פרוזה (ביאליק)/שלמה המלך והדבורה

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶך וְהַדְּבוֹרָה^[1]

ח"נ ביאליק

א

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה תַּחַת תְּאֵנָה בְגַנּוֹ, לָנוּם אֶת-תְּנוּמַת הַצָּהֳרַיִם, וּשְׁנֵי שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ עוֹמְדִים עָלָיו דּוּמָם מְרַאֲשׁוֹתָיו וּמְנַפְנְפִים בִּמְנִיפוֹת,לְהָשִׁיב מֵעָלָיו אֶת-הַזְּבוּבִים. וַיְהִי אַךְ נֶאֶחְזוּ שְׁמוּרוֹת עֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲבֹר דְּבוֹרָה קְטַנָּה מְשׁוֹטֶטֶת, וְהִיא לֹא הִשְׁגִּיחָה בַמְנִיפוֹת, וַתֵּרֵד וַתֵּשֵׁב עַל אַף הַמֶּלֶך וַתַּעַקְצֵהוּ. וַיִּיקַץ שְׁלֹמֹה וַיִּתַּר מִמְּקוֹמוֹ. וַיֵּדַע אֶת-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה לוֹ, וַיִּחַר אַפּוֹ. כִּי חַד הַכְּאֵב מְאֹד –– כְּפִי הַמַּאֲכֶלֶת! וְגַם אַפּוֹ בָצֵק וַיֶּאְדַּם כְּרִמוֹן. וַיְבַקֵּש שְׁלֹמֹה אֶת-בַּת הַמֶּרִי לְיַסְּרָה כִּזְדוֹנָה; וַיְחַפֵּשׂ וַיְמַשֵׁשׁ –– וְאֵינֶנָּה, כִּי עַד כֹּה ועַד כֹּה וְהַפּוֹחֶזֶת נִמְלְטָה עַל נַפְשָׁהּ וַתֵּעָלֵם.

וְאַף הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ תּוֹפֵחַ וְצָבֶה מֵרֶגַע לְרֶגַע, וַיִּפְרֹץ לָרֹב, עַד הֱיוֹתוֹ כְקִשּׁוּא. וַיִּזְעַף לֵב הַמֶּלֶךְ בְּקִרְבּוֹ וְכָל-פָּנָיו הָפְכוּ חֹמֶץ.

אָז יְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ בַּחֲמָתוֹ לְהַבְהִיל אֵלָיו אֶת-כָּל-הַדְּבוֹרִים וְאֶת-כָּל-הַצְּרָעִים וְאֶת-כָּל-הַגִּזִים וְאֶת-כָּל-הַיַּתּוּשִׁים וְאֶת-כָּל-הַיַּבְחוּשִׁים וְאֶת-כָּל-הַבַּקוֹת הַדַּקּוֹת וְהַדַּקּוֹת מִן הַדַּקּוֹת אֲשֶר בְּגַנּוֹ ואֲשֶר בְּכָל-סְבִיבוֹתָיו,הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים.

וַיֶּחֶרְדוּ מִקִּנֵּיהֶם וּמִּכַּוְּרוֹתֵיהֶם כָּל-הַדְּבוֹרִים וְכָּל-הַצְּרָעִים וְכָּל-הַיַּתּוּשִׁים וְכָל-יֶתֶר בְּנֵי הַזַּמְזוּמִים לְמִינֵיהֶם, וַיִּנְהֲרוּ מֵאֲשֶרהֵם שָׁם מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק, וַיֵּרְדוּ אֶל הַמֶּלֶךְ מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת, הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים, כְּכוֹכְבֵי הַשָּמַיִם לָרֹב, מַלְכָּה מַלְכָּה וּנְחִילָהּ, מַחֲנֶה מַחֲנֶה וּנְגִידוֹ, וְכֻלָּם בְּהוּלִים, וְכֻלָּם הוֹמִים, וְכֻלָּם מְזַמְזְמִים, וְכֻלָּם שׁוֹקְקִים, מִשְׁתָּאִים לָדַעַת: מָה הַדָּבָר? מַה-זְּ-זֶה וְעַל מַה-זְּ-זֶה?

וְהַמֶּלֶךְ בַּחֲרוֹת אַפּוֹ רָקַע בְּרֶגֶל וַיִּקְרָא:

"הָס!"

וְדִמְמַת אֱלֹהִים נָפְלָה פִתְאֹם בְּכָל-הַמַחֲנוֹת. אֵין נוֹדֵד כָּנָף וּמְזַמְזֵם. אָז הִכִּירוּ וַיֵּדְעוּ כֻלָּם כִּי אָכֵן גָּדוֹל וְעָצוּם הָאַף, עָצוּם וְרַב עַד מְאֹד.

וְאַף הַמֶּלֶךְ פָּשָׁה בֵּינָתַים הוֹסֵף וּפָשֹׁה וַיְהִי כְּנֹאד מְמֻלָּא עַד שׂפָתוֹ חַדוּדֵי זְכוּכִית וּמְחָטִים דַּקִּים וְלוֹהֲטִים הַבּוֹקְעִים לָצֵאת. וַיִּצְעַק הַמֶּלֶךְ בִּכְאֵבוֹ וּבַחֲמַת אַפּוֹ הַבּוֹעֵר:

"מִי בָכֶם בֶּן הַבְּלִיַּעַל אוֹ בַּת נַעֲוַת הִמַּרְדּוּת אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ, אוֹ מְלָאָה לִבָּהּ, לַעֲשׂוֹת לַמֶּלֶךְ כֹּה!"

וּבֶאֱמוֹר הַמֶּלֶךְ "כֹּה!" וַיַּגַּע בֹּהֶן יָדוֹ אֶל הַנֹּאד, כְּמַרְאֶה בְאֶצְבַּע: רְאוּ, מָה עֹוַלַלְתֶּם לַמֶּלֶךְ!

רֶגַע הֶחֱרִישׁוּ הַדְּבוֹרִים, כִּי נִדְהֲמוּ מְאֹד מִפַּחד הַמֶּלֶךְ וְגַעֲרָתוֹ; וְאוּלָם בָּרֶגַע הַשֵּנִי הִתְאוֹשְׁשוּ מְעַט, וַתַּעֲבֹר הֶמְיָה חֲרִישִׁית מִמַּחֲנֶה אֶל מַחֲנֶה, הֶמְיַת מְבוּכָה וְתִמְהוֹן לֵבָב; הוֹי, הוֹי, מִי וָמִי עָשָׂה אֶת הַתּוֹעֵבָה? מִי הוּא זְ-זְּ-זֶה וְאֵי-זְ-זְּ-זֶה הוּא?

וְעַד הֵם מְזַמְזְמִים חֶרֶש וּדְבוֹרָה קְטַנָּה הִתְנַשְּׂאָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה, וַתִּישַׁר וַתָּעָף עַד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד וַתֹּאמַר:

"הִנְנִי בְיָדְךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אָנֹכִי הַחוֹטֵאת!"

"אַתְּ?! –– נָהַם שְׁלֹמֹה כַכְּפִיר וְאַפּוֹ כְּלַפִּיד יִבְעָר –– עַל אַף הַמֶּלֶךְ? וְלֹא יָגֹרְתְּ מִפְּנֵי הָאַף?"

"אַל בְּאַף, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! חָלִיָלה לְבַת אֲמָתְךָ מִפְּגֹעַ בְּזָדוֹן בְּאַף מְשִׁיחַ יְיָ, כִּי רַק מֵאִוֶּלֶת וִּמִבְּלִי דַעַת. וַאֲנִי דְבוֹרָה קְטַנָּה וְרַכָּה, יָמַי מִסְפָּר, וּסְכָלָה, סְכָלָה אֲנִי מְאֹד. לֹא לָמַדְתִּי עוֹד דַּעַת לְהַבְחִין בֵּין אַף לְפֶרַח וּבֵין אַף לְאַף. וְאַף כִּי אַף אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר רֵיחַ לו כְּשׁוֹשָׁן וּמַרְאֵה לוֹ כְּתַפּוּחַ. הֲתֵחָשֵׁב לִדְבוֹרָה בַּת לֹא בִּינוֹת לְחַטָּאת, אִם בְּשׁוּטָהּ אַחֲרֵי עֵינֶיהָ חָמְדָה רֶגַע אֶחָד בְּלִבָּהּ אַף נֶהְדָּר וּמְפּאָר כָּזֶה, וַתַּעַט אֵלָיו לָמֹץ מִמֶּנּוּ קֹרֶט צוּף?"

בְּחֹמֶץ פְּנֵי הַמֶּלֶךְ נִגְלוּ כֹּה וָכֹה שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה צִחְצוּחֵי דְבַש וַחֲצִי רֶגַע נִדְמָה כִּי בְאֶחָד מִן הַקְּמָטִים הַדַּקִים אֲשֶר מִסָּבִיב לְזָוִיּוֹת שְׂפָתָיו כְּאִלּוּ חָתְרָה לַעֲלוֹת גַּם בַּת-בַּת-שְׂחוֹק כָּל-שֶׁהִיא. אֵין זֹאת כִּי אִם יָשְׁרָה בַּת-הַדְּבוֹרָה הֶחָרוּצָה בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם הַמֶּלֶךְ זָכַר כְּרֶגַע אֶת-עֱזוּז אַפּוֹ וַיִּרְעַם פָּנָיו וַיֹּאמַר:

"וּמַה בְפִיךְ עוֹד, הַפּוֹחֶזֶת? רוֹאֶה אֲנִי כִּי שְׂפָתֵךְ אִתָּךְ. אֵין זֹאת כִּי אִם לָקַחַתְּ אֶת-לְשׁוֹנֵךְ מִזְּקֶנְתֵּךְ אֵשֶׁת לַפִּידוֹת, מְנוּחָתָהּ כָּבוֹד."

וְהַדְּבוֹרָה הוֹסִיפָה אֹמֶץ וַתְּדַבֵּר:

"וְלוּ יְהִי כִּי חָטָאתִי, הַאֵין תִּפְאֶרֶת מְלָכִים נְשׂא פֶשַׁע? תִּקְטַן וְתִצְעַר נָא אֵפוֹא הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ גַּם חַטַּאת בַת אֲמָתְךָ הַדַּלָּה כִּקְטֹן שִׂכְלָהּ וִּכְצְעֹר יָמֶיהָ וְהַאֲרַכְתָּ לָהּ אֶת-אַפְּךָ אַךְ הַפּּעַם. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא יָבֹא יוֹם וּמָצָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ חֵפֶץ וּמוֹעִיל גַּם בִּקְטַנַּת אֶרֶץ כָּמוֹנִי וַהֲשִׁיבוֹתִי גְמוּל לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ."

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִצְהִילוּ כֹה אֶת-לֵב הַמֶּלֶךְ עַד כִּי סָרָה כִמְעַט מֵעָלָיו כל-רוּחוֹ הָרָעָה, וּבְתִתּוֹ קוֹלוֹ בִּשְׂחוֹק עָנָה וַיֹּאמַר:

"אִי עַזַּת מֵצַח? הֲבָךְ יִמְצָא הַמֶּלֶךְ חֵפֶץ וּמוֹעִיל? אִם אַתְּ תִּגְמְלִי לוֹ? נוּסִי כְרֶגַע, וְאִם אַיִן..."

עוד הַדָּבָר בְּפִי הַמֶּלֶךְ וְהַדְּבוֹרָה הַקְּטַנָּה פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם וְאֵינֶנָּה.

וְאוּלָם הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לִצְחוֹק, צָחוֹק צָחַק עַד אֵין כֹּחַ, וַיּתְנוֹדֵד כְּלוּלָב בְּיַד מְנַעְנְעוֹ מֵרֹב צְחוֹק, וּבְתִתּוֹ יָדָיו עַל חֲלָצָיו קָרָא:

"הוֹי, הוֹי, סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת! רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים! הַשְׁמַעְתֶּם? הִיא תָּשִׁיב גְּמוּל לַמֶּלֶךְ!..."

וּכְטוֹב לֵב הַמֶּלֶך בִּצְחוֹקוֹ, וַיּּשָּׂא גַם לְכָל-הַדְּבוֹרִים בַּעֲבוּר הַדְּבוֹרָה הַקְּטַנָּה בַּת הַחַיִל וַיְּשַלְּחֵן מֵעָלָיו בְּשָׁלֹום.

וְהַמֶּלֶךְ מָרַח בַּעֲצַת הָרוֹפְאִים עַל אַפּוֹ אֶת-אֲשֶׁר מָרַח, וַיֵּרָפֵא, וַיָּשָׁב אַפּוֹ וַיְהִי כְּבָרִאשׁוֹנָה. וּבְְרֹב הַיָּמִים וְלֹא זָכַר הַמֶּלֶך אֶת-בַּת הַדְּבוֹרִים וַיִּשְׁכָּחֶנָּה.

ב

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַתָּבֹא מַלְכַּת שְׁבָא מֵאַרְצָהּ וְאֲנָשֶׁיהָ עִמָּהּ, וּמַשְׂאוֹתֶיהָ בְיָדָהּ, לִרְאוֹת אֶת-שְׁלֹמֹה בְּהֵיכָלוֹ וּלְנַסּוֹתוֹ בְּחִידוֹת, כַּכָּתוּב על סַפֶר מְלָכִים וְכַשּׁנוּי בְּתַרְגּוּם שֵׁנִי. וַיְהִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּחֲנָה אוֹתוֹ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה בְּכָל–חָכְמוֹתֶיהָ וְחִידוֹתֶיהָ וּנְכָלֶיהָ הָרַבִּים וְלֹא יָכְלָה-לּוֹ, כַּכָּתוּב, וַתְּנַס אֵלָיו בָּאַחֲרוֹנָה גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. וַתִּתֵּן בְּיַד הַנְּעָרִים וְהַנְּעָרוֹת אֲשֶׁר הֵבִיאָה אִתָּה מֵאַרְצָהּ אֲגֻדּוֹת פְּרָחִים, כֻּלָּן מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, זוּלָתִי הָאַחַת מַעֲשֵׂה שָׁמָיִם. אַחֲרֵי-כֵן עָרְכָה אוֹתָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מַעֲרָכָה מוּל מַעֲרָכָה וַתֹּאמַר:

"הִנֵּה לְפָנֶיךָ, הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בִּידֵי הַנְּעָרִים וְהַנְּעָרוֹת אֲגֻדּוֹת פְּרָחִים, מֵהֶם פְּרָחִים חַיִים ומֵהֶם פְּרָחִים מְלֶאכֶת יַד אָדָם. הֲלֹא תַכֶּר-נָא, הַמֶּלֶךְ,לְמַרְאֶה עֵינַיִם בֵּין אֵלֶּה וּבֵין אֵלֶּה."

וּמְלֶאכֶת הַפְּרָחִים מַעֲשֵׂה הָאָדָם הָיְתָה שְׁלֵמָה וְתַמָּה עַד לְהַפְלִיא,מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת, לֹא שֻׁנּוּ בִּמְאוּמָה מִפִּרְחֵי הַשָּׂדה וְהַגַּן. וַיַּבֵּט שְׁלֹמֹה, וַיִּתְבּוֹנֵן עַד בּוֹשׁ, וְלֹא יָדַע לְהַכִּיר. וַיִּצֶר לִשְׁלֹמֹה מְאֹד וַיֵּרַע לו רָעָה גְדוֹלָה.

עוֹדֶנּוּ מִתְמַהְמֵהַּ, וְהִנֵּה לָקְחָה אָזְנוֹ, אֹזֶן הַמֶּלֶךְ לְבַדָּהּ, כְּקֹל הֶמְיָה דַקָּה עוֹלֶה מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן. וַיַּסֶּב הַמֶּלֶךְ אֶת-עֵינָיו אֶל מוּל הָעֵבֶר הַהוּא, וַיִּצְהֲלוּ פָנָיו פִּתְאֹם, וַיִּלְחַשׁ לְאִישׁ יְמִינוֹ:

"מַהֵר פְּתַח אֶת-הַחַלּוֹן."

הַחַלּוֹן נִפְתַּח וְאֶל הַחֶדֶר נֶחְפְּזָה לָבוֹא דְבוֹרָה קַלַּת כְּנָפַיִם, אֲשֶׁר לֹא רָאָה אִישׁ זוּלָתִי הַמֶּלֶךְ, וַתֵּרֶד הַדְּבוֹרָה כְרֶגַע וַתַּעֲמֹד עַל אַחַת מֵאֲגֻדּוֹת הַפְּרָחִים.

עַל שִׂפְתֵי הַמֶּלֶךְ זָרַח צְחוֹק קַל, וּבְהוֹרוֹתוֹ בְאֶצְבַּע עַל הָאֲגֻדָּה אֲשֶׁר יָרְדָה עָלֶיהָ הַדְּבוֹרָה קָרָא בּשִׂמְחָה, לְתִמְהוֹן מַלְכַּת שְׁבָא וְכָל-הַנִּצָּבִים שָׁם:

"הִיא אֲגֻדַּת הַפְּרָחִים הַחַיִים!"

כָּכָה הֵשִׁיבָה הַדְּבוֹרָה גְמוּל לַמֶּלֶךְ.

*

וּבַלַּיְלָה הַהוּא הוסיף שְׁלֹמֹה עַל מִשְׁלֵי חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר כָּתַב עַל סֵפֶר גַּם אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה:

בָּז לְדָבָר יְחָבֶל לוֹ.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

1. הוקלד לפי מהדורת דביר תשכ"ה. המהדורה סודרה והוגהה בידי יצחק פיקסלר.