צדקת הצדיק/קלא
שורש נפשות כל ישראל הוא ממקור החיים, וכמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. [ואפי' אותם שמנו שם מישראל, יש להם תיקון על־ידי דורשי רשומות, עיין שם בסנהדרין (קד:) ]. ודבר זה נתגלה לראשונה בביאור גמור על־ידי בלעם, שכל פרשתו הוא על ענין מעלה זו של ישראל שאפי' יגדילו חטאים זו על זו, אין אהבת השם יתברך ניתקת מהם כמלא נימא [והוא הי' ממש להיפך, כמ"ש בפ' חלק דאין לו חלק לעוה"ב. ועם כל מעלתו שהי' נביא או"ה ודוגמת משרע"ה, ואפי' יוסיף מעלות זה ע"ג זה, וכן אמר שבעת המזבחות ערכתי וגו' בעבודה. אינו כלום, ואחריתו עדי אובד. ודייקא על־ידי ההיפך מתגלה מעלה זו. כענין אין שבחה של מטרונית כו' (מ"ר פ' עקב) ]. וקראוהו רז"ל (בדב"ר פ"א) מחליק לשון, שהחליק כו' ונפלו על ידו. וכן אמרו (סנהדרין קה:) מברכתו אתה יודע מה הי' בלבו, ונא' ויהפוך את הקללה לברכה. ואמרו ז"ל בזוהר (ח"ג סג ב) שבקש להכניס עין הרע. והיינו כי ידע שע"י המעשים יוכל להשתנות גם השורש, והוא לא הודיעם זה רק החליק לשון כדי שיבטחו על־ידי־זה ויחטאו וישתנה השורש, וזה שהי' בלבו שיהיו ממש להיפך [וגם כי כל השגות אדם בעוה"ז מעוה"ב הוא דוגמת משיג בחלום, כמ"ש בשוב וגו'. והעוה"ב נקרא שורש ויכול להשתנות כנ"ל, וא' (ברכות נה) חלמא טבא חדותי' מסתיי'. וכל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב, ולכן ביקש הוא דיהי' חדותי' מסתי', ולכך מזכירים בהטבת חלום הפוך קללת בלעם] והיינו עין הרע ומחליק. והש"י הפך, והיינו שיהי' באמת כן שגם שיחטאו לא ישתנה השורש כלל, ולכך נקבעו דבריו בד"ת שהוא באמת כן. ונמצא נהפכו דבריו לברכה מאחר שהכל באמת כן. [ושלמה המע"ה לא הי' אדם שידע אמיתות דבר זה כמוהו, ולכך בטח לעבור על דברי־תורה עפ"י דעתו, ולכך בקשו לדונו לאין לו חלק לעוה"ב, אבל לא עלתה בידם ולכן ניתן בלעם תמורתו כמ"ש במק"א]: