פסוק המתחיל ומסתיים באות ל ו
מראה
- לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל־בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית־יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד־תֻּמּו
- לְכִי וּבֹאִי אֶל־הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא־אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר כִּי־שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל־כִּסְאִי וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָהו
- לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר־הֵם חַיִּים עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינו
- לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל־דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת־אֲבֹתֵינו
- לא־טוב הדבר הזה אשר עשית חי־יהוה כי בני־מות אתם אשר לא־שמרתם על־אדניכם על־משיח יהוה ועתה ראה אי־חנית המלך ואת־צפחת המים אשר מראשתו [מראשתיו
- לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל־העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו יאבדו [ואבדו
- לאברהם למקנה לעיני בני־חת בכל באי שער־עירו
- לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל־תהי־בו כי־אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו
- לא תטה משפט אבינך בריבו
- לא־תעלו עליו קטרת זרה ועלה ומנחה ונסך לא תסכו עליו
- לא תגנבו ולא־תכחשו ולא־תשקרו איש בעמיתו
- לא תאכלו על־הדם לא תנחשו ולא תעוננו
- לא יטמא בעל בעמיו להחלו
- לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא־יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על־ראשו
- לא־ישאירו ממנו עד־בקר ועצם לא ישברו־בו ככל־חקת הפסח יעשו אתו
- לכן אתה וכל־עדתך הנעדים על־יהוה ואהרן מה־הוא כי תלונו [תלינו] עליו
- לא־הביט און ביעקב ולא־ראה עמל בישראל יהוה אלהיו עמו ותרועת מלך בו
- לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו יתן נחלתו
- למה יגרע שם־אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה־לנו אחזה בתוך אחי אבינו
- לא נשוב אל־בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו
- לא־תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני־איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו
- לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל־הישר בעיניו
- לא־תאבה לו ולא תשמע אליו ולא־תחוס עינך עליו ולא־תחמל ולא־תכסה עליו
- לא תאכלו כל־נבלה לגר אשר־בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו
- לא־תראה את־חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו
- לא־תחרש בשור־ובחמר יחדו
- לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו
- לא־יקח איש את־אשת אביו ולא יגלה כנף אביו
- לא־תתעב אדמי כי אחיך הוא לא־תתעב מצרי כי־גר היית בארצו
- לא־תסגיר עבד אל־אדניו אשר־ינצל אליך מעם אדניו
- לא־יומתו אבות על־בנים ובנים לא־יומתו על־אבות איש בחטאו יומתו
- לא־תחסם שור בדישו
- לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו
- לכל־האתות והמופתים אשר שלחו יהוה לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל־עבדיו ולכל־ארצו
- לא־נותר ענקים בארץ בני ישראל רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו
- לבוא חמס שבעים בני־ירבעל ודמם לשום על־אבימלך אחיהם אשר הרג אותם ועל בעלי שכם אשר־חזקו את־ידיו להרג את־אחיו
- לעזתים לאמר בא שמשון הנה ויסבו ויארבו־לו כל־הלילה בשער העיר ויתחרשו כל־הלילה לאמר עד־אור הבקר והרגנהו
- לכן נאם־יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד־עולם ועתה נאם־יהוה חלילה לי כי־מכבדי אכבד ובזי יקלו
- לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל הנני מביא רעה על־ירושלם ויהודה אשר כל־שמעיו [שמעה] תצלנה שתי אזניו
- לכו דרשו את־יהוה בעדי ובעד־העם ובעד כל־יהודה על־דברי הספר הנמצא הזה כי־גדולה חמת יהוה אשר־היא נצתה בנו על אשר לא־שמעו אבתינו על־דברי הספר הזה לעשות ככל־הכתוב עלינו
- לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו
- לכו־נא ונוכחה יאמר יהוה אם־יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם־יאדימו כתולע כצמר יהיו
- לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת יהוה צבאות ואת אמרת קדוש־ישראל נאצו
- לא־תאמרון קשר לכל אשר־יאמר העם הזה קשר ואת־מוראו לא־תיראו ולא תעריצו
- להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת־יתומים יבזו
- לבי למואב יזעק בריחה עד־צער עגלת שלשיה כי מעלה הלוחית בבכי יעלה־בו כי דרך חורנים זעקת־שבר יעערו
- לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו זה חלק שוסינו וגורל לבזזינו
- לחם יודק כי לא לנצח אדוש ידושנו והמם גלגל עגלתו ופרשיו לא־ידקנו
- לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשר פדה את־אברהם לא־עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו
- לכן כה אמר קדוש ישראל יען מאסכם בדבר הזה ותבטחו בעשק ונלוז ותשענו עליו
- לא יצעק ולא ישא ולא־ישמיע בחוץ קולו
- לא יכהה ולא ירוץ עד־ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחילו
- למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע הן ביום צמכם תמצאו־חפץ וכל־עצביכם תנגשו
- לכן כה־אמר אדני יהוה הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו
- לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ [הארץ] ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו
- לא־כאלה חלק יעקב כי־יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו
- לכן כה־אמר יהוה על־אנשי ענתות המבקשים את־נפשך לאמר לא תנבא בשם יהוה ולא תמות בידנו
- למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא־יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל־תנחנו
- למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו
- לשום ארצם לשמה שרוקת [שריקות] עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו
- לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל־עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני יהוה ומפני דברי קדשו
- לא־שלחתי את־הנבאים והם רצו לא־דברתי אליהם והם נבאו
- לכן הנני על־הנבאים נאם־יהוה מגנבי דברי איש מאת רעהו
- לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל הנני מביא אל־יהודה ואל כל־יושבי ירושלם את כל־הרעה אשר דברתי עליהם יען דברתי אליהם ולא שמעו ואקרא להם ולא ענו
- לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ושלחתי־לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו
- לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה־ארץ ברקים למטר עשה ויצא רוח מאצרתיו
- לא־כאלה חלק יעקוב כי־יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו
- לעיניהם חתר־לך בקיר והוצאת בו
- לכן דבר־אותם ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את־גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא אני יהוה נעניתי לו בה [בא] ברב גלוליו
- לכן כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר ונתתיו בראשו
- לכן כה־אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו
- לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על־אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו
- לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו
- לכן כה אמר אדני יהוה הנני נתן לנבוכדראצר מלך־בבל את־ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו
- לכן כה־אמר אדני יהוה הנני אל־פרעה מלך־מצרים ושברתי את־זרעתיו את־החזקה ואת־הנשברת והפלתי את־החרב מידו
- לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל־בין עבותים ורם לבבו בגבהו
- לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה על־הדם תאכלו ועינכם תשאו אל־גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו
- לכן כה אמר אדני יהוה אני נשאתי את־ידי אם־לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו
- לא יתנו מעלליהם לשוב אל־אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת־יהוה לא ידעו
- לכו ונשובה אל־יהוה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו
- לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו
- לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי־אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על־כבודו כי־גלה ממנו
- לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן־עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם־פליטה לא־היתה לו
- לכן כה־אמר יהוה אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על־אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו
- לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו
- לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו
- לא־רגל על־לשנו לא־עשה לרעהו רעה וחרפה לא־נשא על־קרבו
- לא־יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו
- למה־פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו
- למנצח אל־תשחת לדוד מכתם בשלח שאול וישמרו את־הבית להמיתו
- לירות במסתרים תם פתאם ירהו ולא ייראו
- לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו־בר יתרועעו אף־ישירו
- למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאיבים מנהו
- לפניו יכרעו ציים ואיביו עפר ילחכו
- לכן ענקתמו גאוה יעטף־שית חמס למו
- לכן ישיב [ישוב] עמו הלם ומי מלא ימצו למו
- לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את־גבורתך ולכה לישעתה לנו
- לו עמי שמע לי ישראל בדרכי יהלכו
- לא־ישא אויב בו ובן־עולה לא יעננו
- לעולם אשמור־[אשמר־] לו חסדי ובריתי נאמנת לו
- להגיד כי־ישר יהוה צורי ולא־עלתה [עולתה] בו
- לכו נרננה ליהוה נריעה לצור ישענו
- לפני יהוה כי בא כי בא לשפט הארץ ישפט־תבל בצדק ועמים באמונתו
- לדוד ברכי נפשי את־יהוה וכל־קרבי את־שם קדשו
- לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונתינו גמל עלינו
- להושיבי עם־נדיבים עם נדיבי עמו
- לעשה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו
- לעשה השמים בתבונה כי לעולם חסדו
- לרקע הארץ על־המים כי לעולם חסדו
- לעשה אורים גדלים כי לעולם חסדו
- למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו
- לגזר ים־סוף לגזרים כי לעולם חסדו
- למוליך עמו במדבר כי לעולם חסדו
- למכה מלכים גדלים כי לעולם חסדו
- לסיחון מלך האמרי כי לעולם חסדו
- להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו
- לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו
- לב אדם יחשב דרכו ויהוה יכין צעדו
- לא־יחפץ כסיל בתבונה כי אם־בהתגלות לבו
- לקח־בגדו כי־ערב זר ובעד נכרים [נכריה] חבלהו
- לגבר אשר־דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו
- ליש אבד מבלי־טרף ובני לביא יתפרדו
- לא־ישוב עוד לביתו ולא־יכירנו עוד מקמו
- לא יש־בינינו מוכיח ישת ידו על־שנינו
- לא־יסור מני־חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו
- לא נין לו ולא־נכד בעמו ואין שריד במגוריו
- לעבדי קראתי ולא יענה במו־פי אתחנן־לו
- למה תרדפני כמו־אל ומבשרי לא תשבעו
- לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו
- לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו
- לא־יגרע מצדיק עיניו ואת־מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו
- להמטיר על־ארץ לא־איש מדבר לא־אדם בו
- לא־[לו־] אחריש בדיו ודבר־גבורות וחין ערכו
- לוא אליכם כל־עברי דרך הביטו וראו אם־יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה יהוה ביום חרון אפו
- לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו
- לאדני אלהינו הרחמים והסלחות כי מרדנו בו
- ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים ולקדשים ולחטאות לכפר על־ישראל וכל מלאכת בית־אלהינו
- לגרשום לבני בנו יחת בנו זמה בנו
- לעדן בנו עמיהוד בנו אלישמע בנו
- לבני אפרים הושע בן־עזזיהו לחצי שבט מנשה יואל בן־פדיהו
- למען ייראוך ללכת בדרכיך כל־הימים אשר־הם חיים על־פני האדמה אשר נתתה לאבתינו