לדלג לתוכן

פסיקתא רבתי/יט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ויהי בשלח פרעה [וגו'] (שמות י"ג י"ז). ילמדנו רבינו השולח יד בפקדונו של חבירו כיצד הוא נגבה כך שנו רבותינו השולח יד בפיקדון ב"ש אומרים ילקה בחסר וביתר ובית הלל או' כשעת הגזילה רבי עקיבא אומר כשעת התביעה (ב"מ פ"ג מי"ג) ואמרו רבותינו ודאי כל מי ששולח ידו בפקדונו של חבירו ראוי שתישבר זרועו ממי את למד מפרעה שהיו ישראל נתונים בידו פקדון וביקש לפשוט יד בהם ושבר הקדוש ברוך הוא את זרועו שנאמר בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי (יחזקאל ל' כ"א) ומניין שהיו ישראל בידו פקדון שכן הוא אומר למשה שיאמר לישראל פקד פקדתי אתכם (והעליתם) (שמות ג' טז) ולפי שהיו ישראל מתייאשים מן הגאולה אמר הקדוש ברוך הוא לך אמור להם כשם שבעל הפקדון אימתי שרוצה הוא נוטל פקדונו כך אתם אימתי שיגיע זמניכם מיד אני מוציא אתכם מידו אמרו לו ישראל רבון העולמים ראה היאך כופר בך וממאן לשלחנו שנאמר לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח (שם ה' ב') אמר להם הקב"ה חייכם יש לכם לראות הפה שאמר מי ה' סופו לומר ה' הצדיק (שם ט' כ"ז) והפה שאמר לא ידעתי את ה' סופו לומר העתירו אל ה' (שם שם כ"ח) הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח סופו להיות אוחז כל אחד בידו ומשלחו מניין ממה שקרינן בענין ויהי בשלח פרעה: [ויהי בשלח וגו'] כך פתח רבי תנחומא בי רבי אמרו לאלקים מה נורא מעשיך (תהלים ס"ו ג') א"ר יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של ר"י הגלילי אמרין לפעלא טבא יישר אמרו לאלקים וגו'. (ורבותינו אמרו) הנהרגים הורגים (השמידי) [הנשמדים] משמידים הנצלבים צולבים המן העץ אשר הכין למרדכי להשכים ולצלוב אותו והוא משכים ונצלב עליו (הוא אומר) [הוי אמרו] לאלקים מה נורא מעשיך. [ברוב עוזך יכחשו לך אויביך] (תהלים שם) רבותינו אמרו יכחשו לך אויביך יתברון קומך בעלי דבבך כשיראה הרשע בא בתוקפו להתגאות לפניך ברוב עוזו יהי נשבר ברוב עוזך (וגו') ורבי ברכיה אמר יכזבו לך כמו וכחש בעמיתו (ויקרא ה' כ"א) אמר דוד רבונו של עולם כשיהיו הרשעים באים להתגאות בפניך בפיהם יהיו חוזרין ומשקרים ושוברים דבריהם כדי שיהיו מתביישים וכן אתה מוצא בהרבה רשעים נבוכדנאצר תחילה כשמתעסק עם חנניה מישאל ועזריה מהו אומר להם ומאן הוא אלהא דישזבנכון מידי (דניאל ג' ט"ו) אמר ליה הקדוש ברוך הוא הא רשע היית מתגאה (לעיני האומר) [לפני] ואומר מאן הוא אלהא (אמר דוד) כשנעשה בך מידת הדין יש לך להיות (אומרים) [אומר] הוא אלהא (אלקים) אמר דוד אמרו לאלקים מה נורא מעשיך ברוב עוזך יכחשו לך אויביך: