לדלג לתוכן

קב הישר/עו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אִסּוּר יֵין נֶסֶךְ הוּא יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ וְשִׁבְעִים זְקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר גָּזְרוּ עַל סְתָם יֵינָם שֶׁל נָכְרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ יִשְׂרָאֵל לִידֵי זְנוּת. כְּמוֹ שֶׁחָטְאוּ בְּשִׁטִּים בְּמַעֲשֶׂה זִמְרִי, שֶׁנֶּהֶרְגוּ מֵחֲמַת חֵטְא זֶה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִן יִשְׂרָאֵל. וּבַעֲלֵי הַמְקֻבָּלִים הֶחְמִירוּ בְּאִסּוּר זֶה, וְהִפְלִיגוּ בְּעֹנֶשׁ מִי שֶׁשּׁוֹתִים סְתָם יֵינָם.
וְהִנֵּה רֹב מְדִינוֹת הַלָּלוּ, בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין יַיִן, הֵן מְקִלִּין בִּשְׁתִיַּת יֵין נֶסֶךְ, וְלֹא עוֹד שֶׁהֵן מוֹכְרִים סְתָם יֵינָם לִשְׁאָרֵי אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹם יַיִן כָּשֵׁר, וְגוֹרְמִין רָעָה גַּם לַאֲחֵרִים, וְחֵטְא הָרַבִּים תְּלוּיִין בַּאֲנָשִׁים הַחֲטָאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשׁוֹתָם. עַל כֵּן מֻטָּל עַל הָרַבָּנִים וְדַיָּנִים שֶׁבַּמְּדִינוֹת לִגְזֹר בִּגְזֵרוֹת נָחָ"שׁ (נֶדֶר — חֵרֶם — שְׁבוּעָה) עַל אוֹתָן הָאֲנָשִׁים, שֶׁעוֹשִׂים יַיִן מִשָּׁעָה שֶׁהִתְחִיל הַיַּיִן לִמְשֹׁךְ אֶל תּוֹךְ הַבּוֹר. אִם יִהְיֶה שָׁם מַגַּע נָכְרִי, אָז הַיַּיִן הוּא אִסּוּר גָּמוּר. עַל כֵּן צְרִיכִין שְׁמִירָה מְעֻלָּה לְבִלְתִּי לְהִכָּשֵׁל בְּעָווֹן זֶה. וְעַל הָרַבָּנִים הוּא מֻטָּל שֶׁלֹּא לִתֵּן כְּתַב הֶכְשֵׁר, עַד שֶׁבְּוַדַּאי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁנַּעֲשָׂה הַיַּיִן בְּהֶכְשֵׁר.
וְהִנֵּה סוֹד יֵין נֶסֶךְ הוּא אַזְהָרָה, שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלשׁ מִצְווֹת לַמֶּלֶךְ, וְצִוָּה: לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים, וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים, וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף, כִּי רָאשֵׁי תֵּבוֹת נֶסֶךְ הוּא: נָשִׁים, סוּסִים, כֶּסֶף. וְהֵן הֵן שְׁלשָׁה דְּבָרִים שֶׁהַמֶּלֶךְ מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת. וּמִכָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, שֶׁהֵן מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת: נָשִׁים, סוּסִים, כֶּסֶף, שֶׁהֵן רָאשֵׁי תֵּבוֹת נֶסֶךְ.
וְהִנֵּה בְּחֵטְא נָשִׁים הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם נִכְשָׁלִין וְהוֹלְכִין לְנָשִׁים זָרִים. וְדַע, כִּי מִי שֶׁהוּא שׁוֹתֶה יֵין נֶסֶךְ בְּבֵית הָאֻשְׁפִּיזוֹת שֶׁל עֲרֵלִים, הוּא נִכְשָׁל גַּם כֵּן בַּעֲווֹן נָשִׁים זָרוֹת, כִּי עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וְהוּא עוֹבֵר עַל לָאו 'לֹא יַרְבֶּה נָשִׁים', וְהוּא נוֹתֵן זַרְעוֹ כְּסוּסִים שֶׁהֵן שְׁטוּפֵי זִמָּה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְזִרְמַת סוּסִים זְרַמְתָּם; כִּי הַזְּנוּת הוּא מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסוֹטָה: הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה, לְפִיכָךְ הֵבִיאָה הַסּוֹטָה קָרְבָּן שֶׁל קֶמַח שְׂעוֹרִים, וּשְׂעוֹרִים הוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה. וּלְפִי זֶה רֶמֶז גָּדוֹל הוּא בְּמִלַּת יֵין נֶסֶךְ, לְרַמֵּז: מִי שֶׁהוּא שׁוֹתֶה יֵין נֶסֶךְ — אֲזַי עוֹבֵר עַל לָאו 'לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים', וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ זַרְעוֹ כְּסוּסִים. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא לִידֵי עֲנִיּוּת וְדַלּוּת מַמָּשׁ עַל כִּכַּר לֶחֶם מִמֵּילָא, וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף, כִּי נֶסֶ"ךְ הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת: נָשִׁים, סוּסִים, כֶּסֶף. עַל כֵּן יִרְאֶה הָאָדָם לְהִתְרַחֵק מֵעָווֹן זֶה.
וְשָׁמַעְתִּי מִפִּי מוֹרִי הַגָּאוֹן אָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יַעֲקֹב תֶּעמֶרְלִישׁ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּכְשָׁל בַּעֲווֹן יֵין נֶסֶךְ, עַל כָּרְחוֹ אַחַר כָּךְ יִהְיֶה מְגֻלְגָּל בַּחֲמוֹר, כִּי לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן, כִּי תַּרְגּוּם שֶׁל יַיִן הוּא חֵמָר. עַל כֵּן יִרְאֶה הָאָדָם וְיַפְרִישׁ עַצְמוֹ מֵאִסּוּר יֵין נֶסֶךְ וּמִיֵּין שָׂרָף, שֶׁעוֹשִׂים מִשְּׁמָרִים שֶׁל יֵין נֶסֶךְ, שֶׁהוּא גַּם כֵּן אָסוּר כְּמוֹ יֵין נֶסֶךְ. וְכָל הַפּוֹרֵשׁ מֵאִסּוּר זֶה נִקְרָא קָדוֹשׁ, וְקָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ.