לדלג לתוכן

פסיקתא רבתי/מד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך (הושע י"ד ב'): ילמדנו [רבינו] מי שהוא חוטא לומר שתתכפר לו על ידי תשובה [מהו] כך שנו רבותינו האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקים על ידיו לעשות תשובה (יומא פ"ח מ"ח) למה שאם אדם עושה תשובה (וחזר בו) [וחוזר] לעבירותיו אינה תשובה (זה) [אם] ירד אדם לטבול והשרץ בידו אין לו (הטהרה) [טהרה] מה יעשה ישליך מה שבידו ואחר כך יטבול ויטהר אמר הכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו (ישעיה נ"ה ז') שהקב"ה חפץ בתשובה ואינו חפץ להמית ברייה שנאמר אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו הרעה וחיה (יחזקאל ל"ג י"א) והקדוש ברוך הוא קורא אותם בתשובה כביכול שיחיו וכן הוא אומר לישראל שובו בנים שובבים (ירמיה ג' כ"ב) אמר להם הקדוש ברוך הוא עשו תשובה עד שלא נשוב למידת הדין איני יודע מה לעשות אלא עד שאני עומד במדת רחמים עשו תשובה ואני אקבל אתכם מניין ממה שקראו בנביא עד ה' אלקיך: שובה ישראל עד ה' אלקיך כך פתח ר' תנחומא בר אבא כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי (ישעיה נ"ה ח') אין מדת הקב"ה כמידת בשר ודם מידת בשר ודם מדליק את הנר מתוך הנר שאין יכול להדליק אורה מתוך אפילה הקדוש ברוך הוא יתברך שמו כשברא את עולמו היה הכל חושך תוהו ובוהו והוציא אור מתוך חושך שנאמר והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום (בראשית א' ב') מה כתב אחריו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור (שם שם ג') בשר ודם משמוציא (איספוסין) [אפופסין] אינו יכול לחזור בו אבל הקב"ה חוזר בו לאחר (אפוספיס) [אפופסין] שנאמר תאשם שומרון כי מרתה באלקיה (הושע י"ד א') מה כתב אחריו שובה ישראל. אין לך כל נביא שהכה ישראל שלא חזר ונתן להם איספלניס וריפא אותם כל מכה ומכה שהיתה חוזר ומרפא הושע אומר כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל (שם א' ו') וחזר ואמר וריחמתי את לא רוחמה (שם ב' כ"ה) הוא הפה שאמר כי אתם לא עמי (שם א' ט') חזר וריפא ואמר ואמרתי ללא עמי עמי אתם (שם ב' כ"ה) הוא הפה שאמר כי היא לא אשתי (שם ב' ד') חזר וריפא ואמר תקראי לי אישי (שם שם י"ח) הוא [הפה] שאמר ושמתיה כמדבר (שם ה') חזר וריפא והולכתיה המדבר (שם ט"ז) הוא הפה שאמר דברו דברים אלות שוא כרות ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי (שם י' ד') חזר וריפא קחו עמכם דברים (שם י"ד ב') הוא הפה שאמר כפרה סוררה סרר ישראל (שם ד' י"ד) חזר וריפא ואמר ונשלמה פרים שפתינו (שם י"ד ג') הוא הפה שאמר (ושובי אל ה' אלקים) [ולא שבו אל ה' אלקיהם] (שם ז' י') חזר וריפא ואמר שובה ישראל עד ה' אלקיך: דבר אחר שובה ישראל אין מדת הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם מדת בשר ודם כותב (אמלוגין) [אילוגין] קשה ומחליפו בממון הרבה והקב"ה כותב (אמלגין) [אילוגין] קשה ומחליפו בדבר קל ואיזה דבר קל קחו עמכם דברים (שם י"ד ג') מה כתב למעלה מן הפרשה צרור עון אפרים (שם י"ג י"ג) תאשם שומרון כי מרתה באלקיה (שם י"ד א') ואחר כל הדברים האלה אומר לישראל עשו תשובה ואני מחליף את כולן: דבר אחר [שובה ישראל] אומרים על הושע ועל אליהו אכזריים היו חס ושלום לא היו אכזריים האכזרי היה מציל אלא למה הדבר דומה לבן מלכים שדנו המלך ונתחייב שריפה מה עשה (סונקנתרו) [סנקתדרון] אמר למלך שבקו בבית האסורים וירעב (אותה) [ואתה] שורפו והוא חשב לומר עד שתשוב חמתו כך כשראה אליהו את ישראל טועים אחר אחאב אמר אליהו מוטב [יהיו] שלש שנים ברעב ולא יפלו לבאר שחת הוי באהבה עשה להם אליהו כך וכן הושע אמר (תתן) [תן] להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צומקים (שם ט' י"ד) ברחמים אמר כך למה הדבר דומה לאדם שנדון (נכנס שליו לטימון) [ונכסים שלו לטמיון] עמד אוהבו וביקש עליו ופייסו אמר המלך ובשבילך יכנסו השדות בלבד לטימיון יהיו הקרקעות במקומם כך הקדוש ברוך הוא דן את ישראל ואמר כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם (שם שם י"ב) אמר הושע בבקשה ממך לא כי אלא רוח (ירעו) [יזרעו] וסופתה יקצורו קמה [אין לו וגו'] (שם ח' ז') איך משהן מגדלין את בניהן אתה מאבדם קמה אין לו (הכתבת) [אמר לו הכתבתי] בתורה ואל אישך תשוקתך (בראשית ג' ט"ז) (וכן כאן) [וכאן] קמה אין לו אמר לו הושע אם כן בבקשה ממך תן להם רחם משכיל ולא שדיים צומקים שלא דומה צערו של קטן לצערו של גדול אמר לו הקדוש ברוך הוא וכן גזרתי ושכלתים מאדם כשראה הושע שאין הקב"ה שומע לו בא אצל ישראל ואמר להם הרבה בקשתי ולא נשמע לי לכן אתם בקשו על עצמיכם שאינו מחזיר אתכם שובה ישראל: דבר אחר שובה ישראל עד ה' אלקיך לבן מלך שאמר לו אוהבו אביך עתיד להכותך ולחובשך בבית האסורין ולמוסרך ביד העבדים ולהמיתך ברעב ובאחרונה אתה חוזר ומבקש הימנו והוא מקבלך אלא אם תשמע לי עשה את (האחרונים) [האחרונית] ראשונית ולך אצלו ובקש הימנו והוא מקבלך ונשתכרת המכות כך אמר הושע לישראל היו יודעים עתיד להכותכם (א"כ) [שנאמר] עליהם אשפוך כמים (חמתי) עברתי (הושע ה' י') (ומונ') [ולמסור] אתכם למלכות שנא' יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם (שם ז' ט"ז) [ולהמיתכם ברעב שנאמר] ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו (שם ב' י"א) ואחר כך סוף שאתם באים ומבקשים הימנו הוי שמעו לי וקראו ועשו תשובה עד שלא תלקו ונשתכרתם המכות שובה ישראל: דבר אחר שובה ישראל כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא (בהושע) [כהושע] ירמיה [אמר] אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב (ירמיה ד' א') וישעיה אמר דרשו ה' בהמצאו (ישעיה נ"ה ו') ולא מלמדים את ישראל מה לומר אבל הושע אמר עשו תשובה ומלמדם מה יפייסו על עצמם שובה ישראל עד ה' אלקיך [וגו'] וקחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו' (הושע שם): [דבר אחד שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך] כל הנביאים שהכו את ישראל הכום בנפילה ירמיה אמר לכן יהי דרכם להם [וגו'] ידחו ונפלו בה (ירמיה כ"ג י"ב) וכן עמוס אמר נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל (עמוס ה' ב') אבל הושע לא (עשתה) [עשאה] אלא מתקלת שנאמר כי כשלת בעוניך: דבר אחר [שובה ישראל] תשובה חביבה לפני הקדוש ברוך הוא שהוא מבטל דבריו בשביל התשובה היאך כתב בתורה כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו [וגו'] וכתב לה ספר כריתות [וגו'] ושנאה האיש האחרון וכתב [וגו'] לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה [וגו'] אחרי אשר הוטמאה (דברים כ"ד א' ועד ד') אבל הקב"ה אינו כן אע"פ שעזבו אותו ועבדו לאחר ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (שופטים י' ו') אמר להם עשו תשובה ובואו אצלי ואני מקבל אתכם ירמיה מפרש לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' (ירמיה ג' א') בואו ואני מקבל אתכם שובה ישראל עד ה' אלקיך: דבר אחר שובה ועד היכן התשובה עושה כל מה שברא הקדוש ברוך הוא אינו נשבע אלא בקבלת שבים שכן אמר יחזקאל חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע (יחזקאל ל"ג י"א) אמרו [וגו'] הואיל ונשבע שהוא מקבל השבים בדין הוא שנלך אצלו שובה ישראל: דבר אחר שובה ישראל עד ה' אלקיך מצינו שמא לא היה אחריו שירחק אמר הריני שב לבן מלכים שהיה חולה אמר הרופא אם יאכל מן החפץ הוא מתרפא היה הבן מתיירא לאוכלו אומר לו אביו תדע שאינו מזיקך הריני אוכל ממנו כך אמר הקב"ה לישראל מתביישים אתם [לעשות] תשובה הריני שב ראשון שנאמר כה אמר ה' הנני שב (ירמיה ל' י"ח) ומה מי שאין לו חטא ולא סרחון חס ושלום אמר הנני שב בני אדם על אחת כמה וכמה צריכים לעשות תשובה ולבא אצל הקדוש ברוך הוא שובה ישראל עד ה' אלקיך: דבר אחר שובה ישראל אם יעשה [אדם] תשובה שלימה אף העבירות שעשה מתחילה אינם מתחשבות לו ואינם נזכרות לו מניין וישעיה מפרש לא תזכרנה ראשונות ולא תעלנה על לב (ישעיה ס"ה י"ז) ואף מן הקרבנות חביבה היא התשובה שמואל הנביא אמר הנה שמוע מזבח טוב והקשב מחלב אילים (שמואל א' ט"ו כ"ב): דבר אחר שובה ישראל (אמר) [אוי] להם לרשעים שהם מתים בלא תשובה שהם מאבדים תקותם מן העולם הבא שמלאכים מסורים לאדם הזה ובכל יום ויום כותבים את מעשיו והכל צפוי לפני הקדוש ברוך הוא והכל כתוב וחתום אם צדיק אדם כותבים צדקתו ואם הרשיע אדם כותבים את רשעתו לפיכך כשבא צדיק המלאכים (מקדישים) [מקדימים] ומקלסים לפניו יבא בשלום וינוח על משכבו ואם מת אדם רשע שלא עשה תשובה הקב"ה אומר לו (מפח) [הפח] את נפשך כמה קראתי לך שתעשה תשובה ולא עשית ועיני רשעים תכלנה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש (איוב י"א כ') אמרו הפקחים הואיל וכך הוא מקוה לשבים אמרו לנו תשובה עד ה' אלקינו [לכו ונשובה אל ה'] כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו (הושע ו' א'): דבר אחר שובה ישראל השוטים שאומרים שמא נשוב ולא מקבל (אתם) [אותנו] הנה נבא לא (תקרא) [תקראו] שוטים הרבה הוא אומר שובו בנים שובבים (ירמיה ג' כ"ב) אין אתם מפסידים אלא מה ארפא משובותיכם (שם) וכן ישעיה מתנבא שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו (ישעיה נ"ז י"ט) על איזה רחוק הוא אומר על מי שהרחיק את עצמו אלא קרוב (הוא) אצל הקדוש ברוך הוא מה רפואה (הנה) [הוא] צריך [אלא] זה רשע שהיה (קרוב) [רחוק] ועשה תשובה ונתקרב אצל הקדוש ברוך הוא שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר להם הושע הואיל והוא מרפא את השבים שובה ישראל עד ה' אלקיך: דבר אחר שובה ישראל (מביאות) [חמשה דברים מביאים] את הגאולה מתוך צרה אדם נגאל בצר לך ומצאוך (את) כל הדברים האלה (דברים ד' ל') ומתוך קץ באחרית הימים (שם) ומתוך תשובה ושבת עד ה' אלקיך (שם) ומתוך רחמים כי אל רחום ה' אלקיך (שם שם ל"א) ובזכות האבות ולא ישכח את ברית (ה' אלקיך) [אבותיך] (שם) והתשובה גורמת לרחמים ולזכות האבות שכן הוא אומר ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו (שם) ומיד כי אל רחום ה' אלקיך [וגו'] (שם) הוי נשוב אצלו שאין לנו כמותו אלקים שהוא מקבל אותנו בשעה שאנו שבים מפשע: [דבר אחר] שובה ישראל עד ה' אלקיך לבן מלך שהיה רחוק מאביו מהלך מאה יום אמרו לו אוהביו חזור אצל אביך אמר להם איני יכול שלח אביו ואמר לו הלך מה שאתה יכול לפי כחך (ואם) [ואני] בא אצלך (כשאר) [בשאר] הדרך כך אמר להם הקדוש ברוך הוא שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג' ז'): דבר אחר שובה ישראל לבן מלכים שהיה לו (רץ) [דין] לפני אביו (אמר) [אמרו] לו בקש מן אביך עד שהוא (נותן) [נתון] בפלטין שלו עד שלא ישב בבימה (וימצא) [וימתח] עליך מדת הדין (לכן) [וכן] הושע אמר להם לישראל שובה ישראל עד ה' אלקיך עד שנתון במדת רחמים עשו תשובה כי הקב"ה רחום וחנון ורוצה בתשובה עד שלא ימתח (לכם) [עליכם] מדת הדין בשר ודם כועס על חבירו והוא מוליך לו דורון שיקבלנו ספק מתקבל [ספק אינו מתקבל] והקדוש ברוך הוא אינו כן אלא [מתפייס] בדברים קחו עמכם דברים (הושע שם ג') ולא עוד אלא אדם שהוא הולך לכבד את המלך הולך [אצלו] מלא וחוזר ריקם והקב"ה אינו כן אלא הולכים אצלו ריקנים (וכשבא אצלו מלא) [ושבים מלאים] הם אומרים לו כל תשא עון (שם) והוא אומר להם וקח טוב (שם) לכן הנביא משבחו על רוב רחמיו ואומר לו מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז' י"ח): דבר אחר שובה ישראל עד ה' אלקיך דרש רבינו הקדוש גדול (כחו) [כחה] של תשובה שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה מיד היא עולה (לו) [לא] עד עשרה מילים ולא עשרים ולא עד מאה אלא עד מהלך חמש מאות שנים ולא עד הרקיע הראשון אלא עד רקיע (השני) [השביעי] ולא עד רקיע (השני) [השביעי] אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד כן הושע אומר שובה [ישראל] עד ה' אלקיך: דבר אחר עד ה' אלקיך אמרו [לו] רבש"ע (מתוך שאין) [מתייראין] אנו מן העונות שהם מרובים אמר (לו) דוד כי עונותי עברו ראשי (תהלים ל"ח ה') וכן עזרא אמר כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמותינו גדלה עד לשמים (עזרא ט' ו') אמר הקדוש ברוך הוא אל תתייראו מן הדבר הזה אם הם עד הרקיע ואתם עושים תשובה אני סולח ולא עד הראשון ולא עד השני ולא עד השלישי אלא אפילו עד השביעי עד כסא הכבוד ואתם עושים תשובה מיד אני מקבל אתכם שובה ישראל עד ה' אלקיך שובה ישראל ואפילו עונות עד ה' אלקיך: דבר אחר שובה ישראל עד ה' אמרו לו ישראל רבש"ע אם עושים אנו [תשובה] מי מעיד שקבלת אותנו אמר להם הסניגור שלכם זה מיכאל שנאמר בעת ההיא יעמוד מיכאל [וגו' העמד על בני עמך וגו'] (דניאל י"ב א') אמרו [לו] אין אנו מבקשים אלא לך שנאמר אמר להם לכו בקשו פני ואני מעיד עליכם ויש לך מניין ללמוד וכי איזו מדה מרובה [מדה הטובה או] מדת הפרענות הוי אומר מדת הטובה בא וראה אין כבודו של הקב"ה להעיד על הדברים הללו (ואין) [והוא] בכבודו (ומעיד) [מעיד] על המנאפים ועל המכשפים שנאמר וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במנאפים ובמכשפים (מלאכי ג' ה') אמר הקב"ה (ואף על פי) [ואם על מי] שהוא חוטא אני מעיד על מי שהוא עושה תשובה על אחת כמה וכמה אמר הושע שובה ישראל עד ה' אלקיך אמרו [לו] רבונו של עולם ומה את עושה לכל עונותינו אמר להם עשו תשובה והם נבלעים מן העולם שנ' יבוקש עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה (ירמיה נ' כ') אמרו לו ולהיכן אתה משליכם אמר להם לים שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתינו (מיכה ז' י"ט):