צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת שמות
פרשת שמות: וירא כי סר לראות
[עריכה]משה רבינו לפני התגלות הסנה
וירא בסבלותם
יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם
ויך את המצרי
וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:
שני עברים ניצים
יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ: יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר:
ויקם משה ויושען
טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר: טז וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן: יז וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם: יח וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם: יט וַתֹּאמַרְן אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן: כ וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם: כא וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה: כב וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: ...
וירא כי סר לראות
א וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן, וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה: ב ַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל: ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: ד מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(שמות ב', יא-כב. ג', א-ד)
א. בזכות מה נבחר משה? ארבעה אירועים
[עריכה]הקב"ה התגלה למשה רבינו בסנה ובחר בו להנהיג את עם ישראל ולהוציאם ממצרים. לפני שה' התגלה למשה רבינו, אנו מוצאים בתורה ארבעה מעשים שהוא עשה, אשר אמורים להסביר מדוע ה' בחר בו. ארבעה אירועים, אשר בהם משה מוכיח כי הוא ראוי להיות מנהיג האומה ונביא הנביאים. להלן נדון בארבעת האירועים, וננסה לבדוק מהי בדיוק "נקודת המבחן", אשר בזכותה בחר ה' במשה.
1. "וירא בסבלותם"
"ויהי בימים ההם
ויגדל משה
ויצא אל אחיו
וירא בסבלותם... "
אם כן מעשהו הראשון של משה רבינו כאדם מבוגר, העומד על דעתו, הוא ההחלטה לצאת אל אחיו כדי לראות בסבלם. משה גדל בארמון אצל בת פרעה. מן הסתמא, הוא יכול להישאר בארמון, להסתגר בעולמו ולהתכחש למוצאו ולאחיו הסובלים. אולם לא כן האיש משה, הוא מחליט לצאת מהארמון, לצאת מעצמו, וזאת כדי להתחבר לאחיו. להיות עימהם בצרה. זהו הפירוש של הכתוב "וירא בסבלותם". לא כפעולה מקרית, לא כפעולה גשמית, לא כציון עובדה- מה הוא ראה. אלא הייתה זו החלטה לצאת מהארמון כדי לראות בסבלותם.
פירוש המילה וירא
לפועל וירא (ראה) יש לפחות שלושה פירושים:
1. לראות גשמית. כפשוטו של הפועל לראות.
2. ראה- התבונן- הבין. כלומר ראה ראיה רוחנית. כגון: "ראה אנכי ניתן לפניכם היום ברכה וקללה" .
3. ראיה במשמעות של התייחס, הביע התעניינות, גילה מעורבות. ההיפך מהפועל להתעלם. הסבר זה הולם את הכתוב: "וירא בסבלותם". כלומר, משה התעניין בסבלותם, החליט שזהו עניינו, והוא אינו יכול להתעלם.
להלן במעמד הסנה יופיע הפועל לראות שש פעמים ושם יודגש כי ה' בוחר במשה "כי סר לראות". כלומר מפני שהחליט שזהו עניינו והוא מכניס עצמו לעובי הקורה.
2. "ויך את המצרי"
"...וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו:
ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול"
משה החליט שהוא יוצא לראות בסבלות אחיו. והנה הדבר הראשון שהוא רואה, זה העוול שנעשה לאחיו העברי: "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו". מקרה זה הינו סמל למצבם של בני ישראל: העם סובל את חרפת העינוי והנוגש המצרי עושה בעם ישראל ככל העולה על רוחו. משה רבינו נחשף לעוול ולעינוי שבני ישראל מצויים בו. תגובתו של משה אינה מאחרת לבוא. תגובתו מיידית והחלטית. אין כאן היסוס, יש כאן עוז, אומץ ותושיה: "ויפן כה וכה...ויך את המצרי ויטמנהו בחול".
בשני הפסוקים הראשונים, המתארים את יציאתו של משה רבינו אל אחיו, מופיע הפועל "וירא" שלוש פעמים. אין ספק, התורה מדגישה בכך את תכונותיו של משה "הרואה". משה יוצא מעצמו לראות את זולתו, את אחיו ואת עמו. ואולי, זהו מבחנו הראשון של משה, הרצון לצאת ולראות. להחליט להיות פעיל, להחליט שהוא אינו מתעלם אלה מתעניין באחיו, מכניס עצמו בעובי הקורה ובא לראות את אחיו.
במעשהו זה של משה, "ויך את המצרי", משה נבחן בתגובתו. הכיצד יגיב לעוול שנעשה. מתברר שמשה מקנא לעמו ומביע את אהבתו לאחיו, ואפילו מוכן למסור את נפשו למענם. אין ספק, במעשהו זה גילה משה, שהוא לא רק מעוניין לראות את אחיו בסבלותם, לא רק מתעניין במצבם, אלא גם מוכן לפעול לפי הצורך וללא גבולות.
3. "למה תכה רעך"
המקרה השני בו נפגש משה הוא: "והנה שני אנשים עברים נצים". משה מתערב ומוכיח את הרשע: "למה תכה רעך". מקרה זה בא לסמל את החלטתו של משה להיות מעורב בחיי בני ישראל. הפעם תגובתו שונה מקודמתה. במקרה הראשון משה העניש את הרשע המצרי, ובכך פתר את הבעיה שהתעוררה. הפעם משה מוכיח- מדבר.
גם במקרה זה של "שני אנשים עברים נצים" משה נתקל בעוול שנעשה. אלא שכאן מדובר בעול שנעשה בין שני עברים. מעורבותו של משה באה ללמדנו שמשה מגיב לעוול הנעשה לא רק כאשר מצרי עושה את העול לאחיו העברי, אלא גם אם העוול נעשה ביו בני ישראל לבין עצמם.
4. "ויקם משה ויושען"
לאחר שמשה נאלץ לברוח למדיין מפני חרב פרעה, הוא מגיע לבאר המים. שם הוא פוגש במעשה עוול נוסף. לאחר שבנות מדיין שאבו מים, "ותמלאנה את הרהטים", הרועים מנצלים את חולשת הבנות, "ויבאו הרעים ויגרשום". משה רבינו מתעורר שוב לעזור לחלש: "ויקם משה ויושען וישק את צאנם"
ב. המשותף למבחנים של משה
[עריכה]מצאנו את משה רבינו מגיב לשלושה אירועים. לכאורה, שלושה אירועים שונים לחלוטין. והנה שלושתם יחד מגלים את דמותו העצומה והמיוחדת, כדלקמן:
1. רודף צדק
בשלושת המקרים הנ"ל, שמשה רבינו היה צריך להגיב, הוא גילה כי הוא רודף צדק. דווקא הגיוון של המקרים מלמד אותנו עד כמה הוא רודף צדק. במקרה הראשון הגוי המצרי עשה עוול לעברי, במקרה השני עברי מכה איש עברי, בפעם השלישית נעשה עוול בין הגויים לבין עצמם והעברים אינם מעורבים כלל. בכל שלושת המקרים משה רבינו נזעק לפעול למען הצדק. ללמדנו שהצדק בוער בעצמותיו, רודף צדק ללא נגיעות אישיות, ולא משנה אם זה רק בין העברים לבין עצמם, או שבין המדיינים לבין עצמם.
2. עוז וגבורה
בשלושת המקרים משה מגלה עוז וגבורה במעשיו, ומגלה לנו עד כמה הוא נחרץ לפעול למען האמת והצדק. במעשהו הראשון, מול המצרי המכה את העברי, ודאי צריך אומץ רב כדי להעניש עונש מוות את המצרי הרשע. בפעם השנייה, צריך אומץ רב להעיר לעברים, ולעמוד מול הסיכון שמא יגלו את מעשהו מאתמול. בפעם השלישית, משה רבינו מגלה אומץ רב ביותר. משה בארץ זרה, הוא יחיד מול הרועים, ובכל זאת הוא מעז ומכניס עצמו לעובי הקורה. פועל ונוקט במעשה: "ויקם משה ויושען וישק את צאנם".
3. פועל ויוזם
אין ספק, בשלושה המקרים הנ"ל משה רבינו מתגלה כאיש פועל ויוזם. בפעם הראשונה משה מעניש, בפעם השנייה הוא מוכיח ומדבר, ובפעם השלישית הוא משקה את הצאן של הבנות ובכך הוא מושיען. התכונה הראשונה הנדרשת ממנהיג- להיות פועל ויוזם. ואכן משה לאורך כל הדרך פועל ועושה את הנדרש.
4. תגובות שונות למעשים שונים
מתברר שמשה רבינו הגיב בשלושת המקרים בשלושה אופנים שונים. שלושת סוגי התגובה שלו הם שלוש הדרכים בהם אמור כל מנהיג לפעול:
1. ענישה- לדעת להעניש.
2. דיבור- הסבר ושכנוע.
3. דוגמה אישית.
בפעם הראשונה משה רבינו מעניש את המצרי, ובעונש הקשה ביותר- מוות. בפעם השנייה משה אינו מעניש, הוא מדבר, מוכיח, מנסה לשכנע. בפעם השלישית הוא אינו מעניש וגם אינו מדבר הוא פשוט לוקח את הצאן ומשקה. הוא עושה מעשה בידיים ובכך הוא מושיע את בנות יתרו. הוא מראה דוגמה אישית של עזרה לחלש. מנהיג באשר הוא אמור לנהוג בשלוש הדרכים הנ"ל, וכמובן, חוכמתו היותר גדולה היא לדעת, מתי להשתמש בכל אחת ואחת מהדרכים הנ"ל.
ג. מהו מבחנו העיקרי של משה?
[עריכה]לאור פעולותיו הנ"ל של משה נשאלת השאלה, מהו מבחנו העיקרי של משה? בזכות מה בדיוק בחר בו ה' למנהיג?
- האם מפני שיצא לראות את אחיו בסבלותיו?
- האם מפני שהוא רודף צדק ללא חת?
- האם מפני שהציל את העברי מפני הנוגש המצרי?
- האם מפני שגילה עוז וגבורה?
- האם מפני שגילה שהוא פועל ויוזם?
- האם מפני שגילה שהוא יודע להשתמש בדרכים שונות בהתאם למצבים שונים?
- האם בגלל כל הדברים גם יחד?
השאלה הגדולה היא, האם התורה כותבת זאת? בעצם בכתיבת כל הדברים הנ"ל אפשר לומר כי התורה מגלה את דעתה, שמשה נבחן בכל המעשים. אולם מתברר שהתורה גם מדייקת ומכוונת אותנו, וכותבת לנו מהו המבחן המכריע לכך שה' מתגלה אליו.
ד. וירא ה' כי סר לראות
[עריכה]נ"ל כי התורה כותבת במפורש, מדוע התגלה ה' למשה רבינו. הדבר כתוב בהתגלות מעמד הסנה: "ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה: וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל: ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה: וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני" . הנה כי כן, הפועל לראות מופיע במעמד הסנה שש פעמים! שלוש פעמים משה הוא הרואה, ושלוש פעמים בהקשר של ה' או מלאך ה'. המילה המנחה "לראות" באה להדגיש לנו שהכל תלוי בכך שמשה "סר לראות". אכן התורה כותבת זאת במפורש ובצורה הכי ברורה, מדוע ה' מתגלה למשה: " וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים". יש כאן סיום מעין פתיחה, בבחינת סגירת מעגל. בתחילת הפרשה משה יוצא לראות בסבלם של אחיו, כפי שכתוב: "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם", וכעת הוא סר לראות את המראה של הסנה הבוער. והתורה מדגישה כי בזכות זה שהוא "סר לראות" ה' מדבר אליו. נראה להסביר את "וירא ה' כי סר לראות" מכוון לשני המקרים, גם לפעם הראשונה כשמשה יוצא לראות בסבלות אחיו, וגם כשהוא סר לראות את הסנה הבוער. התורה מדגישה לנו, כי אצל משה טבוע חזק האופי של "סר לראות". זה חלק ממנו. משה אינו מסוגל להתעלם, הוא החליט שהוא יוצא לראות. הוא החליט שעמו ואחיו הם עניינו, הוא יוצא מעצמו לראות את זולתו. ובזכות זה "ויקרא אליו אלוקים...".
ה. "האכפתיות"- שורש הכל
[עריכה]לסיכום נ"ל שהקב"ה בוחן את משה בתכונת הסקרנות, האם יסור לראות. האם נשאר במדיין אחרי עשרות שנים עם אותו רצון עז לראות, כפי שיצא בצעירותו לראות בסבל אחיו. אין ספק, תכונת העירנות וההתייחסות לזולת- "האכפתיות", היא שורש הכל. מי ש"אכפתניק" יכול להיות גם רודף צדק. רק מי שאיכפת לו מזולתו, והדבר עמוק בלבו, יכול להיות מנהיג אמיתי. רק בכך יש ערבות שגם כאשר יעלה לגדולה, ימשיך לדאוג לעמו ולא לעצמו.