צדקת הצדיק/קמז
על־ידי היראה אדם זוכה לבנים, כמ"ש כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה' (תהלים קכח, ד). וגבר נקרא האיש מצד כחו, כח גברא. [ולכן נקרא כן התרנגול, כד"ש (ברכות כב.) שלא יהיו כו' כתרנגולים]. וגם שם הגבורה, כמ"ש איזהו גבור כו'. וכשהוא באותו כח ירא, פי' מוגדר שלא יעשה רק לרצון השם יתברך [וגם יראה זו בושה, כמ"ש בנדרים (כ.) שמתבייש בחדרי חדרים מפני השם יתברך] אז זוכה לשכר פרי הבטן. שהגפן פורי' עושה פירות זיתים. כי שמן הוא חכמה וגפן יראה כנודע, וראשית חכמה יראת ה'. ואי יראת ה' אוצרו אין כו'. ויין ישמח לב. כמ"ש בתנא דבי אליהו (סדר אליהו רבה רפ"ג) יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי. כי כשיודע שהש"י פועל הכל והוא הנותן לו כח וגבורה, מזה נמשך יראה וגם שמחה. וידוע שזהו כונת רז"ל (ברכות ד:) על איזהו בן העוה"ב, זה הסומך גאולה לתפלה. ואמרו ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. כי באמת כל ישראל הם במדרגה זו, וכמ"ש מספר רובע ישראל. שהקב"ה מכניס עצמו בזה ממילא אין לחוש. וכמ"ש ע"ז (נדה ט.) מי יתן טהור מטמא לא אחד, יחידו של עולם. דלולא היחוד הגמור א"א להבין זה, כי בתאוה זו הוא מקור החסרונות שמן הנחש, כמשאז"ל (מ"ר ר"פ תזריע) בעוון מלא כו', והוא ישי שמת בעטיו של נחש. וכמ"ש (בר"ר סו"פ יח) הנחש השיאני, ראה אותן עסוקים כו'. ואח"כ נולד להם הבושה בזו, וידעו כי ערומים, דלמצוה אין בושה כמ"ש ביעקב [דלא מת שהוא תיקן זה], ולכך שדרו של אדם לאחר ז' שנים נעשה נחש כו' (ב"ק טז.). [דשדרה הוא מהלך הזרע מן המוח כנודע, וז' שנה הוא סדר שלם, ולכן אמרו זמן זה לעבורו של נחש בבכורות (ח.) ואכמ"ל. ולא כרע במודים, היינו שאין לו שום יראה, כי הכריעה הוא מפני היראה ובושה. וזה א"א בישראל, כמ"ש (יבמות עט.) ג' סימנים כו'. וכמ"ש בנדרים (כ.) בידוע שלא כו'] ולכך בלעם שהי' משורש רע לא האמין בזה ואמר מי שהוא טהור וקדוש כו' (נדה לא.). כי לא ידע כלל שאפשר להיות בזה גם כן קדושה וטהור מטמא. ומי שעיקרו חסר, היינו שהעיקר טמא באמת שמזה הוא שורש האדם, כמ"ש בעוון חוללתי וגו'. רק שבאמת יש בזה גם כן קדושה וטהרה. אבל בלעם עקרו חסר, שלא הי' בעקרו שום טוב וטהרה לכך לא ידע להבין זה, רק בני ישראל שדביקים ביחידו של עולם, כמ"ש שמע ישרא"ל וגו':