צדקת הצדיק/עט
[עט] ענין הפגם למעלה על־ידי עונות, הוא על דרך מה שאנו אומרים שהחמה לוקה;
ובאמת, החמה בעצמותה ומצידה אינה לוקה כלל, רק העדר אורה לארץ זה מקרי לקות לחמה, שהרי ענין תכליתה של חמה להאיר לארץ, וזה לקות מצידה; וכן בכל לילה הוא לקות החמה, שגם זה הוא מצד מסך המבדיל דוגמת לקותה ביום.
ומכל מקום, כשהלבנה מאירה – אינו לקות גמור לחמה, כידוע שאור הלבנה הוא מאור החמה וברקי אורו, ואף־על־פי שאנו קורים אותו "אור לבנה", מכל מקום המבינים יודעים כי היא באמת אור חמה, ולא לקתה לגמרי. אבל בסוף חדש או בעת ליקויה, שגם הלבנה אין מאירה, אז הוא ליקות הגמור לחמה. וזה ממש דוגמא שלמעלה, כמ"ש (פסחים קיב.): "יותר ממה שעגל" כו'.
ותכלית השתלשלות האצילות להשפיע לישראל, וכשישראל חוטאים שאין מקבלים אור ידיעת ה' יתברך על בוריה, אז נחשב כביכול תשיה לפמליא של מעלה, וזהו ענין החורבן דלמעלה וגלות הדומה ללילה ומדרגת הגלות עצמו; והבן כל זה. ולכ"א ראה ויתר גוים. כי מעת מתן תורה שבקש משה שלא תשרה שכינה בעכו"ם, אין מקבלים אור כלל ואין כאן לקות: