עלים לתרופה (דובנא)

מפתח לעמודי הספר

עלים‬ לתרופה ‬

‫‫‫

להנתן‬ ‫בכל‬ ‫עיר‬ ‫ועיר‬

‫‫‫מקום אשר דבר מלך עולמים ודתו מגיע לעורר לבב

‫‫‫המתנדבים בעם לבוא על החתום‬ על

חמשת‬ ‫חומשי‬ תורה

‫מוגה‬ ‫מאד‬ אשר יודפס אי״ה

‫עם‬ ‫תרגום‬ אשכנזי‬

‫(אדר‬ דייטשי‬ איבר‬ זעצובג)

ועם ‫ביאור‬ ‫המלות‬

והעניינים ‫בלשון הקודש‬

‫ועם ספר‬

‫תקון סופרים

‫להגהות‬ ‫חמשה‬ ‫חומשי‬ ‫תורה‬

‫‪באמשטררם‬

בבית ובדפוס‬

כהר״ר ‫אברהם בן כהר״ר שלמה פרופס כ״ץ‬ זצ״ל

‫בשנת ישא ברכה לפ״ק

הקדמה

אשר הַאִי הנזכר לארץ יון תחשב‬. ונתגייר גם הוא, ותרגם את התורה בלשון יווני. והוא המוזכר בכל מקום‬ ‫במדרש רבה בשם עקילס. ולכן באיזה מקומות במדרש רבה ברצותו להביא תרגום עקילס בלשונו ממש, הביאו בלשון יווני, אך לפעמים ברצותו להביא רק הכוונה, יעתיק תרגומו היווני למלות ארמיות שחובר בה חיבור המדרש רבה.

‫ואחרי כן‬ בעת דרך כוכב מערב, וקם שבט מישמעאל, ונכבשו לפניו ארצות מצרים, תוגרמה וערב, ארץ כנען ופלשתים, והגיע ממשלתו גם על ארצות אפריקא וליביאה לעבר הדרומי של ים האמצעי, וגם לעבר הצפוני של הים ההוא. משל ממשל רב על חלק גרול מארץ ספרד, כל מחוז האנדלוזיאה ועיר גראנאטה הגדולה. נעתקו עם בני ישראל תושבי הארצות ההמה מלשון הארמי אל לשון ערבי, כי היא היתה לשון בני ישמעאל. גם חשקו בה לגודל צחותה. והיא רחבת ידים לדבר בה כל הצורך, לא תחסר כל בה במליצות ושירים, חידות ומשלים. גם נקל הי׳ בעיניהם להעתיק עצמן מן הארמית אלי׳ לקורבת הלשונות ההם. אז עמד רב סעדיה גאון בר יוסף מעיר פיתום, אשר בארץ מצרים, והעתיק את התורה ללשון ערבי. והוא הביאור, אשר הזכיר אחכם ר׳ אברהם אבן עזרא בכל מקום בפירושו על התורה על שם הגאון, ואמר שתרגרם את התורה בלשון ישמעאל. רצונו לשון הערבי, שהוא עיקר לשונם של עם ישמעאל, שהמלכים ושריהם מדברים בה, וכל ספריהם חוברו בה׳, ולא הלשון התרגומי ההמוני המשובשת, אשר לא תצלח לכל ספר ודבר חכמה, (וכן תרגם אנקלוס על והנה ארחת ישמעאלים (בראשית ל״ז כ״ה) והא שיירת ערבאי) ונדפסה ההעתקה ההיא בקונשטאנטינא שנת ש״ו בכתב עברי.

‫ואחריו‬ עמד איש אחד, ושמו ר׳ יעקב בר יוסף טאווס, ותרגם את התורה בלשון פרס ליהודים הגרים בארץ פרס, ונדפס ג״כ בקונשטאנטינא בשנה הנזכרת בכתב עברי בכרך אחד עם תרגום ערבי הנזכר. ואחר אשר גורשו אחינו בני ישראל מארץ ספרד, ובאו כמו נ׳ אלפים מהם לקונשטאנטינא ולמצרים וארץ ישראל לחסות תחת כנפי מלך ישמעאל בשנת רנ״ב, ונשארה אצלם לשון עם המדינה אשר יצאו ממנה. נעתקה התורה גם ללשון ספרדי, וכבר נדפס בקונשטאנטינא שנת שי״ב חומש וחמש מגילות והפטרות עברי, תרגום יונית, וספרדים באותיות עברי.

‫אמנם‬ אנחנו,עם ה׳, אלה המפוזרי׳ בכל ארצות אשכנז הגדולה, ושפת העמים המושלים שם אתנו, וגודלנו על ברכי׳, ירדנו פלאים ואין מקים, כי דרכי לשוננו הקדושה נשכחו מבינינו, וצחות מליצותי׳ נעלמה ממנו. ונועם שירי׳ נסתר מנגד עיניו, ואין איש שם על לו להעתיק תורתינו אל לשון האשכנזי המורגל כעת בעמנו. ואף כי כבר נעתקו ספרי תנ״ך ללשון אשכנז ע״י ה׳ יקותיאל בה׳ יצחק ז״ל בליץ מוויטמונד, ונדפס באמשטרדם בשנת תל״ט. הנה המעתיק ההוא עם כי כוונתו היתה רצוי׳, לא היו מעשיו רצוים, כי מלבד שלא ידע לשון הקודש, הנה לא הכיר גם לשון אשכנז, ובלעגי שפה ידבר אל העם הזה. ובהדקמתו מזכיר שראה העתקת התורה ללשון אכשנז, אשר יצאה מאת המדקדק המפורסם ר׳ אלי׳ בחור אשכנזי (וגם בעל ס׳ שפתי ישנים מביאו, וכתב שנדפס בקונשטאנציא במדינת שווייץ בשנת ד״ש אין ¼), והוא הרבה מאד להכלים ההעתקה ההיא ולפסלה, עד אשר גזר אומר, שלא יצאה ההעתקה ההיא מאת המדקדק האשכנזי, ולא חלו בה ידי הבחור, אמנם אנכי לא ראיתי׳, כי לא נתפשטה במדינה זו כלל. והנה המעתיק השני פוסל במומו, ורואה נגעי אחרים ואיננו רואה נגעי עצמו.

‫ועתה‬ מה נטשה לילדי בני ישראל, אשר ישוטטו לקבל דבר ה׳ להבין ספרי המקרא ולטעום מטעמי מליצותי׳ בלשון המורגל אצלם ולא ימצאו. ובהצר להם הדרך פנו אל רהבים ושטי כזב. ההופכים ללענה תורת אלהינו, ובילדי נכרים יספיקו לבקש העתקת חכמי האומות, אשר הפכו עורף ולא פנים לביאורי חז״ל הנאמנים. וקבלתם הטהורה ימאנו מלקבל, אך לבאר כפי העולה על רוחם וכרם ה׳ צבאות לחבל.

‫הן‬ כל אלה ראתה עינו של החכם המפורסם מו׳ ‫משה דעסויא‬ נר״ו, שמעה אזנו ותבן לה, ויחמול על עמו, וישם על לבו להעתיק חמשה חומשי התורה אל לשון האשכנזי צחיי מאד. העתקה פשוטה ומבוארת, וההעתקה ההיא תשקיף על דקדוק המלות, תביט על קישור וחיבור המאמר. תציץ על טעמי הנגינות, אשר הם עיקר גדול בביאור ספרי המקרא, כאשר כתב הראב״ע, כל פירוש עשר איננו ע״ד בעל הטעמים, לא תאבה ולא תשמע אליו, כי בעל הטעמים ידע הפירוש יותר ממנו עכ״ל. ועיקר ההעתקה היא על דרך ד׳ ראשי המפרשים הפשטנים, אשר היו לנו לעינים בביאור ספרי המקרא, ובאורם נראה אור, המה המאור הגדול רש"י ז״ל, ונכדו רשב"ם, והראב״ע רמב"ן, ונלוה עמם גם רד"ק. עם שלא בא לידינו ביאורו על התורה, הנה בספר השרשים שחבר בכל שרש ושרש יתלוו עמו גם ביאורים רבים על פסוקי המקרא. על אלה שם יסודי העתקתו ולא על זולתם, חפצי הרוש, אהבי הרמז, ריעי הסוד (אשר עיקר תועלתם הוא לגדולי הערך לבד), אשר לו עשר ידות בצחות המליצה, ושכל זך בביאור המקרא עכ״ז רובי קושיותיו, והמון ספקותיו הניעו את לבבו מדרך הפשט לאחוז בכנפות הדרוש, לכן גם בביאוריו לא בחר המעתיק הנ״ל. ואין עינו ולבו רק אל ארבעה ראשי המפרשים הנ״ל, גם בכל מקום, אשר ראה החכם המעתיק הנ״ל לפרש בביאור יותר נאות אל הפשט, ובפרט במקום שבעל הטעמים מסכים לפירושו, או שהמשך הפסוקים יורו עליו, אחז דרך אחר מפירושם. ועיקר הכל, כי שם מגמת פניו אל הכוונה, שהיא העיקרית בכל העתק, לא אל העתקת ביאור המלות, כי משפטי המליצה ישתנו בכל לשון ולשון. המשל בזה, בעל הלשון האשכנזי ישים הפעל באחרונה בכל מאמר ומאמר, ובעל הלשון העברי לא יקפיד על זה. ואדרבה, ברוב הפעמים יבוא הפעל בראשית המאמר. גם בכל מקום, אשר תבאנה ארבע או חמש שמות או פעלים רצופים, בעל הלשון האשכנזי לא ישים מלת (אונד), שהיא מלת החבור, רק באחרון. ובעל הלשון העברי ישים במקומה וא״ו בראש המלות המחוברות, ויש לו בזה דרכים שנים. פעם ישים הוא״ו בראש כל המלות המחוברות חוץ מבראשונה (וע״ד הזרות נמצאת גם בראשונה), פעם רק באחרונה, פעם

[…]

ואנכי שמחתי לקראת דבריו, חשתי ולא התמהמהתי לעשות מצוותו, ובהיותי עסוק במלאכתי זאת, גברו עלי חסדי ה׳ ואינה לידי תנ״ך ישן נושן, כתיבת יד על קלף, נכתב בשנת רמ״ט מוגה מאד. ועל הגליון קצת מסורות מוגהים, שלא נדפסו, וגם זה לי לישועה לברר ממנו איזה ספיקות. ושמתי לילות כימים, עד אשר זכני ה׳ לגמור הדבר במלואו וטובו.

‫עתה‬ אחי ועמי! אודיעכם, כי רצוני להדפיס חמשה חומשי תורה באותיות יפות ודיו ונייר יפה, מוגה ומדויק כפי הכח האפשרי. ואצלם ההעתקה הנחמדת בלשון אשכנז, אין ערך ליפיה, והספר המלוקט מן שלשה מטיבי צעד, המה הרמ״ה וא״ת ומ״ש. והביאור הקצר מן ארבעה מטיבי לכת, הם רש״י והרשב״ם והראב״ע והרמב״ן ז״ל. ובתוכו יבוא ביאור כל מלה זרה בדקדוק או מורכבת בביאור קל מאד.

‫ופניתי‬ אני בחבה יתירה לראות גם בספר מכלל יופי לר׳ שלמה ן׳ מלך, מה שרש דבר נמצא בא, וראיתי כי לא עשה מאומה, כי מדברי הקמחי בספר השרשים העתיק כל ספרו, לא הוסיף ולא גרע. קמח״א טחינא טחן לא חרש ולא זרע, ובכל מקום שקיצר הרד״ק לפי רוחב לבו. גם לא פנה אל הראב״ע והרמב״ן המהולל מאד, לא ראה ולא ידע, כי לא נתפרסם עדיין בימיו, ולא הי׳ אז רק העתק אחד ממנו בעולם, כתיבת יד על קלף בק״ק ווירמייזא. (ומן ההעתק הזה העתיקו המדפיסים אותו ראשונה בעיר ברלין בשנת תע״ה. והסופר המעתיק ממנו לא הי׳ בקי בכתב הישן ההוא, וטעה פעמים רבות. גם השמיט כמה שורות במקומות רבות, והנה ההעתק הנזכר על קלף בא ליד החכם המעתיק מ׳ משה הנ״ל. ונעזרתי על ידו בכמה מקומות המוטעים בפי׳ רשב״ם שבדפוס.) ואמרתי אני עם לבי, מה לי לשתות מים שאובים מספרו של ן׳ מלך, אלכה לי אל המקור, אשאב מים חיים מספר המכלול והשרשים להרד״ק. לשתות בצמא את דבריו הנעימים, גם בכל מקום, אשר קיצר בדבריו ארחיבם קצת בלשון מבואר להבנת בני גילי.

‫ולתוספת‬ טובה קצרתי כל כללי הדקדוק, הן החלק השייך אל האותיות והתנועות, הדגש והרפי, שוא נע ושוא נח, מלעיל ומלרע, מתג וגעיא, הן החלק השייך אל משקלי השמות והפעלים והמלות עם כנוייהם. גם החלק השייך אל הטעמים וחילוק מדריגותיהם, בגודל ההפסק וקטנו וחבורו, והכל בלשון מבואר וקל עם עזיבת הטעמים, אשר הוסיפו האחרונים, ובפרט ר׳ זלמן הענא בכל ספריו, וכוונתי בזה שלא להעמיס עול משא הדרושים על הקורא, ואשר ירצה להשתעשע בהם, ידרשם מעל ספרי האחרונים. רק מגמת פני אל הקוראים ליקוט ביאורי זה, למען יבינו דברי הספר בכל מקום, אשר הוצרכתי לדבר בדקדוק הפעלים או בענין נגינות הטעמים, ולא יצטרכו לדלג מטנין לטנין. ושמתי החבור הקצר הזה בהקדמת החומש הנ״ל, ונלוה עמי בעסק ההדפסה התורני החכם מו׳ שאול אחי החכם המעתיק מ׳ משה הנ״ל.

‫והנה‬ לדוגמא בעלמא הדפסתי כעת ג׳ סימנים מן החבור הנ״ל, סימן א׳ מן ס׳ שמות וסימן כ״ג וכ״ד מן ספר במדבר. לכן אליכם עם ה׳! החלצו נא חושים לבוא לעזרת ה׳ בגבורים, ומכחכם שחדו בעדי לתת לכסף מוצא, למען יהנו רבים מאורו. וזה הדבר אשר תעשו, לקוח ספר התורה הזה בעד ½7 זהו׳ האלענדש על נייר פשוט, 9 זהובים האלענדש על נייר טוב, וכל מי אשר לא תשיג ידו לקנותו, יוכל להשיגו באופן אחר. אם ירצה להתעסק להשיג חתומים, יקבל שכר טרחתו בעד עשרה חתומים חומש אחד, וכן בעד כל עשרה ועשרה, והמעות ינתנו ליד החכם המעתיק מוהר״ר ‫משה דעסא‬ נר״ו. והתחלת הדפוס תהיה אי״ה אחר חג הסוכות תקל״ט לפ״ק, ואחר גמר הדפוס, יקבל כל אחד ספרו מיד החכם הנ״ל. ואולי אם תכשר העתקתו בעיני הקוראים, יתרצה החכם המעתיק להעתיק גם נביאים וכתובים. ועתה אחי ידידי! שאו ידיכם קודש, ובואו על החתום, אלה דברי עבדכם, הסר למשמעתכם ונרצה לעבודתכם.

‫שלמה במוהר״ר יואל ז״ל מדובני רבתי‬