פרדס רמונים ח ז

פרק שביעי:

עם היות שבפרק הקודם הפלגנו בראיות שהבינה היא רחמים - עכ"ז ראינו להעתיק המאמר הזה להיות שהיא ראיה על הנזכר. ועוד שמתוכו מתבאר ענין איך הבינה רחמים והתעוררותה דין עם שהוא ענין זר. וכן מתוכו מתבארים ענינים נפלאים אל הדרוש הזה.

וז"ל בפרשת אחרי (ח"ג סה, א):

"רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אבוי, א"ל הא תנינן אלהים בכל אתר דינא הוא. יו"ד ה"א וא"ו ה"א - אית אתר דאקרי אלהים, כגון אדנ"י יהו"ה. אמאי איקרי אלקים, והא אתוון דרחמי אינון בכל אתר? א"ל הכי הוא כתיב בקרא וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, וכתיב ה' הוא האלהים. "

"א"ל מלה דא ידענא דבאתר דאית דינא אית רחמי ולזמנין באתר דאית רחמי אית דינא. א"ל ת"ח דהכי הוא. יהו"ה בכל אתר רחמי, ובשעת דמהפכי חייביא רחמי לדינא, כדין כתיב ידו"ד וקרינן ליה אלקים. אבל ת"ח רזא דמלה. תלת דרגין אינון, וכל דרגא ודרגא בלחודוי. ואע"ג דכלא חד ומתקשרי בחד ולא אתפרש דא מן דא. "

"ת"ח כולהו נטיעין וכלהו בוצינין דמתלהטין, כולהון נהירין ומתלהטן ומתשקיין ומתברכן מההוא נהרא דנגיד ונפיק דכלא כליל ביה וכללא דכלא ביה. והאי נהרא אתקרי אם לגנתא ועילא מן גנתא, בגין דעדן משתתף בהדה ולא פריש מינה ובגין כן כל מבועין נפקין ונגדין ואתשקיין לכל עיבר ופתחן בה פתיחין. ועל דא רחמי מינה משתכחין ורחמי פתיחן בה ובגין דקרינן לה אם נוקבא, גבורה ודינא מינה נפיק. איקרי רחמי בלחודהא, הא מסטרהא דינין מתערין. בגין כן כתיב רחמי ונקוד בדינא. אתוון רחמי ואתנגיד בסטרהא דינא. כגוונא דא יהו"ה - האי דרגא חד."

"דרגא תניינא, מסטרא דהאי דרגא קדמאה נפיק ואתער דרגא אחרא דאקרי גבורה והאי אתקרי אלקים באילין אתוון ממש ושירותא חד מזעיר אנפין הוא וביה אתאחד ובגין דאיתאחיד האי בהאי כתיב יהו"ה הוא האלקים, כי ידו"ד הוא האלקים, באילין אתוון, והוא חד. ודא הוא דרגא תניינא. דרגא תליתאה, צדק, כתרא בתראה, האי בי דינא דמלכא. ותאנא, אדני הכי כתיב והכי איקרי וכנסת ישראל בהאי שמא אתקרי. והאי שמא באתר דא אשתלים. ואילין אינון תלת דרגין דאיקרון בשמהן דדינא. וכלא מתקשר חד בחד בלא פירודא כמה דאוקימנא", עכ"ל.

ומה שיש להתעורר בזה המאמר.

א' הוא שרבי אלעזר שאל השאלה הזו למה שם בן ד' עם היותו רחמים נקוד בנקודת אלקים המורה על הדין. וכיון שזה כוונתו ושאלתו - מה טעם בענינו באמרו הא תנינן וכו', שאלו הם הקדמות מוסכמות. ומן הראוי שיקצר בלשונו ויאמר למה שם בן ד' בנקודות אלקים.
ב' מה שאמר "בכל אתר", מאי בכל אתר?
ג' מה שאמר כגון אדנ"י יהו"ה, וכי עד השתא לא ידענא דאית שם בן ד' בנקודות אלקים עד שהוצרך לומר כגון וכו'.
ד' אעיקרא דדינא פירכא - מה היה מסתפק רבי אלעזר, וכי מי לא ידע בכל אלה ששם בן ד' בנקודת אלהים הוא שם מתיחס אל הבינה משא"כ שאר שמות שם בן ד' שהוא בת"ת, ואם כן הרי חילוק גדול וטעם השתנות השם הזה בנקודתו. ואם עקר שאלתו לומר למה שם זה בבינה ומה טעם - זו ודאי שאלה היא וזה היה ראוי שישאל. ואם נראה לפרש שזה היא כוונת שאלתו - למה שאל בעקיפין? ילך לו בדרך קצרה וישאל טעם התיחס השם הזה בבינה.
ה' מה השיב לו ר"ש "הכי הוא כתיב בקרא וכו'", היאך השיב לו במאי דקאמר קרא הכי כי יהיה קושיא לאלקינו וקרא צריך סברא. ואם כונתו לומר סוף דבריו דאיהו אחד משני תשובות שאמר לו לבסוף, א"כ איך אמר ר"א "מלה דא ידענא וכו'" והשיב הרשב"י דהכי הוא, ואין שם תשובה. ואם נאמר דלא שביק ליה ר"א לסיומיה למלתיה - זה ודאי דוחק גדול.
ו' מה שאמר ר"א "מלה דא ידענא וכו'", ואם היה יודע כי לפעמים במקום שיש רחמים אית דינא א"כ מאי קשיא ליה? דמשום הכי נקוד בנקודת אלקים משום דמתערב תמן דינא כמו שפירש הוא בעצמו. ואם אין זו תשובה - מה חדש לו ר"ש במאי דקאמר "ובשעתא וכו'", שהרי ר"א היה יודע כן ועכ"ז לא ניחא ליה. ואם נאמר שחדש לו שמהפכין וכו' - זה מה איכפת לו לענין התירוץ אחר שכבר קדם לנו כי לפעמים באתר דרחמי אית דינא שהוא עקר תירוצא ועכ"ז לא ניחא, ומאי איכפת לן אם משום דמהפכי או גוונא אחרא.
ז' מ"ש הרשב"י ת"ח רזא דמלה כו', והנראה לפי הדברים האלה שהוא סוד התשובה ואין חילוק ביניהם והכל תירוץ אחד ואנן חזינן דאית חילוק ביניהם כגבוה שמים מעל הארץ כדמוכח לפום ריהטא דשמעתתא.
ח' מ"ש "תלת דרגין וכו'", כי הוא אריכות ללא תועלת בתירוץ השאלה . כי בדרגא קדמאה נתיישבה השאלה ומה צריך להאריך בהודעת תרין אחרנין. ודוחק לומר דאגב גררא נקטיה.
ט' אריכות לשונו בענין תלת דרגין וכל דרגא ודרגא וכו' עד ת"ח, כי לפי הנראה הוא אריכות ללא תועלת. ואם הכונה להודיענו שלא נפריד ונחלק האצילות לחלקים - וכי צ"ל זה?! הלא הם הקדמות הקודמת לכל מתחיל בחכמה זו - כ"ש ר"א שהוא אב בחכמה ובחסידות שיצטרך לאזהרה זו שהרי מנעוריו הורגל בחכמת הקבלה כדמוכח בזוהר במקומות רבים.
י' שהאריך וקרא לספירות "נטיעות ובוצינין" - ב' שמות למה? ועוד אמרו "נהירין מתלהטין מתשקיין מתברכאן", והם כפל ד"פ והכל א'. ודוחק לומר שכפל הענין במלות שונות, כ"ש בהיותו משלש וארבע.
י"א מה שאמר דכלא כליל ביה וכללא דכלא ביה - כי זה כפל ענין שלם במלות שונות וזה דוחק גדול.
י"ב מה שאמר והאי נהרא אתקרי אם לגנתא וכו' - מאן גנתא ומאן עילא לגנתא? ומאי שייך הכא, דלא אדכר הכא גנתא.
י"ג אריכות לשונו עד דרגא תנינא, שהוא אריכות לשון בענין קצר שהכל נכלל במלות קצרות כי היא רחמים ודינין ממנו מתערין מצד הגבורה ומפני כך שם מורכב מדין ורחמים כמו שהוא מורכב מדין בערך התעוררות גבורה ורחמים בערך עצמה. והיה אפשר לכלול הענין הזה במלות קצרות כדרכו בפרשת שמיני ובפ' ואתחנן שהעתקנו לשונו בפ' הקודם.
י"ד אעיקרא דדינא פרכא, כי הם שני הפכיים שאין הדעת סובלתם. כי איך אפשר שהיא רחמים ויתעורר ממנה הדין, כי האש לא יפעל הקרירות והמים לא יפעלו החמימות - ואיך אפשר ב' הפכיים שיורכבו.
ט"ו מ"ש "ושירותא מזעיר אנפין איהו" מאי קאמר? ומי הוא שרותא דזעיר אנפין דלא שייך לא בבינה ולא בגבורה? דזעיר אפין אינו אלא או ת"ת או מלכות כמו שנבאר בשער ערכי הכינויים. וא"כ מאי קאמר ושירותא מזעיר אפין וכו' דלמלכות ותפארת מאי בעי הכא ואיך מתיישב עם מ"ש ה' הוא האלקים.
ט"ז מה שאמר "צדק כתרא בתראה האי בי דינא דמלכא", והם ג' כנויין אל המלכות ללא צריך, כי דיינו שיאמר מלכות ולא שיכפול הדברים במלות שאין בהם צורך כלל לא מינה ולא מקצתה.
י"ז מה שאמר "ותאנא וכו' הכי כתיב" הרי א' "והכי איקרי" הרי ב' "וכנ"י בהאי שמא אתקרי" הרי ג' "והאי שמא באתר דא אשתלים וכו' " הרי ד' דברים וכלם אחד וארבעתם מיותרים.

ע"כ הגיע שכלנו בהערת לשון המאמר להבין אותו לכוננו ולסעדו: