לדלג לתוכן

קב הישר/טו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, דְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ רַבָּה, פָּרָשַׁת נָשֹׂא (פָּרָשָׁה יא, אוֹת ז): אֵין כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה יוֹתֵר מִן הַשָּׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי סִיּוּם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הוּא: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (בַּמִּדְבָּר ו, כו). וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, בַּמַּלְאָכִים, שֶׁאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרָע וְקִנְאָה וְשִׂנְאָה, וְאַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין הֵם לְשָׁלוֹם. מִכָּל שֶׁכֵּן אֲשֶׁר עֲדַיִן אוֹתוֹ הַשָּׂטָן מְרַקֵּד בֵּינֵינוּ לְחַרְחֵר רִיב וּמָדוֹן בֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ, בֵּין יָחִיד לְרַבִּים, שֶׁצְּרִיכִין אָנוּ לַכְּלִי הַמַּחֲזִיק, שָׁלוֹם!
וְהַכֹּל הוּא בַּעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם, אֲשֶׁר עַל עֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (ט, ב), דַּעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם הוּא גָּדוֹל מֵעֲווֹן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְהָעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם הוּא בָּא בִּשְׁבִיל קוֹל וְדִבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיו, וְהוּא פֶּה הַמֻּרְגָּל לְקַלֵּל בְּנֵי אָדָם, וּבִמְעַט וִכּוּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִם חֲבֵרוֹ, אֲזַי תֵּכֶף מִתְמַלֵּא בְּאַף וְחֵמָה, בּוֹעֵר בִּקְלָלוֹת כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מְסַכֵּן נַפְשׁוֹ וְנַפְשׁוֹת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, וְגוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ. כִּי הוּא עִנְיָן מְבֹאָר בַּזֹּהַר, פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים, כִּי קוֹל דִּבּוּר שֶׁל קְלָלָה, שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו, אָזִיל וְשָׁאט בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא עַד דְּמִתְחַבֵּר עִמֵּיהּ רוּחַ רָעָה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְאָזִיל בַּהֲדֵיהּ לְנוּקְבֵיהּ שֶׁבִּתְהוֹמָא רַבָּא, אֲשֶׁר שָׁם הוּא מְדוֹרוֹת הַמַּזִּיקִין, שֶׁהֵן מוּכָנִין לְפֻרְעָנִיּוֹת, בַּר מִנַּן, וְעוֹמְדִים וּמְצַפִּים שֶׁיָּבוֹא הָעֵת וּזְמַן, אֲשֶׁר יָבוֹא מַזָּלֵיהּ הַגָּרוּעַ שֶׁל זֶה הָאִישׁ, הַמֻּרְגָּל בִּקְלָלוֹת וּבְדָבָר קַל, אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה, וּמִיָּד מְעוֹרְרִים עָלָיו גְּזֵרוֹת, בַּר מִנַּן, לְהִנָּזֵק בְּמָמוֹנוֹ אוֹ בְּגוּפוֹת נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וּכְבָר כָּתַבְנוּ לְעֵיל, בְּפֶרֶק ז, שֶׁכָּל אָדָם שֶׁהוּא מֻרְגָּל לְהוֹצִיא מִפִּיו קְלָלוֹת, אֵין לוֹ נְשָׁמָה מִשֹּׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אִם מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ שֶׁל סִטְרָא אָחֳרָא, וְיֵשׁ לוֹ לִדְאֹג עַל הַרְבֵּה פֻּרְעָנֻיּוֹת, שֶׁיָּבוֹא עָלָיו, חַס וְשָׁלוֹם, עַיֵּן שָׁם. וְיֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁפִּיו דִּילֵיהּ הוּא שָׁמוּר וְגָדוּר מֵהוֹצָאוֹת קְלָלוֹת, וּמַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד בִּבְרָכוֹת, אֲזַי בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ הִיא מִשֹּׁרֶשׁ קְדֻשָּׁה מְאֹד, וְיִהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא.
וְכֵן אִם יֵשׁ פֶּה הַמַּרְגִּיל בִּבְשׂוֹרוֹת רָעוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְתַאֲוָתוֹ הוּא לְהוֹצִיא דִּבָּה רָעָה מִפִּיו, הוּא מִדָּה גְּרוּעָה מְאֹד, וְאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ יְכוֹלָה לִכָּנֵס לִפְנֵי פַּרְגּוֹדָא קַדִּישָׁא. אֲבָל הָרָגִיל לְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מִיָּד מְחַלְּקִין לוֹ חֵלֶק טוֹב בַּעֲבוּר זֶה בְּגַן עֵדֶן. וּרְאָיָה מִסֶּרַח בַּת אֲשֶׁר, שֶׁבִּשְּׂרָה לְיַעֲקֹב בְּשׁוֹרָה טוֹבָה, שֶׁעֲדַיִן יוֹסֵף הָיָה חַי, וְלָכֵן זָכְתָה לִכָּנֵס חַי לְגַן עֵדֶן.
אָמְנָם הַגָּדֵר, שֶׁלֹּא יַרְגִּיל אָדָם קְלָלוֹת — דַּע כִּי יֵשׁ עִתִּים יְדוּעִים, שֶׁהַקְּלָלָה נֶהְפֶּכֶת לְהַמְקַלֵּל, בַּר מִנַּן. וְאֵיזֶה קְלָלָה, שֶׁגָּרַם הָאָדָם לְעַצְמוֹ עַל יְדֵי שֶׁקִּלֵּל לַחֲבֵרוֹ בְּחִנָּם, וְנִגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה שֶׁל אוֹתָהּ קְלָלָה, אֵין לָהּ רְפוּאָה, בַּר מִנַּן, בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא גָּזַר וּפָסַק בְּעַצְמוֹ הַקְּלָלָה עָלָיו, וְהָעִקַּר הַגְּרָם הוּא עַל יְדֵי שֶׁמַּרְגִּיל עַצְמוֹ בִּקְטָטוֹת וּמְרִיבוֹת, וְעַל יְדֵי וִכּוּחַ קַל נַעֲשָׂה מְרִיבָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַאי תִּגְּרָא דַּמְיָא לְבִדְקָא דְמַיָּא, כֵּיוָן דְּרָוַח — רָוַח.
עַל כֵּן יַרְחִיק הָאָדָם עַצְמוֹ מֵהַקְּטָטוֹת וּמְרִיבוֹת, וְאָז לֹא יָבוֹא גַּם כֵּן לִידֵי שׁוּם קְלָלָה, וְיִרְאֶה לְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּבִפְרָט לַחֲבֵרוֹ מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן לְרַבּוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי הָא דְּנִשְׁלַח הָא מִלְתָא מֵחַבְרוּתָא קַדִּישָׁא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחַבְרוּתָא קַדִּישָׁא שֶׁבְּבָבֶל וּבְחוּץ לָאָרֶץ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הִנֵּה מוֹדִיעִים אֲנַחְנוּ אֲלֵיכֶם, חַבְרוּתָא קַדִּישָׁא, מִנְהָגָא טָבָא שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ בַּחֲבוּרָא קַדִּישְׁתָּא שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; שֶׁלֹּא נִמְצָא בַּחֲבוּרָה דִּילָן שׁוּם רִיב וּקְטָטָה. וְאַף אִם שֶׁלִּפְעָמִים יֵשׁ וִכּוּחַ שֶׁל קְטָטָה, תֵּכֶף יֵשׁ בָּנוּ כִּתּוֹת קְדוֹשִׁים, הַמְעוֹרְרִים לֵב לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּמַכְנִיסִין עַצְמָן שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב הַקֶּטֶט, אַף כְּשֶׁהוּא קֶטֶט קָטָן, וּמִיָּד עוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּין הַצְּדָדִים, שֶׁחוֹזְרִים לְאַחְוָה וְרָעוֹת וְשַׁלְוָה וְשָׁלוֹם בִּמְנוּחָתָם, כַּאֲשֶׁר הָיָה בָּרִאשׁוֹנָה, וּמְחַבְּקִין זֶה אֶת זֶה, וְתֵכֶף חָבֵר זֶה מוֹחֵל לַחֲבֵרוֹ. וּמִי שֶׁהוּא קָטָן בְּשָׁנִים מֵחֲבֵרוֹ, מְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. וְתֵכֶף חֲבֵרוֹ מְחַבֵּק וּמְנַשֵּׁק לוֹ וּמוֹחֵל לוֹ. וּמִי שֶׁהוּא, חַס וְשָׁלוֹם, פּוֹגֵעַ בִּכְבוֹד רַבּוֹ, אֲזַי מְקַבֵּל עָלָיו נִדּוּי וּמַפִּיל עַצְמוֹ בְּכֹחַ לָאָרֶץ וְחוֹלֵץ מִנְעָלָיו וְיוֹשֵׁב לָאָרֶץ. וְרַבּוֹ, כְּשֶׁרוֹאֶה חֲרָטָה וּבְכִיָּתוֹ אֵינוֹ מַנִּיחוֹ לֵישֵׁב עַל הָאָרֶץ כִּי אִם כְּדֵי צְלִיַּת בֵּיצָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ רְשׁוּת וְאוֹמֵר לוֹ: "עֲמֹד!". וְאַחַר עֲמִידָתוֹ נוֹפֵל לְרַגְלָיו שֶׁל רַבּוֹ וּמְבַקֵּשׁ הַתָּרָה וּמְחִילָה וְאוֹמֵר לוֹ רַבּוֹ: "מֻתָּר לָךְ" שָׁלשׁ פְּעָמִים, "אֵין כָּאן נִדּוּי, אֵין כָּאן חֵרֶם, וְסָר עֲווֹנְךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר".
וְאַגִּיד לָכֶם מִן הָעֲנָוָה גְּדוֹלָה שֶׁבֵּינֵינוּ: הִנֵּה סִפֵּר לִי הָרַב הַגָּדוֹל רַבִּי מְנַחֵם, בֶּן הָרַב הַגָּדוֹל רַבִּי אַבְרָהָם גַּלַּאנְטִי, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם אֶחָד נָשָׂא עַל כְּתֵפוֹ שַׂק עִם קֶמַח מִן הַשּׁוּק, וּבָא מֵאַחֲרָיו הַגָּאוֹן הָרַב הַגָּדוֹל מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי שְׁלֹמֹה שָׂגִיג, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְחָטַף אֶת הַשַּׂק מֵעַל כְּתֵפוֹ שֶׁל רַבִּי מְנַחֵם גַּלַּאנְטִי, וְנִשְׁבַּע בְּחַיָּיו שֶׁאַל יוֹלִיךְ שׁוּם אָדָם זֶה הַשַּׂק עִם הַקֶּמַח לְבֵית רַבִּי מְנַחֵם גַּלַּאנְטִי, הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי אִם הוּא בְּעַצְמוֹ דַּוְקָא, כִּי אָמַר הֶחָכָם רַבִּי שְׁלֹמֹה שָׂגִיג, הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁהוּא עֲדַיִן רַךְ בְּשָׁנִים מִמֶּנּוּ. וְהִפְצִיר בּוֹ הָרַב מְנַחֵם גַּלַּאנְטִי, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה לוֹ כָּכָה, כִּי הָרַב רַבִּי שְׁלֹמֹה שָׂגִיג הָיָה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּמֻפְלָג בְּעשֶׁר. וְלֹא רָצָה רַבִּי שְׁלֹמֹה כְּלָל, וְטָעַן רַבִּי שְׁלֹמֹה שָׂגִיג בְּעַצְמוֹ הַשַּׂק עִם קֶמַח לְבֵית הַזָּקֵן רַבִּי אַבְרָהָם גַּלַּאנְטִי.
וְכֵן פַּעַם אַחַת בָּא הֶחָסִיד מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם גַּלַּאנְטִי, הַנִּזְכָּר לְעֵיל, לִכְפַר עֵין זֵיתִים וְקָנָה שָׁם כַּד אֶחָד וּמִלֵּא אוֹתוֹ מַיִם מְתוּקִים מִן בְּאֵר שֶׁבִּכְפַר עֵין זֵיתִים, שֶׁהֵן מַיִם חֲשׁוּבִים מְאֹד. וּבְדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ פָּגַע בּוֹ הֶחָסִיד רַבִּי מַסְעוּד וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, תֵּן לִי מְעַט מַיִם, כִּי צָמֵא אֲנִי. וְהִטָּה רַבִּי אַבְרָהָם גַּלַּאנְטִי אֶת שִׁכְמוֹ לְהַשְׁקוֹתוֹ, וּמִיָּד לָקַח רַבִּי מַסְעוּד אֶת הַכַּד עַל שִׁכְמוֹ וְנִשְׁבַּע לְהוֹלִיכוֹ לְבֵית רַבִּי אַבְרָהָם גַּלַּאנְטִי, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִפְצֹר בּוֹ. וְכֵן כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה, כְּשֶׁהָיוּ רוֹאִין אֶת רַבִּי אַבְרָהָם גַּלַּאנְטִי בְּרִחוּק שְׁלשִׁים אַמּוֹת, הָיוּ עוֹמְדִין לְפָנָיו; וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהָיָה מְקָרֵב אֲלֵיהֶם, הָיוּ נוֹשְׁקִים אֶת יָדָיו וְאָמְרוּ לוֹ: הַלְוַאי שֶׁנִּהְיֶה מַצָּע תַּחַת רַגְלֶיךָ בָּעוֹלָם הַבָּא; כִּי הָיָה חָסִיד גָּדוֹל וְעָנָו, וְהָיָה תָּמִיד מַזְהִיר אוֹתָנוּ, שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם וְרֵעוּת וְאַחְוָה וְאַהֲבָה בֵּינֵינוּ. זְכוּתוֹ יַעֲמֹד לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אָמֵן.