צדקת הצדיק/קלה
מי שמרגיש שאין לו שום חשק בלב ומוח לעבודת ה', אז העצה - הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ (תהלים נה, כג). ומתוך שפלות דעתו בהכרת חסרונו מעורר רחמי שמים, כמ"ש תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה' תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ (תהלים י, יז). שדבר זה הוא תאות הענוים ומכירים שפלותם שלב אין. הקב"ה מכין לבם כידוע, ה' צִלְּךָ (תהלים קכא, ה). כשהוא במדרגת אין משיג מעלת השם יתברך גם כן במדרגת אין, ויכול להמשיך ולהוליד יש מאין, [כענין לֵב טָהוֹר בְּרָא (תהלים נא, יב)]. והוא חכמה במוח, ואח"כ יש מיש, רצון וחשק בלב. פי' שהש"י מאיר לו שאין זולתו כלל עכשיו כעד שלא נברא העולם השם יתברך מכה"כ, וכשדבר זה מאיר לעיני האדם אז תיכף נולדים רצונות במוח ולב. אבל צריך להיות מקודם אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ (תהלים י, טז). פי' תשובה על העבירות במעשה, שע"ז נא' בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ (תהלים עט, א), כידוע שארץ רומז לגוף וכחות המעשה, וגוים הם כחות ההפכיים מרצון השם יתברך, ואבידתם הוא על־ידי תשובה תתאה עכ"פ שזדונות נעשו כשגגות, ואז מתדבק במדרגה התחתונה ממדרגת י' קדושות דתנן פ"ק דכלים שהיא קדושת הארץ. וידוע כי בכ"מ נעוץ סופה לתחילתה, ועי"ז יכול לבוא לענוה ומדרגת אין שהיא קדושת הק"ק. (כמ"ש זח"ב קכא א). ומשם אורה יוצאה לעולם, שהוא תכין לבם, כענין המאור מחזיר למוטב: