פרשת דרכים דרוש יז
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
<< · פרשת דרכים · דרוש יז · >>
דרך צדקה דרוש שבעה עשר
בראשית רבה פר׳ לך לך פמ״ד סי׳ ג׳ ח״ל ר׳ אבין בשם ר׳ חנינא פתח רשע עושה פעולת שקר וזורע צדקה שכר אמת. רשע עושה פעולת שקר זה נמרוד שהיו פעולותיו של שקר, וזורע צדקה שבר אמת זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, ע״כ:
גודל המצוה הזאת מעשה הצדקה גלדה ומפורסמת לעיני כל ישראל שהיא לאות אמת על השם המיוחד אשר פי ה׳ יקבנו בנים אתם לה׳ אלהיכם, ואמרינן בספרי בנים אתם לה׳ אתם קרדים בנים, והכי תגן במשנת חסידים חביבין ישראל שנקראו מים למקום. ועבודת הצדקה היא לאות על שם זד, וכדאמרינן בפ׳׳ק דב״ב שאל טורנוסרופום הרשע את ר׳׳ע אם אלהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן, א״ל כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם, א״ל אדרבה זו מחייבתם לגיהנם אמשול לך משל למה״ד למלך בשד ודם שבעם על עבדו וחבשו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך הלא כועס עליו ואתם קרויים עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, א״ל ר״ע אמשול לך משל למה״ד למלך שכעס על בנו וחבשו בבית אסורים וצוה עליו שלא להאכילו כר ואנו קרויין בנים שנאמר בנים אתם לה׳ אלהיכם. נמצינו למדין שמצות הצדקה היא לישראל לפי שנקראו בנים למקום.
ועל פי זה יובן מאמר רז״ל בש״ר פרשה א סי׳ (חי) [טו] ת״ל ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים* להן לא נאמר אלא אליהן מלמד שתבע אותן להזדווג להן ולא קבלו ממנו, ותחיין את הילדים וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן אין אנו יודעין שקיימו את הילדים למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין את הילדים, יש קלס בתוך קלס לא דיין שלא קיימו את דבריו אלא עוד הוסיפו לעשות להן טובות יש מהן שהיו עניות והולכות המילדות ומגבות מים ומזון כו׳ והן מחיות את בניהן הוא שכתוב ותחיין את הילדים, ע״כ. וכיוצא בזה איתא בפרק קמא דסוטה.
ומה שיש לעמוד בזה כבר נתבאר בדרך האתרים דרוש שני יע״ש, אמנם אכתי נשאר לי לדקדק דלפי דברי רז״ל צ״ל דגם שאלת פרעה שאמר מדוע עשיתן את הדבר הזה ותחיץ את הילדים היינו שנודע לפרעה מה שהיו מספקות להם מים ומזק ותפס עליהן על כך וכ״כ בפירוש מהר״ש ז״ל. והנה דבריו הם מוכרחים לדעת המדרש שהקושיא היא מיתורא דקרא דה״נ בשאלת פרעה איכא יתורא דכתיב מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים, ובפרט לסברת רש״י בגמרא" שכתב שדרשת הגמרא היא מדלא כתיב ולא המיתו דודאי שקושיא זו שייכא נמי גבי שאלת פרעה דהוה ליה למימר ולא המיתן את הילדים ואמר ותחיין, משמע שנודע לו מה שהיו מספקות להם מים ומזון.
ולמ״ז יש לתמוה בזה דאם כן מה תשובה השיבו המילדות באמרם כי לא כנשים המצריות כר, דהא תינח לשאלת מפני מה לא המיתו את הילדים צדקה תשובתן, אך לשאלת מפני מה היו מספקות להם מים ומזון מה תשובה השיבו לו באומרם כי לא כנשים וגו׳ ותמהני ממהר״ש יפה איך לא נרגש מזה.
ונראה דיבא לכלל יישוב עם מאי דאמרינן בפ״ק דמס׳ סוטה ת״ל בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים מאי אבנים אמר ר׳ חנין סימן גדול מסר להן אמר להן בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים, ע״כ. ופרש״י סימן גדול שלא תטלנו האם ותחביאנו ותאמר נפל היה זה לכם הסימן של לידה תטלוהו ותהרגוהו, ע״כ.
ומהר״ש יפה בש״ר פ״א סי׳ יז הביא דברי רש״י הללו וכתב ת״ל ולבי מהסס בפירושו כי המילדת עומדת על האשה עד לדתה אותו ומה פחד שתטלנו האם ותחביאנו, ולי היה נראה שכך פירושו שמצות פרעה להמיתם קודם צאתם לחוץ להסתיר הדבר כל שאפשר שתחשוב האם שמת בבטנה ולכן אמרו" אם בן הוא והמיתן אותו א״ר חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה, כי קודם יציאתן לחוץ שעדיין לא נראה זכרותם היה מצוה להרגם וזה כשהולד עומד לצאת חוץ כשנפתח הקבר שהמילדת מסייעת בהוצאתו תכנים ירה ותחנקהו, ע״כ
יחנה מ״ש הר״ב שמצות פרעה היתה להמיתם קודם צאתם לאויר העולם הם דבר ים ראויים אליו, אך בטעמא דמלתא נראה לי דהיינו משום ישראל אינם מוזהרים על העובר ים ואינם חייבים אלא אחר שיצא לאויר העולם וידעינן שכלו לו חדשיו. והנה פחד פרעה אולי לא ישמעו אליו בשפיכת דמים, ו לפי כ ך נתן להם עצה להמיתם קודם צאתם לאויר העולם כדי שלא יחשב לש״ד ובזה יקיימו דבריך, ו נ ת ן ל ה ם ם י מ ן ע ל ז ה . ו א ף שבני נח מוזהרץ על העוברים וכדאמרינן בפ״ד מיתות משום ד״י אמרו אף על העוברים דכתיב שופך דם האדם באדם כו׳ איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמי ו ק פסק הר״ם פ״ט מהל׳ מלכים," מ״מ הדבר ידוע שנחלקו אבות העולם אם ישראל קודס מתן תורה יצאו מכלל בני נח לגמרי, דהרמב״ן ס״ל דמימי אברהם יצאו מכלל בני נח וכמ״ש בגמרא גבי עשו ודלמא ישראל רשע שאני וכן הוא דעת מהר״ש יפה, אך רבני צרפת והרא״ם ס״ל דעד מתן תורה לא יצאו מכלל בני נח ומה שהיו מקיימים כל התורה היינו דוקא להחמיר ולא להקל כמו שכבר נתבאר כל זה באריכות לעיל בדרך האתרים דרוש א יע״ש. והנה פרעה היה סבור דקודם מתן תורה יצאו מכלל בני נח ויש להם דין ישראל ממש ואפילו להקל ומש״ה צוה להרוג את הילדים קודם צאתם לאויר העולם דבזה לא היו מוזהרות המילדות
וכזה נכא לכוונת המאמר שפרעה שאל להן מדוע עשיתן הדבר הזה שלא המיתן את הילדים קודם צאתם לאויר העולם מאחר שאינכם מחהרין על העוברים שככר יצאתם מכלל בני נח לגמרי, וכי תאמרו שאתם סבורים כסברת החולקים דס״ל דקודם מתן תורה לא יצאו מכלל בני נח כי אם להחמיר ולא להקל וכיון שבני נח מוזהרים על העוברים גם אתם מוזהרים על העוברים, א״כ איפא למה הייתם מסייעות להחיותם במה שהייתם מספקות להם מים ומזון והלא כפי דבריכם שלא יצאתם מכלל בני נח אין אתם נקראים בנים כי אם עבדים והצדקה לא נתנה אלא לישראל שנקראים בנים, אך אם נקראים עבדים איסורא נמי איכא וכמ״ש טורנוסרופוס זו היא שמחייבתם, נמצא שקושיית פרעה היא קושיא עצומה מלא ימנע דאי ס״ל למילדות דיצאו מכלל בני נח לגמרי למה לא המיתו את הילדים קודם צאתם לאויר העולם מאחר דישראל אינם מחהרים על העוברים, ואי ס״ל דלא יצאו מכלל בני נח ומש״ה לא המיתו את הילדים אפילו קודם צאתם לאויר העולם משום דבני נח מוזהרים על העוברים, א״כ למה הייתם מספקות להם מים ומזון שהרי בני נח אינן נקראים בנים אלא עבדים.
לזה השיבו המילדות כי לא כנשים וגר, כלומר מה שלא המיתו את הילדים קודם צאתם לאויר העולם אין הטעם משום דאית להו דלא יצאו מכלל ב״נ, אלא היינו משום כי לא כנשים המצריות העבריות וגו׳ וא״כ ליכא קושיא כלל, דלעולם דס״ל למילדות דיצאו מכלל ב״נ לגמרי ומש״ה היו מספקות להם מים ומזון משום תקראו בנים ואיכא בהו מצוה בעשיית הצדקה ומה שלא המיתו את הילדים קודם צאתם לעולם הוא מטעמא אחרינא כי לא כנשים וגו׳, באופן שבתשובה זו השיבו לב׳ השאלות.
ונזה יתבארו קצת פירוש בפסוקי וירא הם המדברים וה׳ אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ונברכו בו כל גויי ה א ח כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו׳ ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט וגר. ויש לדקדק בהו טובא חדא במאי דקאמר המכסה אני מאברהם וקאמר ת ה לא יתכן משום דאברהם היו יהיה דאיך תלוי זה בזה. ורז״ל נתעוררו בזה ואמרו שאינו נתינת טעם להמכסה אני מאברהם אלא משום דכתיב זכר צדיק לברכה אמר הקב״ה הזכרתי את צדיק ואיני מברכו ואברהם היו יהיה לגוי 'גדול והביא רש״י אגדה זו בפירושו.
עו ד יש לדקדק במה שסיים ונכרכו בו כל גויי ה א ח דמה ענין זה לכאן דבשלמא ואברהם היו יהיה לגוי גדול היא ברכה לאברהם בעצמו, אבל מה שיתברכו בו כל גויי ה א ח מאי שיאטיה הכא. ותו במאי דקאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה כו׳ ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה, תראה שהוא נתינת טעם למ״ש ואברהם היו יהיה לגוי גדול כלומר למה אני מברכו שיהיה לגוי גדול לפי שיש בו מעלה זו שעושה צדקה ומשפט, דלמאי איצטריך לזה דפשיטא שהקב״ה נותן שכר טוב להולכים בדרכיו ולשומרי מצותיו. ותו וכי זו בלבד עשה אברהם והלא נתנסה בכמה נסיונות ולא הרהר אחריו וא״כ למה נקט מעלה זו של צדקה טפי מכמה מעלות טובות שהיו באברהם.
והנה בטעם התימה שתמה ה׳ ואמר המכסה אני מאברהם אמרו במדרש אמר הקב״ה אני נתתי לו את ה א ח שנאמר' ונתתי לך ולזרעך אחריך כי ׳ א ת כ ל א ח כנען כוי, כרכים הללו שלו הם שנאמר גבול הכנעני מצידון בואכה סדומה ועמורה ולא אודיע לו מה שאני עושה בסדום, ע״כ. והנה כל זה הוא אי אמרינן דאברהם זכה ב א ח ישראל מאותה שעה וכדכתיב" כי א ת כ ל ה א ח וגו׳ לך אתננה ולזרעך עד עולם, וכיץ שזכה בו אברהם הוצרך ה׳ להגיד לו [מה] שהיה רוצה לעשות בסדום לפי שאינו מהראוי שיטלנה ממנו בלתי ידיעתו, אך אי אמרינן שלא זכה בה אברהם מעכשיו כי אם לאחר דור רביעי וכדכתיב ודור רביעי ישובו הנה ואם כן לא נתנה לו ה א ח במתנה כי אם לאחר זמן, אם כן לא היה צריך ה׳ להודיע לאברהם מה שהיה רוצה לעשות בסדום לפי שלא נתן לו אלא מה שימצא מ א ח כנען באותו זמן של דור רביעי. ועוד דהא קי״ל דהמוכר או הנותן לחברו קרקע לאחר זמן כל שלא זכה בה מעכשיו שניהם יכולים לחזור בהם, וגדולה מזו כתב הר״ן בשם הרשב״א בנדרים דף ל. דאפי׳ בקדשי גבוה האומר שור זה עולה לאחר שלשים יום דיכול לחזור בו, דאף על גב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט מכל מקום גבי הדיוט נמי כל שאמר קני לאחר ל׳ יום אף שמסרה לו יכול לחזור בו.
והנה אמיתותן של דברים הוא שאברהם זכה ב א ח מאותה שעה כמו שיתבאר לך בלכתך בדרך הקדש 25 שהכרחתי מכמה מקומות שזכה אברהם בא״י מיד שנתנה לו כמו שיעו״ש. ובפרק חזקת דף לה: אמרינן אמר רב יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת עו״ג הרי הוא כעו״ג מה עו״ג אין לו חזקה אף ישראל הבא מחמת עו״ג אין לו חזקה. והרמב״ם מפרש האי מימרא לענין קנין דלאלתר ומשום הכי פסק בפ״א מהלכות מכירה דין יז שהעו״ג אינו קונה בחזקה, וכ״כ בפ״א מהלכות זכיה יע״ש. ולפי זה אי אמרינן דאברהם לא יצא מכלל בני נח אם כן לא זכה ב א ח שהרי בני נח אינם קונים בחזקה וכיון שלא זכה בה לא היה צריך ה׳ להודיעו שהיה רוצה להפוך את סדום. אך אם נאמר דיצא מכלל בני נח אז קנה בחזקה כדין ישראל שקונה בחזקה ואם כן הוצרך ה׳ להודיע לאברהם מה שהיה רוצה לעשות בסדום דהיינו להפכה, מאחר שכבר זכה בה אברהם.
עו ד נקדים מה שכתבנו בדרך האתרים דרוש ב דמה שהיה אברהם מתיירא מהמזל ואמר נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן והשיב לו ה׳ צא מאצטגנינות שלך, הוא לפי שישראל אינם תחת המזל אך בני נח הם תחת המזל ואברהם היה סבור שלא יצא מכלל בני נח ואם כן הוא תחת המזל והשיב לו צא מהמזל לפי שאין מזל לישראל ואתה יצאת מכלל בני נח.
עוד נתבאר בדרוש הנזכר דמדקאמר ליה הקב״ה תברכו בך מוכרחים אנו לומר שנמחלו לו לאברהם כל עונותיו שחטא קודם שנתגייר ואפילו מדיני אדם פטור וא״כ על כרחך לומר שיצא מכלל בני נח לגמרי ומש״ה פטור מדיני אדם שהרי נשתנה דינו, דאי לא יצא מכלל בני נח הרי הוא חייב בדיני אדם שהרי לא נשתנה דינו וכל מי שחייב בדיני אדם אף שפטור בדיני שמים אין nיטיבין לאחרים בשבילו כמו שיעו״ש באורך.
ובזה נבא לכוונת הפסוקים שה׳ אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה והלא כבר זכה אברהם בכל הארצות האל בחזקה שהחזיק שהלך בה לארכה ולרחבה ואם כן צריך אני לימלך עמו בזה שאני רוצה להפוך את הערים הללו. וכי תימא מנ״ל שזכה בערים הללו אימא דאברהם לא יצא מכלל בני נח וא״כ בני נח אינם קונים בחזקה וכיון שלא זכה בה אברהם אין צורך להודיע לאברהם הפיכת הערים הללו. לזה אמר ח ה אינו חרא דאברהם היו יהיה לגוי גדול ואם איתא דלא יצא מכלל בני נח איך יתכן שאברהם יהיה לגוי גדול והלא בני נח הם תחת המזל ואין ה׳ משדד המזל בשביל בני נח אלא על כרחך לומר דאברהם יצא מכלל בני נח. וזאת שנית שאמרתי לו ונברכו בך כ ל ג ו י י ה א ח שאני מיטיב לאחחם בשבילו וגם זה הוא הוכחה שיצא מכלל בני נח לגמח דאם איתא דלא יצא מכלל בני נח א״כ הח היה חייב אברהם בדיני אדם ממה שחטא קודם שנתגייר שהרי לא נשתנה לא דינו ולא מיתתו וכל שחייב בדיני אדם אף שפטור בדיני שמים אין ה׳ מיטיב לאחרים בשבילו וא״כ כיון דונברכו בו כל גויי ה א ק על כרחך לומר 'דיצא אברהם מכלל בני נח, וא״כ מוכרח אני להודיע לאברהם הפיכת סדום שהרי כבר זכה אברהם בארצות הללו בחזקה שהחזיק בהם.
וכי תאמר אעיקרא דדינא פירכא דלמה קודם מתן תורה הוצאת את אברהם מכלל בני נח עד ששנית את המזל בעבורו וגם שאתה מיטיב לאחרים בשבילו שהם הוראות שיצא מכלל בני נח, היה לך להניחו בדין בני נח ויקיים התורה לחומרא בעלמא ולא יצא מכלל בני נח. לזה השיב ה׳ כי תבלין מצאתי באברהם להוציאו מכלל בני נח ושלמתי לו מדה כנגד מדה והוא כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו׳ ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה וא״כ מוכרחים אנו לומר דאברהם בצדקה זו שהיה זהיר בה הרבה ומצוה לבניו אחריו לעשותה גילה בדעתו שכל מי שמתגייר אף קודם מתן תורה יצא מכלל בני נח לגמרי ונקראים בנים ומש״ה עושה צדקה עמהם, דאי לא תימא הכי אלא דלא יצאו מכלל ב״נ א״ב אין נקראים בנים אלא עבדים וא״כ זו היא שמחייבתם לגיהנם וכסברת טורנוסרופוס. וכיון שהוא סבור דכל מי שמתגייר יצא מכלל בני נח גם אני שלמתי לו מדה כנגד מדה והוצאתי אותו מכלל בני נח ושרדתי מערכות השמים בשבילו ואברהם היו יהיה לגוי גדול וכן ונכרכו בו כל גויי ה א ק שהם שתי הוראות שיצא מכלל בני נח לגמרי, וכי 1ץ שכן כבר זכה בארצות הללו בחזקה שהחזיק בהם בהליכה לארכה ולרחבה וא״כ מוכרח אני להודיע לאברהם הפיכת הערים הללו מאחר שכבר זכה בהם וכדכתיבנא.
ועל פי זה יש ליישב סדר הפסוקים פר׳ לך לך דכתיב וה׳ אמר אל אברם וגו׳ שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה כי את כל ה א ח אשר אתה רואה לך אתננה וגו׳ ושמתי את זרעך כעפר ה א ק וגו׳ קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. ויש לדקדק דבתחלה הבטיחו בבשורת ה א ח כדכתיב כי את כל ה א ח אשר אתה רואה לך אתננה וחזר ובשרו בבשורת הזרע כדכתיב ושמתי את זרעך וגו׳ וחזר לומר קום התהלך ב א ק וגר, ומן הראוי שאחר שאמר לו כי את כל ה א ק אשר אתה רואה לך אתננה היל״ל קום התהלך ב א ק שהכל הוא בענין בשורת ה אח, ואח״כ יאמר לו ושמתי את זרעך וגר.
א ך לפי דרכגו ניחא דמה שאמר לו קום התהלך ב א ח הוא הכרח ג״כ להבטחת בשורת הזרע. והנה כבר נתבאר שאברהם היה מתיירא מהמזל לפי שראה באיצגנינות שלו שלא יהיה לו בן והיה סבור שלא יצא מכלל בני נח וכיון שכן לא היה ראוי שיהיו לו בנים שהרי בבני נח אין הקב״ה משנה המזל, והשיב לו ה׳ צא מאיצגנינות שלך שאין מזל לישראל ואתה כבר יצאת מכלל בני נח. והנה ה׳ הבטיחו בתחלה בבשורת ה א ק ואח״כ הבטיחו בבשורת הזרע ואמר.לו ושמתי את זרעך כעפר ה א ק , ואח״כ חזר ואמר לו ראיה לשתי הבטחות אלו שיתקיימו קום התהלך ב א ח לארכה ולרחבה דהיינו שתקנה אותם בחזקה וא״כ כבר נתקיים בשורת ה א ק וגם בשורת הזרע דמאחר שאני אומר לך שתקנה ה א ח בחזקה יתברר לך בירור גמור שאין לך דין בני נח כלל שהרי בן נח אינו קונה בחזקה וכיון שהודעתי לך שיצאת מכלל בני נח גם בשורת(האח) [הזרע] יתקיים לך שכבר ידעת שאין מזל לישראל וכדכתיבנא.
מעתה אשא עיני ליישב דברי המאמר הקודם. ואיכא למידק דמאי קמ״ל קרא דנמרוד הרשע היו פעולותיו של שקר ואברהם אבינו שהיה זורע צדקה כי מי לא ידע בכל אלה, ומהר״ש יפה נדחק הרבה בפי׳ מאמר זה. ועוד יש לדקדק דאינו מקביל מה שאברהם היה עושה צדקה לנמרוד שהיו פעולותיו של שקר, והמקביל של מעשה נמרוד הוא מה שאברהם הכיר את בוראו והודיעו לכל באי עולם.
אמנם על פי הקדמתנו יתבאר היטב שכבר כתבנו לעיל שלא הותרה הצדקה לעניים אלא משום דאנו קרויים בנים. ואמרינן בב׳׳ר ס׳ לך לך פרשה מג סי׳(ח) ש שאברהם היה מקבל עוברים ושבים ומאכילם ומשקם, ובס׳ וירא פרשה מט סי׳(ז) [ד] אמרינן לעשות צדקה ומשפט בתחילה צדקה ולבסוף משפט הא כיצד אברהם היה מקבל את העוברים ושבים משהיו אוכלים ושותים אמר להם ברכו ואמרו ברוך אל עולם שאכלנו משלו אם מקבל עליו ובריך הוה אכיל ושתי ואזיל, ואי לא מקבל עליה ובריך הוה אמר ליה הב מה דעלך וכו׳ מן דהוי חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה הוה אמר ברוך אל עולם שאכלנו משלו הוי לכתחלה צדקה ולבסוף משפט.
ויש לדקדק דאי ע״מ שיתגיירו הוה יהיב להו תחלה צדקה זו מנץ וכל שלא נעשית מחשבתו מתחלה נמי משפט הוי ולא תפול עליו מלת צדקה בשום זמן אלא בסוף כד הוו מקבלי להתגייר. ותו קשה מאי דעתיה דאברהם להאכילם בסתם ואח״ב לתבוע מהם דמי האכילה דאם בסתם כוונתו בתורת מתנה אף לבסוף לא מצי תבע מהם.
ויראה דרז״ל קבעו דרשתם בפסוק ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם ואמרו ז״ל 3 0 רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר פרדס וחד אמר פונדק, על דעתיה דרבי נחמיה היה מקבל את העוברים ואת השבים ומאכילם ומשקם והוה אמר להו ברכו אל עולם שאכלנו משלו וכר.
ונראה דלעולם אברהם היה מאכילם תחלה חנם אין כסף, דכל האומר לחברו אכול עמי סתם פטור מדמי האכילה דמסתמא בחנם קאמר וכמ״ש הר״ן בפי שני דייני גזרות 31 בשם הרשב״א אההיא דמי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופתם את אשתו, ולכך קרי ליה צדקה תחלה כיון דלא היה יכול לתבוע מהם דמי האכילה. מיהו אחר שאכלו ולא בעו ברוכי הוה אתי עלייהו בתורת משפט, והענין הוא דאמרינן בגמרא ד״ל רמי כתיב השמים שמים לה׳ והאח נתן לבני אדם וכתיב 35 לה ׳ ה א ח ומלואה, לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, נמצא דאם לא ברכו אף אברהם אבינו לא היה זוכה בה ואינה משלו דלה׳ ה א ח ומלואה כתיב ומה בצע אם היה מפרנס אותם בסתם בתורת מתנה אם הדברים הנאכלין אינן שלו ונמצא יהיב להו מה שאינו שלו דלא זכה המקבל, וזהו ויקרא שם בשם ה׳ אל עולמ־דמאחר דקודם ברכה לה ׳ ה א ח ומלואה והוא אל עולם לא מצי יהיב להו, והשתא אתיא שפיר רבתחלה צדקה ולבסוף משפט. וכתב מהר״ש יפה ת״ל ואץ להקשות שיראה כלעג שמאכילם לשיקבלו אמונתו וכשאינם מקבלים בא עליהם בעלילה, כי אסור לו לחונן ריקים ופוחזים על דרך אוי לי שנתתי פתי לעם ה אח, ע״כ.
ויש לדקדק דאכתי איך הותר לו לאברהם לעשות צדקה עם עו״ג והלא לא הותרה הצדקה אלא לישראל שנקראו בנים אבל לא לעו״ג. אלא על כרחך לומר שאברהם אבינו היה מגיירן לגמרי וכדאמרינן בב״ר פרשה טל . סי׳(כא) [יד] ואת הנפש אשר עשו בחרן אמר רב הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העכו׳׳ם ומגיירו כאלו בראו. וכתב מהר׳׳ש יפה דטעמא משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וטעם זה אינו צודק אלא בגר גמור שבא לכלל ישראל וא״כ על כרחך ס״ל לאברהם דבאותו הגיור היו יוצאין מכלל בני נח לגמת והיו נקראים בנים כדין כל הגרים שנקראים בנים,' שאם לא יצאו מכלל בני נח לגמרי כי אם להחמיר ואינם נקראים בנים כי אם עבדים הא איכא איסורא וכמו שאמר טורנוסרופוס זו היא שמחייבתם לגיהנם
וכהא ניחא מאי דקשיא לי בדברי הרא״ם פרשת וישב' ד״ה כי כסתה פניה שכתב וא״ת איך הותר לו לבא על הזונה כר, ובסוף דבריו כתב ושמא י״ל ראותו גדי שנתן לה וחותמו ופתילו ומטהו לערבון לא היה אלא לפיוס בעלמא אבל מכל מקום קדשה אח״כ בכסף או בשטר ואח״כ בא עליה, ע״כ. ויש לתמוה דהיכי משכחת לה קדושין והלא קי״ל המקדש בלא עדים אפילו שניהם מורים אינה מקודשת דאין דבר שבערוה פחות משנים וכל זרעו של יעקב קרובים היו ליהודה וא״כ הוה ליה מקדש בלא עדים דלא הויא מקודשת וא״כ מה הועיל מה שקדשה בכסף או בשטר.
ונראה שקדשה בפני גרים שגיירם אברהם. ואמרינן בב״ר סדר וישב פרשה פר סי׳ (ג) [ד] שגם יצחק ויעקב היו מגיירים גיורים ועל כרחך לומר שהיו מגיירים אותם לגמרי כדין ישראל, ראם לא היו אלא גר תושב שקבלו שבע מצות בני נח אכתי פסולי עדות הם לקידושין וחשוב מקדש בלא עדים. ובב״ר סדר לך לך פרשה מג סי׳ ב אמרינן וירק את חניכיו בעלי חניכתו שמם אברם כשמו, ע״כ. ופירש מהר״ש יפה שהגרים היו נקראים כשמו כדרכנו היום לקרוא הגרים אברהם כי הוא היה תחלה לגרים, ע״כ. אלמא שהיו גרים גמורים ויצאו מכלל בני נח לגמרי.
ו מ ה נבא לכוונת המאמר דר׳ אבין ס״ל דהטעם שהפיל נמרוד לאברהם אבינו לכבשן האש, וכי לא ידע שהקב״ה מציל לאוהביו ולשומרי מצותיו, אלא היינו משום דהוה ס״ל שקודם מתן תורה לא יצאו מכלל בני נח לגמרי. והנה מודעת זאת דבן נח אינו מצווה על קדושת ה׳ ואם נהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו וכמו שנתבאר בדרך האתרים דרוש ב, ולזה רצה לאונסו לאברהם שיעבוד ע״ז ואמר לא ימנע אם יעבוד הרי נעשה רצונו ואם ימסור עצמו למיתה פשיטא שלא יעשה ה׳ לו נס דמאחר דאינו מצווה איסורא קא עביד למסור עצמו. ולזה אמר רשע עושה פעולת שקר זה נמרוד שהיו פעולותיו שקר משום דלפי האמת אברהם יצא מכלל בני נח לגמרי והיה מצווה למסור עצמו עלקדושת ה׳ ומש״ה הצילו הקב״ה.
וכי תימא מנין לנו שנמרוד לא צדק במחשבותיו שאתה אומר עליו שפעולותיו שקר אימא דלעולם דצדק משום דלא יצאו מכלל בני נח ומה שניצול אברהם הוא בשביל יעקב וכמ״ש כה אמר ה׳ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. לזה אמר תורע צדקה שכר אמת זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, ומדחזינן דהקב״ה קובע שכר לאברהם על מה שהיה עושה צדקה עם באי עולם על כרחך הטעם לפי שמשנתגיירו יצאו מכלל בני נח לגמרי ונקראו בנים למקום, דאי לא יצאו מכלל בני נח א״כ לא מיקרו בנים כי אם עבדים ואיך שבחו הכתוב במה שהיה עושה צדקה והלא איסורא נמי איכא, אלא ודאי דקושטא דמילתא דיצאו מכלל בני נח וא״כ קרא דרשע עושה פעולת שקר מתוקם שפיר בנמרוד הרשע שהיו פעולותיו של שקר שטעה במה שהיה סבור שלא יצאו מכלל בני נח, והנה אמת שיצאו מכלל בני נח לגמרי ובדין הוא שיטול שכרו והיה מעשה הצדקה שלום.