פרי עץ חיים שער חג הסוכות (א - ד)

מתוך: פרי עץ חיים שער חג הסוכות פרק א (עריכה)

והנה מן מוצאי יו"כ, עד יום ש"ע, הכל הוא סוד חיבוק הימין, וימינו תחבקני. כי מן מוצאי יה"כ עד ש"ע, תמיד עומדת רחל עם ז"א פב"פ ממש, ולא עם יעקב. והענין, כי כבר הודעתיך, כי בר"ה יצאו נה"י דאמא מראש ז"א, בסוד הפלת דורמיטא, ואז הוד דאמא לחודה, עולה ונכנסת בראש הנוקבא, עם מוח דהוד, שהוא בינה, ועם עטרא דגבורות, אך שאר המוחין, נשארין בסוד א"מ לראש הז"א, כנ"ל באורך. נמצא כי לוקחת הנוקבא עטרא דגבורות דידיה. והוא סוד חיבוק השמאל, והנה ביה"כ, כבר נמתקו הגבורות וחזרה להיות פב"פ, ועתה היא צריכה אל החסדים ג"כ, והוא סוד וימינו תחבקני, ואלו ניתנין אליה בסוד א"פ וא"מ, מיה"כ עד ה"ר כמבואר. וכל אלו החסדים הם שלוקחת מאמא, אמנם ענין חתימת נעילה, נבאר אותה בה"ר:

והנה גם היא צריכה להחסדים מן הדעת דז"א עצמו, ואלו לוקחתם המלכות, בסוד נטילת הלולב, אך החסדים של אמא, לוקחתם ממילא, בסוד סגולת הימים עצמן. וגם החסדים דדכורא יש א"פ וא"מ, ולכן גם בלולב יש נטילה בלתי היקף, ונטילה ע"י הקפת התיבה. וכל החסדים בין פנימים בין מקיפים, כולם הם לצורך תיקון הפרצוף שלה, כי לצורך הזווג הם בה"ר, וביום ש"ע, כמ"ש בע"ה. ונבאר עתה בחי' החסדים שלוקחת מן אמא עצמה שלא ע"י הז"א, וכבר בארנו כי אלו החסדים היא לוקחתם בסוד הימים בעצמן, כי ימים בעצמן יש להם שלימות הזה, אך החסדים שלקחם מן הז"א, הם ע"י הלולב, אמנם החסדים שלקחם מן אמא, ודאי שהם דומים אל החסדים שלוקחת מן ז"א. כיצד - כי הלא לוקחת ה"ח, המתפשטות מחסד שלה, אח"כ הארת ה"ח האלו, מתקבצין יחד, וניתנין שם ביסוד שבה, שנקרא כל כנודע. אח"כ עוד הארה אחת מתפשטת אל המלכות שבה, והיא כוללת כל החסדים ג"כ, הרי הם ז' חסדים ג"כ. הרי הם ז' ספירות כל זה בבחי' א"פ. וכיוצא בזה הוא ג"כ בסוד א"מ, אל הז' בחי' הנ"ל:

ועתה נבאר סדר כניסתן בסוד הימים, כי הלא כתיב והוכן בחסד כסא, כי המלכות שנקראת כסא, אין עיקר תיקונה אלא בסוד החסדים, ונודע כי החסד נקרא ימין, וחג של סוכות, הוא בסוד וימינו תחבקני, הרי איך מן אחר יה"כ עד ש"ע, היא חיבוק ימין, שהוא כניסת החסדים בנוקבא. אמנם אין החיבוק הנ"ל ניכר, אלא מן החג לבד ולא קודם, וכמ"ש:

והענין - כי הלא אין המקיפים של החסדים הנקרא ימין נכנסין בנוקבא, רק מי"ט ראשון של חג ואילך, ואין חיבוק רק בא"מ, שהוא חיבוק את הנוקבא מבחוץ בסוד א"מ, וזהו הטעם, שאע"פ שחסדים נכנסין תיכף קודם חג הסוכות, עכ"ז אינו נקרא וימינו תחבקני, רק בימי חג דווקא. והנה תחלה הם נכנסין החסדים הפנימים ואח"כ המקיפים, כנודע כי המקיף נכנס באחרונה בכ"מ. אמנם יש חילוק בענין אופן כניסת החסדים הפנימים, לכניסת המקיפים, כי כשנכנסין המקיפים הם נכנסין מעילא לתתא, כדרכן האמיתי, שקודם מתפשט החסד, ואח"כ יורד הגבורה וכו', עד שבאחרונה יורדין כללות החסדים המקיפים, במלכות שבו, וזהו הדרך הנכון תמיד. אבל החסדים הפנימים, נכנסין בחי' המלכות, ואח"כ בחי' היסוד וכו', עד שבאחרונה נכנס החסד הפנימי של ספירת החסד, וזהו אינו כדרך שהוא תמיד. והנה טעם לזה הוא, כי הלא רחל עתה היא כולה בסוד גבורות מכמה צדדין, אם בחי' גבורות דאמא, אם בחי' גבורות דז"א, באופן שכולה גבורות, כי הוא סוד שמאלו תחת לראשי כנודע, והנה נמשך זמן הרבה אליה, שלא היה בה רק גבורות לבדם, שהוא מר"ה עד יוה"כ, לכן נתחזקו בתוכה הגבורות הרבה, אמנם כוונתינו עתה למתק, שהוא סוד החבוק הימין, להמתיקם ע"י החסדים. ואמנם כשנכנסו בה החסדים, כל חסד מהם נכנס ביום א', כמ"ש בע"ה, כי כולם ביחד אי אפשר כנ"ל, כי אדה"ר גרם בחטאו, שלא תוכל המלכות לתקן, רק ע"י אורך הזמן, מן יה"כ עד ש"ע. באופן, שנמצא כי בכל יום, נכנס במלכות חסד אחד. ואמנם כשנכנס חסד א' תוך המלכות, שכולה מליאה גבורות, בודאי שמתבטל מתוק החסד, שהוא תוך אותן הגבורות הרבות וגדולות, א"כ אם יהיה נכנס החסד הגדול שבכולם, שהוא החסד שבחסד, אם יהיה הוא נכנס תחלה, היה הוא מתבטל באותן גבורות, ואח"כ אף אם נכנסו שאר החסדים הקטנים, ממש היו גם הם מתבטלים, כי החסד של יום ב', גרוע משל יום א', וכן הג' גרוע מהב', וכן כולם. ולפ"ז היו מתבטלין כולם, ולא היו נעשה חיבוק הימין:

ולכך הם נכנסין מתתא לעילא, כי הנה תחלה נכנס בחי' הז"א, ואף שהיא מתבטלת תוך הגבורות, עכ"ז איזה רושם היה עושה, ואח"כ ביום ב' שנכנס בחי' הו', שהוא יותר גדולה, היה נעשה הרושם יותר גדול, וכן ממדרגה למדרגה, עד שמתגברים החסדים, וכאשר יבוא יום האחרון, שנכנס בחינת החסד הגדול שבכולם, שהוא חסד שבחסד, ובפרט שכבר מוצא איזה הכנה, שעשו שאר החסדים הקודמין אליו, אז מתגברים החסדים ומתמתקים גבורות. נמצא כי הפנימים נכנסין מתתא לעילא, ומקיפים מעילא לתתא, וכולם מבינה עצמה אל המלכות כנ"ל:

ונבאר עתה הסדר, הנה לעיל בארנו, כי עיה"כ אמרו עליו, כל האוכל ושותה בתשיעי, כאלו מתענה תשיעי ועשירי, ושם בארנו, כי ט' וי' הם בחי' יסוד ומלכות בסוד הנסירה כנ"ל. אמנם ג"כ נכנסין אז בו בחי' החסדים התחתונים, שהם כללות ה"ח שבמלכות, ובחי' כללותן ה"ח שביסוד, וז"ס כאלו התענה ט' וי'. נמצא כי בעיה"כ, נכנסין בו בחינתו, ובחי' יוה"כ שהם יסוד ומלכות, ט' וי'. ואח"כ בד' ימים שבין יוה"כ לסוכות, נכנסין ד' חסדים אחרים מתתא לעילא, שהוא בחי' ההוד ביום א', נצח ביום ב', ות"ת ביום ג', וגבורה יום ד', שהוא ערב חג הסוכות. אח"כ ביום הראשון של סוכות, נכנס בחי' חסד שבחסד, לכן אז אנו עושין י"ט, כי אז נכנס החסד הגדול שבכולן, כי הוא נקרא יומא, כי הוא יומא דאזיל עם כולהו יומין, והרי נשלמו לכנוס בה כל החסדים הפנימים:

ביום א' דסוכות, יכוין שנכנס חסד, נקרא יומא דכולהו, שהוא הוי"ה דיודין, בניקוד סגו"ל כל אות, ועיקרו בחסד, לפי שהוא יומא דכולהו יומין, ועיקר חג זה להביא שבע בעולם, וכן תמצא שם זה בניקוד גימ' שב"ע:

עוד תדע, שזה החסד שנכנס במקיף זה, הוא שם א"ל בניקוד ציר"י, גי' ע"א, שהוא כ"ו מ"ה, הרי ביום זה, כמו שנכנסו בכל יום מאלו הימים שבין יה"כ לסוכות, כי ביום א' נכנס אות א משם אבגית"ץ וכו', וביום זה נכנס אות ץ' במלואו, ועיין עוד לקמן:

והלא גם יש טעם אחר לשיהיה עתה י"ט, והוא, לפי שגם עתה מתחילין לכנס החסדים המקיפים, ועתה ביום א' של חג, נכנס החסד העליון והראשון מבחי' המקיפים כנ"ל, וז"ש בזוהר, כי החג סוד וימינו תחבקני, כי עתה מתחיל בחי' החיבוק שהוא בחי' א"מ. שהוא מחבק הנוקבא מבחוץ בסוד א"מ. וגם ביארנו לעיל, כי המקיפין נכנסין מעילא לתתא, וע"כ ראוי להיות עתה י"ט גמור, כי בשאר הימים נכנסים החסדים התחתונים, ועתה החסד העליון שבפנימים, והעליון שבמקיפין, ואמנם שאר המקיפין נכנסין בשאר הימים דחג הסוכות, והנה בוודאי כי א"מ גדול מאוד מן אור פנימי מאוד מאוד, ולכן תמצא כשנכנסו הפנימים קודם חג הסוכות, אז היה חול גמור. וכשנכנסו המקיפים שהם יותר גדולים, אז הוא סוד חול המועד. וביום א' דסוכות, כשנכנסו ב' בחי' ביחד, וגם שהם גדולים, אז הוא י"ט גמור. אמנם הכתוב אומר ולקחתם לכם ביום הראשון, אע"פ שכבר נכנס החסדים פנימים, אך כיון שביום זה נכנס הראשון של כל המקיפים, ולכן נקרא יום ראשון, והוא כי המקיפים הם העיקרים:

אכן תשובה זו צריכה למ"ש לעיל, כי הלא כל הכוונה של עתה הוא לעשות חיבוק, ואם כן היום ראשון של חיבוק, הוא יום ראשון של חג הסוכות, כי אור מקיף הוא בחינת החבוק כנ"ל. נמצא, כי בימי בגד"ה, נכנסו שאר המקיפים, שהם ארבע מן גבורה עד הוד, כסדרן מלמעלה למטה כנ"ל. אחר כך ביום ו' של חג הסוכות נכנס הארת כללות ה"ח המקיפים, בבחי' יסוד שבה. אח"כ בה"ר, כבר ידעת כי מעלת יום זה גדולה מכל שאר הימי ח"ה, והענין כי ביום זה נעשין בחי' רבות, אם בחי' ז' הקפות שבלולב, כמ"ש ע"ה בלולב ע"ש, ואם בחי' אחרת שבהם, כי הלא ביום הזה יכנס כללות הארות ה"ח המקיפים, בבחי' המלכות שבה. וגם כשנכנסו בחי' הה"ג ביסוד שבה כמ"ש בע"ה:

אמנם ענין ה"ג אלו, יש לי ספק, כי מצאתי להר"ר גדליה הלוי, כי הלא מר"ה עד יה"כ, הוא סוד שמאלו תחת לראשי, שהם ה"ג של ז"א עצמן שניתנין אליה, וז"ס שמאלו ממש, ואח"כ בה"ר אינם באים גבורות מחדש, רק שאנו מעוררים הגבורות, כדי לתת להם כח שיעלו מ"ן ביום עצרת לצורך הזיווג, וז"ס חבטת ערבה בקרקע, כדי לעורר הגבורות שביסוד שבה. אך מה שמ"כ אצלי, הוא ממה שזכרתי הוא זה, כי אחר שנכנסו בה כל החסדים, נכנסין בה כל הה"ג ביום ה"ר. ואמנם ה"ג אלו, אינן לצורך הזיווג, כי אלו ניתנין לו ביום ש"ע, אמנם ניתנין לה לצורך תיקון ובנין הנוקבא עצמה, כנודע שהוא ע"י הגבורות, והוא לצורך המלכות שבה:

וביאור הענין הוא - כדי לעשות בה בחי' כלי, כדי שתוכל להעלות מ"ן ביום ש"ע, באופן כי ה"ג אלו, הם הכלי של המ"ן שבה, וכמ"ש בע"ה בסוד החותם:

אמנם נבאר עתה, ענין ה"ג אלו, אימתי נכנסין. והענין, כי כבר נת"ל, כי החסדים שבמלכות שבה, הם נכנסין בבחי' י"ט עצמו, ובבחי' הסוכה כמ"ש בע"ה, אך בחי' ה"ג נכנסין ע"י הערבה של ה"ר, חוץ מאותו שבלולב. ובד' ימים שבין יה"כ לסוכות היא מקבלת ה"ח ממטה למעלה, כי עד עתה היתה התיקון דרחל כולו לבנותה, אם מן הנסירה שנטלה ממנו, ואם מן הגבורות ממנו ומאמא כאמור, ולכן היה בסוד שמאלו תחת לראשי, ומעתה מתחיל וימינו תחבקני, ליתן לה החסדים, מפני שהוא אומר לה הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני, לרבוי הדינין שבה, ולכן להמתיק אותה כדי שתהא ראוייה אל הזיוג ביום ש"ע, לכן ניתנין אליה החסדים כאשר נפרש:

והנה עתה באלו הד' ימים, מקבלת מהחסדים דאמא, ביום א' הוד, ובב' נצח, וביום ג' ת"ת, וביום ד' גבורה. והטעם, כי ידוע שהחסדים הם ה' כנודע, והם מתפשטים בחג"ת נ"ה, והם ז', כי יש להם ב' כוללים, א' ביסוד, ולכן נקרא כל, שהוא כולל כל הה'. ועוד כולל ב' במלכות, ולכן נקרא כלה, שהיא כללות הה'. וכבר כתבתי לעיל, שנטלה רחל בעיה"כ הב' כוללים מן הה"ח דאמא, שהם יסוד ומלכות, ואף שבאו שלא בזמנן, כי עדיין היה לה לקבל תחלה הה"ג דאמא ביה"כ, אלא כי בעיה"כ קבלה רחל מאמא אורות שבנה"י שלה, אגב זה קדמה ונטלה כל אלו הב' כוללים קודם זמנם, שהוא במקום ההוד עצמו, ונמשך לה אורם, אגב האורות אחרים שהיתה מקבלת, לכן עכשיו מקבלת כסדר ממטה למעלה, כי כן התחילה ממטה למעלה בב' כוללים שהם התחתונים, לכן באלו הד' ימים אין אומרים תחנונים, לפי שמקבלת חסדים פנימים שלהם. ולא כן בימים שבין ר"ה ליה"כ, שהיא מקבלת גבורות וגבורות, לכן אומרים תחנונים. וביום א' דסוכות, היא מקבלת אור החסד הפנימי, שהוא העליון והגדול שבכל ה"ח. ומקבלת המקיף ג"כ שלו, לכן הוא י"ט, שהיא מקבלת א"פ וא"מ דחסד אמא, וגם מקבלת א"פ וא"מ דחסד דז"א. והנה א"מ דאמא, אנו ממשיכין אותה לרחל, ע"י מצות הסוכה, כי היא סוכת שלם. ולפי שהיא בחי' וימינו תחבקני, ובזרוע יש ב' פרקין שלימים, ואחריהם הוד שהוא טפח, ולכן שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח. וחסד דז"א, אנו ממשיכין אותו ע"י נטילת הלולב הפנימי, וע"י הקפה שאנו מקיפין בלולב בכל יום, אנו ממשיכין המקיף. הרי שביום א', קיבל אור גדול, חסד עליון דאמא א"פ וא"מ, וחסד עליון דז"א א"פ וא"מ. וביום א' דח"ה, מקבלת היא מקיף דחסד ב' דאמא ע"י הסוכה כנ"ל, שהוא חסד המתפשט אל הגבורה, וגם חסד ב' דז"א, א"פ ע"י הלולב, וא"מ ע"י הקפה. וכן עד יום ז', הכל ממעלה למטה, ולכך הוא מועד, לפי שאז יש אורות מקיפין, כי גדול אור המקיף, ולא כן בד' ימים שאחר יה"כ, שאין בהם מקיף אלא א"פ לבד, ולפי שאינן מחסד העליון, לכך הוא חול המועד, ולא יום טוב ממש:

מתוך: פרי עץ חיים שער חג הסוכות פרק ב (עריכה)

סוד הסוכה, מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי, בסוד דוד, שהוא בחי' המלכות, אמר זה, מכל - כי כל נקרא היסוד, והוא המלמד אותה, ומה שמלמד אותה הם ב' דברים, תורה שבכתב ותורה שבע"פ, שהוא ממשיך אליה הטפה מחו"ג דאבא, והיינו תורה שבכתב. ומאמא, דהיינו תורה שבע"פ. וזה מלמדי. והשכלתי - ע"י יסוד דז"א, שהוא המשכיל אותה כנודע, כענין משכיל על דבר, הגורם להיות המשכיל על דבר, שהוא המלכות. גם הוא יהיה לו חלק מאור הנשפע, וז"ס ימצא טוב. והנה היסוד עצמו, הוא המלמד, שהוא ה מתגלה אליה. ולפי שנכללים בו ב' היסודות - סוד אבא, שמגיע עד היסוד דז"א. וכן יסוד דאמא, המחיצות יורדות עד למטה וכלולים, לכן אמר מכל מלמדי השכלתי, לשון רבים:

ואמר כי עדותיך שיחה לי, עדותיך - הם הב' דעות, וזהו עדות, דעות, כענין אל דעות ה', שהם ב' היסודות דאמרן דאו"א, שיחה לי - הנה שיחה הוא הדיבור בלחש וחשאי ובהסתר, כענין שיחת אנשים. והכוונה, כשהדיבור דז"א מתגלה ומלמד אותה, גם ב' היסודות דאו"א, שהם עדותיה, הם מדברים ומשפיעים ומאירים בה בלחש ובהסתר, שהם אינם מתגלין, אלא הם בכח נעלמים ונסתרים בתוך יסוד של ז"א:

והנה יסוד דאמא שסיום שלה הוא בשליש הת"ת שלו, הוא סוד סכך הסוכה, והיא נקראת סוכת שלם. ואור המחיצות, יורדת ונמשכת עם החסדים המתגלים מיסוד שלה, הם דפנות שבתוכה. ולכן אמר ת"ק, המשלשל דפנות הסוכה מלמעלה למטה, הוא לצורך הז"א עצמו, כי לעולם הז"א נוטל האורות בדרך או"י מלמעלה למטה, והנוקבא נוטלת האורות בסוד אור חוזר. והנה אחר שחוזרים החסדים המגולין, ועולין למעלה בסוד אור חוזר, גם אור המחיצות דיסוד שלה, חוזרין לעלות ממטה למעלה. לכן מלמעלה למטה שהוא אור ישר לצורך הז"א, אם גבוה מן הארץ ג"ט פסולה, שאז לא נכנסת אמא בתוכה עד שליש ת"ת, אלא היא בראש ת"ת, או למעלה יותר, אז יש שיעור ג' מדות עד היסוד, ואין אור המחיצות נמשך עד היסוד אז. אבל כשאמא נכנסת תוך הזעיר אנפין, עד שליש ת"ת, אז לא יש עד היסוד, אלא שיעור קומת ב' מדות וב' שליש מדה, שהוא פחות שליש, ואז אור המחיצות דיסוד אמא נמשכת, עד היסוד שלו, דכל פחות מג' כלבוד דמי:

אבל ממטה למעלה, שאז האורות הם לנוקבא בסוד אור חוזר, אם גבוה י' טפחים, דהיינו המדה עצמה שאמרנו בו, שהוא פחות מג', כי זה כל שיעור קומתה, כי ראשה מתחיל משליש ת"ת שבו עד רגליו, והם שם כל י' מדות שלה, לכן די במחיצות שיעלו עד י"ט, דהיינו ממלכות שבה עד כתר שבה:

ור' יוסי אמר, דלעולם אף כשהוא אור ישר, הכוונה הוא להמשיך אל הנוקבא, לכן אזלינן לקולא, וכשם שמלמטה למעלה י"ט שהיא שיעור קומתה, כך ממעלה למטה די בי"ט כי הכל רומז אליה:

ואפשר דלא פליגי כפי הסוד, וזהו לפי שיש ג' מיני אור, במה שנמשך מיסוד אמא - יש בחי' אל הז"א, ויש בחי' אל הנוקבא. ויש בחי' לשניהן יחד. והנה ת"ק, דיבר בבחי' שלו לבדו, דהיינו מלמעלה למטה. ובבחי' שלה לבדה, ממטה למעלה. ור' יוסי דיבר, באומרו בבחי' שהוא לצורך שניהן יחד, וזהו בבחי' סוכה, הויה אדני שעולה כמנין סוכה, שהוא בחי' של שניהן יחד, וכיון שיש לה ג"כ חלק בבחי' זו, לכן בין מלמעלה למטה, ובין מלמטה למעלה, לעולם בעינן י"ט:

ומה שאמרנו שהסוכה שהוא למעלה מך' אמא פסולה, היינו כשאמא שהיא הסכך, לא נכנסה כלל תוך הז"א, אלא היא למעלה מראשו, ואז היא פסולה, שאינה ראוי לדירת אדם דהיינו ז"א. וזה סוד שאין אדם דר בתוכה, כי ז"א נקרא אדם, שעולה מנין שם מ"ה,ואין דר בה, כי היא למעלה ממנו:

מתוך: פרי עץ חיים שער חג הסוכות פרק ג (עריכה)

ונבאר סוד הסוכה - כי הלא לעיל בארנו, כי ב' בחי' של החסדים הם - בחי' א' מן הז"א עצמו, וזה נעשה ע"י הלולב. ובחי' ב', הוא שלוקחת מן אמא עצמה. ושם בארנו, כי אלו החסדים נמשכין בה ע"י סגולת הימים עצמן הוא, כי הלא מי הגורם שימים אלו יהיה ימי חג וי"ט, ודאי הוא שהוא ע"י עשיית הסוכה, כי הרי חג הסוכת נקרא. וכן שבעת ימי הסוכה נקראו, ולא ז' ימי הלולב. א"כ נמצא, כי סגולת הימים אלו, נקשר עם עשיית מצות סוכה. וא"כ נמצא, כי אלו החסדים נמשכין אליה, ע"י עשיית הסוכה:

והענין - כי כבר בארנו, כי החסדים הנכנסים בה, בז' ימי הסוכה, הם המקיפים, כי הפנימים כבר נכנסו מקודם, ואז הוא סוד הסוכה, שאדם חייב לישב בה כל ז' ימים אלו, כי הסוכה הוא סוד א"מ אל הנוק' שבחי' חסדים, ואנו בני מלכים, בני הנוקבא העליונה רחל, אנו עושין כנגדה, ויושבים תחת הסוכה, לקבל א"מ ההוא, וישאר אור מקיף זה, יסכך אלינו ויקיפנו מכל צדדים, ולכן ישראל היו מוקפים במדבר בז' ענני כבוד, כי כבר ידעת, כי כל הענן הוא מצד החסד, כמ"ש כי ענן י"י עליהם יומם, ואין יומם אלא החסדים. יומם יצוה י"י חסדו, ולכן ענני כבוד בזכות אהרון איש החסד, הם המקיפים של החסדים, והם ז' עננים מחסד עד המלכות כמבואר לעיל בסוד ז' ימי הסוכה:

להרח"ו ז"ל - ארז"ל, כי הסוכה סודה למתק הדינין ובזה נבין מחלוקת רז"ל חד אמר, סוכה דירת קבע בעינן. וח"א, דירת ארעי. והענין, שיש במלכות ב' בחי' אחר הנסירה, ר"ל ב' אלהים כחות הדינין שננסרו ונתחברו לה, וב"פ אלהים, גי' קבע. וסבר האי תנא, כי לזה בא המיתוק. ומ"ס שהמיתוק בא, להמתיק הה"ג דמנצפ"ך, שעולין ע"ה גי' ארעי. וא"ת מאי נפקא מיניה, אך הענין, כי מר סבר כיון שבא להמתיק הב' אלהים, שהוא סוד החיבוק, ובזה לבד די. ומר סבר, שאינו אלא מתוק מנצפ"ך, שהוא ענין הזווג:

מ"כ, סוכה גי' אלהים, ולפי שהסוכה רומזת בבינה, שיש בה שם אלהים, שבו ק"ך צרופים. וכ' אמה, כל אמה בת ו"ט, הרי ק"ך טפחים. סוד הסוכה כי סוכה גי' כ"ו ה"ס, והם הויה אדני. והנה רוחב הסוכה ד' ומשהו, נגד ד' אותיות השם. (א) ו"ק. וקוץ היו"ד הוא משהו, כי אינו אות שלם. וגבוה י', נגד הוי"ה דיודי"ן, יו"ד ה"י וי"ו ה"י, יש בו י' אותיות. ויכוין ע"י שם זה שעולה חסד, לחבר הויה אדני, בסוד חיבוק הימין, הנעשה בסוכה:

הגהה (א) צ"ע שהוא נגד הדין דהא הלכתא סוכה צריך להיות ז' טפחים כמבואר בפוסקים ראשונים ואחרונים וכ"מ לקמן ועיין בטור סימן תרל"ד. וברמב"ם פ"ד מהלכות סוכה:

והנה אמרו רז"ל צל סוכה בעינן, ולא צל דפנות. היינו - כי הכוונה להביא מקיפי אמא, שהם צל סוכה, וצל דפנות מקיפי ז"א, אינו כ"כ בהכרח לכוין. כי בכלל מאתים מנה, וכשבאים מקיפי אמא הגבוהים ממקיפי ז"א, ועומדין עליהן מלמעלה. ממילא הוא שכבר נעשו הדפנות, ונכנסו מקיפי ז"א. לכך צריך לעשות הדפנות קודם לסכך. (ב):

הגהה (ב) והוא כדעת לבוש ולא כדעת ב"ח שמכשיר בדיעבד וק"ל:

לכן מאחר שא"א כלל לשום דין ליינק ממקיפי אמא, כי עולם חסד ורחמים, לכן הסכך בדבר שאינו מקבל טומאה. אבל מהדפנות דהיינו זו"ן, מסיומי קוצוותיהן יונקים ישמעאל ועשו, ומקבלין טומאה. וטעם היות סוכה גבוה מכ' פסולה, בסוד י' הויות שבקומת ז"א בנקודותיהם, והם מלובשים תוך י"ס שהם הכלים, הרי כ'. ועד תכלית קומת ז"א יש השגה, אבל בבינה עצמה, אתר דקיימא לשאלה היא, ואין יודע מצל סוכה, ועיין בקונטרס מה שכתבתי אני חיים. סוכ"ה במלואו, סמך ו"ו כ"ף ה"ה, גי' רח"ל:

למהר"י ז"ל - סוד הסוכה, צריך לכוין בשם אהי"ה דיודי"ן, (ג) קס"א, לצד דרום. והסכך יכוין לשם קנ"ו, אלף הי יוד הה. בקרקע יכוין לשם קנ"ו הב', אלף הה יוד הי. במזרח יכוין לשם קמ"ג, אלף הא יוד הא. בצפון יכוין קמ"ז, אלף ה"א יו"ד ה"ה. במערב יכוין קנ"ב, אלף הא יוד הי. (נ"א אלף הה יוד הה.):

הגהה (ג) עיין בספר ל"א, שער עולם וכמ"ש בע"ה שער הנ"ל, ותבין הסדר של אהי"ה אלו, וגם בכוונת חנוכה:

ותכוין, כי שמות אהי"ה אלו, עולין תתקי"ד, ושם שדי במלואו גי' תתי"ד. והנה יש שם אל, ששרשו ג' יודין וא' שבשם אהי"ה. עוד יש אל, שהוא משורש שד"י. הרי ב' אל. ואל של הניקוף הם ג' אל, עם ו' אותיותיהן וע"ה, הרי ק', ותתי"ד דשד"י, הם תתקי"ד. ותתקי"ד דו' שמות אהי"ה הנ"ל, הם ביום זה:

וכמו שנכנסו בכל יום מאלו הימים, בין יה"כ לסוכות, כי ביום א' אחר יה"כ נכנס א' דאב"ג ית"ץ וכו', וביום ז' נכנס אות צ' במילואו, גי' תתקי"ד, הרי ג"פ תתקי"ד, עולה אלפים תשמ"ב. וכן עולה שם מ"ב ב' אלפים, ושם ר"ת ז' מאות, ומ"ב הנותרים הוא עצמותו דמ"ב. כמשרז"ל שבכל יום מאלו הימים שבין יוה"כ לסוכות, נכנס אות א' עם החסד שנכנס, חוץ מאות א' שהיא כוללת כל השם כנודע. ולכלול כל החסדים, נכנס אות ץ' כנ"ל, עם החסד הגדול, שהוא חסד דכולהו יומא. והניקוף שלו א"ל של אל במלואו, נקרא היקף, שכן בגי' היקף. ובשאר הימים יכוין ביום ב', לאות ב' של אבגית"ץ, וקר"ע שט"ן. וכעד"ז, עד צדי. ויגל פז"ק, פסוק ביומו, ואבגית"ץ, ושקוצי"ת שניהן משמשים ביום ז', כי אבגית"ץ כולו מנהיגו לשם מ"ב:

מיד אחר יה"כ, ישתדל בעשיות הסוכה, ויעשנה במקום נקי וטהור, ויזהר מדברים הפוסלים אותה כמ"ש רז"ל. וביום ד' שהוא ערב סוכות, יש להרבות בצדקה, והוא כי עתה עליות רחל, הנקראת צדק, ויש לחלק הקופה לעניים. וילך לטבול, ויכוין כונת הטבילה שנתבאר כבר:

ויתקן הסוכה בשלחן מסודר בד' רגלים, ומטה לשכוב בה. וישים שולחן בדרום, מנורה בצפון, והמטה ראשה למזרח, ורגליה למערב. וטוב להדליק ז' נרות, נגד ז' צדיקים הבאים בסוכה - אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן, ודוד. ויכוין, כי כל עליות סוכות, הם בבחי' חסדים, בין בחסד ז"א, בין בחסד או"א, ובין בחסד א"א, ובין בחסד ע"י. ודרך כלל יכוין בז' ימי החג, שם ס"ג, הזכרים בצירי והנקבות בפתח, ויתפלל ערבית כמו בערבית דפסח. ואח"כ יבא לביתו, ויכנוס לסוכתו:

מתוך: פרי עץ חיים שער חג הסוכות פרק ד (עריכה)

ענין הסוכה, כבר נת"ל, כי סוד הסוכה הוא בחי' המקיפים של החסדים דאימא. והנה ראוי שתדע, כי הלא ארז"ל כי כמה מיני סוכות הם - סוכת גנב"ך ורקב"ש וכו'. אמנם שורש כולם, הם ג' מוחין, וכנגדם הוזכר בפסוק ג"פ סוכה, שנאמר בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכת, כי בסוכות הושבתי וכו'. הרי ג"פ סוכת בכתוב, והוא, כי הלא מצינו בזוהר ובתיקונים בחי' שונות, כי פעם אחד אומר, כי סוכה, הוא אמא עלאה דמסככא על בנין. ופ"א אומר, כי סוכה, היא מלכות תתאה. ופעם אחד אומר, כי סוכה חיבור זו"ן, הוי"ה אדנ"י:

אמנם סוד הענין הוא - כי לעולם סוד הסוכה, היא בחי' אור הבינה, המסככת על בנין. אבל מציאות סיכוך זה, הוא בא' מג' בחי' הנ"ל, והוא, בחי' א"מ אל המלכות לבדה, ובחי' מקיף אל ז"א לבד, ובחי' א"מ לזו"ן ביחד. וכל ג' מקיפים אלו, הם מן הבינה, כי היא הסוככת ומקפת על הבנים:

אמנם לטעם זה, ג"פ נזכר סוכה בזה הפסוק, ב' פעמים הם חסרים בסכת, והג' מלא בסוכות. כי ב"פ החסרים, הן נגד מקיף ז"א, וכנגד נוקבא לחודיה. אך בסוכת הג' מלא, היא נגד הזו"ן ביחד. והענין, כי סוכה מלא, גי' כ"ו ה"ס. פי' - שהם הוי"ה אדנ"י, זו"ן ביחד, הסוככים ומוקפים מאמא עלאה, לכן הוא מלא בוי"ו. אך סוכה חסירה, הוא א"מ אל הז"א לבדו, אל הנוקבא לבדה, כי סוכה בלא וי"ו, וע"ה, גי' אלהי"ם, וזה סוד המלכות הנקראת אלהים, המוקפת מאימא עלאה. או פי' אימא עלאה, הנקראת אלהי"ם, המסככת לז"א לבדו. אך סוכה מלא, הוא חיבור זו"ן:

אבל לעולם כל בחי' סוכה, אינו אלא א"מ של בינה על הבנים. והענין, כי הלא יש בחי' ז"א שהוא גבוה מן הנוקבא, כי הנוקבא מתחלת מחזה ולמטה, אך משם ולמעלה, נמצא הז"א מוקף מאמא הוא לבדו. גם יש בחי' זרוע ז"א המחבק את הנוקבא לבדה, וימינו תחבקני, ושם הם ביחד בסוד זו"ן. וכבר נודע, כי החבוק הוא אור מקיף. וגם יש בחי' א"מ אל הנוקבא לבדה מאחורי הז"א, וכמ"ש בע"ה, והרי הם ג' בחי':

ונבאר עתה ענין הסוכה המסככת לשניהן, שהוא בחי' זרוע ימין דז"א, המקיף את הנוקבא. כי הלא באותו הזרוע ימין, יש בו בודאי אור המקיף אותו, והנה כשהוא מחבק את הנוקבא, נמצא מוקפת ומסוככת בו, והנה נודע זה שארז"ל, כי עיקר הסוכה הם ב' דפנות כהלכתן, וג' אפילו טפח, והוא ענין חיבוק הזרוע הנ"ל, והוא, כשהאדם מחבק את אשתו, הנה היא עומדת פב"פ, ואז מתחבקת בזרועו. והנה בזרועו יש בו ג"פ, א' היא הפרק הסמוך לכתף, ופרק הזרוע עצמו, ופרקי של אצבעות. והנה כשאדם מחבק, הוא מחבק בצד שמאל של נוקבא, עם פרק העליון של הזרוע עצמו, אחר כך כופף זרועו יותר, ומחבק האחור של הנוקבא, בפרק ב' של הזרוע, הרי הם ב' דפנות גמורים, ואמנם עוד כופף דופן ג' שהוא פרק היד עם האצבעות לבדם, הנכפף ומחבק צד הפנים של הנוקבא, וזהו שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח, כי צד הפנים של הנוקבא אינה בבחי' חיבוק כולה, רק בחי' שיעור טפח ממנה לבד, גם יש סוכה העשוי כמבוי מפולש, שצריך שיניח פס א' שיהיה בו טפח ומשהו, ומעמידו בצד א' בפחות מג' לדופן זה, ופחות מג' לדופן זה, ו עיד"ז נכשר. והענין, כי הלא רחל, בין בהיותה עומדת אב"א או פב"פ, לעולם אין ניכר יציאתה, אלא בקו אמצעי כנודע, כנגד החזה. ובינה, הנ"ה דבינה נודע הוא, כי הם מתפשטות עד סיום רגלי ז"א, והנה הנוקבא היא בנתיים בקו האמצעי. ונמצא מוקפת ב' דפנות שהם נ"ה, והוא כנגד קו האמצעי באמצע, והרי הוא כמבוי בב' דפנות זו כנגד זו, והחלל בנתיים, ששם עומד האדם בתוכם, שהוא הנוקבא. ואמנם נקרא מבוי מפולש, אך דינו הוא שיביא פס א', שיהיה בו טפח ומשהו ומעמידו וכו' כנ"ל, באופן שתהיה הפס זה מכוון בנתיים בין ב' הדפנות, ועי"ז נכשרת. וסוד הפס הזה, הוא סוד היסוד של אמא, שהיא כלה ונפסק בחזה דז"א, ושם ודאי הוא מובדל מנה"י דאמא עצמה, רק שהוא באמצע שתי הדפנות, והוא סוד הפס הניתן באמצע הדפנות בראש של מבוי, ובזה מוכשר:

אמנם זהו הפס שהוא היסוד, הוי שיעורו טפח. והענין - כי בטפח יש בו ה"ח או ה"ג כנודע, שהם ה' אצבעות שיש ביד, והוא שיעור הפס, הרי נתבאר צורת סוכה העשויה כמבוי שאינו מפולש, ע"י פס טפח. והענין - כי אותו אור של אמא אשר בתוך הז"א, יש כנגדו א"מ חוץ לז"א, ושם עומדת הנוקבא חוץ לז"א, ונמצא כי היא מוקפת מן אותו אור דאמא, בסוד מבוי שאינו מפולש כנ"ל. העולה מכל זה, כי הסוכה בכ"מ, הוא סוד א"מ של אמא, המסככת את הבנים:

(מע"ח - צריך שיעשה הסוכה, באופן שיראו הכוכבים מתוכה, כי הכוכבים הם ניצוצי החסדים, שדומה לכוכבים. ועיין בכוונת ופרוס ויובן):

אמנם ענין סכך הסוכה שאמרו רז"ל, אם הוא למעלה מכ' פסולה. הענין הוא - כי הלא הדפנות של הסוכה, כבר בארנו, שהם ב' קוין של נ"ה דאמא, העומדים באורך הז"א מלמעלה למטה. אמנם הסכך, הוא למעלה מב' קוין דנ"ה דאמא, והוא סוד ת"ת של אמא, שהוא הסוכך למעלה ע"ג ב' דפנות, שהם נ"ה. והנה נודע, כי חצי תחתון של ת"ת דאמא, הוא הכתר דז"א, והוא סוכך על הז"א, ומכ"ש על הנוקבא כנודע, והנה כתר לשון היקף וסובב וכותרת, כי הת"ת דאמא סוככת מלמעלה, בסוד סכך וגג הסוכה, והנה תחת סכך זה, עומדים זו"ן, וכל א' ארכה י"ס, הרי הם כ' ספירות, וסכך זה נמצא שעומד גבוה שיעור כ' אמה, כי למטה מסכך זה, יש כ' אמה, שהם כ' ספירות דזו"ן:

והנה עד כ' אמה, אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה פי' - כי הזו"ן אינם משיגים למעלה ממדרגתו, והז"א הוא שם מ"ה, שהוא גי' אדם, וכן נוקבא נכללות בשם אדם, כנודע זכר ונקבה בראם, ויקרא שמם אדם. והנה אדם זה שהוא ז"א, אינו משיג למעלה מכ' אמה, שהוא למעלה מחצי ת"ת דאמא, ואינו מכיר האדם, באותו הסכך העליון למעלה מן הכתר, כי הוא גבוה למעלה מכ' אמה, שהוא למעלה ממנו, לכן שיעור הסכך עד כ' אמה ותו לא:

אמנם פי' מלת סכך הוא - כי כבר בארנו, כי הכתר כולל כל מה שלמעלה ממנו, ויש בו כללות כל מה שלמטה ממנו. גם ענין אחר, כי הרי הת"ת עצמו של אמא, בודאי שכל האורות שלה שמשם ולמטה, כולם עוברים דרך שם ודאי, א"כ נמצא, כי ת"ת של אמא אשר ממנו נעשה הכתר דז"א, יש בו כללות כל מה שלמטה, וכל האורות של מטה ממנו, כולם עוברים בה. והנה אורות של בינה הנכנסין תוך הז"א, כבר בארנו שהם ק' אורות, ק' ברכות, שהם ס"ג ומלוי ל"ז שהם גי' מאה, שהוא מקום המכוסה והמגולה, וכמבואר בסוד ששה בני לאה ע"ש והנה כולם הם למטה מכתר דז"א, שהוא ת"ת דאמא, לכן הכתר הזה נקרא סכך, שהוא גי' ק', כנגד ק' אורות דבינה הנכנסין תוך ז"א, וכולם נכנסין דרך הכתר והסכך הזה, וגם כי כולם נכללין בו, ומניחים הרושם שלהם בו, רק שזה האור של הסכך הוא בבחי' א"מ כנ"ל, והוא בבחי' הסוכה שהוא א"מ:

שבעה ימי הסוכות, הזווג הוא בסוד ו"ק, וזווג יום ש"ע הוא בבחי' היסוד, אחר שנכללין בו כל הו"ק, לכן היסוד ו'. וז"ס הנזכר בזוהר בס"ת בזוהר פרשת בראשית ד"ט ע"ב, שחוזרת להעשות בעת הזווג בחי' ו', כי הו' קצוות שהם ב' גדפוי דא', והם סוד ב' יודין שבה, ומיטמרין ונכללין תוך ו' דא', ואינה ניכרת אלא ו' לבד, לכן הוא יום א'. אך פסח וסוכה הם ז' ימים שהם ו"ק. (צמח, הרח"ו ז"ל היה נותן בערב סוכות, הקופה לעניים, ואמר שאז מועיל הצדקה מאוד, מפני שאז רחל הנקראת צדק, עולה במקום הצדקה. ויזהר שלא לדבר בסוכה אלא בד"ת, כי מצות סוכה גדולה קדושתה, עד כי עצי סוכה אסורים בהנאה. ויהיו עניים מאוכלי שולחנו, כי חלק האושפיזין צריך לתת לעניים, כי זה תאוות צדיקים, שעניים יאכלו חלקן. ויעמוד על רגליו ויקדש, כמ"ש כבר בקידוש דפסח. ויברך לישב בסוכה, והוי"ה זו נקוד סגול ביום א' דסוכה. ויברך שהחיינו. ואחר סעודה נכון ללמוד מסכת סוכה, וצריך לישן בסוכה, ואין לפטור עצמו כ"א באונס גדול, ומותר לשמש מטתו בסוכה: