עשרה מאמרות מאמר הנפש א ח
נמצאנו למדין בכלל צורת האדם שהיא גוף בעל נפש חיונית אחת, ושני כחותיה, עצבונא דבשרא והבלא דגרמי, הרי שלש. ועליהם שני מיני צלם, הראשון רברבא הנקרא צלם דוקא, ואידך זעירא בשני חלקיו שהם צללים, הרי שש. וכולם מתלבשים בימים יוצרו, להתגלות על ידם בעולם הזה עד ששבו הם והימים דבר אחד, כי יש לימים יצירה ממש מן המעולה שבחומר הנברא תחלה, והחלק המובחר ממנו היא האור כמו שביארנו במאמר היסודות, ומהם נזכרים ונעשים לבושים דקים ומזהירים לצלם האדם, וכמספר נצוצי הצלם כך מספר הימים הקצובים לו מראשית אחרית לצייר בם המחשבה והדבור והמעשה לטוב או למוטב דבר יום ביומו[1], למעלה מהן ג' דיוקנין נר"ן, מעשיה יצירה בריאה אשר המה מאירים באדם תחלה בסוד לבושין, ואחר כך בסוד ניצוצין כמו שביארנו, ונוסיף לקח לקמן, הן אלה לבדהן שש מדריגות ושית קמייתא הרי י"ב. למעלה מכולם נשמה דאצילות, שלשה חלקיה הראשונים יש להם לבושין הללו שזכרנו בסמוך, המה וניצוציהם, ונקראים בשמם, ושנים העליונים לרוממתם כל דיוקן בנפרדים לא ידמה אליהם ביפים, זכינו לדין על זה לי"ז מדריגות שכולם מתאימות ונכללות בשם נפש, וסימנך טוב ה' לכל, כי נפש בא"ת ב"ש טוב, והוא מספר קטן לשם הגדול ב"ה, ונדבר בם בסוף המאמר דברים ערבים לכל שומעיהם, אלמא כרנח"י דאצילות הם דמות אדם, ועמהם נר"ן דבי"ע המה וניצוציהם בסוד מלבוש אחריהם צלם וצללים דמות כסא וחוצה להם נפש חיוני"ת עם הבלא ועצבונא הם תבנית היכל וזיו שכינה על ראש כולם, משלימים לחי העולמים, עין לקמן חלק ד' פרק חט"י.
- ^ הג"ה. ועם מה שהקדמנו יובן בפשיטות מ"ש הכתוב וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש. וכל כיוצא בו. הזה דוקא מורה באצבע אחרי היות הדבר מוכרע ממקומו, שלא נאמרו כל אותן הפרשיות ביומן ממש אלא ודאי ימים יוצרו, והם היו מזדמנים לפני הדבור בשמרם עקב רב להתקדש על ידם. ודע כי בפרשה המועדות שבחומש הפקודים לא כתיב הזה אלא בפסח ויום הכפורים, משום כרת דאית בהו, ללמדינו שאף לחומר כרת ולכפרות עון אין אלו מועדות אלא על פי בית דין של מטה. ובסוף האזינו כתיב ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה. אל הר העברים, מלמד שהאיר הדבור למשה מעצמותו של יום, סוד האור הגנוז שבו הראהו ה' את כל הארץ. גם מה שדרשו חכמים ובא השמש וטהר. מה וטהר. טהר יומא. יפורש עם ההקדמה הזאת כמין חומר. כי כשם לגבי טהרת האדם בעינן שיהיה במים שיעור מקוה שכל גופו עולה בהם, כן לגבי היום עצמו בעינן יומא מלא קומתו בסוד התשובה בכל יום על מה שנפגם בו, כדכתיב ביומו תתן שכרו.