לדלג לתוכן

קב הישר/לג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תִּקְּנוּ לוֹמַר שָׁלשׁ פְּעָמִים "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָווֹן וְגוֹ'", דְּהַיְנוּ מֵ"הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ", וְאַחַת בְּ"וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל", וְאַחַת בִּתְחִלַּת תְּפִלַּת מַעֲרִיב. וְהַכַּוָּנָה כִּי בַּפָּסוּק "וְהוּא רַחוּם וְגוֹ'" יֵשׁ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תֵּבוֹת כְּנֶגֶד שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים, וְשָׁלֹש פְּעָמִים שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה עוֹלִים שְׁלשִׁים וְתֵשַׁע. וְהַכַּוָּנָה, בַּאֲשֶׁר בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם, וּבְקשִׁי אֲשֶׁר יָכוֹל הָאָדָם לְהִנָּצֵל מֵהַחֵטְא, שֶׁנִּתְחַיֵּב עָלָיו שְׁלשִׁים וְתֵשַׁע מַלְקוּת. וְעַל כֵּן תְּפִלָּה זוֹ מוֹעֶלֶת לְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּכַפֵּר עֲווֹנוֹ, כְּאִלּוּ הוּא נִלְקָה מַלְקוּת שְׁלשִׁים וְתֵשַׁע, וְלֹא יַשְׁחִית בַּעֲבוּרוֹ לְעָנְשׁוֹ. וּבִהְיוֹת כִּי הֶעָווֹן גּוֹרֵם לְעוֹרֵר הַמַּשְׁחִיתִים אַף וְחֵמָה, כִּי אַף וְחֵמָה, הֵמָּה תָּמִיד מְקַטְרְגִים עַל יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב חֲסָדָיו וְרַחֲמָיו נִגְלָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ בִּזְכוּת שְׁלשָׁה אָבוֹת בִּשְׁלשָׁה שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים: אקו"ק, יקוק, אַדְנוּ"ת, שֶׁעוֹלִין לְמִסְפָּר יב"ק, שֶׁהֵן רָאשֵׁי תֵּבוֹת יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. עַל כֵּן אוֹמְרִים פָּסוּק זֶה: "וְהוּא רַחוּם וְגוֹ' כָּל חֲמָתוֹ", וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף: "ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ".
וּבִהְיוֹת כִּי גָּדוֹל כֹּחַ עִנְיַן מַלְקוּת, שֶׁהֵן מַצִּילִין מִשְּׁלשִׁים וָתֵשַׁע קְלָלוֹת, שֶּׁנִּתְקַלֵּל בָּהּ הַנָּחָשׁ, וּמְהַפְּכִין הַשְּׁלשִׁים וְתֵשַׁע קְלָלוֹת לְטַ"ל שֶׁל בְּרָכָה, הַנּוֹטֵף בָּעִתִּים הַקְּבוּעִים טִפִּין עַל רֹאשׁ בְּנֵי אָדָם, הַחֲפֵצִים לִדַּבֵּק בְּיִרְאַת ה', וְזֶהוּ הַטַּל מְעוֹרֵר אוֹתָם לְדַרְכֵי הַיִּרְאָה, וְהוּא מַמָּשׁ טַל שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת בּוֹ הַמֵּתִים, וְטַל זֶה מְיֻחָד לְקָרֵב נַפְשׁוֹת הַמֵּתִים אֶל הַקְּדֻשָּׁה.
עַל כֵּן אַל תִתְעַצְּלוּ בְּמַלְקוּת עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ, כִּי עַל זֶה הִתְפַּלֵּל גַּם כֵּן אַבְרָהָם אָבִינוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּאָמְרוֹ: "אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים". כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר, שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיָה: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם בְּנֵי אָדָם, שֶׁלּוֹקִין מַלְקוּת אַרְבָּעִים. וַיֹּאמֶר ה' לֹא אַשְׁחִית וְגוֹ'.
וּכְמוֹ שֶׁמֻּטָּל עַל הָאָדָם לְקַבֵּל עָלָיו מַלְקוּת אַרְבָּעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְקֶה מַלְקוּת בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה עֲבֵרוֹת, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הָעוֹשֶׂה כֵן, יִהְיֶה בְּנִדּוּי. וְהַפֵּרוּשׁ הוּא: שֶׁרָאוּי הוּא לְנַדּוֹתוֹ. וְאִם כֵּן כְּשֶׁלֹּא נִדּוּ אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה, אֲזַי הוּא מְנֻדֶּה בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה. וְזֶהוּ עִנְיָן רַע לְהָאָדָם כְּשֶׁמְּנַדִּין אוֹתוֹ לְמַעְלָה, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּנִדּוּי — תְּפִלָּתוֹ אֵינָהּ נִשְׁמַעַת, וְנִשְׁמָתוֹ הִיא נָע וָנָד מִחוּץ לְפַרְגּוֹדָא קַדִּישָׁא, וְנִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ שְׁמִירוֹת שֶׁשּׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וּבִהְיוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ אוֹ בִּשְׁאָר מְקוֹם סַכָּנָה, בְּקַל יוּכַל לְהִנָּזֵק, כִּי הוּא בְּהֶפְקֵר מַמָּשׁ, כִּי אֵין מַשְׁגִּיחִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם; וּבְאִם שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא מִתְעַבֶּרֶת מִמֶּנּוּ בְּאוֹתָן הַיָּמִים, אֲזַי יִהְיֶה הַתִּינוֹק אֶחָד מִן הַפּוֹשְׁעִים וְהַמּוֹרְדִים בְּדַת אֱלֹהֵינוּ.
וְאִם כֵּן, מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בְּתַכְלִית הַחָכְמָה, יִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ, שֶׁהֶכְרֵחַ גָּדוֹל הוּא לְמַהֵר וּלְזָרֵז לְתַקֵּן דָּבָר זֶה בְּלִי אִחוּר וְעִכּוּב, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יּוּלַד יוֹם, פֶּן יָמוּת פִּתְאֹם, וְלֹא יָשׁוּב נִשְׁמָתוֹ לְמָקוֹם אֲשֶׁר הִיא נֶחְצֶבֶת מִמֶּנָּה, וְנִשְׁמָתוֹ תִּהְיֶה מְסוּרָה לְמַשְׁחִיתִים וּמְחַבְּלִים אַכְזָרִים.
לָזֶה אֶכְתֹּב הַתִּקּוּן כָּאן מַה שֶּׁמָּצָאתִי כָּתוּב בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהוּא שֶׁיִּבְחַר הָאָדָם יוֹם אֶחָד לִהְיוֹת פָּנוּי מִכָּל עֲסָקָיו, וְכֹה יִתְנַהֵג: יִבְחַר מָקוֹם מְיֻחָד בְּבֵיתוֹ וְיֵשֵׁב עַל הָאָרֶץ כִּמְנֻדֶּה וְיֹאמַר: הֲרֵינִי יוֹשֵׁב לְקַבֵּל עָלַי נְזִיפָה וְנִדּוּי, שֶׁהִתְחַיַּבְתִּי מִפִּי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה עַל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים, שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי. אֲנִי עֶצֶב נִבְזֶה, הִרְבִּיתִי אַשְׁמָתִי בְּתוֹרָתֶךָ, בָּגַדְתִּי בְּיִרְאָתֶךָ, פָּגַמְתִּי בִּסְפִירוֹתֶיךָ, הִשְׁלַחְתִּי פְּגָם בְּקָדְשֶׁיךָ, וְהַמַּיִם הַיּוֹצְאִים מִבֵּית ה' הוֹלַכְתִּים לְבֵית הַכִּסֵּא — מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת, אֵשֶׁת הַזִּמָּה, הָרַסְתִּי מִזְבֵּחַ שֶׁלְּךָ, חִלַּלְתִּי בְּרִיתְךָ בְּהַכְנָסַת עָרְלָה עַל בְּרִית הַקֹּדֶשׁ, פָּגַמְתִּי בְּזַ"ךְ אוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשִׁים, נָתַתִּי גְּבוּרָה לַחִיצוֹנִים. וְהִנֵּה אִם נִתְחַיַּבְתִּי נִדּוּי מִפִּי בֵּית דִּין הַצֶּדֶק אוֹ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, הֲרֵי יָשַׁבְתִּי בָּדָד וְקִבַּלְתִּי עָלַי הַדִּין, וּמִתְחָרֵט וּמְבַכֶּה עַל עֲווֹנוֹתַי: חָטָאתִי, הֶעֱוֵיתִי, לֹא אָשׁוּב עוֹד בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה. הַתֵּר, הַתֵּר, יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית! סְלַח, אַבִּיר יַעֲקֹב, כִּי אֵל מֶלֶךְ טוֹב וְסַלָּח אַתָּה, וְסַיְּעֵנִי לִהְיוֹת מֵהַשָּׁבִים אֵלֶיךָ בְּכָל יוֹם בְּלֵב שָׁלֵם, וּלְחַטָּאתִי לֹא תִּזְכֹּר עוֹד, אָמֵן סֶלָה.
וְהִנֵּה מֵהָרָאוּי לְהַצִּיג לְךָ יִחוּד גָּדוֹל וְנוֹרָא; אַךְ בַּאֲשֶׁר אֵין כָּל מוֹחִין שָׁוִין, וּבִפְרָט אֲשֶׁר הַלְּבָבוֹת נִתְמַעֲטוּ, פֶּן יֵהָרֵס וְיֵהָפֵךְ הַסֵּדֶר, וְנִמְצָא קִלְקוּל וְלֹא תִּקּוּן. עַל כֵּן הִצַּגְתִּי לְךָ תְּפִלָּה קְצָרָה בִּמְקוֹמָהּ, וְהַבּוֹחֵן לְבָבוֹת יְקַבֵּל לוֹ לְרָצוֹן, וְזוֹ הִיא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, כִּי חָשְׁקָה נַפְשִׁי מְאֹד לוֹמַר פְּסוּקִים שֶׁל יִחוּדִים וּלְכַוֵּן בָּהֶם יִחוּד גָּדוֹל וְנוֹרָא לְיַחֵד שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים בְּאַהֲבָה, אַךְ עֲווֹנוֹתֵינוּ גָּבְרוּ עָלֵינוּ, וּכְמַשָּׂא כָּבֵד יִכְבְּדוּ עָלֵינוּ, וּמֵחֲמַת כֵּן נִתְרַבֶּה הַחֹמֶר הַגַּשְׁמִי כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְכַוֵּן הֵיטֵב כָּרָאוּי, וּפֶן נְקַלְקֵל וְלֹא נְתַקֵּן מֵחֲמַת עִוְּרוֹן הַנֶּגַע בַּעֲווֹנֵנוּ. אֵיךְ אוּכַל לִקְרַב וְלָגֶשֶׁת אֶל מְקוֹם הַקְּדֻשָּׁה, וְאֵיךְ לָבוֹא אֶל שַׁעֲרֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבוּשׁ שַׂק?! וּבְכֵן, רִבּוֹן עָלְמָא, חוּס נָא וַחֲמֹל נָא, אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת, וְיֶעֱרַב לְפָנֶיךָ אֵל רָם וְנִשָּׂא תְּפִלּוֹתֵינוּ, כְּאִלּוּ תִּקַּנְתִּי כָּל הַפְּגָמִים וְהֶעֱבַרְתִּי כָּל הַכְּתָמִים עַל יְדֵי כַּוָּנוֹת הַיִּחוּדִים; כֵּן יִהְיוּ מְתֻקָּנִים הֵיטֵב בִּתְפִלָּה זוֹ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר בְּשִׁבְרוֹן לֵב וּבְרוּחַ נְמוּכָה, וְלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה!
וְאַחַר כָּךְ יָקוּם מִן הָאָרֶץ וְיִהְיֶה עוֹסֵק כָּל הַיּוֹם בִּתְפִלָּה וּבַתּוֹרָה, וְאָז מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ וְיָסִירוּ מֵעָלָיו עֹנֶשׁ הַנִּדּוּי, שֶׁנִּתְנַדָּה מִן הַשָּׁמַיִם, כְּשֶׁלֹּא מְנַדִּין אוֹתוֹ בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה, וְיִהְיֶה לִבּוֹ נָכוֹן וּבָטוּחַ, כְּשֶׁיִּנְהַג כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל, אָז וְשָׁב וְרָפָא לוֹ.
וְהִנֵּה אַצִּיג לְךָ פֶּרֶק מְיֻחָד עַל אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁהָאָדָם הוּא חַיָּב נִדּוּי וְחֵרֶם.