עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ב יח
ואף על פי שאחר החרבן התקין רבן יוחנן בן זכאי לקבל עדות החדש כל היום, תקנה ראשונה לא זזה ממקומה לעשות אותו היום קדש ולמחר קדש אם היו מאחרין לבא, אלא שמונין למועדות מן הראשון דליכא למיחש לקלקול השיר, שקלקלת החרבן תקנתו. ובן זכאי שנזכר במשנה ריש פרק היו בודקין (סנהדרין פ"ה משנה ב), קודם נשיאותו הוא, שהיה נשיא בזמן החרבן וגלה ליבנה והחזיר הדבר ליושנו בקבלת העדות בלבד, ועדיין חומר קדושה אריכתא כדקאי קאי, לפיכך מצרוף שתי התקנות האלה חוייבנו לחוג את חג ה' זה שני ימים בין בארץ בין חוצה לה ומונין מן הראשון כאמור, ומידיעת השרשים האמתיים הללו ממילא רווחא שמעתא לנוהגים להזכיר בתפלת המוסף 'מלבד עולת החדש', שאין לאמרו אלא ביום ראשון בלבד, ואין כאן זלזול ליום טוב שני דכוליה עלמא ידעי שאינו בא על הספק כשאר ימים טובים של גליות, לפי שהן שתי קדושות בין בזמן שהיו נזכרים ונעשים בשביל הספק בין עכשיו שאינו אלא מנהג אבותינו בידינו, ואין במנהג חומרא לבנים לעולם יותר ממה שהחמירו האבות על עצמם, הם אמרו שתי קדושות ולדידן נמי שתי קדושות: