פרדס רמונים כ יג

<< · פרדס רמונים · כ · יג · >>

פרק שלש עשרה: השם התשיעי א"ל ח"י ושד"י, שהשמות הללו מיוחסים אל היסוד. וכתב בעל ספר האורה הטעם שנקרא יסוד א"ל ח"י לפי שהוא סוף תשע ספי' הנקראים ט' אספקלריאות והוא המושך מכל הספירות מדת החסד והחיים למדת אדנ"י כמו שהודעתיך. לפי שמושך מדת החסד נקרא אל, ולפי שמושך מדת חיים נקרא ח"י, וכאשר נתחברו יחד החסד והחיים נקרא אל ח"י עכ"ל. ופי' מדת החיים היא מן הבינה. וקרוב לענין זה נתבאר בשער א' פ"י ושם הארכנו כי עיקר שם היסוד הוא שד"י משני מאמרים מהזהר. [ג]. וכן מצאנו עוד להרשב"י ע"ה מקומות רבים שם שד"י אל היסוד. וז"ל ברעיא מהימנא (תצא דף, רפג) [אבל] מסטרא דאילנא דחיי שדי איהו יסוד עכ"ל. ואמר מסטרא, מטעם כי שם פי' כי שדי הוא מטטרון והוא משמש למטה כיסוד כדפי' בשער אבי"ע בפ"ד, ועתה אמר כי למעלה מצד הספירות דאילנא דחיי השם הזה הוא ביסוד. עוד נמצא שם זה במלכות אבל מצד הצדיק. וז"ל (ברעמ פינחס, דף) שכינתא אתקריאת מזוזה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאתוון דיהו"ה. ומסטרא דצדיק רזא דברית אתקריאת שדי. שדי חותמא דמלכא דאיהו יהו"ה עכ"ל. ופי' מצד שם בן ד' נקראת מזוזה, פי' שער, כי המזוזה והשער להכנס לשם בן ד' היא המלכות. ומצד הצדיק, פי' יסוד צדיק שהוא ברית מילה, נקראת שד"י, פי' חותם הנחתם מצדיק אל המלכות בסוד היחוד הוא שד"י. והנה צדיק מושך עליה כח הת"ת ונקרא שד"י חות"ם יהו"ה. עוד מצאנו בתקונים (בזח דף, קיט) שיחס הרשב"י ע"ה שם זה ג"כ למטטרו"ן. כי מאחר שאומנותו ליחד בימות החול כדרך היסוד בימים טובים כמו שבארנו בשער אבי"ע בפרק ד"ה, לכן יתיחס אליו השם הזה שהוא מתיחס אל היחוד כמבואר לעיל: השם העשירי אדנ"י. שם זה מתיחס אל המלכות והיא נקראת מפתחות החצוניות בדברי הרשב"י ע"ה פעמים רבות. והטעם כי שם הזה הוא פתח הכניסה אל שאר הספירות. ובשם זה ביאר בספר האורה מלשון אדנ"י המשכן לשון [בית] קבול כי שם אוצר (ובית,) קבול לשם בן ד' ולכל הספי' כנודע. עוד כתב שם וז"ל ששם אדנ"י אותיותיו מורות על ממשלתו ועניינו. כיצד, א' שבו שהוא סוד אהי"ה שהוא למעלה. יו"ד שבו הוא סוד יהו"ה שהוא שוכן בו. ד"נ שבו הוא סוד נ"ד שמות ההוי"ה שהם סוד כל מיני שפע ואצילות וקיום לכל הנבראים שבעולם. נמצאת למד, כי כל הממשלה והשלטנות ביד אדנ"י. ולפיכך הוא מורה לשון אדנות שזה השם אדון כל הארץ בכח יהו"ה השוכן בו עכ"ל. וענין נ"ד הויות שאמר נבאר אותם בשער פרטי השמות פי"א בס"ד. ור' משה בספר השם פי' בענין אחר וז"ל השם הזה הוא ראשון ובית שער ליחוד ליכנס בו ממטה למעלה. והוא סוף היחוד מלמעלה למטה. לכן נחשב ראשון ועשירי. ולכן תחלתו א' וסופו י', ונעוץ סופו בתחלתו. והוא ראשון והוא אחרון. והאותיות הדין כלולות בו. לומר שהכל בו. ולפיכך נקרא אדני עכ"ל. ובתקונים (תקונאכא) ענין נא"ה בשם זה וז"ל. כד סליקת סליקת [באימא דאיהי א' מן אדנ"י אהיה, ועל מאן סליקת456 על עמודא דאמצעיתא דאיהו ו'. כריכא ביה כעזקתא באצבעא. וסליקת בד' מאדנ"י דאינון תרין דרועין ותרין שוקין. עד דסליקת לאת יו"ד דאיהו אבא חכמה י' עלאה. בגין דמתמן אתנטילת. הה"ד יהו"ה בחכמה יסד ארץ עכ"ל. וכוונתו כי המדה הזאת מתייחס אליה י' בסופה, והוא המורה על עצמותה. אמנם תעלה דרך המעלות עד למעלה לקבל שפע. ומעלתה שם עליונה עד אין תכלית וסוף. ודרך עלייתה הוא דרך בית אימא. ולפי היות כללי עלייתה עיקר הבינה שהיא אמא ומכחה הוא תחלת התעוררותה לעלות, לכן בא בשמה בראשונה א' להורות על אלף מאהיה שבבינה, כי כן ביאר הרשב"י ע"ה בזהר שה"ש והעתקנהו בפ"ב. ועל מאן סליקת. פי' דרך עלייתה באיזו דרך הוא. דרך האמצעי. וזה רצה באמרו על עמודא דאמצעיתא דאיהו ו'. דאיהו כריכא וכו'. כי עלייתה לבית אביה בסוד (משלי יב, ד) אשת חיל עטרת בעלה. והיינו שהיא כטבעת בראש האצבע י' על ו'. וכן רמז שלה עליו בהיותה עולה כמבואר בתקונים שם. וסליקא בד'. דהיינו שהיא עולה על נצח והוד דרך בעלה, ועל חסד וגבורה דרך בעלה. עד עלותה אל הי' שהוא אבא. זהו (חילוק,) [סילוק] אותיות השם אדני. עוד מצאנו [נא] בשם זה, ובשם בן ד'. היות זה היכל לזה. כדמיון ת"ת ומלכות. כי השמות הם הספי', והספי' הם השמות, ואין חלוק ביניהם כלל. ונודע כי המלכות היכל ומעון לת"ת, שבה מתראה ומראה חייליו כנודע. ואותיותיו של זה כאותיוו של זה. ד' כנגד ד'. ד' פנים וד' כנפים. ודבר זה נתבאר בזהר פ' פקודי (דף רלה, עב) וז"ל. אדנ"י האי איהו רזא דמשכנא גוונא דרזא עלאה רזא דארונא כמה דכתיב הנה ארון הברית אדון כל הארץ. אדון כל הארץ, דא איהו רזא קדישא דשמא דאל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ודא איהו כגוונא דרזא דשמא קדישא עלאה יהו"ה, ואתוון אלין כגוונא דאלין. א' איהו רזא דיו"ד כגוונא דא א' הא אוקמוה. ד' איהו רזא ודא כגוונא דדא. וכלא רזא חדא וגוונא חדא. נ' איהו רזא דאת ו'. ואע"ג דדא דכר ודא נוקבא, אבל דא אתכליל בדא והא אוקמוה. נ' ו' איהו באמצעיתא, בגין דאיהו כללא חדא. ה' איהו רזא דאת יו"ד, בגין דהכא יו"ד דא איהו רזא דחכמה זעירא דאקרי חכמת שלמה. ואתכלילו אתוון אלין באלין כו'. וכלא חד. וכלא איהו רזא חדא באתוון קדישין עכ"ל. וכוון הרשב"י ע"ה בזה, ליחס ד' אותיות הלבוש אל ד' אותיות המתלבש בהם. כיצד א' לבוש אל היוד כי כלם ענין א', כי א' (מתחיל,) [מתייחס] ביו"ד. דהיינו עוקץ העליון של הי' הוא י', ואח"כ מתרחב גוף היוד שהוא כמו ו' שבאמצע האלף, ואח"כ עוקץ התחתון של הי' שהוא י' כמו י' תחתונה שבאלף. וכמו ששלשה עניינים האלה בי' רומזים אל ג' ראשונות כדפי' בשער שם בן ד' פ"א, כן הא' רומזת לג"ר כדפי' שם בפ"ד בס"ד. הנה מתייחס י' בא'. עוד מתלבש ה בד'. ידוע כי ד' וה' הכל אחד, אלא שזה מורה הוא"ו קטנה שבתוכה וזה מורה עצם הבינה. כאמרו ה' ד' הות כדפי' בפי"א. עוד מתלבש ו' בנ'. והוקשה לו כי נ' במלכות והוא"ו בת"ת, ותירץ כי הנו"ן אותו הקצת הפשוט שבה הוא רמז אל הוא"ו. עוד מתלבש יו"ד בה'. וזה מבואר כי ה' וי' במלכות הכל א', ולכן אמר איהו חכמה זעירא וכו' כי י' מתלבשת בה' והיא נקראת חכמה זעירא. ועם היות שדרך היו"ד להתלבש בה', וכאן ה' מתלבשת בי'. אין בזה דבר כי כמה פנים לפנים [הנוראים] וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראין. ולכן מה שהוא אחור לענין זה הוא פנים לזה, ומה שהוא לבוש לזה הוא מוח לזה. ע"כ הגיע הנרצה בשער זה בענין פי' השמות שאינם נמחקים. אמנם מה שנמצא התחברות ב' או ג' שמות יחד כגון אל אלהים יהו"ה, וכגון אלהים אל חי, וכן א"ל שד"י, וכן אלהים אדנ"י, וכיוצא בהן, הוא להורות על חבור המדות לפי פעולתם וההזדווגות והשפעות המדות אל הדבר הנרצה שם. וקצת מהם יתבאר בערכי הכנויים ב"ה. והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה תלו"ל: