עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א ה
ומשמע החסרון הוא על דרך מעוט הירח שעם רבוי צבאיה הפיס דעתה, וזה כי בזמן שאיש ואשה אינם מולידים אין לאחד מהם מעלה על חברו בהשלמת התכלית הכולל, ומזה הצד נקראו המאורות שניהם גדולים בתחלת יצירתם, כמו שאמרו בזוהר שיר השירים (זהר חדש פו ב), דהוו נהורין דבוקין כחדא והוו בשקולא חדא לאתקרי תרווייהו גדולים, לאו דהות סיהרא רב ועילאה אלא דבכל זימנא דסיהרא כשמשא ברזא חדא בגיניה איתקרי איהו בהדיה גדולים, זנבא דאריה אריה איהו ואריה אתקרי. וכמוהו שבט דן הושוה ליהודה להקרא אריה על שם המשיח שאביו מיהודה אמו מדן, כדאיתא במדרש רבה (בראשית רבה צז). והנה זאת חקרנוה כן היא בשני המאורות האלה השואת האחוה בלבד כעין אח ואחות סומכין על שלחן אביהם ואינו משנה בין הבנים כלל. ודעת המליצה ינעם בכתוב הדר הוא שאמר אברהם על שרה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא (בראשית כ יב). שמזה היחס לא היה גדול ממנה ולא בהפך. אַךְ לֹא בַת אִמִּי שהיתה אם אברהם רבתי בנשים כפי המסופר ממנה ליודעים חן, והרן אביה של שרה היה מאשה אחרת. וידוע כי עולם חסד יבנה דלא סגי ליה לדור ראשון אלא באח נושא אחותו, אף כאן מעין דוגמא זו חסד הוא ההזדמן לאברהם בת אחיו שאין אדם נמנע מלקרא לה אחותו, וכן כתיב בלוט כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו (בראשית יד יד). וירמיה קרא דודו לחנמאל בן דודו (ירמיהו לב), והיא הוגנת לו במעשיה, וכתיב וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה (בראשית כ יב). לרצונה, למה שבטבע וסגולה רוצה אשה בקב ותפלות, כמער איש ולויות (מלכים א ז לו), מט' קבין ופרישות (סוטה כ א), כטעם האחוה, שכן א"ח עולה תשעה. והאחות פלג גופא היא דלי"ת, ובשעה שעיניה דלו למרום כתיב לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה (שיר השירים ד ט). כטעם הסרת לב האבן להתחדש לב בשר והיו לבשר אחד כמו שנבאר, והוא טעם השנות מלת לבבתני פעמיים, והנה נפשה של אותה צדקת יודעת מאד שאין באותו הדור צדיק כמוהו והיתה לו לאשה שלא מדעת אביה שהיה מקטני אמנה כנודע: