צמאה לך אל

מוחרך / רבי אברהם אבן עזרא

צָמְאָה לְךָ, אֵל, גַּם בְּךָ רָוְתָה / נַפְשִׁי, וְעֵת כָּלְתָה לְךָ – חָיְתָה.
 
אַחַת לְמוֹסַד הָאֱמֶת נִבְרְאָה,
רַבּוּ תְמוּנוֹת לָהּ וְלֹא נִמְלְאָה,
נִרְאִים פְּעָלֶיהָ וְהִיא נִפְלְאָה –
כִּדְמוּת אֱלֹהֶיהָ מְעַט דָּמְתָה, / כֵּן אַחֲרָיו הָלְכָה וְלֹא עָוְתָה.
 
בָּהּ מֶחְקְרֵי גֵּאֶה וְשַׁח חֻבְּרוּ,
כִּי זֶה לְעֻמַּת זֶה אֲזַי יֻצְּרוּ,
אָכֵן תְּבַקֵּשׁ מַעֲלוֹת אֻשְּׁרוּ –
תִּרְאֶה נְוַת בַּיִת אֲשֶׁר אוִתְּהָ, / לָהּ מִתְּבוּנָה בֵּית זְבוּל בָּנְתָה.
 
רָחוֹק וְקָרוֹב לָהּ מְקוֹרָהּ בְּלִי
תִיגַע, וְלָעַד לֹא יְגוּרָהּ חֳלִי,
תַּעַשׂ בְּמַחְשָׁבְתָּהּ בְּאֶפֶס כְּלִי,
כָּלְתָה גְוִיָּתָהּ – וְלֹא בָלְתָה, / יָרַד שְׁאוֹל בֵּיתָהּ – וְהִיא עָלְתָה.
 
מָתְקָה עֲבוֹדַת אֵל אֱמֶת עָבְדָה,
עָזְבָה יְקָר אִישִׁים, וְהִתְלַכְּדָה
עִם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן וְהִתְאַחֲדָה –
אֵין קֵץ לְכָל תַּעֲנוּג וְטוֹב רָאֲתָה / יוֹתֵר, וְיוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קִוְּתָה.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).