פסיקתא דרב כהנא כג

ראש השנה. [א] לעולם י"י דברך נצב בשמים (תהלים קיט:פט). תני ר' אליע' בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. ואתיא דרב כהדא דתני ר' אליע', דתניא בתקיעתא דרב זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון וגו'. כי חק לישראל הוא משפט וג' (שם פא:ה). על המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע, איזו למות ואיזו לחיים, וביריות בו יפקדו להזכירם חיים ומות, נמצאת אומ' בראש השנה נברא אדם הראשון. בשעה ראשונה עלה במחשבה, בשנייה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו, ברביעית גיבלו, בחמישית ריקמו, בשישית העמידו גולם על רגליו, בשביעי' זרק בו נשמה, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית ציוהו, בעשירית עבר על ציוהו, באחת עשרה נידון, בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הק"ב. א' לו הקב"ה, אדם, זה סימן לבניך כשם שנכנסתה לפניי בדין ביום הזה ויצאתה בדימוס, כך עתידין בניך להיות נכנסין לפניי בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס. אימתי, בחדש השביעי באחד לחדש (ויקרא כג:כד). ב[ב] ר' נחמן פתח ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת וג' (ירמיה ל:י). מדבר ביעקב, דכת' ביה ויחלום והנה סולם וג' (בראשית כח:יב). א"ר שמואל בר' נחמן אילו שרי אומות העולם, דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקב"ה לאבינו יעקב שרה של בבל עולה שבעים עווקים ויורד, ושל מדיי חמשי' ושנים, ושל יוון מאה ושמונים, ושל אדום עלה עלה ולא ידע כמה. באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמ', תאמר שמא לזה אין ירידה, א' לו הקב"ה אל תחת ישראל (ירמיהו שם), כביכול אפילו את רואה אותו יושב אצלי משם אני מורידו, הד"ה דכת' אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם י"י וג' (עובדיה א:ד). ר' ברכיה ר' חלבו ר' שמע' בר' יוסי בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקב"ה לאבינו יעקב שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, א' לו הק' יעקב אף אתה עלה, באותה שעה נתיירא אבינו יעקב וא' תאמר שכשם שיש לאילו ירידה אף אני יש לי ירידה, א' לו הקב"ה אל תחת ישראל (ירמיהו שם), אתה אם אתה עולה אין לך ירידה לעולם, ולא האמין ולא עלה. ר' ברכיה ר' חלבו בשם ר' שמעון בר' יוסינה, ר' מאיר היה דורש בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו (תהלים עח:לב), זה יעקב אבינו שלא האמין ולא עלה. א' לו הקב"ה אילו האמנתה ועליתה עוד לא הייתה יורד לעולם, עכשיו שלא האמנתה ולא עלית הרי בניך משתעבדים בארבע מלכיות בעולם הזה, בפיסים ובהוניות ובזמיות ובגלגליות. יכול לעולם, א"ל אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק (ירמיה ל:י), מבבל. ואת זרעך מארץ שבים (שם), מגליא ומאספמיא ומחברותיה. ושב יעקב (שם), מבבל. ושקד (שם), ממדי. ושאנן (שם), מיוון. ואין מחריד (שם), מאדום. כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם (שם שם יא), אומות העולם שהם מכלים את שדותיהם עליהם הוא אומ' כי אעשה כלה, אבל ישר' שאינן מכלי' את שדותיהן, אך אותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך (שם), מייסרך אני בייסורים בעולם הזה בשביל לנקותך משניתיך בעולם הזה. אימתי, בחדש השביעי (ויקרא כג:כד). ג[ג] יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש פתח עלה אלהים בתרועה וג' (תהלים מז:ו). בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא הדין בדין הוא עולה, דכת' עלה אלהים בתרועה (שם). ובשעה שישר' נוטלין שופרות ותוקעין הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמי', דכת' י"י בקול שופר (שם), ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך להם מידת הדין למידת רחמים. אימתי, בחדש השביעי (ויקרא כג:כד). ד[ד] ר' יאשיה פתח אשרי העם יודעי תרועה (תהלים פט:טז). ר' אבהו פתר קרייא בחמשה זקינים שהיו נכנסים לעבר את השנה, מה הקב"ה עושה מניח סנקליטין שלו למעלה ויורד ומצמצם שכינתו למטה, מלאכי השרת אומ' הא תקוף הא תקוף הא אלוה הא אלוה, מי שכת' בו אל נערץ בסוד קדושים רבה (שם שם ח) מניח סנקליטין של מעלה ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם למטה, כל כך למה, שאם תעו בדבר הקב"ה מאיר פניהם בהלכה, י"י באור פניך יהלכון (שם שם טז). א"ר יאשיה כת' אשרי העם יודעי תרועה וג' (שם טז), ואומות העולם אינם יודעים להריע, כמה קרנות יש להם, וכמה בוקינס יש להם, כמה סלפינגס יש להם, ואת או' אשרי העם יודעי תרועה, אלא אשרי העם שיודעין לפתות את בוראם בתרועה. אימתי, בחדש השביעי (ויקרא כג:כד). ה[ה] ר' ברכיה בשם ר' ירמיה פתח אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה (משלי טו:כד). אורח חיים, אין אורח חיים אלא דברי תורה, דכת' עץ חיים וג' (שם ג:יח). ד"א אורח חיים, אין אורח חיים אלא ייסורים, דכת' ודרך חיים תוכחות מוסר (שם ו:כג). למעלה למשכיל, למי שהוא משתכל למצוותיה של תורה. מה כת' למעלה מן העניין, לא תכלה פאת שדך בקצרך (ויקרא כג:כב), אומות העולם שהם מכלים את שדותיהן, שאר פתחא דכוות קדמיא. ו[ו] ר' ברכיה פתח תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו וג' (תהלים פא:ד). כל החדשים אינם חודש, אלא בכסא. וכל החדשים אינן ניכסין, אלא ליום חגינו. והלא ניסן חודש וניכסה ויש לו חג וחגו בפני עצמו, אלא חודש וניכסה ויש לו חג וחגו בן יומו, ואיזה זה, זה תשרי. תשרי, תשרי כת' על שם תשרי ותישבוק על חובינן. אימתי, בחדש השביעי (ויקרא כג:כד). ז[ז] ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא פתח כה אמר י"י גואלך קדוש ישראל וגו' (ישעיה מח:יז). מהו מלמדך (שם), מסקיד לך כגון הדין מסאסא דהיא מסקד להדא פרתא. ושלשה שמות נקראו לו, מלמד, מרדע, דרבן. מלמד, שהוא מלמד לפרה לחרוש. מרדע, שהוא מורה דיעה לפרה. דרבן, שהוא מדיר בינה בפרה. א' הקב"ה, לפרתו אדם עושה דרבן וליצר הרע אינו עושה דרבן, מדריכך בדרך תלך (שם שם). ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא לבן מלך שהיה לו דין לפני אביו, א' לו אביו אם מבקש אתה לזכות לפני בדין מני לך ניקוליגוס פלו' ואת זכיי לפני בדין, כך א' הקב"ה לישר' בניי אם אתם תהו מזכירים זכות אבותיכם ואתם זכים לפני בדין. אחד (ויקרא כג:כד), זה אבינו אברהם, אחד היה אברהם (יחזקאל לג:כד). זכרון תרועה (ויקרא שם), זה אבינו יצחק, וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו (בראשית כב:יג). מקרא קדש (ויקרא שם), זה אבינו יעקב, שמע אלי יעקב עבדי וישראל מקראי (ישעיה מח:יב). אימתי אתם מזכירים זכות אבות ואתם זכים לפני בדין, בחדש השביעי (ויקרא שם). ח[ח] ר' חייא בר' מרייה בשם ר' לוי פתח אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו' (תהלים סב:י). בנוהג שבעולם הביריות אומ' פלו' נושא פלו', אך הבל בני אדם. פלנית תשא פלני, כזב בני איש. במאזנים לעלות (שם), א"ר חייא בר מרייה עד שהן עשוין הבל ממעי אימותיהן, המה מהבל יחד (שם). א"ר נחמן כל הבלים וכזבים שישר' עושין בעולם הזה כדיי הוא אבינו אברה' לכפר את כולם. ומה טעמ', האדם הגדול בענקים הוא וג' (יהושע יד:טו). במאזנים לעלות, במאזנים מתכפר לכם, בחדש שמזלו מאזנים, ואיזה זה, זה תשרי. בחדש (תהלים פא:ד), חדשו מעשיכם. שופר (שם) שפרו מעשיכם. א' הק' אם שיפרתם מעשיכם לפני הרי אני נעשה לכם כשופר הזה, מה השופר הזה מכניס בזו ומוציא בזו, אף אני עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים ומתמלא עליכם רחמים ומרחם עליכם והופך להם מידת הדין למדת רחמים. אימתי, בחדש השביעי (ויקרא כג:כד). ט[ט] בחדש השביעי (שם), בחדש שהוא משובע במצות, שופר בתוכו, כיפור בתוכו, לולב וערבה בתוכו. ד"א בחדשה שביעי, בחדש שהוא משובע בכל, גיתות בתוכו, גרנות בתוכו, כל מיני מגדי' בתוכו. ד"א בחדש השביעי, ר' ברכיה הוה קרי ליה ירחא דשבועה, שבו נשבע לאבינו אברה', ויאמר בי נשבעתי נאם י"י וג' (בראשית כב:טז). מה צורך היה לשבועה זו, א"ר ביבה ברבה בשם ר' יוחנן, א' אבינו אברהם לפני הק' רבון העולמים גלוי וידוע היה לפניך שבשעה שאמרת לי קח נא את בנך את יחידך וג' (שם שם ב), שהיה בלבי מה להשיבך, היה בלבי לומר לך אתמול אמרת לי, כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא:יב), ועכשיו את' או' לי קח נא את בנך, אלא כשם שהיה בליבי להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השיבתיך, כך בשעה שיהיו בניו של יצחק באין לידי עבירות ומעשי' רעים, תהי נזכר לפניך ולהם עקידת אביהם ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך להם מידת הדין למידת רחמים. אימתי, בחדש השביעי (ויקרא כג:כד). י[י] וישא אברהם את עיניו (שם כב:יג). א"ר יודן מלמד שהראה הקב"ה לאבינו אברהם את האיל ניטש מחורש זה ונסבך בחורש אחר. א' לו הק', אברהם כך עתידין בניך להיות נאחזין בעונות ונסבכין בצרות, וסופן להגאל בקרניו של איל, וי"י עליהם יראה ויצא כברק חיצו (זכריה ט:יד). א"ר חנינה מלמד שהראה הק' לאברהם את האיל ניטש מחורש זה ונסבך מחורש אחר. א' לו הקב"ה, אברה' כך עתידין בניך להיות נאחזים באומות ונסבכין במלכיות ונמשכין ממלכות למלכות, מבבל למדי, וממדי ליון, ומיון לאדום, וסופן להיגאל בקרניו של איל, וי"י עליהם יראה וג' (שם). כל השביעי' חביבין. למעלה מרקיעים השביעי חביב, שמים, ושמי השמים, ורקיע, ושחקים, וזבול, ומעון, וערבות, סולו לרוכב בערבות (תהלים סח:ה). בארצות השביעי חביבה, ארץ, אדמה, ארק, גיא, צייה, שתייה, תבל, והוא ישפוט תבל בצדק (שם ט:ט). בדורות השביעי חביב, אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, ויתהלך חנוך את האלהים (בראשית ה:כב). באבות השביעי חביב, אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה, ומשה עלה אל האלהים (שמות יט:ג). בבנים השביעי חביב, אליאב, אבינדב, שמעאל, נתנאל, דדי, אוצם, דוד השביעי (ד"ה א' ב:טו). במלכות השביעי חביב, שאול, איש בושת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, ויקרא אסא אל י"י אלהיו ויאמר י"י אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו י"י אלהינו כי עליך נישענו וג' (ד"ה ב' יד:י). בשמיטים השביעית חביבה, וקדשתם את שנת החמישים (ויקרא כה:י). בשנים שביעית חביבה, והשביעית תשמטנה ונטשתה וג' (שמות כג:יא). בימים השביעי חביב, ויברך אלהים את יום השביעי (בראשית ב:ג). בחדשי' שביעי חביב, בחדש השביעי באחד לחדש (ויקרא כג:כד). יא[יא] ר' אבא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אומ' כל ימות השנה ישראל עסוקים במלאכתם ובראש השנה הם נוטלין שופרות ותוקעין והקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך עליהם מדת הדין למדת הרחמים. אימתי, בחדש השביעי באחד לחדש (ויקרא כג:כד). יב[יב] דילמא. ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש הוון מתקשיין. תנינן יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. אמרין אין דבר תורה במדינה ידחה, ואם אינו דבר תורה אף במקדש לא ידחה. עד אינון יתיבין מתקשין עבר כהנא, אמרין הא אתא מרה דשמעתא ניקום ונשאול. קמון ושאלין ליה, א' להם כתוב אחד אומ' יום תרועה יהיה לכם (במדבר כט:א), וכתו' אחד או' זכרון תרועה יהיה לכם (ויקרא כג:כד), הא כאיצד יתקיימו שני כתובין, בזמן שהוא בא בחול יום תרועה יהיה לכם, ובזמן שהוא בא בשבת זכרון תרועה יהיה לכם, מזכירין אבל לא תוקעין. ר' זעירה הוה מפקד לחבריה עיילון ושמעון קלה דר' לוי דריש דלית איפשר ניפק פרשתא דלא אולפן. עלון ודרש קמיהון כתוב אחד אומ' יום תרוע' יהיה לכם, וכתוב אחד או' זכרון תרועה, הא כאיצד יתקיימו שני כתובין, בזמן שהוא בא בחול יום תרועה יהיה לכם, ובזמן שהוא בא בשבת זכרון תרועה, מזכירין אבל לא תוקעין. תני ר' שמעון בן יוחי ידחה במקדש שהם יודעים זמנו של חודש ואל ידחה במקום שאינן יודעין זמנו של חודש. תני ר' שמע' בן יוחי יום תרועה יהיה לכם ועשיתם (במדבר כט:א, ב), במקום שהקרבנות קריבין. א"ר תחליפא קיסרייה בכל קרבנות כת' והקרבתם (במדבר כח:יט, כז) וכאן כת' ועשיתם (שם כט:ב), א' הק' מכיון שניכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם בדימוס, מעלה אני עליכם כאילו היום נעשיתם, כאילו היום בראתי אתכם ברייה חדשה. כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וג' (ישעיה סו:כב). חסילה.