צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת תזריע-מצורע
פרשות תזריע ומצורע: השפעת האדם על העולם הגשמי-לפשר צרעת הבית וצרעת הבגד
[עריכה]צרעת הבגד
מז וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים: מח אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר אוֹ בְעוֹר אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר: מט וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן:... נט זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ: (י"ג, מז-מט, נט)
צרעת הבית
לג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: לד כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: לה וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת: לו וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת:... נד זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק: נה וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת: נו וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת: נז לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת:
(י"ד, לג-לו, נד-נז)
א. צרעת בבית ובבגד?!
[עריכה]פרשת תזריע עוסקת בין היתר בצרעת הבגד: "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת..." . לאחר מכן פרשת מצורע עוסקת בין היתר בצרעת הבית: "...ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם" . לפני כן פרשת "תזריע" עסקה בסוגי צרעת בגוף האדם. בכל המקרים התורה השתמשה במילה "צרעת" לציון הנגע. גם לנגע בגוף האדם, גם לנגע בבגד וגם לנגע בקירות הבית. תמוה הדבר, שהתורה משתמשת באותה מילה "צרעת" גם לצרעת בגוף האדם וגם ל"צרעת הבגד", ו"צרעת הבית. כדי לברר עניין זה אנו נדון בקשר הישיר שחז"ל מוצאים בין חטאו של האדם לבין הצרעת.
ב. צרעת באה בגלל עוון רכילות
[עריכה]חז"ל אומרים כי הצרעת באה על האדם בגלל עוון לשון הרע . רש"י בפירושו לתורה מדגיש את הקשר הישיר בין חטא לשון הרע ובין העונש לחטא זה- צרעת. וכותב זאת שלוש פעמים, כדלקמן:
- במעמד הסנה ידו של משה הפכה להיות "מצרעת כשלג", זאת כאחד האותות שמשה אמור לעשות בפני עם ישראל. וכך כותב רש"י: "...רמז לו שלשון הרע סיפר באומרו לא יאמינו לי. לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע" .
- המצורע צריך להביא לטהרתו בין היתר "שתי צפרים חיות טהרות", ולשחוט אותן. וכך מסביר רש"י מדוע להביא שתי ציפורים: "לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשה פטפוטי דברים. לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטים תמיד בציצפוף קול" .
- פרשת המרגלים נסמכה לפרשת חטאה של מרים. היא דיברה לשון הרע על משה ולקתה בצרעת. וכך מסביר רש"י את סמיכות הפרשיות: "שלח לך אנשים. למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה. ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר" .
ג. צרעת הבית והבגד- איתותים לאדם
[עריכה]נ"ל כי התורה נקטה בדווקא באותה לשון- צרעת- גם לנגע באדם וגם לנגע בבית ובבגד. בזאת התורה הדגישה, כי כפי שהאדם חוטא ובגלל חטאיו הוא גורם לעצמו את מחלת הצרעת, כך האדם עצמו בגלל חטאיו גורם לעצמו את צרעת הבית וצרעת הבגד. חז"ל אומרים כי הקב"ה חס על בריותיו, ולכן לפני שהוא מעניש את האדם, הוא מאותת לו. בבחינת "אין מענישים אלא אם כן מזהירין". אם כך התורה מצפה מהדיינים בבית הדין של מטה הרי ודאי שזוהי דרכו של הקב"ה בבית דין של מעלה. אשר על כן, כאשר האדם חוטא, הקב"ה מעניש את האדם בנגע הבית. ואם אינו שב ממעשיו, הריהו מעניש אותו בצרעת הבגד, איתות יותר קרוב לאדם. ואם עדיין אינו שב בתשובה, רק אז הקב"ה מעניש את החוטא עצמו בגופו במחלת הצרעת .
ד. האדם משפיע על החומר
[עריכה]העולה מכך הוא שיש קשר ישיר בין מעשה האדם לבין צרעת הבית והבגד. כלומר, האדם בחטאיו גורם לנגעים בבית ובבגדים. ז"א שהאדם במעשיו משפיע על העולם הגשמי הסובב אותו. ואפילו על קירות ביתו. אלה משתנים ומקבלים את נגע הצרעת.
השפעה זו של האדם החוטא על העולם הגשמי כתובה במדרשי חז"ל, כפי שנראה להלן: לאחר שקין רצח את הבל אחיו, הקב"ה שואל אותו "איה הבל אחיך". קין מתמם ומכחיש את מעשהו, ומתנהג כאילו אין דין ואין דיין, כאילו אין ה' משגיח על ברואיו, וכך הוא עונה : "השומר אחי אנכי?". על תשובתו זו של קין אומר המדרש:
"משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותין ואכל, והיה בעל הגינה רץ אחריו,
אמר לו: מה בידך?
אמר לו אין בידי כלום.
אמר לו: והרי ידיך מלוכלכות!
כך אמר לו קין להקב"ה: 'השומר אחי אנוכי'?
אמר לו הקב"ה: רשע! 'קול דמי אחיך צועקים אלי'.
משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו, והיה בעל המרעה רץ אחריו,
אמר לו: מה בידך?
אמר לו אין בידי כלום!
אמר לו: והרי מפעה אחריך?!
כך אמר הקב"ה לקין: 'קול דמי אחיך צועקים...' "
שני המשלים במדרש זה באו לומר כי החוטא משפיע במעשיו על העולם הגשמי סביבו. במשל הראשון החוטא משפיע על גופו ממש- "הרי ידיך מלוכלכות". לעומ"ז, המשל השני מרחיב את השפעת החטא. האדם שגנב מן הצאן, הריהו משפיע על הסביבה כולה. הכבשה שנגנבה פועה, ואת קולה שומעים כולם. כלומר, הסביבה חשה ומרגישה את החטא, ומושפעת ממנו .
ה. אבני ביתו מעידים עליו
[עריכה]דוגמה נוספת להשפעת האדם על החומר אנו מוצאים בגמרא במסכת תענית. הגמרא אומרת כי אל לו לאדם לחטוא בסתר ולומר אין איש רואה אותי. עליו לדעת כי תמיד יש מי שרואה ויודע, וזו לשון הגמרא: "ושמא יאמר אדם מי מעיד בי? אבני ביתו של אדם וקירות ביתו של האדם מעידים בו..." .
חז"ל אומרים במדרש זה שאבני הבית מושפעים מן החטא והם משתנים. אחד השינויים שיכולים להתרחש, שהם יקבלו צרעת. ממילא אבני הבית הם העדות לחטאו של האדם, שהרי הם ישתנו, וזה פשט המדרש: "אבני ביתו מעידים עליו". הנה כי כן המדרש בא ומחזק את הרעיון שהאדם משפיע על סביבתו הגשמית ביותר, ואפילו על אבני ביתו.
לסיכום, נ"ל כי פרשות צרעת הבתים וצרעת הבגדים באו ללמדנו יסוד חשוב זה של השפעת האדם על עולם החומר. האדם במעשיו משפיע על העולם הסובב אותו. האדם החוטא במעשיו הרעים הריהו משפיע לרעה אפילו על סביבתו הגשמית ביותר, על קירות ביתו ועל בגדיו. לא כל שכן שהאדם משפיע על סביבתו האנושית. האדם החוטא במעשיו הרעים, ודאי וודאי משפיע על בני ביתו, על חבריו ועל שאר הסובבים אותו.
ומכלל לאו אנו שומעין הן. האדם הצדיק במעשיו הטובים, במצוות שהוא עושה, ודאי משפיע לטובה על כל הסובבים אותו, ואפילו על העולם הגשמי שמסביבו .