עין יוסף/יד
הציווי שנצטווינו במעשה ציצית. והוא אמרו יתעלה: "ועשו להם ציצית וגו' ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו, לח). אך אינה נמנית כשתי מצוות, אף על פי שביסוד הוא אצלנו: "התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת", שכן אמרו בספרי: "יכול שהן שתי מצוות: מצוות תכלת ומצוות לבן? תלמוד לומר: והיה לכם לציצית - מצווה אחת היא ואינה שתי מצוות" וכו'.
וביתר ביאור כתב בשורש (י"א), וז"ל שם, ואמנם מקום הקושי' הוא בדברים שאמרו בהם אין מעכבים זה את זה, כי העולה במחשבה, אחר שאלו החלקים, כל חלק מהם בלתי צריך לחבירו, שיהי' כל חלק מצוה בפני עצמו, כמו אמרם במנחות (לח.) התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת, והנה הי' אפשר לנו שנאמר שלבן ותכלת ימנו שתי מצות, לולא מה שמצינו להם לשון מבואר במכילתא דר' ישמעאל, נאמר שם יכול שהם שתי מצות, מצות התכלת ומצות הלבן ת"ל יהי' לכם לציצית מצוה אחת היא, ואינה שתי מצות, הנה התבאר לך שאפילו החלקים שאינם מעכבים זה את זה פעמים הם מצוה אחת כשיהי' הענין אחד, כי הכוונה בציצית למען תזכרו, אם כן כלל הדבר המחוייב בזכרון ימנה מצוה אחת עכ"ל.
והרמב"ן ז"ל בהשגותיו בשורש ט', ז"ל וללמדנו שלא נביא ענין ציצית בחשבונו אלא למצוה אחת, שראינו לבעל הלכות גדולות שמנה ציצית מצוה אחת לפי שהוא ענין אחד שבתשלום התכלת והלבן תשלם לנו הכוונה במצוה הזאת, לזכור את כל מצות ה' ולעשותם וכו', וזו הסברא תסבול לבה"ג שמנה גם כן מצות תפילין אחת, אבל הרב מנה תפילין שתי מצות, ושתים אלו נשנו משנה אחת התכלת אינה מעכבת וכו', תפלה של יד וכו'. ואם נביט לענינים הרי התפילין יחשבו יותר ענין אחד שכל מה שכתב בזה כתב בזה, והענין בהם למען תהי' תורת ד' בפינו וכו', ואולי יטעון הרב שזה מעשה אחד לבישת התכלת והלבן כאחד, והתפילין ב' מעשים וכו', שהרי הוא מונה ק"ש שחרית וערבית מצוה אחת והקטרת בוקר וערב אחת, ושני תמידים אחת עכ"ל.
וראיתי בספר המצות בשורש ט' במ"א ובלב שמח ובק"ס תפסו על הרמב"ן, שהרי דברי הרמב"ם ז"ל ברור מללו, כי באמת הי' לנו למנות בציצית לשתי מצות מצות תכלת ומצות לבן, כיון דאינם מעכבים זה את זה, אלא דהמכילתא מביא מקרא מפורש שהיא מצוה אחת, אמנם בתפילין כיון שאינם מעכבין, ראוי לנו למנותם לשתי מצות.
והנראה דהרמב"ן הקשה, לפי הסברת הרמב"ם בשורש י"א בטעמא דמלתא, למה אמרה התורה שהן מצוה אחת כיון שאינם מעכבים, והסביר אף שאינם מעכבין ושני צוויים נאמרו מ"מ כיון שהענין וכוונתם אחת, אין להביט על הצוויים אלא על כוונתם, ובכוונתם הן שלובים יחד לזכור את כל מצות ד' ולעשותם, ואמטו להכי אפילו אם יש שני צוויים וגם אינם מעכבין אעפ"כ הן הם מצוה אחת, ולפ"ז יש ללמוד מכאן לכל מקום אם בכוונתם הן אחת יש למנותם למצוה אחת, א"כ גם בתפילין אף שאינם מעכבים ושני צוויים נאמרו אל נסתכל בהצוויים אלא על הכוונה, ובכוונתם הם אחד, א"כ הם מצוה אחת. ואין להוכיח ממה שאמרו במנחות (מ"ד) גבי תפילין מאן דלית לי' תרי מצות חדא לא ליעבד, דזה אמרו משום דיש שני צוויים ואינם מעכבין, וגם בתכלת ולבן גם כן אמרו במנחות (ל"ח) מאן דלית לי' תכלת עבד לבן בלי תכלת. דהכי תניא ר"י אומר משום ר' נתן משום ר"י הגלילי שאמר משום ר"י בן נורי אין לו תכלת מעיל לבן, וע"ז ג"כ י"ל מאן דלית לי' שתי מצות חדא לא ליעבד. ועיין ברמב"ם הל' ציצית פ"א הל' ג' וז"ל נמצאו במצוה זו שתי צוויים שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה ושיכרוך על הענף חוע תכלת. ואמטו להכי מקשה הרמב"ן דגם בתפילין שבענינם הם אחת הו"ל למנות למצוה אחת.
והנראה לע"ד בטעמא דהרמב"ם, דהנה יש לעיין למה הביא המכילתא הילפותא מקרא דתכלת ולבן מצוה אחת, איזה נפ"מ יש בזה אם הן שתי מצות או שהן מצוה אחת, דלא שייך למימר דלענין מנין המצות נאמר שלא נמנה לשתי מצות, דודאי הקרא לא לענין מנין המצות בא, וכן ליכא למימר למען נדע דלא מקיים שתי מצות, אלא אחת דמאי נפקותא יש בזה, עיין ברשב"א מנחות (ל"ז) במחלוקת ר' ישמעאל ורבנן אם ארבעתן (ציצית) מצוה אחת או ארבע מצות. וכתב מאי נפ"מ דאי משום נפקותא דלמר קיים ד' מצות, ולמר מצוה אחת, מה לנו בהכי עי"ש, וע"כ צ"ל דיש איזה נפ"מ לדינא ויש להבין במאי.
הנה הרמב"ם פ"א מהלכות ציצית הל' ה' ז"ל אע"פ שאין אחד מהן מעכב את חבירו אינם שתי מצות אלא מצות עשה אחת. אמרו חכמים הראשונים והי' לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת והלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שניהם כאחד הרי קיים מצות עשה אחת עכ"ל. ויש להבין מה כוונת הרמב"ם, במה שהוסיף בסוף דבריו והלובש טלית שיש בה לבן וכו' קיים מצוה עשה אחת, הא בריש דבריו כבר אמר דאינם שתי מצות אלא מצות עשה אחת ומה בא להוסיף בסוף דבריו.
וראיתי בערוך השולחן הל' ציצית שהקשה על הרמב"ם הזה מגמרא יבמות (צ') דסדין בציצית מקרי שב ואל תעשה, ומש"ה אמרו לא להטיל תכלת בסדין של פשתן, והקשה לפי שיטת הרמב"ם דיש להטיל בסדין ציצית של פשתן, ולפי דברי הרמב"ם קיים בזה מצות ציצית, כשם שהי' ביחד עם תכלת, א"כ אין זה עוקר דבר מן התורה דהרי קיים מצות ציצית גם בלאו תכלת ע"כ. ויותר הו"ל להקשות איך מותר מה"ת בסדין של פשתן להטיל תכלת ותכלת עמרא, הא אפשר לקיים מצות ציצית בלבן של פשתן לחוד וכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב, ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת כדריש לקיש כדגרסינן במנחות (מ.) דבסדין של פשתן אסור ציצית של צמר בלי תכלת משום דאפשר לקיים שניהם כדריש לקיש, ותקשה דעם תכלת איך מתירין הא מקיים מצות ציצית בלבן של פשתן בלחוד לדברי הרמב"ם הנ"ל.
אמנם נראה דלא קשה מידי, דלא נתקטן החיוב של תכלת מפני זה, כיון דיש ציווי מיוחד בתורה להטיל תכלת בבגד של פשתן, מחוייב מן התורה בעשה לעשות כן, ואם לא יטיל עובר על עשה צווי דתכלת, מש"ה דוחה את ל"ת דשעטנז, ואמטי להכי אמרו דסדין בציצית מקרי שב ואל תעשה בזה שלא להטיל בסדין תכלת. וכן הוא בכ"מ הל' ציצית פ"ג הל' ו', בסוף דבריו, וז"ל ואין להקשות שלא יטיל בה תכלת כיון שאפשר לקיים בה מצות ציצית בלבן של פשתן, שמאחר שהתורה אמרה להטיל תכלת בציצית, ולא מקיים מצות תכלת בטלית זו אלא ע"י כלאים, הוה כא"א לקיים את שניהם דאתי עשה ודוחה ל"ת.
ואמנם קשי' להיפך על הא דתניא במנחות (ל"ח) ר"י משום ר"נ אין לו תכלת מטיל לבן, ופשוט לענין ללבוש לכתחילה את הבגד בלבן לבדו, ותקשה איך מתירין לו ללבוש בגד של צמר בלבן לבדו, הא קעביד אסורא בלבישתו דעובר בידים על צווי דתכלת, דאם לא ילבש לא יעבור על מצות ציצית, דציצית חובת גברא הוא. והנה ראיתי בש"א (ס' ל"ב) וז"ל תניא במנחות (ל"ח) אין לו תכלת מטיל לבן והרי אנן נמי השתא שאין לנו תכלת מטילין אנו לבן לחודי', ואס"ד כל היכא שלובש בגד בלתי מצותו דרמי רחמנא עביד איסורא במה שעומד ומתלבש בו א"כ היכא שאין לו תכלת האיך מטיל לבן ולובש לטלית זה הא קעביד איסורא בלבישתו ועובר על מ"ע דתכלת וכו' אלא ודאי ש"מ דאין שום אסור בלבישת הבגד בלי ציצית אלא שחיסר מצוה, והיכא דאין לו לית לן בה ולפיכך אין לו תכלת מטיל לבן ולית לן בה, וכ"כ המרדכי בהל' ציצית בשם ר"י שכתב אטו אסור לכנס לבית שאין בו מזוזה ע"כ.
אמנם נראה דהפריז על המדה להתיר לכתחלה ללבוש טלית בלי ציצית בקום שאין ציצית, דעד כאן לא אמרו אלא משום כבוד הבריות דגדול כבוד הבריות, עיין בשו"ע אוה"ח ס' י"ג ובמ"א שם, אבל להכניס את עצמו בבטול עשה במקום שלא שייך כבוד הבריות מי אמרו. ותו דיש לעיין דבכה"ג היכי דלובש לבן בלי תכלת נראה דעובר על בל תגרע, דז"ל הגאון בעל ש"א בספרו טורי אבן רה"ש באבני מלואים (כ"ח), וז"ל ולכאורה נראה דא"ע על בל תגרע אלא דאם גרע כשר בדיעבד, ולא ביטל מצותו אבל היכי דמגרע ביטל מצותה לגמרי ופסול אפי' בדיעבד א"ע על בל תגרע דאין גרעון נופל אלא היכא שעשה מצוה אלא שלא עשה בשלמותה במלואה וחסר קצת מטכסיסי המצוה, ע"כ ולפ"ז הכי נמי היכי דלובש לבן בלי תכלת דעושה מצוה ולא עשה בשלמותה נראה דעובר על בל תגרע, וצ"ע למה לא העיר ע"ז בתשובותיו בש"א. ועוד דכל תירוצו הוא לפי שיטת הר"י במרדכי שם אבל הר"ש מדרויש שם במרדכי פליג וס"ל דאסור ללבוש גם בשבת עי"ש, דמבטל בידים עשה, ולהר"ש מדרויש קושית הש"א במקומה עומדת השתא שאין לנו תכלת ומטילין לבן לבדו איך מותרין ללבוש הא מבטלין עשה דתכלת.
והנראה לע"ד דלזה כיון המכלתא דמצוה אחת היא תכלת ולבן ואינה שתי מצות, דנפ"מ גדולה בזה דלא תימא דהוי כמבטל עשה דתכלת בידים, או דעובר נמי משום בל תגרע, אלא דמקיים מצות ציצית בשלמות כשם שהי' מקיים עם התכלת במקום דאין לו תכלת כלשון הרמב"ם הנ"ל דהלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שניהם כאחד הרי קיים מ"ע אחת, כלומר דקיים כל המצוה דבציצית בשלמות, ואמנם זה פשוט היכי דאית לי' תכלת בודאי מחוייב להטיל התכלת ואם לא הטיל עובר בכל רגע על עשה דתכלת, והתורה הטילה תנאי במצות ציצית דאם אין לו תכלת מקיים מצות ציצית בשלמות בלי תכלת, ואם יש לו תכנת מחוייב להוסיף תכלת, ולמדים זה מקרא והי' לכם לציצית דהמצוה נתקיימה אפילו באחת מהם.
והנה לפ"ז יש הבדל גדול בין מצות ציצית לבין מצות תפילין, דבתפילין אם אין לו של יד ומניח של ראש לא קיים בהשל ראש מצות השל יד, אלא דמקיים מצות השל ראש, כמאמרם ז"ל במנחות (מ"ד) מאן דלית לי' שתי מצות חדא לא לעביד, אמנם בתכלת ולבן אם אין לו אלא אחת מן מקיים מצות ציצית בשלמות אם אין לו תכלת. ונראה דלזה כיון הרמב"ם בדבריו בשורש (י"א) הנ"ל, דז"ל הנה התבאר לך שאפילו החלקים שאינם מעכבים זה את זה פעמים יהיו מצוה אחת כשיהי' הענין אחד, דהדגיש פעמים יהי' מצוה אחת, ולא בכל מקום, אלא כשהענין אחד ומקיים בחלק את כל הענין שיש במצוה זו.
וראיתי בספר מעשה נסים לרבינו דניאל הבבלי ז"ל ששאל מרבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל קושית הרמב"ן למה אמר בתפילין שהם ב' מצות ובתכלת ולבן שהם מצוה אחת וזה שהשיב הר"א מיימון ז"ל. וז"ל אמנם הוכחתיך ממאמרם בתכלת ולבן כי תכליתם אחד, ועל כן שתיהן מצוה אחת, והי' ראוי מזה לפי מה שנראה לך, כי ימנו שתי מצות של תפילין מצוה אחת כאשר זכרת, זה טעות, וזה, כי יהי' ראוי לפ"ז כי כל המצות אשר יהי' תכליתם אחת מצוה אחת, ויהי' א"כ התרי"ג מצות נמנות מצוה אחת כי תכלית כולם האהבה והיראה, ככתוב בתורה אם לא תשמור לעשות ליראה את השם, וזה לא דבר כי אלו שתי מצות של תפילין מחולקים ואף שהמה לתכלית אחד, ולבן ותכלת בעבור היותם שתיהם לתכלית אחד מדובקים, הלא תראה כי המה חז"ל אמרו בפירוש בתפילין שהמה שתי מצות ובלבן ותכלת כי שתיהן מצוה אחת, ע"כ. והרב פרלא ז"ל בספרו על רס"ג במצות ציצית, תמה על רבינו כי אין בזה תשובה על שאלת ר' דניאל הבבלי. ולפי דברינו יש להעמיס כי לזה כיון רבינו אברהם מיימון, כי לא די בזה לבד למנותם במצוה אחת בזה שהם לתכלית אחת כי אף שתכליתם אחת כיון שהן מחולקין ובתפלה של יד אינו מקיים מצות תפלה של ראש, ויש לכל אחת מהן דבר מסוים מה שאין בשני, אבל בתכלת ולבן היותם שתיהן לתכלית אחד מדובקין, כלומר קיים כל המצוה כמדובקין, ואין לזה או לזה דבר מסוים, והלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שניהם כאחד קיים מ"ע של ציצית, ואין ביניהם דבר מסוים, ואין הבדל ביניהם.
אחרי כתבי הנ"ל ראיתי בס' עמק יהושע האריך בסימן ב' אם אין ציצית בעיר אם מותר ללבוש טלית בלי ציצית ומסיק שם, וז"ל ומכל זה נתבאר שאסור ללבוש הבגד אפי' אם אין ציצית בעיר, משום בטול עשה דציצית דלא מקרי אנוס כיון שאפשר שלא ללבוש הבגד, ומה שהביא הש"א דאין אסור בלבישה, אם איי לו ציצית מהא דתנן אין תכלת מעכב את הלבן, ואנן נמי השתא שאין לנו תכלת מטילין אנו לבן בלחוד, ואס"ד דאסור ללבוש הבגד אם אין לו ציצית משום בטול העשה א"כ עביד איסורא במה שלובש בלא תכלת, אין ראי' מזה דהא רחמנא רבי', דאמרינן בר"פ התכלת (לח.) וראיתם אותו מלמד שמעכבין זא"ז דברי רבי, וחכ"א אין מעכבין מ"ט דרבי דכתיב הכנף מין כנף וכתיב פתיל תכלת ואמר רחמנא וראיתם אותו עד דאיכא תרווייהו, ורבנן וראיתם אותו כל חד לחודי' משמע, ורבי רחמנא דאם אין לו תכלת מטיל לבן ומותר ללבוש הבגד אע"ג דמבטל העשה דתכלת, דאם תאמר דאסור ללבוש הבגד משום בטול העשה דתכלת א"כ למאי רבי רחמנא בהא דוראיתם אותו דכל חד לחודי' משמע, אבל בגד שאין לו ציצית ודאי אסור ללבוש הבגד כמו שהוכחתי לעיל עכ"ל.
והנה בעצם הדבר דשאני ציצית בלבן לחוד בלי תכלת מבגד שאין בו ציצית כלל כוונתי ת"ל לדעתו הגדולה, ברם מה שבנה יסודו דשאני לבן בלי תכלת מבגד שאין בו ציצית כלל, מקרא דוראיתם אותו ואמרינן כל חד לחודי' דרבי רחמנא דאם אין לו תכלת מטיל לבן ומותר ללבוש, דאלת"ה למאי רבי רחמנא בהא דוראיתם אותו דכל חד לחודי' משמע, לע"ד אין הכרח די"ל דודאי אם נימא דטלית בלי ציצית במקום שאין ציצית אסור ללבוש דנקרא מבטל עשה ה"נ בתכלת ולבן הי' אסור ללבוש משום דמבטל עשה דתכלת, כדברי הש"א, אלא דקרא וראיתם אותו אתא לאשמעינן דאם יצא בשבת בטלית שיש בו לבן לבד אינו חייב חטאת, דלרבי דאמר דתכנת ולבן מעכבי הדדי בודאי חייב חטאת, דהיוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת, ולחכמים דהאי לחודי' קאי ומקיים מצות לבן אלא דחסר מצות תכלת פטור מחטאת, דהכי אמרינן בפלוגתא דר' ישמעאל ורבנן, דרבנן ס"ל דארבעתן מעכבות זו את זו, ור' ישמעאל ס"ל ארבעתן ארבע מצות ואמרינן בגמרא (לז:) מאי בינייהו, רבינא אמר דרב הונא איכא בינייהו דאמר ר"ה היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת, וברש"י שם דכ"ע אית להו דר"ה מיהו הטיל לשלש ולא לארבע לת"ק הויא מצוייצת שלא כהלכתה וחייב חטאת ולר' ישמעאל הויא מצוייצת כהלכתה, ואינו פסול, וה"נ בתכלת ולבן כיוצא בו, וכן הוא ברמב"ן במלחמות מס' שבת פ' במה מדליקין דלרבי דמעכבין היוצא בשבת בלבן לבד חייב חטאת.
אמנם מהמכלתא הנ"ל דמצוה אחת היא ולא שתי מצות, מוכח כהנ"ל לענין ללבוש לכתחלה במקום שאין תכלת ומותר ללבוש אע"ג דמבטך הצווי דתכלת, דליכא למימר דה"נ לענין היוצא בשבת בלבן לחוד, דבכל אופן הי' פטור בין אם הי' ב' מצות בין דאמרינן חדא מצוה היא דכיון דאינן מעכבין הדדי ומקיים מצות לבן, אלא ע"כ צ"ל כנ"ל לענין ללבוש לכתחלה במקום שאין תכלת ולא אמרינן דמבטל עשה דתכלת, דאלו נימא דשתי מצות הם הי' אסור ללבוש דמבטל בזה עשה השניה. כנ"ל, כמסקנת ספר עמק יהושע, ורבינו ר' אברהם בן הרמב"ם בנה תשובתו על המכלתא כנ"ל דזה לשונו בסוף דבריו הלא תראה כי המה חז"ל, אמרו בתפילין שהמה שתי מצות ובלבן ותכלת כי שתיהן מצוה אחת.
ועוד נראה לי דיש לחלק בין טלית בלי ציצית לבין לבן ותכלת אפילו אם נימא כשיטת הש"א דאם אין ציצית לית לי בה ומותר ללבשו, מ"מ אחרי הלבישה פשוט דמחוייב להשתדל ולרדוף עד שישיג ציצית דאחרי הלבישה לא שנא מצות ציצית ממצות תפילין, שמחוייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותם כדברי הרמב"ם בהל' ברכות פי"א הל' ב'. וז"ל יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותם כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראים חובה. ועד כאן לא פליגי הר"ש מדרויש עם הר"י ז"ל במרדכי הנ"ל אלא אם אסור ללבוש, אבנ אחרי הלבישה בחול אם אפשר לרדוף ולהשיג ולא עשה עובר בכל שעה בעשה כדברי הר"י שם במרדכי דז"ל ומ"מ אין הטלית אסור ללבוש וגם אין עובר כיין שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת, ובחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה דהטל בו ציצית עי"ש ובבאור מהרמ"ב ז"ל. אמנם בלבן ותכלת י"ל דע"ז בא הלמוד במכלתא דמצוה אחת היא, ומקיים מצות ציצית גם בלי תכלת ואינו חייב לרדוף ולהשיג תכלת, אבל אם יש לו תכלת ואינו מטיל עובר על מצות תכלת ומש"ה דוחה הל"ת דשעטנז, וכן אמרינן על זה דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה כנ"ל.