פרדס רמונים כג יא

<< · פרדס רמונים · כג · יא · >>

פרק אחד עשר:

כבד הוא הזכר של לילית. כי מסטרא דשמאלא יש זכר ונקבה, כמו שיש בקדושה. וכבר רמזנו ענין זה בערך יותרת ובערך טחול כי כל אלו האברים הם שמאליים, ובפרט כבד כי הוא השולח המובחר והטוב שבדם לכל האברים וקולט את השמרים ובצדו המרה הלענה אשר מצודים וחרמים לבה:

כבוד המפרשים פירשו כי כל הספירות נקראות כבוד כי כל אחת כבוד למה שלמטה ממנה וקראו לחכמה כבוד ראשון לפי שהיא תחלה לאצילות, וכן בינה כבוד עליון וכיוצא בזה. וכל הדברים האלה הם בלי טעם. אמנם דעת הרשב"י ע"ה כי כבוד נקרא השכינה כאשר תתחבר אל דודה ותתמלא פגימתה ותהיה לבנה במילואה אז נקראת כבוד והטעם כי נתן לה בעלה כח הל"ב נתיבות העליונות כי כך עולה כבוד. ובחכמה עיקר הכבוד. ולא בכל יחוד אשר תתייחד תקרא כבוד אלא דוקא בהיותה מתקשטת ומתלבנת בהיכל נחמד הנקרא כבוד. וזהו ובהיכלו כלו אומר כבוד (תהלים, כט) ואז מלא כל הארץ כבודו. ודברים אלו צריכים אריכות גדול ואין ראוי להאריך הנה.

ובס' רעיא מהימנא (פנחס דף, רמט.) נתבאר ענין זה בארוכה אצל רבי אבא פתח כאיל תערוג, קרוב אליו קצת. וקרוב לענין זה פי' בזוהר פרשת בראשית (דף, ח.) בפסוק השמים מספרים כבוד אל. וז"ל: בכל יומי שתא אקרי אל והשתא דעאלת לחופה אקרי כבוד ואקרי אל עכ"ל. הנה בפירוש כי מפני כניסתה לחופה נקרא בלשון כבוד ואפשר שאז מתקשטת בל"ב נתיבות העליונות המאירים מצד החכמה כדפירשנו.

עוד נקרא הבינה כבוד מטעם שהחכמה מעוררת בה נתיבותיה וכן נקרא בית נתיבות. וכבודי הרמז בבינה בסוד ל"ב נתיבות י' עשר אמירן ובהיותה מנהרת בכל זה אז נקראת וכבודי [נט] כדפירשנו.

ויש חילוק בין כבוד ובין ל"ב עם היותם שניהם רומזים אל ל"ב נתיבות. כי כבוד נקרא ל"ב נתיבות עליונות שהם בחכמה ע"י הבינה, ולב נקרא ל"ב נתיבות שהם במלכות. וכן פירוש בר"מ (פנחס דף, רנו) ונפרש בערך לב. ונקרא המלכות כבוד בהיותה מקבלת אותם נתיבות העליונות בסוד היחוד. ונתבאר בזוהר פ' מקץ (דף קצז, עב) כי הנתיבות נשפעים במלכות על ידי היסוד בערך בחינתו הנקרא שלום:

כבוש פירוש בתקונים (בהקדמה דף, ח) כי הת"ת הוא כבוש עם המלכות בסוד יחודה עמו אפילו בגלות מצד החכמה. ומצדה נקרא כבוש:

כביר הוא אחד מכנוי הגבורה והוא מורה על חזקה. וכאשר נקרא כביר כח, מורה על הגבורה היונקת מכח שהוא הבינה בבחינה שנבאר בערכו:

כבר המלה זו כוללת ג' ספירות עליונות כ' כתר ב' בינה ר' ראשית חכמה. וטעם ההפוך הזה ורמזיו וענייניו הארכנו בשער המכריעים בפ"ה, ופי' כב"ר עניינו רכ"ב לעילת העלות ב"ה:

כבשים בר"מ (פנחס דף, רמח.) פי' הרשב"י ע"ה. שבעה כבשים הם כמו שבע שבתות תמימות (ויקרא כג, טו) שהם כללות שבע ספירות בהיות כל אחת מנהרת בז' ימים שלהן. ונוכל לומר שהם כך מצד הבינה ונקראים כבשים שהם כובשות הדין בסוד ימי לבון כי הוא ביעור אלילים מן הארץ. ובתיקונים פי' הרשב"י ע"ה כי הת"ת מצד החסד נקרא כבש. ואפשר כי מצדו גם כן נקראים כלם כבשים בסוד שהם לבנים:

כבשן המלכות נקרא כבשן מצד הגבורה המבערת אותה ככבשן ומדלקת אותה בכח הדין. אמנם נקרא בלשון כבשן ולא בלשון חשך או תכלת. לפי שהיא כבושה תחת בעלה ודינה כבוש תחת הרחמים. והוא מקום אפייה ובשול השפע הנשלח אליה מבעלה אל מזון החיילות כמו שנודע שהנקבה מכח החמימות מבשלת הזרע להוליד בדומה. ונמצא לפי זה כי בהיות המלכות יונקת דין ואותו דין כבוש תחת בעלה ובכח אותו הדין מבשלת השפע לתחתונים והיא אופה ומבשלת אז תקרא כבשן. וכל זה נתבאר (ברמ פנחס, דף):

כד פי' בתקונים (תקונאכא) כי היסוד נקרא כד שהיא כ"ד ספרים דאורייתא וכ"ד אותיות בשכמל"ו. ושכינה איתקריאת כד"ה שפירשו כ"ד ה'. ועל שתיהם נאמר (ישעיה נד, יב) ושמתי כד כד שמשותיך שהם שתי כדים. ונקראים כדים בהיותם מלאים מי שפע ברכה מן הנהר (ע בהקדמת, תז):

כה מדת מלכות נקראת כה. ופירוש הרשב"י עליו השלום בזוהר פרשת לך (דף צ, עב) בפסוק (בראשית טו, ה) כה יהיה זרעך מסטרא דגבורה אתקריאת כה וכו'. כנראה שכ"ה רמז למלכות מצד הדין. וכן בפ' נשא (דף קמה, עב) בפסוק (במדבר ו, כג) כה תברכו פי' כי כה נקרא המלכות מצד הדין והביא שם על ענין זה הכרחיות רבים.

אמנם בזוהר (ואתחנן, דרסט) נמצא כי כה יש לצד ימין וכה לצד שמאל. וזה שאמר הכתוב כה תברכו מלשון ברכה מצד אברהם. ובמקום אחר לדין וזהו נלכה עד כה (בראשית כב, ה) והיא בשעת העקידה. ועוד הלא כה דברי כאש (ירמיה כג, כט) שהוא לצד הגבורה. ופירש עוד (בתקונים,) כי אלו שני פעמים כ"ה אותיות דקריאת שמע דבקר וקריאת שמע דערב, אלו נגד בקר דאברהם ואלו נגד ערב דיצחק.

לכן נראה לנו לומר כי המלכות נקרא כ"ה מצד כ"ה שערים שמקבלת ע"י הימין וכן נקראת כה מצד כ"ה שערים שמקבלת על ידי השמאל. כיצד י' של גדולה וי' שבנצח וחמש של תפארת לצד ימין הם כ"ה שערים לימין. וכן כה לשמאל כיצד י' בגבורה וי' בהוד וה' של התפארת שבצד השמאל הם כ"ה בצד שמאל. והמלכות מקבלת אותם על ידי היסוד כי בינה עד הוד אתפשטת כמו שהארכנו בשער חמשים שערים. ומתוכו יכנס המעיין אל דברינו אלה.

ועם היות שאמרנו שהם כ"ה אל הימין וכ"ה אל השמאל עם כל זאת לפי שמצד השמאל הם השערים ששם הבינה, כענין אמרם ז"ל הרוצה להעשיר יצפין. ובינה בגבורה עקר גלויה נמצא שאפילו אותם שהם מצד החסד הם בגבורה. ובתקונים (בהקדמה דף, יא.) פי' הרשב"י ע"ה שבינה נקראת כ"ה, ואינו מן התימה אחר שהיא כלולה כ"ה וכ"ה שהם חמשים שערים:

כהן גדול הוא בחסד ונקרא גדול מטעם שהוא גדול מכל ימי בראשית והוא ראש ונקרא כהן כי הכהנים מצד החסד הם כדכתיב (דברים, לג) תומיך ואוריך לאיש חסידך מצד חסד. ובר"מ (נשא דף, קכא) פירש הרשב"י ע"ה כי מיכאל הוא כהן הדיוט. ומן הראוי שכאשר ישמש בראש כל ההקף אז יקרא גדול [ס]: כובע ישועה יש שפירשו באין סוף ויש שפי' בתפארת ויש שפירשו במלכות. וזה עיקר שהיא כובע ועטרה בראש, והיא ישועה מצד הגאולה שהיא בשתוף החסד:

כוס של ברכה הכוס הזה רמז במלכות אך לא בעצמותה אלא בבחינתה אל צד החיצון ולפיכך צריך הדחה ושטיפה לטהר אותה מן הקליפות. והמקום הזה נקרא כסא וכאשר הכסא הזה אינו שלם נקרא כ"ס. אמנם בהיותה נקראת כו"ס של ברכה רומז ענין גדול ראשונה רומז ענין הוא"ו אשר בה ואיך ישב עליה בעל הכסא כתפארת אדם לשבת על הכסא ע"כ הוא כוס מלא ברכת ה'. וקודם ישיבתו שם נטהר הכוס ע"י הדחה שטיפה כמו שהוא בברכת המזון. ועוד שהיא אחוזה בימין סמוכה ותמוכה בחסד וכאשר יהיה לה כל הכבוד הזה אז נקראת כו"ס של ברכה כי כל אלו המעלות יש לכוס של ברכה.

ויש כו"ס ישועות והיא נקראת כן בהיותה אחוזה ומיוחדת בחמשה ישועות שהם חמשה אצבעות שהם ה' בריחי המשכן שבצד ימין. ולכן כוס של ברכה ביד ימין כן פי' בזהר פ' בראשית (דף א, עא):

כותל פי' הרשב"י ע"ה בר"מ (משפטים, דקטז.) שהרמז בו אל הת"ת בהיותו מתייחד עם המלכות על ידי הצדיק. וזה פי' כ"ו היא בחשבון שם בן ד' שהרמז בו אל התפארת. ות"ל הוא תל שהכל פונים אליו שהוא המלכות עם הצדיק שע"י מתייחדים שניהם. ובודאי שנקראת [גם] היא כותל בהיות לה כל הכבוד הזה דוקא:

כיור וכנו פירש הרשב"י ע"ה בתיקונים (בהקדמה דף, יב) כי כיור וכנו הם נצח והוד. ולכן יוכרח שהכיור הוא הנצח, וכנו הוא ההוד שההוד ודאי כן ומושב לנצח. כמו שפירש במ"א (בתקוני זח, דף) ממראה מתניו ולמעלה נצח וממראה מתניו ולמטה הוד. והמסתפק אצלנו בענין זה הוא כי כיור וכנו היו נחשת והיה ראוי שיהיה הכיור של כסף המורה על הנצח שעקרו בקו החסד, וכיוצא בזה אנו מסופקים בעמודים יכין ובועז הרמוזים אליהם למה היה שניהם נחשת ולא היה יכין שכנגד הנצח של כסף. ואפשר הטעם בכל זה מפני כי הרמז אליהם בהיותם נוטים אל הדין, כמו ששניהם כסף בחצוצרות בהיותם נוטים אל החסד. אלא דקשיא כי כיור היה בו מים שנראה בחסד. אם לא שנאמר שהמים האלה היו מצד מי גשמים היורדים בגבורה. ולכן היו נפסלים בלינה [סא] מפני שהיה שולט בהם הדין החזק:

כח בפירוש מלה זו הארכנו בשער פרטי השמות בענין כ"ח אותיות והעונה אמן בכל כוחו. אמנם כלל העולה משם כי כח היא בבינה בהצטרפות חכמה כ"ח מ"ה. ור' משה קרא לתפארת כח אדני ופירש הטעם כי הוא הנותן כח להמלכות. ואם כדבריו צריכין אנו לומר שנותן לה כח הבינה בדווקא ואז נקרא כח אדנ"י.

ובזוהר פ' שלח (דף קסא, עב) פי' כי השפע הנשפע למלכות מלמעלה על ידי המדרגות מכתר אל חכמה ומחכמה אל הבינה ומהם אל המלכות אז נקרא כח אדנ"י וכו' ע"כ עיקר דבריו. ור' משה פירש כי הנצח נקרא כח החסד מפני שהוא ענף ממנו. ונקרא ההוד כח הגבורה ג"כ מן הטעם הזה. ואמר שנקרא הנצח כח מגדל לפי שהוא מגדל הנפש הצומחת בכח חסד ורחמים. ונקרא ההוד כח מחליש לפי שהוא מחליש כח הנפש הצומחת בכח הגבורה. וקרא עוד לנצח כח עצם הגוף ולהוד כח בשר. ואפשר מפני [שהבשר] אדום בא מכח הוד, ועצם שהוא לבן בא מכח נצח. וקרא ליסוד כח גיד והטעם כי הוא הגיד העליון להוליד בדומה וקראו כח להמשיך הדבר ותמורתו והטעם כי מקבל התמורות וההפוכים מימין ומשמאל היורדים בו דרך הצנורות חובה וזכות ע"כ. ויש מכנים לכל הספירות בלשון כחות ואין להאריך:

כי כל. פי' ביסוד וכן פי' הרשב"י ע"ה (ברמ פינחס, דף) בפסוק (דהא, כט) כי כל בשמים ובארץ ואמר שהוא יסוד. ולזה כיון יונתן שאמר דאחיד בשמיא ובארעא, והכונה שהוא מייחד הת"ת והמלכות:

כל כלה כל פירש הרשב"י עליו השלום (ברמ פנחס, דף) כי יסוד נקרא כל מסטרא דאימא עילאה שבה חמשים שערים וכאשר יונק ממנה ונכלל בחמשים שערים כמנין כל אז נקרא כל. וכאשר המלכות מקבלת החמשים מצד היסוד אז נקראת כלה. פירוש בהיותה מקבלת שבע ברכות ואז נקראת כלה.

וכן נתבאר בזהר פ' תרומה (דף, קסט.) וז"ל: בכל חופה איצטריך תקוני שפירא לחופאה לחופה ליקרא דכלה סתם דהא דא כגונא דדא קיימא כו' כגוונא עילאה. אינון שבע ברכאן ירתא כלה מרוחא עילאה אתר דכל ברכאן נגדין מתמן עכ"ל.

וכוונתו מבוארת כי צריך לתקן החופה בכל מיני יופי והטעם מפני כבוד השכינה אשר שם. ואמר כי כשם שהכלה לא נקראת כלה אלא כשמקבלת ז' ברכות כן מלכות אינה כלה אלא כשמקבלת ז' ברכות. ופי' כי ז' ברכות היא מקבלת מהבינה שהיא רוחא עילאה אתר דכל ברכאן נגדין מתמן והיא הבינה כי משם השפעת כל הברכות כנודע. והפירוש הזה מוכרח ממקומו שם. ושם פירש כי ברכת היין הוא ברכה שמקבלת מהבינה. ובזה נתבאר יותר אמרו כלה כל ה' שהוא נ' שערים. כי ידוע כי כל הוא יסוד כדפירשנו והה' הוא סוד המלכות והכל הוא סוד חמשים שערים שהם חמשה ספירות כדפירשנו בשער חמשים שערים. הרי ששה ספי' וברכת היין ששם עיקר רמז הה' הרי ז'. נמצא בזה דברי הזוהר ודברי התיקונים (והרמ,) צדקו יחדיו. וכלה רומזת הכל כדפירשנו. כי כל הוא היסוד שעל ידו המלכות תקבל מהבינה כנודע. וכל הוא חמשים שערים שהם חמש ספירות. והחמשים עצמם רמיזתם בבינה הרי שש והה"א רמז אל המלכות המקבלת אותם. ובזוהר (שמות דף, ב) פירש כלה שלימתא כהאי סיהרא דאשתלימת מן שמשא בכל נהורא ונציצו ע"כ.

וקרוב למה שפירשנו שלא נקראת כלה אלא בהיותה שלימה בכל מיני שלימות מקבלת אותם מן היסוד ולא שהם של היסוד אלא העקר מן השמש בעלה ודאי ועל ידו עקר הקבלה מהבינה וזהו לשון כלה רצה לומר שלימה. ובפ' בא (דמג, עב) פי' הרשב"י ע"ה וז"ל: כל, רזא דחסד בכל דוכתי בין לעילא בין לתתא. נראה משם כי כל מקום שנכנה שם כל, הכונה מצד החסד. וזהו (אמרם זל, בב) בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה. והכונה שנקראת כל מצד החסד ומצדו ודאי נכללים חמשים שערים. ובתיקונים פירש כי בהיות צדיק כלול משלשה אבות נקרא בכל מכל כל שהם שלשה אבות על ידי צדיק. ועל כל זה כל לשון כל הוא על ידי חסד. וכן הכריח הרשב"י ע"ה (בתקונא מז, דפא). עוד שהיסוד נקרא ויכלו שעולה ע"ב ולהאריך יותר אין ראוי:

כליות הם נצח והוד. ונראה לי כי על מציאותם הנעלם המייעצים, נקראים כליות. וכן אמרו ז"ל (ברכות, סא) כליות יועצות ואין ספק שהם נקראים כן בסוד קבלתם מן החכמה על ידי הבינה. וכן נאמר (איוב, לח) מי שת בטוחות חכמה. פירוש מ"י שהיא הבינה היא מושכת ומשפעת מהחכמה אל הטוחות שהם הכליות ומטעם זה נקראים כליות לשון כל לפי שהם מצד הבינה כדפירשנו. ומן הראוי שיקראו כלות והוסיפו יו"ד ונקראו כליות להורות שהם מקבלים ע"י הבינה מחכמה כדפי'. ויש חילוק בין טוחות לכליות כי טוחות נגזר מלשון טח לשון הסתר והעלם בעוד שמקבלים, אבל כליות הוא אחר השפעתם. וכן דקדקנו מעצמנו שאין לכל הנדרש בכנוי זה גלוי מן המפרשים ולא מזולתם:

כנור הוא המלכות והיא בת עשרה נימין לפי שהיא כלולה מעשר. ורוח צפונית המנשב בה הוא התעוררות הגבורה אשר משם בא אליה בסוד צפונית גבורה. מערבי"ת מלכות כדפירשנו בשער מהות והנהגה בסוד החבוק והיא מנגנת מאליה על ידי השפע הבא מן הצפון. והנגון והשיר מן השמאל כן פי' בזוהר. ושמענו בזה [סב] נוטריקון כ"ו נ"ר והכונה חבור ת"ת שהוא כ"ו בחשבון שם בן ד' ונ"ר היא מלכות כדכתיב (משלי ו, כג) כי נר מצוה והכוונה על הזווג:

כנסת ישראל שכינה מלכות נקראת כנסת ישראל. והטעם פי' בזוהר (בלק דף, קצז.) ב' פירושים במ"א. הפי' הא' הוא לשון קבוץ שהכונה אסיפת עם ונקרא כן מפני שהיא מאספת כל המחנות העליונות בתוכה. הפירוש הב' כנסת לפי שהשפע כנוס לתוכה ואינה נותנת אלא מעט מעט והטעם לפי שמרוב יופיה כלם אדוקים אליה ולמיעוט הזכיות אשר למטה אינה משפעת אלא מעט מעט וכלו כנוס בתוכה:

כנפים פי' הרשב"י ע"ה במקומות רבים כי ארבע כנפים הם שם אדנ"י וארבעה פנים שם ידו"ד. והכונה כי כמו שהכנפים הם לכסות הפנים כן שם אדנ"י מכסה ומסתיר לשם בן ד' כנודע. ויקרא זה פן וזה כנף בשעת החבור לרמוז אל כניסת זה בתוך זה כזה יאהדונה"י. ומטעם זה כנפי העין הם נצח והוד מפני שהעין היא ענין ג' אבות חג"ת. ומלכות רגל ד' למרכבה למעלה במקומם. ונקרא נצח והוד כנפי העין מפני שהם מסככים ומכסים בעד הספי' הנזכר:

כסא יש כסא דין וכסא רחמים. המלכות נקרא כסא דין, והתפארת כסא רחמים. והטעם כי הם הולכים זה לימין וזה לשמאל. אמנם לפעמים תמצא הבינה נקרא כסא רחמים והטעם כי הוא גם כן כסא לרחמים עליונים. ותפארת נקרא כסא הכבוד ונקרא כן כשהוא כסא לכבוד שהם ל"ב נתיבות וכשנשפעים הל"ב בו אז נקרא כסא הכבוד. ויש שפי' כי השכינה נקרא כסא כבוד, לפי שהיא כסא לתפארת שנקרא ה'. ובכל מקום שנמצא כסא הוא רומז לכסא או ליושב על הכסא, כל אחד לפי מקומו הראוי לו. אמנם שסתם כסא הוא במלכות, ולא במלכות אלא במקום כסאה הנקרא עולם הבריאה כסא הכבוד בסוד המרכבה כדפי' בשער אבי"ע:

כסה היא השכינה כשהיא עולה אל הכתר שהוא מכוסה. כי כשהיא עולה למקום המכוסה שהוא הכתר דאתמר בי' במכוסה ממך אל תחקור נקראת היא כסה שמתכסה שם (ע תקונא, נה): כסף הוא מצד הגדולה וכן הכסף לבן בסוד הרחמים. ואמר בר"מ (תצא דף, רעז.) כי בינה מצד הגדולה נקרא חמשים כסף כי הם חמשים בסוד נ' שערים וכסף בסוד הגאולה ע"ש:

כף זכות וכף חובה כף זכות היא חסד, כף חובה גבורה. והטעם כי זו מלמדת זכות ומרחמת על הבריות, וזו כף חובה לדון כל העולם. ור' משה אמר כי הכף הוא החסד והזכות ת"ת: כפורים פירש רבי משה שהיא הבינה ונקראת כן מפני שמלבנת עוונותן של ישראל עכ"ל. וכן ביוה"כ אסור ברחיצה וסיכה ואכילה ושתיה ונעילת סנדל ותשמיש המטה. ה' עינוים כנגד ה' עלאה ועל זה אמרו העה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה כו'. ואולם אפשר כפורים לשון רבים שהם ה' עלאה משפעת ומאירה לה' תתאה. וכן פי' בזהר פ' אמור (דף, קב):

כפורת הוא היסוד והוא עומד על הארון שהוא מלכות וכן פי' בתקונים ואפשר שיקרא כן דוקא כשהוא על המלכות וחופה עליה כענין בן פורת יוסף (בראשית, מט) הנדרש בזהר (וישלח דף, קעה): כפות תמרים נקרא צדיק בהיותו אוחז בשמים ובארץ. וזהו ל' כפות שפי' כפות ל' מקושר אוחז למעלה ואוחז למטה. כמה דאת אמר כי כל בשמים ובארץ ומתרג' דאחיד בשמיא ובארעא כן ביארו בזהר פרשת ויקרא (דף כד, עא):

כרובים הלשון הזה משמש אל מקומות רבים. ראשונה והיא כפשוטה הם רומזים אל שני כרובים אשר תחת המלכות, ואפשר שהם מטטרון וסנדלפון. זהו כרובים כפשוטן. ואמנם באצילות על הרוב נקראים נצח והוד [כרובים] (ע רמ, פנחס) והם על הכפורת שהוא יסוד כדפי'. והם זהב מצד הגבורה כנודע. ויש שפי' כרובים בתפארת ומלכות ויש שפי' בגדולה וגבורה על דרך מקרה. ולעתים מתייחסים כרובים חכמה ובינה (בתקונא ע, דקלא).

ובתקונים (בתקוני זח, דף) מצאנו דבר שבו יתיישב הכל וז"ל: ועמודא דאמצעיתא ושכינתא עלייהו אתמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה מאן גדפין דלהון לעילא ימינא ושמאלא. סוככים בכנפיהם תרי סמכי קשוט. על הכפורת דא צדיק דצריך לכסאה ליה. ופניהם איש אל אחיו אינון חו"ב דאינון אנפין דכרובים. ולמאן הוו פרשי גדפייהו ומסתכלין איש אל אחיו לההוא דעאל בכתרא עלאה דאיהו מכוסה וכו' עכ"ל.

והנה בפי' כי עיקר הכרובים הם תפארת ומלכות. וכנפיהם הפורשים למעלה הם גדולה וגבורה. וצד הכנפים שהם סוככים בכנפיהם על הכפורת הם נצח והוד. ופניהם הם חכמה ובינה. ואחר שכל המדות האלו כלולים בכרובים א"כ כבר נתייחס שם הכרובים עליהם בריחוק. והעיקר הוא תפארת ומלכות שהם ממש עצם הכרובים. ואומרו דא צדיק דצריך לכסאה ליה, פי' הכנפים הם צריכים לכסות הצדיק מפני שהוא הברית העליון ומדרכו להיות נעלם כדרך העולם כי הוא מקום מוצנע. וטעם הכסוי למעלה כדי שלא יתעוררו החצונים ליינק מצנור השמאלי שבו כדפירשנו בשער הצנורות. ואמרו לההוא דעאל כו' הוא הכרח גדול לשאין הא"ס הוא הכתר, כדפירשנו שם:

כרם הוא המלכות וקרא צווח (ישעי, ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל. ובית ישראל היא המלכות כנודע. ואפשר שנקראת כן בהיות הרמז אל השפע הזרוע לצדיק שורות שורות ככרם כדפירשנו בשער מהות והנהגה: כריעה פירש רבי משה כי היא בנצח והוד. ובס' הזהר (פנחס דף, רכט.) פי' הרשב"י ע"ה כי הכריעה היא בצדיק וזהו כל הכורע כורע בברוך שהוא צדיק וכל הזוקף זוקף בשם שהוא התפארת: כתב כבר הארכנו בענין הכתיבה בערך חותם:

כתובים סתם, במלכות כי נודע כל הכתובים ברוח הקדש נאמרו והוא למטה מן הנביאים הידועים. ושניהם למטה מן התורה הידועה. ואולם מלת כתובים בפרט יורה על חסד וגבורה שהם הכתובים והיינו מלכות מגלה אותם וכן פי' בתקונים (תקונאכא). כתית פי' הרשב"י ע"ה בתקונים כי מציאות היסוד המתייחד עם המלכות בסוד יחוד הזכר עם הנקבה ע"י האבר הקדוש המתעלם בה נקרא כתית היינו ו' זעירא שבמציאות ה'. והיינו שפי' בר"מ (פנחס דף, רמז) ענין כתית דכתיש כתישין שבסוד הנענוע הזרע נעקר ממקומו ונשפע וזהו ענין שמן כתית כי הזרע והשמן הכל ענין אחד. ולכל זה מבשרי אחזה אלוה (איוב יט, כו):

כתלי החופה בארנו ענין החופה בערכו ושם נתבארו כתלים שהם רומזים אל החכמה ואל היותר יעו"ש: כתנות עור פי' הרשב"י ע"ה בתקונים (תקונאנט): כתף יש כתף ימין ויש כתף שמאל והם ב' ההי"ן עליונה בימין ותחתונה בשמאל ושניהם מציאותם בשני זרועות ימין ושמאל. וידוע כי בינה אל הימין ומלכות אל השמאל כן ביארו בתקונים (תקונאיט):

כתר טעמים רבים פי' בשם זה. יש שפי' מלשון המתנה כמו כתר לי זעיר (איוב לו., וע). והכונה אל תחשוב במקום הזה כלל, אמנם המתן עד שיתפשט ואז תוכל להבין, כן פי' הגאונים. ויש שפי' כתר כמשמעו, והטעם כמו שהכתר ראש לכל לבושי הגוף כן מדה זו ראש לכל האצילות. ויש שפי' כתר מלשון מכתיר שהוא לשון סבוב שמסבב לכל האצילות בתוכו כדפי' בשער סדר עמידתן. ונקרא כן לרמוז אל תר"ך עמודי אור המאירים ממנו ובעצמותו והם כחות נעלמות השופעים האור הנעלם אל הנאצלים התחתונים.

אמנם ראוי לדעת כי כתר הוא לשון נקביות לרמוז אל צד המקבל ממנו בעצמו בסוד [אור] החוזר כאשר הארכנו בשער ממטה למעלה בפ"ה ע"ש. ורמז לזה מצאנו בר"מ (פנחס דף, רנו) ז"ל וכתר אתקרי מסטרא דאמא עלאה עכ"ל. ומבואר הוא כי מצד הבינה נקבה אקרי כתר. ודקדק באמרו אמא ולא בינה לרמוז אל הנקבה ממש. ועוד פי' בזהר (חדש,) פ' יתרו (דף, מט) במלת אנכי וז"ל ובכל אתר כי דא איהי נוקבא דאקרי כתר כו' (עש,) עכ"ל. [סג]

והענין כי הכתר עצמו כשהוא נקרא כתר מורה על צד המקבל שבו והיא נקבה בערך צד המשפיע כי קצתו מקבל מקצתו כמו שפי' בשער הנזכר. ובתקונים [סד] פי' כי המלכות נקרא כתר והיא כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות בהיות' על ג' אבות בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב, ד) שביארנו בשער המציאיות. וסוד העטרה היא י' ובבאה מאת המלך אביה נחלקה לג' יודין על ג' אבות ג' ווי"ן ג' כתרים ג' זיינין בסוד הש.

עד הנה הגיע כחנו החלש בעזר האלהי השופע עלינו בביאור אות הכ"ף. ואנו נכנסים בביאור הלמ"ד בס"ד: