לדלג לתוכן

קב הישר/קא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בַּזֹּהַר, פָּרָשַׁת תְּרוּמָה, הוּא מַפְלִיג מִגֹּדֶל שָׂכָר שֶׁל הַמּוֹכִיחִים וּמְזַכִּים אֶת הָרַבִּים, שֶׁמּוֹנְעִין אֶת הָרַבִּים מִן הַחֵטְא וּפוֹעֲלִין אַרְבָּעָה דְּבָרִים: בָּרֹאשׁ, כִּי יָדוּעַ הוּא, דְּהָעוֹלָם נִדּוֹן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, וְעָווֹן אֶחָד הוּא מַכְרִיעַ בְּכַף חוֹבָה לְכָל הָעוֹלָם, וּמִצְוָה אַחַת מַכְרִיעָה לְכַף זְכוּת. וְעַל יְדֵי הַתּוֹכָחוֹת שֶׁהַמּוֹכִיחַ מוֹכִיחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, אִם שָׁב אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, נִמְצָא שֶׁעַל יָדוֹ הָעוֹלָם נִדּוֹן לְכַף זְכוּת, וְנִמְצָא זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ.
שֵׁנִית, הַמּוֹכִיחַ מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה 'הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ וְגוֹ, וְעַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה מִתְגַּבֵּר הַקְּדֻשָּׁה, וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא מֻכְרָח לִהְיוֹת מֻכְנָע תַּחַת יַד הַקְּדֻשָּׁה.
הַשְּׁלִישִׁית, גּוֹרֵם שֶׁכְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַלֶּה וּמִתְרוֹמֵם, וּשְׂכָרוֹ יִהְיֶה שֶׁיִּזְכֶּה לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים.
הָרְבִיעִי, כִּי לְאַחַר מוֹתוֹ מוֹלִיכִין אֶת נִשְׁמָתוֹ בִּתְלֵיסָר תַּרְעֵי שֶׁל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְלֵית מַאן דְּיִמְחֶה בִּידֵיהּ. וְעָלָיו נֶאֱמַר: בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ, הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם. וְעוֹד: שֶׁנּוֹסָף עַל שְׂכָרוֹ שָׂכָר גָּדוֹל מְאֹד, וְהוּא זֶה: כִּי מַלְאָךְ אֶחָד וּשְׁמוֹ יְהוֹדָעִית, מְמֻנֶּה עַל נִשְׁמָתָן שֶׁל הַמּוֹכִיחִין לִשְׁמָהּ. וְהוּא מֵבִיא דְּיוּקְנֵיהּ דְּהַהוּא מוֹכִיחַ, אֲשֶׁר הוּא מְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים בְּתוֹכַחְתּוֹ וּמַכְרִיעַ אֶת הָעוֹלָם מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת. וּבְשָׁעָה שֶׁמֵּבִיא הַהוּא מְמֻנֶּה הַדְּיוּקְנָא הַהוּא, כְּדֵין מַלְכָּא קַדִּישָׁא מְבָרֵךְ לְהַהוּא דְּיוּקְנָא בְּכָל בִּרְכָאָן, דְּנִתְבָּרֵךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ כַּד קָרִיב עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר: וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּחָרָן. וּמַעֲלִין לְהַהוּא דְּיוּקְנָא בְּשִׁבְעִין עָלְמִין הַגְּנוּזִים, דְּלָא זָכוּ בְּהוּ שׁוּם בַּר נָשׁ אָחֳרָא, חוּץ מַאן דִּמְזַכֶּה רַבִּים עַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה.
וְאִם כֵּן, אִם כָּךְ גֹּדֶל שְׂכַר הַמּוֹכִיחִים הוּא, קָשֶׁה בְּעֵינַי דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: תָּמֵהּ אֲנִי אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ. וְכִי רַבִּי עֲקִיבָא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שָׂכָר הַנִּזְכָּר לְעֵיל?! הָיָה לוֹ לְהוֹכִיחַ אֶת הָרַבִּים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, וְלִדְרשׁ בָּרַבִּים כִּי הוּא הָיָה מֻפְלָג בְּדוֹרוֹ. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי, דְּרָאָה רַבִּי עֲקִיבָא גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ שֶׁל הַמּוֹכִיחִים, שֶׁמּוֹכִיחִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וּמְבַיְּשִׁים אֶת הַבְּרִיּוֹת בִּפְנֵי רַבִּים, עַל פִּי דְּאִיתָא בְּמִדְרַשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת בְּהַר: וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּה, וַיִּגְּפֵהוּ ה'. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: אַתְּ סָבוּר לוֹמַר שֶׁיָּרָבְעָם נִגַּף?! וַהֲלֹא לֹא נִגַּף אֶלָּא אֲבִיָּה! וְלָמָּה נִגַּף? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עַל יְדֵי שֶׁחֲשָׁדָן בְּרַבִּים. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: וְאַתֶּם הָמוֹן רַב, וְעִמָּכֶם שְׁנֵי עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם וְכוּ'. וּמָה אִם הַמֶּלֶךְ, עַל יְדֵי שֶׁהוֹכִיחַ אֶת הַמֶּלֶךְ כָּמוֹהוּ, עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב; הֶדְיוֹט, שֶׁמּוֹכִיחַ אֶת הֶדְיוֹט חֲבֵרוֹ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
וְלָכֵן לֹא רָצָה רַבִּי עֲקִיבָא לְהוֹכִיחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת בִּפְנֵי רַבִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אוֹתָן בָּרַבִּים. וְכָל הַמְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ בְּרַבִּים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְלָכֵן אָמַר: תָּמֵהּ אֲנִי, אִם יוֹדֵעַ אָדָם בַּדּוֹר הַזֶּה לְהוֹכִיחַ. וְעַכְשָׁו רָאִיתִי מוֹכִיחִים, חֲדָשִׁים מִקָּרוֹב בָּאוּ, וְעוֹמְדִין וְדוֹרְשִׁים בָּרַבִּים וּמְבַיְּשִׁין אֶת הַבְּרִיּוֹת דֶּרֶךְ פְּרָט וּכְלָל, וְאֵינָם יוֹדְעִין אֶת עָנְשָׁן. וַה' נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים, שֶׁחִבַּרְתִּי זֶה הַסֵּפֶר, כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ בּוֹ הַבְּרִיּוֹת. וְאֵין רוֹצֶה אֲנִי לְבַיֵּשׁ אוֹתָן בָּרַבִּים, כִּי כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ בַּמֶּה שֶׁעִוֵּת, וְיוֹכִיחַ לְעַצְמוֹ לְתַקֵּן אֶת הַפְּשָׁעִים וְהַחֲטָאִים. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: אֵין הַלּוֹמְדִים יוֹדְעִים אֶת מַעֲשֵׂינוּ, וְאֵין חָשִׁים לִרְאוֹת אוֹתָנוּ, דַּע, כִּי בְּכָל קְהִלָּה וּקְהִלָּה יֵשׁ בְּנֵי אָדָם, שֶׁיּוֹדְעִין בְּקִלְקוּלָן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, אַךְ מִפְּנֵי הַחֲנֻפָּה שֶׁגּוֹבֶרֶת אוֹמְרִים: אוֹי לָנוּ אִם כָּךְ נֹאמַר, וְאוֹי לָנוּ אִם לֹא נֹאמַר. לָכֵן אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבִי עָשִׂיתִי, וְכָתַבְתִּי קְצָת בְּדִבְרֵי הַגָּדָה, שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, וּבְדִבְרֵי מָשָׁל וּמְלִיצָה. וַאֲקַוֶּה לָאֵל, שֶׁעַל יְדֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה מְזַכֶּה אֲנִי אֶת הָרַבִּים, וּזְכוּת הָרַבִּים יִהְיֶה תָּלוּי בִּי. וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכָּל הַיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת בְּזֶה הַסֵּפֶר, שֶׁיָּשִׂים דְּבָרַי כְּחוֹתָם עַל לִבּוֹ וְעַל זְרוֹעוֹתָיו, וְיִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי.