פירוש על אבות לרבינו יונה/פרק ב

פרק ב

רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם - בהעשות המצות הקב"ה מפואר בהן והן תפארת לעושיהן כי תפארתו היא תפארת אמיתית בבני אדם ולכן יברור לעצמו הדרך ההוא ותפארת לו מן האדם שיעשה המצות בזמנן שנאמר |משלי ט"ו כ"ג| ודבר בעתו מה טוב. כי יוכל לעשות בזמנן שלא יישר בעיני הבריות ולא יהיה לו פאר בהן ואין זה עושה מצוה שלימה כענין שאחז"ל כל העושה מצוה כמאמרה אפי' גזר דין של שבעים שנה מבטל שנא' |קהלת ח' ד'| באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וכתיב בתריה שומר מצוה לא ידע דבר רע. גם צריך להתנאות במצות לולב נאה טלית נאה ספר תורה נאה תפילין וכיוצא בהן בענין שיפארוהו בני אדם. וישבחוהו עליהן ורמז"ל פי' זאת המשנה על המדות לעשותן על דרך האמצעית שהוא דרך המובחר ותפארת לעשותו שמכינה לב טהור לאדם ומחדשת בקרבו רוח נכונה ותפארת לו מן האדם שילמדוהו לנהוג עם הבריות מנהג טוב ונאה וכמו מדת הנדיבות. כי |ישעיה ל"ב ה'| ולכילי לא יאמר שוע גם הפזור רע ירוע. ומי הוא הנדיב. אך האוהב את הממון ושומר אותו שמירה מעולה ומתיעץ בנדיבות ועושה סדר בהוצאה כדי שיספיק לו לעשות הטוב והישר במקום הראוי ולהנתן בו גם אין מדות תחת השמים כי |אם| על דרך האמצעות והן תפארת לעושה אותו ותפארת לו מן האדם |אך אם מעט ואם הרבה שניהם|: והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות - אע"פ שנתפרש אלינו העונשין מן העבירות שיש מהן בכרת. ויש במיתה בידי שמים כרת הוא וזרעו נכרתין מיתה בידי שמים הוא לבדו נכרת ויש עבירה שהיא בארבע מיתות ב"ד ויש בלאו שהיא מלקות ארבעים והעובר על דבריהם מכין אותו מכת מרדות מדרבנן אך לא נתפרשו אלינו שכר מצות ולא בקלות ולא בחמורות משלו חכמים ז"ל למשל למה הדבר דומה. למלך שמסר לעבדיו פרדס לנטוע בו אילנות ואילו היה מודיע להם מתן שכרם היו כולם טורחים באותן אילנות ששכרן מרובה ונמצא הפרדס חסר מאותן האחרים כך אילו היה הקב"ה מודיע מתן שכרן של מצות היו עושין החמורות ששכרן מרובה ומניחין הקלות ששכרן מועט ולא יהיה אדם שלם במצות ומזה הטעם לא יבא להקל במצות ותיקר בה נפשו לעשות אותן לפי שאינו יודע איזו קלה ואיזו חמורה אבל רמז"ל הפליג בדבריו ונתן טעם לדבר חזק מזה ואמר שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות כמה הוא שאפי' מצוה קלה שכרה גבוה עד למעלה: והוי זהיר - שלא תפסיד ריוח גדול כמוהו כענין שאמרו כי יקרא קן צפור לפניך וגו' ומה אם מצוה קלה כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכלו ארוך קל וחומר למצות החמורות שבתורה: והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה - כי ירחש לבך דבר לאמר איך אעשה המצוה הזאת ואפסיד ממוני בזה ובזה אף אתה אמור לו כי שכר גדול יהיה לו עליה כפלים אלף פעמים מההפסד ובזה לא ימנעך מכבוד: ושכר עבירה כנגד הפסדה - פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר שכר גדול יש בעשות העבירה הזאת וארויח בה כמה וכמה והנאה גדולה יהיה לי ואיך לא אעשה אותה השמר לך ותשוב /וחשוב/ את אשר תפסיד עליה באחרית הימים והוא כפלי כפלים מאותו שתרויח עתה והצער העתיד ארוך וגדול מאד מהנאת השעה ובתתך זה אל לבך תנח ידיך מלעשות שאין אדם רוצה בריוח שיש הפסד כנגדו מרובה ממנו: והסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים - ר"ל שהקב"ה רואה ויודע כל מעשה בני אדם וזוכר את הכל כאלו נכתב לפניו וישלם לו רעה תחת מעשיו הרעים. והוא תימה למה מנאם לשלשה דברים ושלשתם דבר אחד הוא שאין זה אומר אלא שהשם יודע הכל ועתיד לשלם לו כפעלו ומה חשבון הוא זה הכל ענין אחד הוא על כן נראה לפרש כי שזה הענין הוא למשל כאשר לפני מלכים יתיצב ולפני שרים וחכמים ואנשי השם ומתבייש לעשות לפניהם מעשים אשר לא יעשו ומלומר דברים שלא טובים כן יחשוב בכל עת כאילו הוא לפני הקב"ה כאשר יעמד איש לפני רעהו. ובזה ישמור דרכו מחטוא גם פיו ולשונו ומצרה נפשו. ועל כן אמר דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת ומנה אלה לשני דברים עין רואה כנגד המעשה ואזן שומעת כנגד הדבור. וח"ו לא עין ואזן ממש. אלא ר"ל שאין מעשה נסתר מלפניו ולא נעלם ממנו. והדבר השלישי וכל מעשיך בספר נכתבין ר"ל שאין שכחה לפני כסא כבודו והרי כל הדברים סדורים לפניו כאילו הם בספר נכתבין לשלם לעושיהם כפעלם וכמעשה ידיהם באחרית הימים. ואם ישית האדם אל לבו השכר אשר יתנו לו ימנע מלעשות אותם ועל זה אמר הסתכל בשלשה דברים הללו ואין אתה בא לידי עבירה:

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו' - ר"ל דרך ארץ מלאכה כי לשון דרך ארץ פעמים שהוא כמשמעו ופעמים שהוא אמור למלאכה הכל לפי הענין: שיגיעת שניהם משכחת עון - כלו' מסיר יצר הרע כמו שנא' |תהלים נ"א ז'| הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי. שעל ידי שהוא יגע בתורה ובמלאכה לא ישלוט עליו יצר הרע כי בכל עת אשר לא יהיה דשן ושמן לא יערב לו לעשות עבירות. לכן יעסוק בתורה שמתשת כחו של אדם וגם במלאכתו לכדי חיותו ולא יעמד בטל לעולם פן יתענג ורם לבבו לשכח את ה' אלהיו כענין שנאמר |דברים ל"ב ט"ו| וישמן ישרון ויבעט: וכל התורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה - כענין שאמרו במכילתין אם אין קמח אין תורה הענין כמשמעו כשיתבטל ממלאכה מביאתו אל העוני וגוררת כמה עונות ורעתה רבה כי מפניה יאהב מתנות ולא יחיה ויחניף בני אדם אף אם הם רשעים כדי שיתנו לו. גם כי יתם הכסף מהמתנות יהיה גנב או קוביוסטוס ויביא גזלות העני לביתו לבל ימות ברעב ובהגיע אדם אל המדות האלה אין מעצר לרוחו ולא ינוח ולא ישקוט עד יעבור אל /על/ כל המצות האמורות בתורה כי עבירה גוררת עבירה ועל זה ארז"ל במס' |חולין| |ברכות ד"ח| כל הנהנה מיגיעו עליו הכתוב אומר |תהלים קכ"ח ב'| יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא על כן צריך לחכם שידע מלאכה כענין שנאמר |קהלת ז' י"א| טובה חכמה עם נחלה: וכל העוסקין עם הצבור יהיו עוסקין עמהם לש"ש - לא להתכבד ולא להנות מהם ולא להשתרר עליהם אלא להנהיגם בדרך ישרה והכל לשם שמים שזכות אבותם מסייעתן וצדקתם עומדת לעד שאע"פ שאתם עוסקין עמהם וצרכיהם נעשין על ידיהם לא אתם גורמין להם אלא זכות אבותיהם של צבור מסייעתם וצדקתם עומדת לעד לאלף דור: ואתם מעלה אני עליכם כאילו עשיתם - כלומר אע"פ שזכות אבותם מסייעתם וצרכיהם נעשין בזכות אבותיהם ולא על ידיכם אתם העוסקין מעלה אני עליכם כאילו נעשה כל צרכיהם על ידיכם ובזכותכם. כך פי' הראשונים ז"ל ויש לפרש עוד פירוש אחר וכל העוסקין עם הצבור יהיו עוסקין עמהם לשום שמים ואל תאמר למה לי הצרה הזאת לטרוח בצרכי צבור ואף כי יעשה צדקה עליהם לבד מתן השכר כי ממונם הוא שאין לך לחשוב דבר זה כי כפליים תטיב לעצמך בעבורך מפני שזכות אבותם מסייעתן ותצליח במעשיהם מאשר תוכל להצליח במעשיך: ומעלה אני עליך שכר כאילו עשית אותה משלך את הכל וכאילו מכיסך נתת את אשר נתנו על ידך והנך מרויח בטרחך במעשיהם מאשר אם תטרח לעצמך כי מעשיהם מרובים ממעשיך: וכל אשר אתה עושה ה' מצליח בידך שזכות אבותם מסייעתן. לכן העוסק בצרכי צבור היטיב לעצמו הרבה מאד. ובלבד שיכוין לבו לשמים:

הוו זהירין ברשות - כלומר להתרחק מן השלטונות בימי הקדם שלסוף מורידין את האדם מנכסיו שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן דבר שלטון איננו אך הם לחקור בני אדם ואין חקר למחשבותיו ומי ירד לסוף דעתו +נראה דצ"ל ואיננו דבר שלטון אך הם לחקור בני אדם ואין חקר למחשבותיהם ומי ירד לסוף דעתם+: נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו - בהעצר אליהם יד הממון אף כי מחמת הדוחק לא ירחמו על העני עד שיורידוהו מנכסיו וישכחו הראשונות כי הכל חלף עבר. וכך הוא פשט המשנה הזאת ואם הדבר כן הוא מדברת בפגם השלטונים. וחלילה חלילה לא יהיה הדבר ולא יקום. ועל ידם מתקיים העולם כלו והם עושין דין ומשפט בארץ ואין איש שיוכל להיות אמתי כמותם שאינן צריכין להחניף הבריות כי אינן מתפחדין ואין דבר מונע אותם מלכת בדרך ישרה. על כן נראה לומר כי השלטונים גם אהבתם גם שנאתם לא בידם היא וכאשר השלטון צריך אל האיש ומקרב אותו ומראה לו אהבה בשעת הנאתו מאת ה' יצא הדבר ולא מאת השלטון וה' זימן לאיש מהנאתו וכי יחטא האיש לה' ואשם ורוצה לדוחקו ומי יכול לעמוד לו ואף כי יחפוץ השלטון לעשות לו יקר ואין בידו אך לנקום נקמת ה' ולייסר את אשר יאהב ה' יוכיח. וזהו שנאמר |משלי כ"א א'| פלגי מים לב מלך ביד ה'. ר"ל כמו הפלג האדם מטהו לכל צד שירצה כן לב המלך ביד ה' להטותו להיטיב לאיש אשר הוא חפץ ביקרו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. ואמר לב המלך ולא דבר על שאר אנשים וכן כל הלבבות ביד ה' מפני שאף על פי שחושב מחשבות ובידו יכולת לעשות לפי הנראה לעינים אך האמת אין כח בידו להרע ולא להיטיב אף כי אם דבר אלהים חיים:

הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך - כאשר האדם עושה רצון עצמו בחפץ ובתאוה כן יעשה לו רצון הקב"ה ולא להפריד רצון הקב"ה ית' ורצונו אך לעשות שניהם דבר אחד ר"ל שלא יהיה לו רצון כי אם דבר שהוא לרצון לפני ה' ואמרו באבות דר' נתן וכן בדוד הוא אומר |דה"א כ"ט י"ד| כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ונתן עצה לבני אדם להתגבר על טבעם לעשות כחפץ ורצון |רצון| הש"י גם בממונם ובקנינם כי ה' נתן הכל ופקדון הוא בידם ובהעלות אל לבו זה עכ"פ יעשה מהפקדון רצון הבעלים שהוא הקב"ה ובזה לא ידאג בתתו לצדקה ויעשה רצונו כרצון הקב"ה ברצון ובטוב לבב. כדי שיעשה רצונך כרצונו. והש"י משביע לכל חי רצון ונותן לחם לכל בשר ולכל בריה כדי מחסורה ובזה חפצו ורצונו ואם תזכה להיות לרצון לפניו יעשה רצונך גם בצרכי עולמך הקטן ויתן פרנסתך שהוא זה רצונו על כל באי עולם: בטל רצונך מפני רצונו - של הקב"ה כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך: הלל אומר אל תפרוש מן הצבור - בשעה שהצבור עוסקין בתורה ובמצות הוא כתר כל עולמים וכבוד כל ממשלתו כי ברוב עם נאספים לקיים מצותו הדרת מלך הוא ואין ראוי לפרוש מהם שנאמר |דברים ל"ג ה'| ויהי בישרון מלך בהתאסף וגו' וזהו בצבור ההולך בדרך טובה ויתקבצו לעשות מצוה. אך צבור הנוטה לדרך רעה ומעשיהם מקולקלין אין ראוי להתחבר עמהם והפורש מהם הרי זה משובח ועל זה אמר ירמיה הנביא ע"ה |ירמיה ט' א'| מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים: ואל תאמן בעצמך עד יום מותך - הוא נדרש בין לחסידות בין לאמונה שאע"פ שנתכנה לך רוח אמונה ונכונה לא תהיה צדיק בעיניך. ולא תאמר כמה ימים לא פעלתי און הכרחתי את יצרי ואני יכול עליו ונוצח אותו כבר נשבר ואנחנו נמלטנו ולא יכול להטותו מן הדרך הישרה והוא אויב ואורב אליך בהמצאו אותך פעמים עוסק במלאכתך ולא לומד ולא חושב בדברי אלהים חיים מרקד לפניך ומדבר אל לבך להטותך לשוט בארץ ולהלך בדרך לא עבר בה איש טוב ולא ישב שם ואולי כי יכול יוכל ותלקח נפשך בידו. לכן השמר לך ושמור נפשך מאד ופחדו מעליך אל תרחק ועשית בחכמתך אם איש חכם אתה לשום עיניך ולבך תמיד על דרכיך עד לא יוכל להתקרב אליך כל ימי חייך ועל זה נאמר ואל תאמן בעצמך עד יום מותך גם לענין האמונה נאמר הדבר הזה לבל תלמוד מן המינין ואפילו מן הדברים האמיתיים כי פגיעתן רעה פן יפתוך חטאים ולדבריהם תאבה כי הם מושכין את הלב ואל תאמן בעצמך עד יום מותך לאמר אשמעם ואת הטוב אקבל ואת הרע לא אקבל שלא תסמוך על דעתך כאשר סמך ר' מאיר בלמדו לפני אלישע אחר המין כדאיתא במס' חגיגה שאמרו עליו על דרך משל רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. ולא כל בני אדם שוין כאשר אתה מוצא ביוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה |שבעים| |שמונים| שנה ולבסוף נעשה צדוקי כי בשמוע אותם אפילו בדברי תורה יש בדבר עונש גדול עד מאד וכדאמרינן |ע"ז ט"ז ע"ב| על אותו חכם שנמסר למינין ואמרו לו שמא מינות שמעת והנאך וכו': ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו - גם זה הוא מן הענין שאין לאדם להאמין בעצמו ולא לסמוך בדעתו יותר מדאי. וכאשר יראה חברו במעלה גדולה ולא יתנהג ביושרו. אל יאמר אם הייתי ממלא מקומו לא הייתי עושה דבר רע מכל אשר הוא עושה לרוע לפי שאינך יודע וכמוך כמוהו בתוא' בני אדם. ואולי המעלה ההיא מטה גם אותך אז כשתגיע למקומו ולמעלתו ותעביר על מדותיך יהיה לך רשות להרהר אחר מדותיו: ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע - שצריך אדם להשמר ולהזהר מן האפשרות. לכן אם יש לך סוד אל תספר אותו אף למי שנפשו קשורה בנפשך ואל תאמר אי אפשר שישמע דבר זה כי אין בינינו איש אחר שיוציא הדברים. וסוף דבר הכל נשמע גם בינך לבין עצמך אל תשמיעהו לאזניך כמו שאמרו רז"ל על דרך משל ואל תשיח בין הכתלים כי אזנים לכותל ועל זה אמר שלמה ע"ה |קהלת י"א כ'| כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר: אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה - כי לא תדע מה ילד יום וגם למחר יקראו לך כי חדשות הם מגידים ותצטרך ללכת בדרכיהם כי אין מחסור לענינים המתחדשים בכל יום ונמצאת יוצאת מן העולם בלא תורה אלא עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי:

הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד - הבור הוא ריק אין בו לא תורה ולא מצות ולא דרך ארץ במדות טובות ובתרגום לא תשם לא תבור לא הוצרך ולא בור חסיד שאף ירא חטא איננו כי מתוך הריקות שבו גם מן העבירות לא ידע להשמר. אבל עם הארץ מעורב עם הבריות במדות חשובות ויש בו מקצת דעות ישרות יודע להשמר וישמור נפשו מן הפשעים ויוכל להיות צדיק ולעשות ולקיים במה שאומר לו שנצטוה אך אל מעלות החסידות לא יוכל להשיג כי אם גדול בתורה. שהיא מדה שצריכה טהרת הלב וזכות הנפש ואין זה בידו חכמה להטותו מן הקו האמצעי אל הקצה האחרון שיעשה לפנים משורת הדין. ועל זה נקרא עם הארץ מפני שהוא עמהם בדרך ארץ. ולפי שרוב בני העולם כמותו: ולא הביישן למד - מדת הבושת היא טובה בכל ענין לבד בלמוד כענין שנאמר |תהלים קי"ט מ"ו| ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש. שדוד ע"ה בברחו מפני שאול ובעמדו לפני מלכי אומות מעולם לא היה מתבייש מלדבר בתורה ובמצות גם כי יהתלו בו ומלעיגים בדברו. כי לא טובה הבושה בלימוד. וגם אין לתלמיד לומר טפש כמוני איך אשאל דבר לפני חכם גדול בתורה ומפולפל בחכמה. לא דעת ולא תבונה לי ואם כה יהיה משפטו כל הימים חכמה אליו מאין תבוא. וזהו שאחז"ל |בעלי| המוסר בספר מבחר הפנינים שאל שאלת השוטים ושמור שמירת הנדיבים. ר"ל כאשר הנדיבים לא יפזרו ממונם ולא יעצרו אותו אך נותנים אותו למקומות הראויים בחפץ ורצון כאשר ביארנו למעלה. כן החכמה ידבר בה עם אנשים הראויים ובעת הראוי. אך לא עם כל אדם ולא בזמן שיודע שאין דבריו נשמעין. נמצאת אומר שיש להן לשאול כל שאלה ולא יתבייש כדי שילמד הדברים: ולא הקפדן מלמד - אין צריך לרב שיהיה כעסן ולא רוחו קצר אך רוחב לב ומשיב לכל אדם בכל דבר |שיש לו| |שישאלו|. גם כי יתקשו מלהבין תשובתו יחזירה אליהם עד שירדו לעומקו של דבר: ולא כל המרבה בסחורה מחכים - אחר שעוסק בסחורתו כל היום ועושה ממנה קבע ומתורתו עראי לא יתחכם לעולם: ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש - פירשו הראשונים ז"ל במקום שאין אנשים לעזרך במצות וליסרך השתדל להיות איש וישר את עצמך שלא לעשות כי אם הטוב והישר בעיני ה'. פירוש אחר ובמקום שאין אנשים. אם ראית דור שהתורה מתרשלת על ידו עמוד והשתדל בה שנאמר |תהלים קי"ט קכ"ו| עת לעשות לה' הפרו תורתך מה טעם עת לעשות לה' משום דהפרו תורתך דמרישא לסופיה מדריש כדאיתא בשלהי מסכת ברכות |דף סג|. ועוד נוכל לפרש במקום שאין אנשים גדולים ממך בחכמה השתדל להיות איש. ואל תמנע מלהחכים אע"פ שלא תמצא חכם בעירך גדול ממך אף אם אין בדור ההוא כמותך תראה עצמך כאלו בדור חכמי התלמוד ואתה עמהם במקום אחד. גם כי תשיג למעלתם תחשוב כי אם אתה עומד עם הנביאים עד משה רבינו ע"ה ומתי תשיג למעלתם ולחכמתם. ובזה לא תתרשל לעולם מללמוד ובכל יום ויום התקן במדותיך כי תוסיף על חכמתך ותהיה כמעין הנובע:

אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים וכו' - על שהרגת וגרמת להציף גולגלת הנהרג הרגוך והציפו גלגלתך ושלא כדין עשו וכאילו שפכו דם נקי. והיא הדבר כי אין |בדין| +בידך+ להמית הרוצח אך הבית דין בזמה"ב על פי התורה וכל ההורגו חייב מיתה. הואיל ואין דמו מסור בידו של הורג להורגו. ומפני כך בסוף מטיפיך יטופון מאחרים. יעשו להם כאשר עשו לאחרים כי על כן נהיה הדבר הזה. שכלן חייבין ומגלגלין חובה על ידי חייב:

הוא היה אומר מרבה בשר וכו' - האדם חושב כי על ידי התענוג והעידון חיים יוסיף כי ינהיג עצמו על פי הטבע ואין שלטון ביום המות לא לעזר ולא להועיל יהיה לו הבשר ההוא כי לבושת וגם לרמה: מרבה נכסים מרבה דאגה - אל יחשוב כי על כבוד עשרו ורוב נכסיו יבלה ימיו בטוב ושנותיו בנעימים. והוא דואג עליהם כל השנה כולה שאל אותו ויגדך עשיריך ויאמרו לך מרבה עבדים מרבה גזל מרבה שפחות מרבה זימה - מרבה נשים מרבה כשפים. וכי יגזלו העבדים הוא לוקה עליהם כי יש בידו למנוע אותם ואף אם אינו יודע הדבר עליו מושלך כי כספו וזהבו הם. גם כי השפחות מזנות עם אחרים הדבר אליו כאילו הוא בעצמו מזנה עמהם כי נבלה נעשתה בביתו. גם כי ברבות נשים גורם להם שיעשו כשפים להרבות באהבה. והשנואה תעשה פי שנים עד תטה לבו וכעסתה צרתה גם כעס ועל צוארו יתלו הדבר כי הוא עון פלילי שנאמר |שמות כ"ב י"ז| מכשפה לא תחיה: מרבה תורה מרבה חיים - זה הדבר כנגד מה שאמר מרבה בשר מרבה רמה שעל ידי התענוג יתקצרו ימיו ועל ידי עמל בתורה יאריכון. וגם כן הוא כנגד מרבה נכסים מרבה דאגה כי דאגת הנכסים מקצרת שנותיו ודאגת התורה אף כי היא דאגה גדולה למבין כאשר יחשב בהלכה עד יאמר דבר דבור על אופניו אין יכולת לדאגה ההיא לעשות לו רע אע"פ שאמרו חכמי הטבע היגון חלי הלב והדאגה הוא כלות הלב. אך דואג בתורה אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לו. ועל זה אמר שלמה ע"ה |משלי י' כ"ז| יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה: מרבה חכמה מרבה ישיבה - ר"ל חכמת הסברא והפלפול שעל ידי זה הוא מרבה ישיבה כי יבאו התלמידים לשמוע דבריהם חדשים ולהתחדד עמו וללמוד ענין הסברא המתחדשת כי היא חכמה בפני עצמה. ור"ל שנותנין לו שכר כנגד כלן כי הוא הגורם. וזה הדבר הוא כנגד מה שאמר מרבה שפחות מרבה זימה שיש שעושין אחרים ורואין כאילו הוא עשאו להרע או להיטיב: מרבה צדקה מרבה שלום - הנותן צדקה על ידי שנהנין מממונו אוהבין אותו ומרבה שלום בעולם וגם כי נותן עצה לאחרים לעשות צדקה נחשב אליו כאילו הוא עשאה. ובני אדם אוהבין אותו גם על זה ועל זה הוא כנגד מה שאמר מרבה עבדים מרבה גזל כי מפני מעשה אחרים שונאין אותו על ידי גזלת עבדיו. והמרבה צדקה שגורם לאחרים ליתנה תרבה אהבתו עם הבריות: קנה שם טוב קנה לעצמו - כי השם טוב לעצמו הוא לא יניחנו לאחרים. הפך מן המרבה נכסים כי במותו יעזבם וילך בלא חמדה הקם מהם: קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא:

רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי הוא היה אומר אם עשית תורה הרבה אל תחזיק טובה וכו' - ועדיין אתה בתחלה ומתי תשיג עד האמצע ועד הסוף כי התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ואין השגת האנוש יכולה להגיע אל הקצה האחרון. וכמה כל אדם מרוחק ממנו ואיך יחזיק טובה לעצמו ולא עשה תורה אחת מני אלף ממה שיש לו לעשות. כי לכך נוצרת. הקב"ה לא המציאך יש מאין רק לעשות תורתו וגם מזה הטעם אין לך להחזיק טובה לעצמך אם עשית תורה הרבה כי לכך נבראת. משל לבעל חוב שפרע את חובו וכי מחזיקין לו טובה על כך. וזאת המדה גם כן היא על המצות שאם עשית מצות הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת: חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן ר"א בן הורקנוס ור' יהושע בן חנניא ור' יוסי הכהן ור' שמעון בן נתנאל ור' אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טיפה - פי' שלא שכח מעולם דבר מכל מה שלמד כמו הבור אחרי שסדו אותו בסיד ואינו מאבד טיפה כי גם בדפנות אין המים נבלעים: ר' יהושע בן חנניא אשרי יולדתו - לשון אשרי בסתם הוא כלל וכולל כל המדות הטובות שאדם מאושר בהם. ובמקום שמזכיר המדה הוא פרט. ומצינו אותו אמור על היראה כמו אשרי איש ירא את ה' וגם על קביעות מקום התורה כמ"ש |משלי ח' ל"ד| אשרי אדם שמע לשקד על דלתתי יום יום ואומר |תהלים פ"ד ה'| אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ועל הדבקות שנא' |שם ס"ה ה'| אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך. ועל האמונה |שם פ"ד ו'| אשרי אדם עוז לו בך. גם נאמר על המונע עצמו מן הרשעים |שם א'| אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. גם נאמר על שומר שבת |ישעיה נ"ו ב'| אשרי אנוש יעשה זאת. גם נאמר על ההולכים בתורת ה' |תהלים קי"ט א'| אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. גם נאמר על שומרי מצות אשרי נצרי עדתיו בכל לב ידרשוהו. גם נאמר על הנהנה מיגיעו |שם קכ"ח ב'| יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. גם נאמר על שומרי משפט ועושה צדקה |שם ק"ו ג'| אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת. גם נאמר על הבטחון |משלי ט"ז כ'| ובוטח בה' אשריו. גם נאמר על החכמה |משלי ג' י"ג| אשרי אדם מצא חכמה ועוד כתיב |משלי י"ד כ"א| ומחונן עניים אשריו ועל זה נאמר אשרי יולדתו בסתם כלומר שהיה מאושר בכל המדות המאושרות גדול בחכמה ומתוקן במדותיו ובכל עניניו: ר' יוסי הכהן חסיד - שהיה עושה לפנים משורת הדין בכל מעשיו ועל זה אומר בהרבה מקומות בתלמוד מדת חסידות שאנו כאן. ר' שמעון בן נתנאל ירא חטא. שהיה עושה סייגים להרחיק עצמו מן העבירות: ר' אלעזר בן ערך מעין המתגבר - שהיה מפולפל הרבה ובעל סברא ומחדש דברים מדעתו: הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים וכו' - ר"ל בענין הידיעה. מפני שהיה כבור סיד שאינו מאבד טיפה. ולא היה בכל חכמי ישראל יודע הרבה כמוהו שלא שכח דבר מכל מה שלמד: אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס עמהם ואלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם - לענין החדוד והסברא שבח לר' אלעזר בן ערך על כל חכמי ישראל נמצאת אומר שאלו שני התנאין אינן חולקין אלא מדבר בענין הסברא והחדוד: פירוש רבינו יונה על אבות פרק ב

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם - ר' אליעזר אומר עין טובה מי ששמח בחלקו ר' יהושע אומר חבר טוב שידבק האדם אל החבר טוב ר' יוסי אומר שכן טוב לבקש דירה ששכניה טובים כי חברתם תדירה והנאתם מרובה בזמן שהם טובים. כך פירשו הראשונים ז"ל ואינו דרך ישר כי לפי דבריהם עין טובה ולב טוב הם דברים שבגופו וחבר ושכן טוב משל אחרים על כן יש לפרש זאת המשנה דבר דבור על אופניו: איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם - בכל המדות טובות והישרות יש לאדם להדבק בהם ר"ל להדבק במדה אחת להיות שלם בה כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת בשלמות ונקל אליו להשיג ממנה אל כל המדות החשובות מהיותו בן כמה מדות ואיננו שלם באחת מהן: וזהו שאמר ר' אליעזר עין טובה - ר"ל מדת הנדיבות שהיא מדה נאה ומשובחת ואחר היות בתכלית הנדיבות על כל פנים ישיג אל המעלות האחרות כי מחמת רוחב לבו ועינו היפה באה אליו המדה הזאת. ואדם כזה ראוי לכל מדה טובה וזהו שכתוב |משלי י"ד כ"א| ומחונן עניים אשריו ר"ל שהעניים הם מוצאין חן בעיניו ונותן להם בעין יפה מלשון |תהלים ק"ב ט"ו| ואת עפרה יחננו שעפר ארץ ישראל ימצא חן בעיניהם: רבי יהושע אומר חבר טוב - שידבק אל דרך הישר הזה והוא נקל לעשותו ולהיות חבר טוב לאיש אחר לאשר לבו חפץ. ולהרגיל עצמו שתהא רוח |אחרת| נוחה הימנו וכן יבא באהבה עם כל הבריות: ר' יוסי אומר שכן טוב - שיהא בעצמו שכן טוב אל כל שכניו ואחר היותו טוב ואוהב נאמן לחמשה בני אדם או לשמונה. קרוב אליו הדבר לאהוב את כל באי עולם. ונמצא מאושר בכל המדות הטובות: ר' שמעון אומר הרואה את הנולד - שנותן עיניו על כל דבר ורואה כל הדברים הנולדים קודם שיולדו וכשרואה דבר שיש שכר בתחלתו וסופו מביא לידי הפסד מתרחק ממנו. ובזה לא יחטא לעולם. כי יחשוב שכר עבירה כנגד הפסדה. ועל כן יש לאדם להדבק בדרך ההיא לחשב בתחלה מה יהיה בסוף. ולחשוב כל עניניו על ידי מחשבה זאת: ר' אלעזר אומר לב טוב - רמז"ל פי' שזו היא מעלת תקון המדות לפי שדעותיו של אדם נובעות מן הלב. ובזמן שלבו טוב כל מדותיו ישרות ודעותיו נכונות ונמצא שמח בחלקו. ומתחבר עם הטובים ואינו חפץ אלא בדבר שיש בו תועלת ולא הפסד. וכן כתב הרמ"ה ז"ל. ואמנם כי הדבר כן הוא כדבריהם. אך אין הפי' מתיישב לפי דרכנו. על כן נראה לפרש כי לב טוב ר"ל מדת הרצון זהו הסבלן שאינו קצר רוח. ומתרחק ממדת הכעס ומשיב במענה רך. אף |אך| כי יעשו לו דבר רע יסבלהו ואין מר בפיהו כי חכו ממתקים וכלו מחמדים: אמר להם רואה אני את דברי ר' אלעזר מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם - כי אדם שמדה כזאת שוכנת בקרבו טוב הוא גם לחבריו ולשכניו ולכל העולם. גם מדת הנדיבות יש לו כי אם הגוף והלב מתנדב לבני אדם לחפוץ בכל חפצם ולעשות רצונם כל שכן שיתנדב להם בממונו. וכל מדה טובה תשכון באדם כזה. כי החפץ דבר גדול מן המעשה בלב מרפא. כי הנה המצות פעולת האברים מלאכה לבד היא. ונקלה לעשותה. אך שיתן עיניו ולבו שם כל הימים לחשוב מחשבות לעשות מלאכת ה' מרוב הדבקות ואהבתו בשם ית' הוא אליו הדבר הזה: אמר להם צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם - ר' אליעזר אומר עין רעה. צריכין אנו לפרש שאלתו ותשובתם כי דבר ידוע הוא שהפך מן הדרך הישרה היא הדרך שיתרחק ממנה האדם. והנכון כי מפני שיש כמה מדות טובות שהפכן אינו רע כמו מדת החסידות שהיא מעלה גדולה עד מאד ואם לא יתחסד לא יקרא רע. על זה אמרו עין רעה כלומר אל יאמר אדם מדת הכילות אינו רע אחר אשר לא עשק ולא גזל את עמיתו ורעתו רבה כי היא יסוד לכל מדה רעה וממנה יבא לעשות כל דבר רע שלא יאמר אם לא אשיג אל הקצה האחרון במעלות אינני חסיד אך אהיה צדיק לעשות מה שנצטויתי עליו. והוא לא ידע כי חסרון לא יוכל להמנות אך יחסר בלבו באחרית הימים כי המעט החסר יחסרנו חסר גדול כמו שאמר שלמה ע"ה בחכמתו |קהלת י' א'| זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. ר"ל כאשר הזבוב שהוא קטן מפסיד לגמרי אל הדבר החשוב מאד שמן הרוקח כן סכלות מעט ליקר החכם והנכבד כי מדת הכילות גורם לאיש להיות בליעל במדות הטובות. ונקרא שמו בליעל כמו שמצינו בנבל הכרמלי מפני שאמר |ש"א כ"ה י"א| ולקחתי את לחמי ואת מימי וגו' ואמר עליו |שם כ"ה| אל נא ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל: ר' יהושע אומר חבר רע - רבי יוסי אומר שכן רע. בהיותו בעצמו רע אל חבריו ושכניו: ר"ש אומר הלוה ואינו משלם - לא היה יכול לומר בכלל הפך כי הרואה את הנולד שיתרחק ממנה האדם שכל אחד מרוחק ממנה מאליו אבל יכול להדבק בה על ידי הפועל ולקח דבר אחר שיש לאדם להראות את הנולד. ומי שאינו רואהו אינו מתרחק מדרך רעה כמו הלוה ואינו משלם שבשעת הלואה היה לו לחשוב ולראות אם יוכל לפרעו כשיגיע זמן הפרעון. ואם לא יכיר בשלו כי יהיה בידו יכולת לא ילוה עתה משום דוחק שיהיה לו וידחוק השעה גם אם הוא צריך ההלואה הרבה מאד. אחד לוה מן האדם כאלו לוה מן המקום ב"ה שמצינו הלואה בהקב"ה שנאמר |משלי י"ט י"ז| מלוה ה' חונן דל וגמלו ישלם לו ר"ל כאילו מלוה ה' אותו החונן לדל ושכר גדול יש לו. וזהו שנאמר כאן כאילו לוה מן המקום כלומר לבל תחשוב אחר שאין לי במה שאפרענו וכבר תבעני בב"ד ולא מצאו לי דבר למשכן יצאתי זכאי מה פשעי ומה חטאתי וכאילו לוית מן המקום ב"ה הדבר עליך ואם אתה פטור מדיני אדם אך לא מדיני שמים וכאשר לא תפטר בשביל בני האדם היה הדין בינך ובין השם. כי בהיות לך דין הלואה עם בני אדם אינך פטור אע"פ שבני אדם פטרוך מה טעם שנאמר |תהלים ל"ז כ"א| לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. כלומר כיון שלוה ואינו משלם רשע הוא. ואע"פ שאין לו כי מתחלה היה לו לעיין במה יפרעהו. אבל הצדיק חונן ונותן מה שיש לו ליתן ולפרוע בהן נותנו כי על כל פנים הוא נזהר מתחלה במה יוכל לפרוע ואע"פ שלאדם הפורע חובו אין מחזיקין טובה לו. אך הצדיק שהוא בדרך ארץ חן בשפתותיו ואף כשמחזיר ממונם לבני אדם מחזיקין לו טובה ונעשין אוהביו על ידי הממון שלהם: ר' אלעזר אומר לב רע - אמר להם רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם:

הם אמרו - תלמידי רבן יוחנן בן זכאי שלשה שלשה דברים כמה וכמה דברים אמרו אלא ר"ל שהיו רגילין כל אחד לומר שלשה דברים בכל יום כענין שאמרו |מרגניתא| |מרגלא| בפומיה דרב בדברים הצריכים תדיר: ר"א אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך - הלכות דרך ארץ שאנו כאן לחזר אחר כבוד חברו ויחפוץ כי יכבדוהו כאשר חפץ בכבוד עצמו. והוא מדרך המוסר: ואל תהי נוח לכעוס - ידוע הוא כי מדת הכעס היא רעה עד מאד אך טבע בני אדם להיות נמשך אחריה על כן אמר שעל כרחך פעמים מכעס הזהר שלא תהא נוח לכעוס כי יחפוץ רצונך את הכעס. תשקול במאזני שכלך אם מפני הדבר ההוא ראוי לכעוס ואם תמצא |שאם| |שום| טענה להסיר כעסך בטלהו אך על דבר שראוי לכעוס על כל פנים ואז יהיה כעסך עמך וזהו שאמר שלמה ע"ה |קהלת ז' ט'| אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח. ר"ל שלא ימהר לכעוס כי אם בהמתנה ולצורך גדול ולא יעשה כמו הכסיל כי מפני שהכעס שוכן בחיקו הוא ממהר לכעוס. ולא ידע למשול ברוחו ואף בדבר שהוא צריך אל הכעס גם כי הוא יודע שמקלקל מפני כעסו בכל זאת לא ימנע את רוחו כמו הנחש שהארס בשיניו לדעת מקצת החכמים וכשנושך הארס יוצא מאיליהן ואין הנחש צריך להשליכו כן הכעס בחיק כסילים לשם נמצא מאיליו יוצא וזהו שאמרו חז"ל בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו: ושוב יום אחד לפני מיתתך - ישוב היום שמא ימות למחר. ולפי שאינו יודע יום המיתה נמצאו כל ימיו בתשובה. וזהו שנאמר |קהלת ט' ח'| בכל עת יהיו בגדיך לבנים שלשה דברים הללו מרגליתא בפומיא דר' אליעזר בן הורקנוס מפני שהם דברים שצריכין לכל אדם תדיר: והוי מתחמם כנגד אורן של ת"ח - כנגד פי' קרוב: והוי זהיר מגחלתן שמא תכוה - משל למתחמם כנגד האור אם עמד ממנו ברחוק כראוי לו נמצא נהנה ואינו נכוה. ואם קרב יותר מדאי נמצא נכוה. כך המתחמם כנגד אורן של חכמים ונהנה מחכמתם צריך לעמוד לפניהם מתוך אימה ויראה וכובד ראש. ואל ינהג קלות ראש בפניהם ואל יקרב להם יותר ממה שהקריבוהו שמדה זו מרחקתו ומחייבתו עונש גדול ואין צריך לומר בזמן שנכשלין בדבר עבירה: שנשיכתן נשיכת נחש ועקיצתן עקיצת עקרב - ושמא תעלה על דעתך שאתה יכול לפתותן. כדרך שלוחשין את הנחש ואינו נושך. אין הדבר כן. אלא נשיכתן נשיכת נחש ולחישתן לחישת שרף אשר לא ישמע לקול מלחשים. וכל דבריהם |א"ה לפי הנראה חסר כאן איזה תיבות והענין מובן| ולומר גם יש בי רוח חיים אעשה סברות כמוהו ואין חכמה בידך ופן תחטא על סברתך. כי דבריהם בחרו ופלפול מחכמתם השורפת בקרבם וזה הדבר אינו מן השלשה שמינה ר' אליעזר אומר כי לא היה אומר בכל יום ובפעם אחת שישית אל לבו ליזהר בכבוד חכמים די לו זמן מרובה. כי איננו דבר הצריך זכירה בכל יום כשלשה הראשונים:

רבי יהושע אומר עין הרע - פי' מי שאינו שמח בחלקו ועויין את חברו העשיר ממנו מתי יעשר עושר גדול כמוהו והוא גורם רע לעצמו. ולחברו כאשר אמרו חכמי הטבע. מכל אשר לרעהו אויר עולה מן המחשבה ההוא ושורף את הדברים שעויין בהם בעיניו הרע. גם בקרבו ישרף אחר שמתאוה לדברים שאין יכולת מצוי בידו לעשות המחשבה ההיא מקלקלת גופו כי יתקצר רוחו ומוציאתו מן העולם וזהו עין הרע שאמר ר' יהושע וראיה לזה הפי' על שאמר בכאן עין הרע בלשון זכר שזהו העויין ברע. ולמעלה אמר עין רעה שפי' על מדת הכילות שלא כדברי מקצת המפרשים ויצר הרע ושנאת הבריות כמשמען מוציאין את האדם מן העולם:

רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עלך כשלך - לקיים בו מצות בעליו: והתקן עצמך ללמוד תורה - התקן עצמך במדות טובות כדי שתלמוד את התורה ותגיע אל מעלת החסידות כדאמר ולא עם הארץ חסיד. וזהו שאמר שלמה ע"ה |משלי כ"ד ז'| ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו. ר"ל כי האויל החכמה אליו רחוק וגבוה גבוה מי ימצאנו. ובמקום שפוסקין את הדין ומדברים בחכמה יחסום פיהו כי לא ידע להשיב |משלי שם| מחשב להרע לו בעל מזמות יקראו. שלא תאמר בשביל שאין דעת האויל |מכוונת| בכוונת לא נתחכם. כי אין לו סברא לדעת החכמה והנה הוא מחשב להרע וסברתו גדולה ומחודדת לעשות רע עד כי יכנו שמו ויקראו בעל מזמות. ולא הניח חכמת התורה אך מפני רוע לבבו כי הכל לקבל יש לו. גם יש בכלל התקן עצמך ללמוד תורה למעט התענוגים כדי שילמוד תורה הרבה כמו ששנינו כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל כי המרבה בעדונין לא תשכון בתוכו החכמה כמו שאמרו צוארו שמן |קו'| |שוקו| עבה: שאינה ירושה לך - ולא תשיגנה אם לא תיגע בה כי אינה כירושת אבות שהבן זוכה בלי טורח וגם בהיות אבותיך חכמים ונבונים מכמה דורות לא תחשוב ותאמר תורה חוזרת לאכסניא שלה בלי עמל וכי פרי צדיק עץ חיים ואין הדבר כן כי אם למחזיקים בה ותומכיה מאושר ולאבותיך לבדם ניתנה החכמה ולא תירש אותם. ואם תחפוץ אותה קנה אותה לעצמך ביגיע כפיך ואם כה תעשה אשריך וטוב לך: וכל מעשיך יהיו לשם שמים - אפי' דברים של רשות כמו האכילה והשתיה והישיבה והקימה וההליכה והשכיבה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו. אכילה ושתיה כיצד אין צריך לומר שלא יאכל דברים האסורים אף כי אכל ושתה דברים המותרים והיה רעב וצמא אם להנאת גופו עשה אין זה משובח. אלא אם כן יכוין להשלים צרכי גופו ושיאכל כדי חיותו לעבוד את בוראו. גם האכילה הגסה עושה רעה גדולה שכן אמרו חכמי הטבע שרוב החלאים הנולדים הם מסבת רובי המאכלים ואין לאדם לאכול כי אם עד שיסיר הרעבון ובזה ישמור מצרה נפשו ויגרום לגופו הבריאות אבל לא יאכל כל זמן שימתק לחכו כי לעולם מתאוה החך לאכול עד שיתמלא כריסו כפי מה שאדם יכול למלאתו. ובזה יהיה לו כל חלי וכל מכה וזהו שנאמר |משלי י"ג כ"ה| צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר. כי האצטומכא אינה יכולה לטחון אלא מה שהיא יכולה להחזיק וכשממלאין אותה ואוכלין עד שהחך לא תתאוה לאכל מחסרים בטנם ומקלקלין אותו והחסרון בבטן זה הקלקול. אך הצדיק שאוכל לשובע נפשו ולהסיר הרעבון לבד הוא מקיים הגוף שאוהב נפשו לעשות הטוב והישר בעיני ה' והמשכילים יבינו הישיבה והקימה וההליכה כיצד אין צריך לומר שלא לישב במושב לצים ושלא לעמוד במקום חטאים ושלא ילך בעצת רשעים אלא אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד בדרך צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו ולהשלים חפצי גופו ותאותו אין זה משובח אלא אם כן עשה לשם שמים שכיבה כיצד אין צריך לומר בזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות ומתגרה בשינה לענג את עצמו שאין ראוי לעשות כן אלא אפי' בזמן שיגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעו אם עשה להנאת גופו אין זה משובח. אלא אם כן נתכוון להשלים צרכי גופו כדי שיוכל לעבוד את בוראו ויתן שנת לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות ושלא תטרף דעתו בתורה מחמת היגיעה. מתשמיש אין צריך לומר שלא יעבור עבירה אלא אפי' בעונה האמורה בתורה אם עשה להנאת גופו או להשיג תאותו הרי זה מגונה. ואפי' נתכוון כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו את מקומו אין זה משובח אלא אם כן שיהיו לו בנים לעבוד את המקום ב"ה או שנתכוון לשמש מטתו כדי לקיים העונה האמורה בתורה כאדם שפורע את חובו לבעל חובו. השיחה כיצד אין צריך לומר לספר לשון הרע ונבלות הפה וכיוצא בהן. אלא אפילו לספר בדברי החכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת בוראו או לדבר המביא לידי עבודתו. כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול את כל מעשיו במאזני שכל. וכשרואה דבר שמביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשנו ואם לאו יפרוש ממנו וכ"כ הרמ"ה ז"ל:

רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע - הזהיר על קריאת שמע יותר מבתפלה מפני שזמן התפלה גדול ורחב שהוא עד ארבע שעות וזמן קריאת שמע קצר. ומכוון עם הנץ החמה כותיקין. וזהו לשון הוי זהיר כי צריך זהירות גדולה: וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני המקום ב"ה - שיאמר התפלה כעני המתחנן ושואל דבר שהוא צריך. כי תחנונים ידבר רש ולא כאדם השואל ואינו צריך בו. שאינו מתחנן בלב נמוך ולא בשברון הנפש וכל איש צריך לבקש על עצמו. כי אדם אין בארץ אשר לא יחטא גם לא תהיה אליו התפלה כמשוי ולא יעשנה כמי שפרע חובו שנאמר |א"ה לפי גרסת משנתנו מביא הפסוק מן יואל ב' י"ג| |יונה ד' ב'| אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. כי כל אדם צריך רחמים ואם משחקת לו השעה כי השם יתברך מאריך אפו ומחול עליו לא על צדקותיו הוא מרחם עליו וצריך להתחנן לו פן ינחם ה' על אשר נחם על הרעה. כי שמא יגרום החטא ולאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא: ואל תהי רשע בפני עצמך - שלא יהא רשע בפני עצמו שאינו יכול לחזור בתשובה. שנמצא זה מתיאש לבו מן התשובה ואם באת לידו עבירה הותרה לו. לפי שמעלה דעתו שהיא קלה כנגד החמורות שעבר עליהן. וגם לא יהיה צדיק בפני עצמו כמו שאמרו במסכת נדה |דף ל' ע"ב| משביעין את הולד במעי אמו אפילו כל העולם אומרים שאתה צדיק תהיה בעיניך כרשע ולא רשע ממש. אלא יהיה בעיני עצמו מחצה חייב ומחצה זכאי אם עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה וזהו שאמרו בויקרא רבה לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוו מחצה זכאי ומחצה חייב שנאמר |משלי י"ד ט"ז| חכם ירא וסר מרע ר"ל החכם אע"פ שסר מרע הוא ירא מפני שהוא רשע בעיניו ונמצא רץ אחר המצות כדי שיכריעוהו לכף זכות. ובורח מן העבירות שלא יכריעוהו לכף חובה:

רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב את אפיקורוס - שיקבע עצמו ללמוד תורה כדי שידע להשיב על דברי האפיקורוס שאם לא ישיבוהו כפי טענותיו ושקריו ילמדו העולם מהם וישתו מים הרעים בראותם כי נוצח אותו ונמצא שם שמים מתחלל ואפיקורוס שבכאן הוא כופר בתורה שבעל פה והוא הדין למורים שלא כהלכה. ולשון הפקר הוא: ודע לפני מי אתה עמל - לפני בוחן כליות ולב. וכי תלמד תורה תטרח ותשים כוונתך בה ובזה תדע להשיב את אפיקורוס וכשאתה מיגע את עצמך בתורה תשתעשע בה שמצינו שאמרה תורה |משלי ח' כ"ב| ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. וכתיב בתריה ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום. הנה לך כי הקב"ה היה משתעשע בה. ויש לך לעשות כן והוא שנאמר |משלי שם| משחקת בתבל ארצו ושעשעי את בני אדם. ר"ל כאשר היה התורה שעשועים להקב"ה קודם יצירת עולם כך תהיה משחקת בתבל אחר שנברא העולם ושעשועים לבני אדם: ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך - שלא תעשה מלאכת התורה רמיה. כי השם יתברך הוא בעל מלאכתך ואין נסתר מנגד עיניו ועוד כי איך לא תטרח בה והנה יהיה לך שכר גדול עליה ובנאמנות ישלם לך שכר פעולתך ואע"פ שאמרו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. כדי להתגבר על היצר המסיר אותו מלעשות המצות וללכת בדרך ישר. טוב לחשב כי פרס יהיה לו עליהם שלא יתן פתחון פה ליצר לקטרג. ועוד כי לא הזהירו לדעת את זה כדי לעבוד את המקום ב"ה מפני סבת השכר אלא שכשם שאדם חייב לחקור ולידע יחודו של מקום וגדולתו ותבונתו ונפלאותיו אשר עשה כדי להוסיף בו אהבה. כך חייב שישלם שכר הפעולה לעלות על לבו גודל חסדיו של מקום ב"ה אע"פ שהוא אדון כל המעשים וקונה הכל וכלנו עבדיו לעבדו ולשרתו כעבד מקנת כסף בלא שיתן שכר פרס ושכר פעולתנו אתנו ועכ"פ נוסף לו אהבה עליה ונעבוד אותו מיראה ומאהבה:

רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה - היום קצר אלו ימותיו שהם קצרים כנגד התורה שהיא מרובה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ואין יורד לסוף וזהו שאמרו אותם ארבעים יום שעמד משה רבינו ע"ה בהר סיני לא ישן. משל למלך שאמר לעבדו מדוד זהובים מכאן ועד למחר וכל מה שתמדוד יהיה שלך. איך ישן. והלא באותה שעה יפסיד כמה וכמה כך אמר משה אם אישן כמה מרגליות מדברי תורה אפסיד על אחת כמה וכמה אנו בל ניתן שינה לעינינו ולעפעפינו תנומה: והפועלים עצלים והשכר הרבה - אלו בני אדם שמתעצלין ללמוד תורה כי גם החכמים הזריזין מתעצלין הם. כי טבע האדם הוא להתעצל ואין אדם ניצל הימנה יש מרבה ויש ממעיט: ובעל הבית דוחק - שליט בעולמו שיצוה עליה ואינך כפועל העושה פעולתו בקבולת אם יעשה מעט נותנין לו שכר מועט. ואם עשה הרבה נותנין לו שכר הרבה לפי חשבון שפסקו על המלאכה כלה ואין הבעלים קפדים. אלא הקב"ה מצוה אותך מלאכת התורה ולא תלינן פעולתה אתך בכל אשר תוכל לעשות ואם תעבור על מצותו עונש גדול תענש שאין לך רשות להבטל אפילו שעה אחת:

הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור - שלא תעלה על דעתך אינני רחב לב ולא אוכל לגומרה ומה יתרון בעמל ומה אועיל ביגיעתי שלא עליך לגומרה אלא אחר שבתורה אתה עמל קיימת מצות בוראך: ולא אתה בן חורין להבטל ממנה - שלא תאמר הואיל ואיני חייב לגמור את המלאכה לא אעצר את עצמי אלא אלמוד בכל יום שעה אחת. ולא כן הדבר. כי עבד קנוי אתה עליה להגות בה יומם ולילה ואז תצליח את דרכיך ואז תשכיל: אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה - לומר שיש יתרון למרבה מדעתו. ונחכם על הממעיט אע"פ ששניהם לא נתבטלו: ונאמן הוא בעל מלאכתך - שלא תפחד כפועל ובעל הבית שלא יאמר לך לך ושוב על שאין מעות בידו כי אתה עמל למי שישלם לך שכר פעולתך. ומשלם בנאמנות: ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא - וכי תחשוב בזה יתחזק ידיך לעשות בתורה שהיא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ואין יורד לסוף |ובמצותו| מתוך כך אתה מעלה על לבך גודל חסדיו של הקדוש ברוך הוא ותוסיף בו אהבה: