עין יוסף/יז-יח
הציווי שנצטווינו, שכל מלך היושב אצלנו על כסא המלכות יכתוב ספר תורה לעצמו ולא יפרד ממנו. והוא אמרו יתעלה: "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת" (דברים יז, יח) וכו'.
הציווי שנצטווינו שיהא לכל זכר ממנו ספר תורה לעצמו. ואם יכתבו בידו - הרי זה משבח מאד והוא עדיף, כמו שאמרו: "כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני". ואם אי אפשר לו לכתבו בידו - חייב הוא לקנותו או יבקש שיכתבו בשבילו. והוא אמרו יתעלה: "כתבו לכם את השירה הזאת" (שם לא, יט) לפי שאינו מותר לכתוב את התורה פרשיות פרשיות. ואכן רצונו באמרו "את השירה הזאת" - כל התורה הכוללת את השירה הזאת. ולשון גמרא סנהדרין: "אמר רבא: אף על פי שהניחו לו לאדם אבותיו ספר תורה - מצווה לכתוב משלו, שנאמר: 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת' . איתביה אביי: כותב לו ספר תורה לשמו, כדי שלא יתגאה בשל אבותיו - מלך אין הדיוט לא?!" ובאה התשובה: "התם לא נצרכה אלא לשתי תורות, כדתניא: וכתב לו את משנה התורה - שתי תורות"; כלומר, שהחילוק בין מלך להדיוט הוא, שכל אדם חייב לכתוב ספר תורה אחד, והמלך שני ספרי תורות וכו'.
הנה במצוה י"ח מביא הגמרא דסנהדרין, ומבאר דהמלך מחוייב לכתוב שני ספרי תורה, ובמצוה י"ז במצות המלך, לא הזכיר כלל אפילו ברמז שהמלך מחוייב לכתוב שני ספרי תורה, אלא מצות המלך היא אך ורק ספר תורה אחד, ולכאורה סותר מני' מצוה י"ז ממצוה י"ח. וכן בפירוש המשניות במתניתין בסנהדרין כתב וז"ל ויכתוב שני ספרי תורה שלמים האחד יהי' עמו תמיד לא ימוש ממנו כמו כאן והשני יהי' מונח בבית גנזיו עכ"ל. הנה כתב מפורש דהמלך יכתוב שני ספרי תורה.
ולכאורה י"ל, דמה שכתב שהמלך חייב לכתוב שני ספרי תורה הוא מטעם דעל המלך יש חיוב שני ספרי תורה משני מצות נפרדים אחת ממצות הדיוט, ואחת ממצות המלך, דלא נפקע ממנו מצות כתיבת ספר תורה מדין הדיוט ויש עליו החיוב בשלמות כמו על כל הדיוט, ולפיכך במצות המלך לא הזכיר מספר תורה השנית, דאין לו קשר עם מצות המלך, וכן נראה מלשון הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ג) וז"ל בעת שישב המלך על כסא מלכותו, כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו וכו' אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ספרי תורה, אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל, והשני לא יזוז מלפניו ע"כ, דכתב מפורש שהוא מצווה בו ככל ישראל.
אמנם כבר תמה על הרמב"ם הכ"מ, וז"ל ויש לתמוה על רבינו שנראה מדבריו שאם הניחו לו אבותיו ס"ת אינו חייב לכתוב לו שני ספרי תורה, אלא ספר תורה אחד, והא אף ההדיוט אינו סומך על ס"ת שהניח לו אביו, וא"כ המלך אע"פ שהניח לו אביו כמה ספרי תורה חייב לכתוב לו שני ספרי תורה. וכן נראה מפשט הגמרא, ע"כ, והיינו מהגמרא הנ"ל המובא במצוה י"ח, כי כל איש חייב לכתוב ס"ת אחד והמלך שנים, וכן מסתברא כיון דחיובו הוא ממצות הדיוט, א"כ יש עליו כל חיוב המצוה ככל ישראל. והכ"מ שם מתרץ, וז"ל ויש לדחוק ולומר שרבינו מפרש דכי שני לא צריכא לשתי תורות הכי קאמר הא דקתני גבי מלך שלא יתגאה בשל אחרים דמשמע דבר זה מיוחד במלך היינו דוקא בס"ת שחייב המלך לכתוב נוסף על ההדיוט אבל ס"ת שהוא חייב בו מדין הדיוט סומך הוא על של אביו ואע"פ שהדיוט אינו סומך על של אביו הדיוט שאני, שאם הי' סומך על של אביו נמצא שלא הי' כותב הוא ס"ת כלל, אבל המלך אע"פ שיסמוך על של אביו בס"ת שחייב בו מדין הדיוט, כיון שבס"ת שהוא חייב בו מדין מלך אינו סומך על של אביו, דהרי כותב ס"ת וסגי בהכי עכ"ל.
ודברי מרן הכ"מ קשין מאד להבינם, כיון דכל חיובו של מלך בס"ת השנית, הוא ממצות חיוב של הדיוט, וההדיוט לא מקיים המצוה בשל ספר תורה של אביו, דהמצוה מחייב אותו לכתוב ס"ת, איך מקיים המלך המצוה שהוא מחוייב מדין הדיוט, בס"ת שהניח לו אביו.
והנראה בזה, דהנה איתא בגמרא שם בסנהדרין מתניתא דפליגי תנאי, אם כתב זה של ס"ת נשתנה. דר' יוסי אומר דנשתנה, דכתיב וכתב את משנה התורה הזאת כתב הראוי להשתנות, ורשב"א אומר כתב זה לא נשתנה כל עיקר, אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת לשתי תורות, אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. ועיין במהרש"ל שם ובמה שהשיגו המהרש"א ז"ל, והמהרש"א כתב, דמאן דדרש את המקרא וכתב את משנה התורה לכתב דנשתנה, לא ס"ל שיש למלך שני ספרי תורות, אלא תורה אחת, וההבדל שיש בין מלך להדיוט הוא בזה, דבהדיוט אם הניח לו אביו ס"ת אין מחוייב לכתוב, והמלך אע"פ שהניח לו אביו חייב לכתוב, דבזה חדשה התורה במלך דלא די שיש לו ס"ת אלא דמחוייב לכתוב, והן הן הדברים מה שהקשה אביי לרבה דאמר אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו, וע"ז איתיבי' אביי מדתנא וכותב לו ס"ת לשמו שלא יתגאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא, ורבה מתרץ לי' לא צריכא לשתי תורות וכדתניא וכתב את משנה התורה כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה וכו'. וזו הברייתא היא היא דברי רשב"א הנ"ל דדרש משנה תורה לשתי תורות, עיי"ש במהרש"א. וכן מפורש בחידושי הר"ן סנהדרין שם דמאן דדריש לכתב הנשתנה לית ליה הך דרשה דמשנה תורה לשתי תורות.
והנה לפ"ז כל חיובו של מלך אינו אלא מקרא וכתב את משנה התורה, אבל אין על המלך שתי מצוות, מצוה בתור הדיוט ומצוה בתור מלך, אלא דמצוה אחת יש לו, כתיבת ס"ת מדין המלך. אלא שהתורה הטילה תנאי בס"ת של המלך, שתהא הס"ת שכותב בדין המלך ספר תורה שני, וזה מדוקדק בלשונו בהקדמה להלכות תפילין שציין את המצות, ז"ל לכתוב המלך ספר שני לעצמו כדי שיהיו לו שני ספרי תורה, דהמצוה היא שיכתוב ספר שני, אבל אין על המלך שתי אזהרות, אזהרה מדין הדיוט ואזהרה מדין המלך. ואמנם מלשונו בהל' מלכים פ"ג וז"ל אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ספרי תורה, אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל, דלשון זה מורה שיש עליו המצוה של כל ישראל גם בהיותו מלך. וי"ל דכוונתו שהוא מצווה, שיהי' לו בבית גנזיו ככל אחד מישראל שמלבד שמחוייב לכתוב מחוייב שיהי' לו בביתו גם כן. ועיין במ"ח תרי"ג.