ירח למאורות ולמועדים, וגם החבור אין מבינים. ולפ"ד יתכן כך הוא הפירוש עשה ירח למועדים, לכן שמש ידע מבואו ולא הירח, דכיון דעשה למועדים הירח ולפעמים צריכין בית דין הגדול לצודך המועדים לחסרו או לעברו, גלל כן הירח לא ידע מבואו. נמצא כך הוא פירוש הפסוק עשה ירח למועדים, וצריכין לחסר את החודש או לעברו לצורך המועדים לכן שמש הוא דידע מבואו ולא הירח:

ועל פי זה יתורץ גמרא בשבת (עה.) אמר רשב"י אמר ר' יונתן מנין שמצוה לחשוב תקופות ומזלות שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, הוי אומר זה המחשב תקופות ומזלות. ולכאורה אין לו פירוש, כי למה הוא תקופות ומזלות חכמה לעיני העמים. והנה כפי פשוטו בעבור שחשבון תקופות ומזלות הוא בחכמת התכונה ועבור שחכמת התכונה גם המה האומות העולם יכולים זה לכן לחכמה נחשב נגד האומות העולם. אבל לכאורה קשה על זה. והנה היודע המדות על בוריים עיקר מדת החכמה שאדם יחשב בה לחכם שמשיג בהשגה מה שחבירו אין יכול להשיג, אבל אם משיג מה שחבירו גם כן יכול להשיגו אינו נקרא נגד חבירו חכם. והנה אם תקופות ומזלות האומות העולם יכולין זה עבור שחכמת התכונה גלוי לאומות העולם גם כן אזל אין אנחנו חשובים לחכמים עבור זה שהרי גם המה משיגים אותו. ולפי דברינו יתכן שעל ידי חשבון תקופות ומזלות נודע חכמתינו ובינתינו לעיני העמים בזמן שבהמ"ק קיים שהרי על ידי חשבון תקופות ומזלות היה מולד הלבנה באיזה יום ראוי לראות על פי חשבון. והנה על ידי בית דין הגדול שמקדשין החודש נשתנה סדרה ונראית הלבנה ביום אחד אשר ראוי לראות על פי חשבון, אם כן בזה רואין כוחן של ישראל אשר משנין סדרי בראשית, ולכן מי שיודע לחשוב תקופות ומזלות יודע כחו של ישראל. ולכן מצוה לחשוב תקופות ומזלות לידע כוחן של ישראל. וכח הבית דין הגדול אשר בזכותן של ישראל משתנה סדרי בראשית ומשנין כח המאורות. ולכן שפיר חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, שהעמים רואין כוחן של ישראל שיש לישראל ממשלה על המאורות:

וזה פירוש הפסוק (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כו', כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו. ולכאורה כפי הדדש הגמרא קאי על חשבון תקופות ומזלות, האיך רואין בזה שהשם יתברך ברוך הוא קרוב אלינו בכל עת קראינו אליו ומה נתינת טעם כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כו'. ולפ"ד יתכן, שעל ידי חישוב תקופות ומזלות רואין שהאל אשר לו הכח והממשלה הוא עושה רצון עמו בית ישראל ומצוה על הלבנה שתראה שלא בזמנה ותכסה את עצמה שלא בזמנה נמצא רואין שה' אלהינו קרוב אלינו בכל קראינו אליו, וישראל פועלים ברצונם כל מה שרוצין שהרי ברצונם השם יתברך משנה מאור המזלות ומאור הלבנה ומקום הניחו לי מן השמים להתגדר בזה:

ועתה נבאר הטעם למה אמרו חז"ל במסכת ראש השנה שרצו הבייתוסין לקלקל חודש העדות בפ"א משנה ט' ואם צודה להם. ובפ"ב משנה א' וב'. ועיין בתוספות יו"ט באלו מקומות. ולכאורה מה היה כונת הבייתוסין בזה שיקלקלו עדות החודש. ולפי דברינו יתכן, שהצדוקים מכחישין שיש לחכמים כח לעשות בפמליא של מעלה שהרי הם אומרים שישראל אין להם כח לעשות פירוש על התורה ומכחישין את הפסוק (דברים יז, יא) על פי התורה אשר יורוך והפסוק (ישעיה ב, ג) כי מציון תצא תורה כו', ומכחישין את זה, כל שכן שמכחישין שהבית דין אין להם כח על המאורות ולכן שנראת הלבנה או שנכסה הלבנה שלא על פי חשבון הם מתקנאים בזה ומכחישין את זה שבזה נראה קלונם שהרי יש כח לבית דין הגדול בפמליא של מעלה לעשות במאור הלבנה כרצונם הרי כח בית דין יפה ומציון תצא תורה, כל שכן שיש להם כח לעשות פירוש על התורה שהרי רואין בעבור החודש שתורתן של הבית דין אמת, וע"כ כיון שנתגלה קלונם בקידוש החודש, על כן רצו הבייתוסין לסתור דברי הבית דין וקלקלו הבייתוסין כמה פעמים כדאיתא בר"ה. והנה הרמב"ם בפירוש משניות כתב הטעם שרצונם לקלקל כדי לקיים סברתן עצרת אחר שבת. ולכאורה קשה למה על ששה חדשים השלוחין יוצאין היה לצאת רק על ניסן לבד ולפי דברינו יתכן:

ועתה נבאר המעשה שני של רבן גמליאל שוב באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא ראינוהו וקבלן רבן גמליאל, אמר ר' דוסא בן הרכינס עידי שקר הם האיך מעידין על אשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה, ועיין שם כל המעשה שאמר ר"ע אתם אפילו שוגגים ואפילו מזידים, וקשה על ר"ג למה קבלן. והנה הרב ר"ע מברטנורא פירש, אולי נתכסה בעבים. והנה אם היה באפשרי שנתכסה בעבים מאי טעמייהו דרבי דוסא בן הרכינס ור' יהושע, אלא על כרחך שלא היה ספק אם נתכסה בעבים, והדרא קושיא לדוכתא, מאי טעמיה דרבן גמליאל. ולפמ"ש ניחא, דרבן גמליאל היה נשיא ובדידיה תליא מילתא וידע שצריכין החודש לחסרו וצוה על הלבנה שתראה לעדות בזמנו כמ"ש, ואפילו על פי חשבון לא היתה ראויה לראות ורבן גמליאל צוה עליה שתראה בזמנו ועשה הלבנה רצון רבן גמליאל ונדאת לעדים, ושוב כיון שראו העדות הלבנה וראויה לקדש את החודש עשתה הלבנה מנהגה אשר הוטבע בה, דהיינו שלא נראת עד זמן שראויה לראות על פי החשבון ולכן לא ראה בליל העבורה, כי המעשה היה שעל פי החשבון לא תראה בליל עבורה, רק מה שנראית בזמנה שעשתה רצון רבן גמליאל. ומה שאמר ר' יהושע רואה אני את דבריך, שר' יהושע לא ידע מזה שהבית דין יש להם כח על החודש שהרי היה מיצר, אם כן לא ידע אתם אפילו שוגגין אתם אפי' מזידים. וזה בזה תליא, אם עדות החודש וקביעות מועדים מסורת לנו אפילו בשוגג אפילו במזיד יש לנו כח על הלבנה שהיא תעשה כרצון בית דין שקביעות מועדים בבית דין תליא מלתא ור' דוסא בן הורכינס שידע מזה אפשר דלא פליג רבי דוסא בן הורכינס ארבן גמליאל, רק שאמר דרך חידוש ונפלא האיך מעידין על אשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה, כלומר שדבן גמליאל עשה דבר נפלא שבכחו נראית הלבנה שלא בזמנה, רק ר' יהושע הוא דפליג שאמר רואה אני את דבריך, משמע דפליג, לכן שלח רבן גמליאל לר' יהושע ולא לר' דוסא בן הרכינס. ואפילו אם תאמר דפליג ר' דוסא בן הרכינס אף על פי שהוא ידע מדרש אתם אפילו שוגגין, אפשר שלא ידע שר"ג גזר על הלבנה שתראה את עצמה דלאו בדידיה תליא מילתא, רק ברבן גמליאל שהוא נשיא תליא מילתא. כל זה כתבנו מלמוד גפ"ת והוא נכון, והשם יתברך יעזור לי שיצא לאור החבור גפ"ת אשר בחידוד גפ"ת עושין נחת רוח ליוצרינו ומצפה אנכי לחסד הבורא ברוך הוא שיזכה אותי שיצא לאור חבורי גפ"ת: