צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת לך לך
פרשת לך-לך : חוסר שלימות כבר מההתחלה
[עריכה]אברהם ולוט
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: ב וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה: ג וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט, וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ:
ז וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו: ...
יד וַיהוָה אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: טו כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: טז וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: יז קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה: יח וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן, וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה:
(בראשית י"ב,א-ז; י"ג יד-יח)
הקב"ה מצווה את אברהם אבינו לעזוב לא רק את ארצו ומולדתו אלא גם את בית אביו. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" : כלומר, אברהם אמור לצאת לארץ כנען רק עם אשתו אך ללא קרובי משפחה. ולא בכדי, כדי להקים אומה חדשה, על אברהם להתנתק מכל עברו כולל משפחתו. כדי שאברהם יצליח במשימה, ההשגחה רוצה שלא יהיו שאריות וסיגים מעברו של אברהם. כנראה, כל קשר עם העבר עלול לקלקל את המשימה הכל כך חשובה וכל כך סבוכה ועדינה: הקמת עם חדש, עם שהוא נחלת ה'. עם שהמשימה שלו "לתקן עולם במלכות שדי", עם של "ממלכת כהנים וגוי קדוש", הקמתו של "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו".
א. "וילך אתו לוט"
[עריכה]למרות הצו המפורש של "לך לך... מבית אביך", אנו רואים כי אברהם יוצא לארץ כנען עם בן אחיו לוט. בהתחלה זה נראה כאילו לוט הוא המעוניין להצטרף: "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט..." אולם בהמשך, נראה שאברהם לוקח את לוט מתוך בחירה חופשית ומרצונו המלא: "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו..." . העולה מכך הוא שאברהם לא מילא את דבר ה' במלואו. לפי התרחשות הדברים נ"ל בבירור כי לוט שהתייתם מאביו צירף את עצמו לאברהם, ואברהם איש החסד אינו יכול לדחות אותו.
ב. ההתלבטות הנצחית
[עריכה]אברהם אבינו נקלע למצב מאוד קשה. מחד זהו צו ה' לעזוב את "בית אביך", כלומר להיפרד גם מלוט. מאידך לוט בן אחיו רוצה להצטרף אליו, ואברהם עומד בפני צו ה' אחר של "ואהבת לרעך כמוך". אברהם מתלבט בין שני צווים: הצו האלוקי- בין אדם למקום "לך לך... מבית אביך". מאידך הצו האנושי השכלי של "ואהבת לרעך כמוך", גם הוא צו אלוקי- בין אדם לחברו. נ"ל כי זוהי מציאות החיים המלווה את האדם על כל צעד ושעל. בדרך כלל אין לאדם התלבטות בין רע לטוב. כאשר ברור מה הרע וברור מה הטוב, לא קיימת בעיה מה לבחור. ההתלבטות מה לבחור קיימת בין שתי מציאויות ששתיהן טובות וצריך לבחור מה יותר טוב. או לחלופין בלית ברירה אנו עומדים בפני שתי אפשרויות לא טובות וצריך לבחור בפחות גרוע. בבחינת "ברירת מחדל". נחזור לאברהם אבינו, בתורה לא כתובה שום התלבטות של אברהם. מבחינתו הדבר ברור: "ויקח אברם... ואת לוט בן אחיו". אנו לא מופתעים מכך. הרי אברהם הוא איש החסד. הוא מכניס אורחים והוא יוצא ל"מלחמת עולם" כדי להציל את בן אחיו. ממילא בן אחיו שהתייתם מבקש להצטרף לאברהם למסעותיו. ודאי, אברהם איש החסד מצרף אותו והולך אִתו לכנען.
=ג. נוכחות לוט מעכבת
[עריכה]לאחר המסע הארוך, מאור כשדים לארץ המובטחת, אנו מצפים שמיד עם הגיע אברהם לארץ, ה' יתגלה אליו. יאמר לו כי זו היא הארץ, אלה גבולותיה, זו מובטחת לו ולזרעו, כמה יהא זרעו, ועד מתי ההבטחה תקפה. אכן כאשר אברהם מגיע לארץ, ה' מתגלה אליו, אולם, ההתגלות קצרה מאוד: "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת" . התגלות זו קצרה מאוד, חמש מילים בלבד. אמנם כתוב "לזרעך"- אך לא מצוין כמה יהא 'זרעך'. ה' מבטיח שיתן את "הארץ הזאת", אך לא מפרט את גבולותיה. כמו כן, חסר בהתגלות את תיאור הזמן: למשך כמה זמן זרעו יקבל את הארץ? נשאלת השאלה מדוע ה' אינו מתגלה לאברהם התגלות ארוכה ומפורטת? נ"ל כי הסיבה לכך היא מפני שאברהם לא מילא את צו ה' במלואו. הוא עדיין לא קיים את "לך לך...מבית אביך". כל עוד ולוט נמצא אִתו, הרי שיהיו עיכובים.
ד. "אחרי הפרד לוט"
[עריכה]כאמור, הקב"ה לא התגלה לאברהם התגלות ארוכה, מפני שנוכחותו של לוט מעכבת. ואכן לאחר שאברהם נפרד מלוט, ה' מתגלה אליו התגלות ארוכה יותר ומפורטת, וכל שלושת הדברים שהיו חסרים בהתגלות הראשונה יופיעו בהתגלות השנייה. יתר על כן, בפתיחה להתגלות השנייה מודגש כי ההתגלות היא "אחרי הפרד לוט מעמו". נ"ל שאין להבין זאת כתיאור זמן, מתי התגלה אליו ה'? "אחרי הפרד לוט". אלא יש להבין זאת כתיאור סיבה, למה ה' מתגלה עכשיו לאברהם, מפני שהוא נפרד מלוט, וכך כתוב: "וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה: כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם: ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" .
אכן ההתגלות "אחרי הפרד לוט מעמו" משלימה לנו את מה שהיה חסר בהתגלות הראשונה:
1. מהם גבולות הארץ המובטחת? ללא מצרים, ללא גבולות: "צפנה ונגבה וקדמה וימה".
2. מה תוקף ההבטחה? ללא מגבלת זמן: "לך אתננה ולזרעך עד עולם".
3. כמה יהא זרעו של אברהם? שוב ללא מגבלה: "ושמתי את זרעך כעפר הארץ...".
ה. ברירת מחדל ותשלום קנס בצידה
[עריכה]נמצאנו למדים כי אברהם נאלץ לקחת את לוט, מפני שזה רצה להצטרף. מאידך מאחר שה' אמר לו "לך לך... מבית אביך" והדבר עדיין לא קויים במלואו, מאחר וכך, ה' אינו מתגלה לאברהם בצורה ארוכה ומפורטת. כלומר אברהם "משלם" על כך, למרות שבעצם הוא עושה מצווה . נ"ל כי זוהי כל מציאות חיינו. כאשר בפנינו שתי אפשרויות, ואנו בוחרים בפחות גרועה בלית ברירה. אין זה אומר שלא נשלם את מחיר הבחירה, הגם שזו "ברירת מחדל". תופעה דומה מצאנו אצל יעקב אבינו. יצחק רוצה לברך את עשו. רבקה אומרת ליעקב ללבוש את בגדי עשו, להכין אוכל, ללכת אל יצחק ולקבל את הברכה . בפני יעקב עומדות שתי אפשרויות. (1) לא לשמוע בקול אמו רבקה, ובכך הוא לא ישקר לאביו ליצחק, ולא יקבל את הברכה. (2) כן לשמוע בקולה, ובכך הוא ישקר לאביו, וכן יקבל את הברכה. בכל בחירה יש בעייתיות. יעקב בחר לשמוע בקול אמו, ולהערים על אביו. הגם שהוא מקיים את מצוות אמו, אין זה אומר שיעקב אינו אמור להיפגע מכך שהוא מקבל את הברכה במרמה. אכן כן אנו עדים לכך שלבן מתנהג עם יעקב במרמה: מחליף לו את אשתו, ומחליף לו את משכורתו "עשרת מונים", והדבר נראה כמעין "תשלום" על כך שיעקב בא במרמה ולקח את הברכה .
ו. אין מציאות של שלימות בעולם הזה
[עריכה]לאור כל הדברים שאמרנו, נשאלת השאלה, מדוע הקב"ה מזמן לאברהם את לוט? אם הקב"ה כל כך אוהב את אברהם, בחר בו מכל יושבי תבל, נראה שהוא הראוי ביותר למשימה זו של תכלית העולם: העם היהודי. אם כן, מדוע לא חסך ממנו את עוגמת הנפש של הצטרפות לוט? נ"ל כי התורה בדווקא זימנה לאברהם את לוט. ואולי זהו הניסיון הראשון שלו. לראות במה יבחר: לקיים את דבר ה' במלואו, וידחה את לוט, או שמא יקבל אליו את לוט על חשבון אי קיום דבר ה' במלואו? מאידך נ"ל כי התורה באה ללמדנו כי אין מציאות מושלמת בעולם הזה ובכל פעולה שיעשה האדם, כבר מראשיתה היא תהיה לא מושלמת, יצוצו שינויים וקשיים. כבר בצעדו הראשון של אברהם לקראת הקמת האומה היהודית, כבר בביצוע הצו הראשון, הוא נתקל בשינוי מהתוכנית, כלומר חוסר שלימות: לוט מצטרף אליו למרות הציווי: "לך לך... מבית אביך". התורה מחנכת אותנו שבעצם אין מצב של שלמות בעולם הזה. הקב"ה הוא היחיד שהוא שלם. השלמות נמצאת רק אצל הקב"ה. במציאות שלנו כאן עלי אדמות אין שלימות. כל תוכנית שתצא לביצוע בעולם הזה, תיתקל בקשיים ובשינויים. כל ביצוע של דבר מה בעולמנו יהיו בו קלקולים ושינויים מהתוכנית המקורית. ובעצם, לא רק המציאות הסובבת אותנו אינה מושלמת אלא גם האדם עצמו אינו מושלם. הוא עצמו יתקלקל וישתנה, כלומר יחטא. בבחינת "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" .
ז. עולמנו- עולם של תיקון
[עריכה]מתברר אם כן, שכל מהלך בעולם, כל יצירה בעולמנו תמיד תשתנה מהתוכנית המקורית . כלומר, כל דבר אמור להתקלקל. זאת אומרת שהאדם עצמו אמור להיקלע למציאות מקולקלת, או שהוא עצמו אמור גם להתקלקל, כלומר לחטוא. אשר על כן, כל שנותר לעשות הוא לתקן. מתברר אם כן שזוהי תכלית כל הבריאה, וזוהי תכלית האדם בעולמו: לתקן את אשר הוא עצמו קלקל, או לתקן את המציאות הסובבת אותו, אשר התקלקלה בכורח הנסיבות.