עין יוסף/טז
הציווי שנצטווינו שיקהל העם כולו בשני של סכות של כל מוצאי שמיטה ושיקראו כמה פסוקים ממשנה תורה לפניהם. והוא אמרו יתעלה: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו'" (דברים לא, יב) - וזו היא מצוות הקהל וכו'.
הנה מלשון הזה, שכתב, היא שצונו להקהיל ביום השני של סכות, נראה דעצם המצוה לא חלה אלא ביום השני של חג הסכות, ולא תיכף בתחלת חג הסכות ביום הראשון. והנה תוס' ורש"י פליגי בזה במס' סוטה (מא.) התוס' ס"ל דהמצוה לא חלה אלא ביום השני, ורש"י ס"ל דהמצוה חלה תיכף בתחלת חג הסכות, דהכי תנן התם, פרשת המלך כיצד במוצאי יו"ט הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עלי'. ובנמרא שם, וכל הני למה לי דאי כתב רחמנא מקץ וכו' ואי כתב במועד ה"א מריש שתא כתב רחמנא בחג הסוכות, ואי כתב רחמנא בחג הסוכות ה"א אפי' יו"ט אחרון כתב רחמנא בבא כל ישראל מאתחלתא דמועד ע"כ. ובתוס' שם ד"ה כתב רחמנא, הקשו מיהו במועד לא הוה צריך, דהשתא דכתוב בחג הסוכות במועד למה לי, ותירצו וז"ל ונראה דלהכי איצטריך משום דבבא כל ישראל ליראות משמע מאתחלתא דמועד ביום ראשון קמ"ל במועד דמשמע בתוך המועד, ואהני בבא כל ישראל, דמשמע מאתחלתא דמועד לא ביום ב' או ביום ג' אלא במוצאי יו"ט הראשון, אבל פי' רש"י תמוה דפי' דמהאי טעמא ביום טוב ראשון לא דתיקון בימה אינו דוחה יו"ט, כיון דגזירת הכתוב לקרות מאתחלתא דמועד יקראו בלא בימה מנ"ל דבימה מעכבא להכי מסתבר כדפי' עכ"ל, דרש"י ס"ל דהמצוה חלה מה"ת ביום הראשון, ומפירוש המשניות להרמב"ם גם כן נראה כדברי התוס', וז"ל שם והקריאה היתה ביום שני מסוכות מזאת השנה, והוא מה שאמרו אי כתב רחמנא בחג הסוכות הוה אמינא אפילו ביו"ט אחרון כתב רחמנא בבא כל ישראל מאתחלתא דמועדא רוצה לומר תחלת חולו של מועד עכ"ל.
והנה ברמב"ם הל' חגיגה פ"ג הל' ז' ז"ל יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו לאחר השבת, מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינן דוחין את השבת עכ"ל ובהשגת הראב"ד, א"א ואפילו יו"ט אינו דוחה, ופירשו בירושלמי מפני הבימה שבעזרה, ויעשו אותה מערב יו"ט שלא לדחוק את העזרה, שמענו מכאן שאינו מעכב את התקיעות כאשר כתב עכ"ל. ובכ"מ שם, כתב הראב"ד וכו', וי"ל דההיא דירושלמי אינה ענין לדרבינו שבירושלמי שם באו ליתן טעם למה אין עושים יום הקהל ביו"ט עצמו, ונתנו טעם מפני הבימה, שא"א לעשותה ביו"ט, וגם מערב יו"ט א"א לעשותה שלא לדחוק העזרה, ורבינו בא ליתן טעם למה כשחל מוציו"ט הראשון בשבת למה מאחרין אותו עד לאחר השבת, שמפני דוחק העזרה לא ה"ל לדחותו שני ימים, ונתן טעם המיוחד לזה מפני התקיעות והתקיעות אינם דוחין את השבת, אבל אילו היו עושים אותו ביו"ט לא היו נאסרים התקיעות, מפני שהם דברים מיוחדים לעשות בו ביום דבחג הסוכות אמר רחמנא ואפילו ביו"ט, ועי"ל דהכי איתא בירושלמי ובהקהל, ר' בא אמר מפני התקיעה ר' יצחק אמר מפני הבימה, ומעתה יש לתמה על הראב"ד היאך משיג על רבינו מהירושלמי מאחר שדברי רבינו גם כן הם בירושלמי לדעת אחד מהאמוראים, ולא עוד אלא שאפשר שר' יצחק לא לחלוק על ר' בא אתא אלא להוסיף ולומר שיש עוד טעם אחר בדבר עכ"ל.
והנה כפי תירוצו הראשון של מרן הכ"מ, מוכרחין לומר, דהרמב"ם ס"ל כשיטת רש"י דהמצוה חלה עוד ביום הראשון של חג, דאי אמרינן דס"ל להרמב"ם כשיטת תוס', הא אכתי לא מטא זמן המצוה ביום הראשון, ומאי מקשה בירושלמי למה אין עושים יום הקהל ביו"ט עצמו, הא אי אפשר ביו"ט ראשון דעדיין לא מטא זימני', ויהי' מוכרח מהירושלמי כשיטת רש"י, וכבר הבאנו דלכאורה משמע מלשון הסה"מ ומפירוש המשניות דס"ל להרמב"ם כשיטת התוס' וכבר הקשה הלח"מ על תירוץ זה של הכ"מ דהירושלמי על מתניתין דפ"ק דמגילה קאמרה דדוחין הקהל לאחר השבת קאי, וכן כתב רש"י בס"פ ואלו נאמרין ע"כ אמנם הסכים הלח"מ על תירוץ השני של הכ"מ, וכתב והוא נכון ובודאי שלא הי' לו להראב"ד ז"ל בנוסחת הירושלמי ר' בא אומר מפני התקיעה אלא תירץ ר' יצחק לחוד ולכך השיג על רבינו ז"ל.
ובשירי קרבן בירושלמי שם אחרי שהביא דברי הכ"מ והלח"מ כתב ודבריהם תמוהין שעיקר קושית הראב"ד, כיון דע"כ צריכין לדברי ר' יצחק דאל"כ קשיא ליעבד הקהל ביו"ט ראשון של חג, אלא ע"כ מפני הבימה, וכדמפרש רש"י במס' סוטה פ"ז, א"כ אף כשחל בשבת נמי נימא האי טעמא וסיים וזה ברור, והש"ק מתרץ שם דברי הרמב"ם דהוא סובר דטעמא דאין עושין ביו"ט ראשון של חג הוא גזירת הכתוב משום דכתוב במועד חג הסוכות כמ"ש התוס' שם, הלכך אמר הטעם מפני התקיעה, ולא מפני הבימה, דאדרבה בימה אינה מעכבת ואפשר בלי בימה, אבל בלי תקיעות אי אפשר דמצות עשה לתקוע ביום הקהל, דכתיב וביום שמחתכם ע"כ.
ודברי השירי קרבן תמוהים לי מאד, היכי מצא דמצות עשה לתקוע ביום הקהל, דקרא וביום שמחתכם וגו' קאי על הקרבת הקרבן מקרבני המועדות, ויעוין בסה"מ מצוה (נ"ט) וז"ל הוא שצונו לתקוע בחצוצרות במקדש עם הקרבת הקרבן מקרבני המועדות, והוא אמרו וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם וגו', ובהגהות מיימוניות ריש הל' תענית ברמב"ם, וז"ל הסמ"ג לא מנה מצוה זו לזעוק ולהריע על כל צרה אלא לתקוע בחצוצרות על הקרבנות לבד ע"כ ומצות עשה זו היא דוקא בעזרה, עיין במ"מ ריש הל' תענית, אבל התקיעות של הקהל הי' בחוצות ירושלים, וז"ל הרמב"ם הל' חגיגה פ"ג הל' ד', כיצד הוא קורא תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם, וכן אם נימא דמ"ע היא מה"ת, למה דוחין מפני השבת, בשבת נמי יתקעו, לפי דעת הרמב"ם בהל' שופר פ"ב הל' ח' ברה"ש שחל בשבת, תוקעין בירושלים בשבת.
וראיתי במראה הפנים בירושלמי שם, דהקשה כן למה אין תוקעין בשבת לשיטת הרמב"ם הנ"ל, ומתרץ, וז"ל ושמא יש לחלק בין תקיעה דרה"ש דמפורשת בתורה, דבהא אמרו דבמקדש וכן בירושלים אין שבות דוחה משא"כ בתקיעה דהקהל דאינה אלא סמך בעלמא עכ"ל, והסמך הוא מה שכתב המראה פנים למעלה מקרא דכתיב ובהקהל את העם תתקעו. אמנם מפורש במס' מנחות (כ"ח) שאין זו מצוה לדורות דהכי תניא שם ת"ר כל הכלים שעשה משה כשרים לו וכשרים לדורות, חצוצרות כשרות לו ופסולות לדורות, חצוצרות מ"ט דאמר קרא עשה לך ולא לדורות, דלא נאמרה אלא לשעה למשה רבינו.
והנראה לע"ד בזה, הנה עצם יסוד המחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד, נראה כמש"כ השירי קרבן ז"ל דפליגי בפלוגתא התוס' ורש"י בזמן חלות המצוה, דהרמב"ם ס"ל כשיטת התוס' דהמצוה חלה במוציו"ט הראשון ולא למפרע, כפי הנראה מסה"מ, וכן מפירוש המשניות, וכשנדקדק נראה רמז לזה גם ברמב"ם הל' חגיגה שם, דז"ל בהל' ג' אימתי היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות, שהוא תחלת ימי חולו של מועד של שנה שמינית, ע"כ ולמה לו להרמב"ם להוסיף דברים שהוא תחלת ימי חולו של מועד, אטו אנן לא ידעינן שמוצאי יו"ט ראשון הוא תחלת ימי חולו של מועד, אלא נראה דכיון בזה להדגיש מה שאמרו בגמרא הנ"ל בבא כל ישראל מאתחלתא דמועד דהמצוה היא בתחלת ימי חולו של מועד, והראב"ד ז"ל ס"ל כשיטת רש"י דהמצוה חלה תיכף בתחלת החג ביום ראשון מה"ת, דכן משמע מדבריו שכתב ואפילו יו"ט אינו דוחה. ולפי שיטתו צ"ל דר' בא ור' יצחק בירושלמי כיונו בתירוצם לתרץ בין על יו"ט בכלל למה אין קוראין בראשון, וכן למה דוחין כשחל שבת במוצו"ט למחרת השבת, ר' בא תירץ מפני התקיעה, ור' יצחק מפני הבימה, ושניהם כוונו בדבריהם לתרץ בין על יו"ט ובין על שבת, ולשיטתו שפיר הקשה הראב"ד על הרמב"ם דפסק דלא כחד מיניהו, והראב"ד תפס על לשון הרמב"ם שכתב מפני התקיעות שאינן דוחין השבת, והשיג ואפילו יו"ט אינו דוחה, דזה מוכח מדברי ר' בא, ומביא אח"כ ופירשו בירושלמי מפני הבימה שבעזרה, ומסיים הראב"ד שמענו מכאן שאינו מעכב את התקיעות, דבין לר' בא ובין לר' יצחק לא שפיר קאמר, דנר' בא אינו דוחה גם יו"ט, ולר' יצחק אינם מעכבין, והפשרה שעשה הרמב"ם דשבת אינם דוחין ויו"ט דוחין כמשמע מדבריו ומעכבין ע"כ דלא כחד מינייהו.
ואמנם להרמב"ם דס"ל דהמצוה בכלל לא חלה ביום ראשון של חג, אם כן ר' בא ור' יצחק לא כיונו בתירוצם רק למה דוחין כשחל בשבת למחרת השבת, ולא כיון כלל ר' בא בדבריו איך הדין ביו"ט, דלא שייך כלל יו"ט בהמצוה, אלא על השבת כיון. וזה שכתב הרמב"ם מפני תקיעת חצוצרות שאינם דוחין השבת, ולא שייך להוכיח מדבריו איך הדין ביו"ט, דאין זה במציאות כלל וכל.
והנה מובא לעיל דברי התוס' שתמהו על רש"י, דפירש דביו"ט לא דתיקון בימה אינו דוחה יו"ט, והקשו כיון דגזירת הכתוב לקרא מאתחלתא דמועד יקראו בלא בימה מנ"ל דבימה מעכבא, ויש לעיין בקושיתם, מאי מקשו דלכאורה מפורש בירושלמי שרש"י מביא דמעכב, דאלת"ה תקשי לנפשייהו, למה דוחין אם חל שבת במוצאי יו"ט ראשון ליום המחרת לו יהא דהמצוה לא חלה ביו"ט ראשון אבל במוציו"ט תיכף חלה, יקראו בלי בימה ביום השבת, אלא ע"כ דמעכב. וצ"ל לדידהו דהמצוה דהקהל אפשר לקיימה למחרת השבת, וכיון דאפשר לקיימה למחרת מש"ה דוחין מפני הבימה אע"פ דלא מעכבא, א"כ מאי קשי' להו לרש"י, לרש"י נמי נימא האי טעמא דאפשר לקיים מצות הקהל במוצאי יו"ט ומש"ה מדחינן אע"פ דלא מעכבא. ומצאתי בטורי אבן במס' מגילה ה', ד"ה חגיגה והקהל, דהקשה זה על התוס' וז"ל אחרי דהביא לשון התוס' וקושיתם על רש"י, ודבריהם תמוהים לי מהיכן הבינו דלפי' רש"י מוצאי יו"ט מן התורה לא זמן הקהל הוא אי משום דפי' דמה"ט יו"ט ראשון לא דאין תיקון הבימה דוחה יו"ט, לאו למימרא שאין זמן הקהל אלא ביו"ט ראשון לחוד דודאי במוציו"ט ראשון נמי אכתי זמנו הוא, דאתחלתא דמועד מיקרי, אלא רצה לפרש מ"ט תיקנו זמן קבוע להקהל מוציו"ט ראשון דוקא, דה"ל לקבוע ביו"ט ראשון ומש"ה מפרש מפני תיקון הבימה ע"כ.
והנראה לע"ד דהתוס' שפיר הקשו על רש"י, דלדברי רש"י דהמצוה חלה תיכף בבא החג מקרא דכתוב בבא כל ישראל ליראות, דהיינו ביום ראשון של חג, דמצות ראי' בודאי ביום ראשון, וכיון דהכתוב תלה מצות הקהל במצות ראי' הרי זה כאילו כתוב מפורש בקרא הקהל את העם ביום ראשון של חג הסוכות, ומהיכי תיתי שיש תשלומים למצות הקהל, (עיין בתוס' פ"ק דחגיגה, דאיתא בתוספתא דראי' אין לה תשלומים, ובטורי אבן ריש חגיגה בשיטת הרמב"ם) ולכן שפיר הקשו איך דוחין מיו"ט ומבטלין המצות עשה מפני הבימה, יקראו בלי בימה.
אמנם לשיטתם דבא מקרא במועד דמשמע בתוך המועד ומאתחלתא דמועד, ולא ביום הראשון, גם יום ג' דחג שהוא יום ב' דחולו של מועד נקרא אתחלתא דמועד, כדברי הטורי אבן שם בביאור דברי התוס'.