עין יוסף/נה
הציווי שנצטווינו להקריב כבש הפסח ביום י"ד בניסן. והוא אמרו יתעלה: "ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים" (שמות יב, ו). וכל העובר על מצווה זו ונמנע מלהקריבו בזמנו במזיד - הרי זה חייב כרת, בין שהוא איש או אשה. לפי שכבר נתבאר בגמרא פסחים, שפסח ראשון חובה לנשים ודוחה את השבת. כלומר, הקרבתו בארבעה עשר שחל להיות בשבת, כמו כל איש ואיש מישראל וכו'.
הנה ממש"כ רבינו שפסח ראשון מצוה לנשים, מוכח דס"ל דרק פסח ראשון מצוה לנשים, ופסח שני לנשים אינה מצוה אלא רשות, וכן כתב להדיא במצוה נ"ז בפסח שני וז"ל וזאת המצוה אין הנשים חייבות בה שכבר התבאר שם, שהאשה בשני רשות, וכן הוא ברמב"ם הל' ק"פ (פ"ה הל' ח'), ז"ל נשים שנדחו לשני בין מפני האונס והשגגה בין מפני הטומאה ודרך רחוקה, הרי פסח שני להם רשות, רצו שוחטין רצו אין שוחטין.
הנה פסק כר' יהודה בפסחים (צא.) דאמר אשה בראשון שוחטין עלי' בפני עצמה, ובשני עושין אותה טפילה לאחרים, ובגמ' שם, כמאן אזלא הא דאמר ר' אלעזר אשה בראשון חובה ובשני רשות ודוחה את השבת אי רשות אמאי דוחה את השבת, אלא אימא בשני רשות ובראשון חובה ודוחה את השבת, כמאן כר' יהודה.
אמנם הכ"מ בפ"ב הל' ד"י דכתב שם הרמב"ם, אבל עושין חבורה כלם נשים אפילו בפסח שני, ובכ"מ שם וז"ל ומ"ש אבל עושין חבורה כלם נשים אפי' בפסח שני, שם פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כר' יוסי, (דר' יוסי קאמר שם אשה בשני שוחטין עלי' בפני עצמה ואין צ"ל בראשון) ובפ' ה' הל' ח', הנ"ל כתב הכ"מ ופוסק רבינו כר' יהודה, ויש לתמה, דפ"ב דכתב עושים חבורה כולם נשים אפילו בפסח שני פסק כר' יוסי כדקי"ל דהלכתא כותי' לגבי ר' יהודה, וי"ל דאע"ג דלענין עושין חבורה שכולה נשים בפסח שני פסק כר' יוסי, מ"מ לענין דוחה את השבת לא ראה לפסוק כמותו, מדמשמע מר"א שכתבנו בסמוך דסבר כר' יהודה בהא. ולכאורה משמע כן דהרמב"ם פסק כר' יוסי, דכתב הרמב"ם בפ"ו הל' ג', וכן שומרת יום וכו' ושוחטין עלי' והיא אוכלת לערב, ואם ראתה דם אחר שנזרק דם הפסח פטורה מלעשות פסח שני, דלכאורה משמע דאם נטמאה לפני זריקת דם הפסח היתה מחוייבת בפסח שני והיינו כר' יוסי, ובגמרא פסחים ר' יוסי קאמר זה ור' יוסי לשיטתו דנשים חובה גם בשני, דש"מ דהרמב"ם פסק כותי'.
אולם אי אפשר לומר דהרמב"ם פסק כר' יוסי דהא כתב בפ"ה הל' ח' נשים שנדחו לשני וכו' הרי פסח שני להם רשות, רצו שוחטין רצו אין שוחטין, והיינו כדברי ר' אלעזר דאשה בראשון חובה ובשני רשות, כדברי ר' יהודה כנ"ל, דלר' יוסי הרי הן מחויבים לעשות פסח שני, דרק לענין שאינן דוחין את השבת לא ס"ל כר' יוסי לדברי הכ"מ, אבל לענין חיובן לפסח שני בודאי הי' לו לומר דחייבין, אלא דאין דוחין את השבת כדברי הכ"מ, וכבר הקשה על הכ"מ הלח"מ, וכתב דודאי הם דברים תלוים זה בזה, דאם עושין בפני עצמן דוחין את השבת ואי אין עושין אינו דוחה.
איברא דלא הבנתי קושית הלח"מ, דהקשה על הכ"מ אמאי קאמרה הגמרא דהא דר' אלעזר כר' יהודה, לימא דאתיא כר' יוסי ועד כאן לא פליג ר' יוסי עלי' דר' יהודה אלא לענין אם עושין בפני עצמן, אבל לענין דחיית שבת מודה דלא דחי דסבר ר' יוסי כי הא דסבר הרמב"ם ע"כ. ולא הבנתי דברי הלח"מ ז"ל, דודאי לר' יוסי אין חילוק בין פסח ראשון לפסח שני לנשים כדמוכח בגמרא שם, אלא נראה דהכי הו"ל להלח"מ ז"ל להקשות, מנ"ל דר' אלעזר כר' יהודה אמר אולי ס"ל כר' יוסי אלא לענין שבת ס"ל דלא דחי כהרמב"ם ז"ל. אלא מדאמרינן דר' אלעזר כמאן כר' יהודה ש"מ דלר' יהודה נשים בשני רשות, ורשות פירושו אם רצו שוחטין רצו אין שוחטין כדכתב הרמב"ם אבל לר' יוסי אין חילוק בין פסח ראשון לפסח שני לנשים, ושפיר דברי הרמב"ם מה שכתב בפ"ב, אבל עושין חבורה כולם נשים, אפילו בפסח שני גם לר' יהודה, כדברי ר' אלעזר, דר' אלעזר ע"כ כוונתו לנשים בפני עצמן, דאי בטפילין לאחרים הנה דוחה את השבת גם בפסח שני, כדברי הרמב"ם בפ"ה הנ"ל דכתב נשים שנדחו לשני, הרי פסח שני להם רשות, רצו שוחטין רצו אין שוחטין, לפיכך אין שוחטין עליהן בפני עצמן בשבת בפסח שני, אבל אם היתה האשה אחת מבני חבורה מותר ע"כ דהיינו דדוחה את השבת. ומדקאמרה הגמרא לר' אלעזר דאינן דוחין את השבת בפסח שני ע"כ בפני עצמן קאמר, דבפסח שני אינן דוחין את השבת אבל מותר לשוחטן לנשים בפני עצמן בחול, כדברי הרמב"ם.
והנה לכאורה קשה מאי קמ"ל הרמב"ם דכתב אבל אם היתה האשה אחת מבני חבורה מותר וקשה מהיכי תיתי דלא לדחה הא ע"כ דוחה את השבת בשביל האנשים, ונראה דטובא קמ"ל, דאפילו באופן דמבלעדי הנשים לא הי' מותר לשחוט את הפסח אפילו בחול כ"ש בשבת דאסור, כגון ביחיד שאינו ראוי לאכול את כולו דאין שוחטין עליו כדפסק הרמב"ם בפ"ב הל' ב', וכן בחבורה של מאה ואין כל אחד מהן יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהן, וקמ"ל הרמב"ם דאם היתה האשה אחת מבני חבורה מותר אפילו בשבת, דאפילו באופן כזה דמבלעדה לא הי' שוחטין בשבת, ורק בשביל האשה שנטפלה שוחטין בשבת שפיר דחי ושפיר הלשון דקאמר הרמב"ם אבל אם היתה האשה אחת מבני חבורה מותר, היינו דמותר לשחוט בשבת אף באופן זה שרק על ידה מתירין לשחוט בשבת, וכן ראיתי בצל"ח פסחים שם בסוגיא דכתב דלר' יהודה דבפסח שני עושין אותה טפילה לאחרים, וכן לר"ש דבפסח ראשון עושין אותה טפילה לאחרים, היינו בשבת עיי"ש.
אולם קשה מנ"ל לרמב"ם זה דדוחין את השבת בשבילה. ונראה דיש ללמוד זה מדברי ר"א דקאמר דנשים עושין בפסח שני בפני עצמן, ולמה אמר ר' יהודה עושין אותה טפילה לאחרים, דגם בלי אחרים רשות להן לשחוט את הפסח, אלא ע"כ צ"ל היכא דנעשית טפילה לאחרים, יש לה זכות בהקרבן פסח כמו איש ככל חקת הפסח, דמרבי משם ר' יהודה לפסח שני, והיינו גם לדחות את השבת.