צפרירים (ביאליק)

הַנְשִׁיקַת פִּי אִמִּי, אִם-צִפְצוּף הַדְּרוֹר
תְּנוּמָתִי וַחֲלוֹמִי הַמָּתוֹק הַפְסִיקוּ? –
אֲנִי הֱקִיצוֹתִי וַאֲגֻדּוֹת שֶׁל-אוֹר
הִצְלִיפוּ עַל-פָּנַי וּבְעֵינַי הִבְהִיקוּ.
מֵעַפְעַפַּי לֹא-נִמְחוּ עוֹד קוּרֵי הַחֲלוֹם,
עוֹד כְּרוּבָיו מְתַפְּשִׂים בְּכַרְכֹּב הַקִּיר –
וּכְבָר יִצְהַל בֹּקֶר, יִשְׁתַּקְשַׁק הַיּוֹם
בְּדַהֲרוֹת עֲגָלָה עַל-מַרְצֶפֶת הָעִיר.
 
עַל-מַשְׁקוֹף אֶשְׁנַבִּי הִתְנַעֵר הַקֵּן,
וִירֹעַע וִיצֻפְצַף "צְוִיץ, צְוִיץ" עַד-בְּלִי דָי,
ובְזֹהַר אֶשְׁנַבִּי בְּפַחֲזוּת חֵן-חֵן
צַפְרִירֵי הַבֹּקֶר מְשַׂקְּרִים אֵלָי.
הֵם מְפַזְּזִים וְנוֹצְצִים בִּמְשׁוּבָה צֹהֶלֶת,
מִתְדַּפְּקִים כְּיוֹנִים עַל זְכוּכִית אֶשְׁנַבִּי,
מַחֲלִיקִים, מִתְחַמְּקִים בְּאוֹרָה נֹזֶלֶת
הַשֹּׁפַעַת, שֹּׁפַעַת עַל-גַּבִּי.
 
הֵם קֹרְצִים וְרֹמְזִים וּפְנֵיהֶם יִקְרָנוּ:
"אֵלֵינוּ צֵא, פֹּחַז! זְרַח, הַזְהֵר עִמָּנוּ!
עַלִּיזֵי גִיל יַלְדוּת נָפוּצָה, נְצַחֵקָה,
וּבַאֲשֶׁר נִמְצָאָה אוֹר נַזֶּה, נִזְרֹקָה:
בִּשְׂעַר רֹאשׁ שִׁבֳּלִים, בִּקְוֻצּוֹת תַּלְתַּלִּים,
עַל-חֶלְקַת הַמַּיִם, בֵּין רַצֵּי הַגַּלִּים,
בִּשְׂחוֹק יֶלֶד יָשֵׁן, בְּלֵב אֵם רַחֲמָנִיָּה,
בִּרְסִיסֵי טַל-בֹּקֶר, בִּלְחִי יְפֵה-פִיָּה,
בְּדִמְעַת יְלָדִים, בִּכְנַף הַצִּפֹּרֶת,
בִּמְכִתּוֹת כּוֹס זְכוּכִית, בּבוּעָה שֶׁל-בֹּרִית,
בְּכַפְתּוֹר נְחֹשֶׁת, בַּחֲרוּזֵי הַשִּׁירָה –
אֵלֵינוּ צֵא, פֹּחַז! נִזְרָחָה, נַזְהִירָה!"
הֵם קֹרְצִים וְרֹמְזִים, עֵינֵיהֶם מַזְהִירוֹת
וּפְנֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת מְאִירוֹת מְאִירוֹת,
גַּפֵּיהֶם הַזַּכּוֹת וּבְהִירוֹת מַשִּׁיקִים,
אוֹרִים חַמִּים וּגְדוֹלִים עַל-פָּנַי מַבְהִיקִים.
מַה-נָּמוֹג הַלֵּב! עֵינַי אֶפְקַח, אֶסְגֹּרָה –
אֱלֹהִים, שְׁטָפַתְנִי הָאוֹרָה!
 
הוֹ, אֵלַי בֹּאוּ, זַכִּים! צַפְרִירֵי הַתֹּם!
אֶל-מִתַּחַת לִסְדִינִי הַצָּחֹר, הַצָּח!
שָׁם נִתְפַּלַּשׁ, נִתַּפַּל עַד-יִכּוֹן הַיּוֹם,
וּפִזַּזְתֶּם עַל-עוֹרִי וּבְשָׂרִי הָרָךְ.
הוֹ, אֵלַי! עַל-תַּלְתַּלַּי, עַפְעַפַּי, שִׂפְתוֹתָי,
אֱלֵי גוּמוֹת לְחָיַי, מַעֲמַקֵּי בָבוֹתָי;
הֲזִכּוּנִי, שִׁטְפוּנִי, אֶל-לִבִּי חֲדֹרוּ,
בֹּאוּ רְדוּ אֶל-נִשְׁמָתִי, הֱיוּ שָׁם וָאוֹרוּ! –
חֶמְדָּה מְתוּקָה וְנוּמָה נֹפֶלֶת עָלָי,
וְכָל-עֹרֵק וָגִיד צִנּוֹר תַּעֲנוּג שֹׁפֵעַ,
וְהַלֵּב שֹׁטֵף עֹבֵר עַל-גְּדוֹתָיו בְּלִי-דָי,
וּמִתְפָּרֵץ כְּמַעְיָן שֶׁל-נֹגַהּ נֹבֵעַ – – –
הוֹ, מַה-מָּתוֹק! עַפְעַפַּי אֶפְקָחָה, אֶסְגֹּרָה –
אֱלֹהִים, שְׁטָפַתְנִי הָאוֹרָה!
 
סיון, תר"ס.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.