עין יוסף/עו

הציווי שנצטווינו שכל יולדת תקריב קורבן, והוא: כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תר לחטאת. ואם היא עניה, מקריבה שתי תורים או שני בני יונה אחד עלה ואחד חטאת. וגם היא ממחוסרי כפרה עד שתקריב, כמו שאמר יתעלה: "ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו וגו'" (שם יב, ו).

הנה ברמב"ם הל' מחוסרי כפרה (פ"א ה"ה) ז"ל היולדת אינה מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר או ביום שמונים לנקבה, אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה לאחר וכו' ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת ע"כ, ובהשגת הראב"ד, א"א זה תימה גדול אם שלחה קרבנותי' תוך מלאת למה לא יצאה, ומאי שנא מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותם ומקריבין לו עכ"ל, ועיין בלח"מ דהשגת הראב"ד היא ע"ז שכתב הרמב"ם, דאפילו על ולדות הראשונים אינה יכולה להביא בתוך ימי מלאת של ולד זה, וע"ז בא השגה מ"ש מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותם.

והנה הכ"מ שם מביא הת"כ, דתניא יכול לא תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת"ל תביא, וכתב הכ"מ שצ"ל שרבינו הי' גורס בהפך יכול תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת"ל תביא כלומר דה"ל כאילו אומר קודם מלאתלנא תביא כלל, ומביא עוד שם דבעל מ"ע כתב שפסק רבינו בהיפך מההיא דסיפרא, משום דההיא ר' יהודה היא דסתם סיפרא ר"י ויחידאה הוא, שהוא חולק על חכמים בפ' ד' מחוסרי כפרה, ומבאר שם הכ"מ דברי מ"ע, וז"ל ונראה שכתב כן מדמייתי בפ' מחוסרי כפרה (י') ברייתא דתני יולדת שוחטין וזורקין עלי' ביום מ' לזכר וביום פ' לנקבה, והקשו ע"כ טמאה היא, ואוקמוה כר"י דאמר ולד שני כמאן דליתי' דמי ופרש"י דמיירי בשני ולדות שילדה היום אחד ומחר אחד דיום מ"א לזה הוי יום מ' לזה והיתה ראוי' להביא קרבנה על הראשון, ולכך שוחטין עלי', ומוכח דלרבנן אינה ראוי' להביא אפילו על הראשון כל שהיא בתוך מלאת של ולד שני עכ"ל, ובלח"מ שם ז"ל איני מכיר ראי' זו (מכריתות) דהתם איירי לשחוט את הפסח עלי' שצריכה לאכול לערב, ולכך לרבנן לא ישחוט הפסח דאפילו תביא קרבן על ולד ראשון עדיין הוא בתוך מלאת ולד שני, ואינה יכולה לאכול את פסחה לערב, ולכך לרבנן אין שוחטין עלי' את הפסח כיון שצריכה למיכל באורתא, אבל היכא דלא בעיא למיכל לאורתא ודאי דלכ"ע תביא על ולד ראשון תוך מלאת ולד שני עכ"ל.

הנה מלשון הלח"מ משמע דאין ה"נ שאפשר לה להביא את קרבנה על ולד הראשון, אלא דלא יועיל כלום לענין קרבן פסח, דאכתי לרבנן לא מצי למיכל לאורתא דעדיין היא בתוך מלאת ולד שני לרבנן ואסורה לאכול בקרבן פסח. ותימה גדולה בעיני על רבותינו זצ"ל, דנראה דפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד ז"ל אין שום שייכות להגמרא הנ"ל, דעד כאן לא פליגי אלא היכא דחלה עלי' חיוב הבאת הקרבן על ולד הראשון בשעתה שכבר הי' אחרי מלאת של ולד הראשון, אלא שאח"כ אחרי המלאת של הראשון ילדה עוד ולד, דהראב"ד ס"ל כיון דחל עלי' חיוב קרבן אפשר לה לשלוח הקרבן, והרמב"ם ס"ל דבתוך מלאת של איזה לידה אי אפשר לה לשלוח קרבן לידה אשר כבר מחויבת. ברם, בסוגיא הנ"ל היכא דילדה ולד בתוך ימי מלאת דראשון. ס"ל לרבנן דולד שני גורם, דולד אחרון גורם לקרבן, וראשון דלא מלו ימי טוהר דילי' לית לי' קרבן, עי"ש ברש"י ז"ל, ומה גם במפלת תאומים דלידה אריכתא היא, ועדיין לא נגמרה ימי מלאת של ולד הראשון, ודברי רבותינו מנ"ע צע"ג.

וראיתי במ"ח במצוה קס"ח, דתימה גדולה שכתב הראב"ד אינה על הרמב"ם, דהנה מבואר ברמב"ם פ"ב מהל' בהמ"ק דמצורע אינו משלח קרבנותיו, וטמא שרץ משלח קרבנותיו, והביא המ"ח מקור לדברי הרמב"ם ממס' מ"ק (ט"ו) דתניא שם ואחרי טהרתו, דטמא מת וה"ה מצורע לא מקריב עד שנטהר, וצ"ל דהא דאמרינן דערל וטמא משלחין קרבנותיהם עיין בתוס' שם דטומאה שבגופו אינו משלח קרבנותיו, ולפ"ז אפשר שדעת הר"מ כדעת התוס' דטומאה שבגופו אינו משלח קרבנותיו, וכל הטמאים שבגופם כגון יולדת בתוך מלאת אינה משלחת קרבנותי', ואין ה"נ דחטאת ואשם גם כן אינה מקריבה ואין כאן תימה.

ולענ"ד נראה דמלשון הרמב"ם שכתב ואם הביאה קרבנה תוך מלאת לא יצאת אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת, לא משמע כדברי המ"ח, דלשון אפילו הביאה על ולדות הראשונים משמע, דלא מבעיא דעל ולד זה לא יצאת, אלא אפילו על ולדות הראשונים מטעם שהוא בתוך מלאת, דאי מטעם המ"ח דטומאה שבגופה, אין לזה קשר לזה שבתוך מלאת אי אפשר לה להביא קרבנה על ולד זה, אלא ברור שהטעם הוא שזה בתוך מלאת. וע"ז בא השגת הראב"ד. ולפ"ז נראה לע"ד דמדברי הרמב"ם כאן מוכח להיפך מדברי המ"ח, דגם בטומאה שבגופו גם כן טמא משלח, דכן נראה דדוקא קרבן של ולדות הראשונים אי אפשר לה להקריב, אבל שאר קרבנות הי' אפשר לה לשלוח ולהקריבם, כדברי הראב"ד ואין מחלוקת בין הרמב"ם להראב"ד, בחטאת חלב ודם שמקריבין עבורה.

והנראה לע"ד כמו שכתבנו דרק לענין קרבן של לידה אחרת ס"ל להרמב"ם דאין לה להביא, והטעם נראה, דהנה בקרבן מחוסרי כפרה מחוייבים להביאם בשביל שני דברים, א' בשביל לטהר ולהכשירו לאכול בקדשים, חיוב הבאת קרבן, כדתנן במתניתין בכריתות ח' האשה שיש עלי' ה' זיבות ודאית וה' לידות ודאית מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עלי' חובה, דאע"פ שאין צריכה עוד לטהרה בקדשים מ"מ מחוייבת להביאן, דלכאורה נראה מכאן דלא תלוי חיוב הקרבן של מחוסרי כפרה בדין ההכשר לאכילת קדשים, דגם בלי ההכשר מחוייבים בקרבן, ברם י"ל דזה דוקא היכא דבקרבן איכא ההלכה להכשירו, אלא שההכשר מיותר שכבר הוא מוכשר.

אמנם יש לעיין היכא דבעי הכשר לאכילת קדשים, אלא שהקרבן אי אפשר לכפר עלי' ולטהרה מטעם שהיא עוד באותה טומאה עצמה ועדיין לא העריב שמשה, ואי אפשר לה לקבל הטהרה מקרבן זה, באותה טומאה עצמה, יש לומר דלא חל חיוב הבאת הקרבן בזמן הזה כיון דאין בקרבן לכפר עלי' ולטהרה. דכיון דאמרה התורה ובמלאת ימי טהרה תביא, דאף דין חיוב הבאת הקרבן לא חייבה התורה אלא בזמן שהקרבן יכפר עלי' ויטהרנה, לכן יש לומר דגם בחיוב של ולדות הראשונים אין חיובה אלא בזמן שהיא מסוגלת לקבל ההכשר.

ולפ"ז חד טעמא הוא בתרווייהו, בין על ולד זה בתוך מלאת ובין על ולדות הראשונים, ושפיר מאד מה שמביא הרמב"ם בהלכה אחת דאם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת, וכשם שלא יצאת ידי חובת קרבן, מדין הקרבן בתוך ימי מלאת בולד אחד ומחוייבת מדין חובת קרבן אחרי מלאת, כך לא יצאת מדין קרבן חובה אפילו על ולדות הראשונים.

ונראה דעל דין חובת קרבן למד בספרי המובא בכ"מ דאם מביאה בתוך מלאת לא יצא בדין הראשון על ולד אחד, דהספרי למד זה מדכתיב ובמלאת, דסד"א דמדין חובת קרבן פטרה אלא שהיא אסורה בקדשים, ונפ"מ אם ילדה אח"כ ולד אחר והביאה קרבן דנטהרה לאכול בקדשים, אעפ"כ מחוייבת מדין חובת קרבן להביא קרבן אחר.

ונראה גם כן דהראב"ד לא השיג אלא מדין חובת קרבן על ולדות הראשונים למה לא יצאת, דודאי לא כיון על טהרתה לאכילת קדשים, דאי אפשר לה לקבל טהרה בזמן מלאת של איזה ולד.