לדלג לתוכן

עשרה מאמרות מאמר העיתים כ

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

והנה תלה הכתוב טעם הריחוק לעמון ומואב בשני דברים האחד שניהם שוים בו אשר לא קדמו אתכם בלחם על כן הוצרך דוד להסתכן בצאתו מעם יהונתן בלא לחם. והשני למואב לבדו אשר שכר לקללך לפיכך סבל דוד המלך ע"ה את קללתו של שמעי באהבה. וראיתי מי שכתב בו כשם שאשר שכר טעמא הוי למואב בלבד כך אשר לא קדמו בלחם הוי טעמא ' לעמון בלבד דהא כתיב גבי סיחון אוכל בכסף תשברני כאשר עשו לי בני עשו והמואבים היושבים בער. ואפשר לומר כי בגמרא פרק הערל לא השיבו כן לקושייתו של דואג ששאל היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים וזו שאמרנו תשובה לזה שהרי המואבות קדמו בלחם ולמה לא נאמר זה בגמרא משום דפשטיה דקרא לא קדמו משמע אלה ואלה שוים בדבר מה שאין כן אשר שכר. ויש מפרשים כי המואבים שהיו יושבים בער לבדם המה מכרו לישראל מן הבא בידם והיו המה מעוטא דמעוטא של כלל אומת מואב כי מואב נידון בזה אחר רובו ודכולי עלמא מיהת ראוי היה דוד להסתכן בחוסר לחם כדי לכפר עון אכילה ראשונה של עץ הדעת וכאשר נשית לב למה שהושוו בזה היושבים בשעיר והיושבים בער הדבר ברור כי היושבים בער הם לא קדמו ונשמטו יחידים ממחנה ישראל לשבור אוכל ומים מהם והיה זה לתועלת המוכרים ומשה אמר לסיחון גם אתה תעשה כן לתועלתך רק דבר אחד אני שואל יותר ממה שנהניתי מהם רק אעברה ברגלי והדבר ברור כי לפי שיד בני עמון ודאי לא היתה במעל ההוא בדבר בלעם לא היה שום חולק ומערער באומה העמונית שנתקבלה מיד לבא בקהל ולא רבו עליה כשם שרבתה המחלוקת על אודות רות שקדמה לה למען תסבול היא לבדה את הצער ההוא ולא נתקרבה נעמי עד שפשטה ההוראה בכל ישראל. עוד הבכירה הרבתה לדבר בבושת ונגזר על בניה הגרוי וכן הוצרך דוד שיצא ממנו להרבות בדברי שירות ותשבחות ולהתגרות מאד באויביו דכתיב ולא אשוב עד כלותם והצעירה שתקה ונאסר לנו הגרוי בבניה וכן המלכים שיצאו ממנו לא הוצרכו לעמלו של דוד אלא אסא רדף יהושפט בקש רחמים וחזקיה מנוחתו כבוד וכבר ביארנו במאמר יונת אלם פרק כ"א כי לא על חנם שנו מדותיהם אף כי חזקיה לא היה יושב ובטל מעצלה תפיל תרדמה אלא כולם לדוגמא רבתי ועל חזקיה כתיב והיה ה' מבטחו וגו' שם אדנ"י דאתמר ביה ארעא אתבטלת יעויין שם: