עין יוסף/ה
היא הציווי שנצטווינו לעבדו יתעלה. ונכפל הציווי הזה כמה פעמים ואמר "ועבדתם את ה' אלקיכם" (שמות כג, כה); ואמר "ואתו תעבדו" (דברים יג, ה); ואמר "ואתו תעבד" (שם ו, יג); ואמר "ולעבדו" (שם יא, יג). ואף על פי שגם הציווי הזה הוא מן הציוויים הכללים - כמו שביארנו בכלל הרביעי - הרי יש בו ייחוד, כי הוא ציווי על התפילה. ולשון ספרי: "ולעבדו - זו תפלה" וכו'.
בהשגות הרמב"ן שם: ואין נכונה בזה, שכבר בארו חכמים בגמרא תפלה דרבנן כמו שאמרו בפ"ג דברכות (כ"א) לענין בעל קרי שקורא ק"ש ומברך על המזון לאחריו ואינו מתפלל, והעלו הטעם בזה, אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן, ובגמ' סוכה (ל"ח) ואם התחילו אין מפסיקין והקשו מלולב, והשיבו בדרך תימה מאי קושי' הא דאורייתא הא דרבנן וכבר ראינו לו בהלכות תפלה אמר שחייב אדם מה"ת בתפלה בכל יום, אלא שאין מנין התפלות ולא משנה התפלה מן התורה, וגם זה איננו נכון בעיני שבעל קרי מברך על המזון לאחריו מפני שהוא מה"ת, ואינו מתפלל עד שיטבול אפי' עמד כמה ימים בקריו, ועוד שמי שנאנס ולא התפלל בשחרית ובמנחה נסתפק בעצמו ספק התפלל אם כן לפי דבריו הי' צריך לחזור ולהתפלל והם פסקו לעולם בכל ספק בתפלה שאינו חוזר ומתפלל מפני שהוא מדרבנן, ואם אינה מצוה בכל יום מתי תהי' החובה הזאת מה"ת, שיתפלל יום אחד בשנה או בכל ימיו פעם אחת, וכבר אמרו ברב יהודה דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי לפי שהי' עוסק בתירה, וסמך על מה שאמרו חברים שהוו עוסקין בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה שהיא מדרבנן לעולם, ומה שדרשו בספרו ולעבדו זו תפלה אסמכתא היא ע"כ. ובכ"מ בהלכות תפלה הביא דברי השגת הרמב"ן הנ"ל וכתב וז"ל ודעת רבינו שמצות עשה מה"ת להתפלל בכל יום, ממ"ש ועבדתם את ה' אלקיכם ועבודה זו צריכה שתהי' בכל יום, שאם אינה בכל יום, אולי נבא לומר שהוא פעם אחת בכל ימיו, וזה ממה שלא יסבלו הדעת. וא"כ ע"כ החיוב הוא להתפלל בכל יום, ואין משנה התפלה הזאת מה"ת, ומעתה מה שאמרו בבעל קרי שאינו מתפלל, היינו שאינו מתפלל תפלה זו בנוסח זה שלש פעמים ביום אבל אומר הוא לעצמו תפלה קצרה פעם אחת ביום. עכ"ל.
והש"א בהלכות תפלה דחה תרוצו של הכ"מ, כי הנוסח של ברכת המזון גם כן מדרבנן, ממה שאמרו בגמ' ברכות (מח:) משה תקן לישראל ברכת הזן יהושע ברכת הארץ וכו' וכן היא ברמב"ם פ"ב מהל' ברכות הל' א'. ואין נפ"מ בין תפלה לברכת המזון:
והנה יש לעיין בכוונת מרן הכ"מ דודאי לא נעלם ממנו דהנוסח של בהמ"ז תקנו כנ"ל, והכ"מ הביא שם ברמב"ם הל' ברכות הנ"ל וז"ל: ברכה ראשונה משה תיקן וז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל בהשגות שאין מטבע לברכת המזון מן התורה, אבל נצטוינו מה"ת לברך אחר אכילתנו כל אחד כפי דעתו, כענין ברכת מנימין רעיא בריך רחמנא וכו' ובאו הנביאים ותיקנו לנו נוסח מתוקן הלשון וצח המליצה, ושנינו בו אנחנו עוד בגלות ומלכות בית דוד, ותבנה ירושלים, כי הענין תיקון שלמה ובית דינו והלשון כפי הזמנים עכ"ל הכ"מ דברור הדבר שלא נשמע מהכ"מ דברי הרמב"ם ודברי הרמב"ן שהביא, ויש לעיין בכוונתו שמחלק בין נוסח בהמ"ז לנוסח התפלה.
והנראה בכוונת מרן הכ"מ, דהנה הרא"ה להלכות הרי"ף בגמרא הנ"ל בברכות דמשה תיקן הקשה הא קיל בהמ"ז מה"ת, והיכי אמרינן דמשה וכו' תקנום וכי תימה הנוסח אבל העיקר מה"ת, והרי תפלה דעיקר מה"ת, ומשום דמטבע שלה דרבנן אמרינן בכל דוכתא דתפלה דרבנן, ה"נ נימא דבהמ"ז דרבנן כיון דנוסח מדרבנן, ותירץ איכא למימר דתפלה אין לה עיקר במובע שלה כלל מה"ת, אלא כל דהוא מודה כלל סגי ולית לה משום נוסח, הלכך האי תפלה בהאי נוסח מדרבנן אבל בהמ"ז יש לה קצת נוסח מה"ת ולהזכיר הארץ וכתיב וברכת אשתכח דכולהו בקרא כתיב ע"כ. והרב פרלא ז"ל ברס"ג מ"ע ב' אחרי דהביא דברי הרא"ה הנ"ל הקשה דכפי המשמע שבא לסלק כל קושיות הרמב"ן על הרמב"ם הנ"ל אבל אינו מובן כיון דעיקרא מה"ת איך אפשר משום דנוסח דרבנן תקנוה יהא דינה כדרבנן ע"כ.
והנראה לע"ד דהכ"מ והרא"ה ז"ל שניהם לדבר אחד נתכונו, ומדברי הרא"ה נעמוד על כוונת הכ"מ ומהכ"מ יתיישבו דברי הרא"ה ז"ל. דהנה הרא"ה ז"ל חילק באופן יסודי בין נוסח של בהמ"ז לנוסח התפלה, דבנוסח בהמ"ז עיקר יסוד הנוסח בדבריהם, נעוץ בנוסח התורה, דמה"ת מחוייב לברך בהזכרת השם ולברך על המזון ועל הארץ, כמו שהביא הרמב"ן הנ"ל ממנימין רעיא, דבאמת ברכתו מעין הברכה שתקנו, אלא ששיפרו הלשון בלשון צח ותוספות מילים, כדברי הרמב"ן, אמנם בתפלה לא רמזה התורה נוסח כלל וכלל, אלא כל אחד כפי יכלתו שיזדמן לו, ונראה דהרא"ה ז"ל מפרש דברי הגמרא בברכות הנ"ל אלא ק"ש ובהמ"ז דאורייתא ותפלה דרבנן לא על עיקר המצוה, אלא על הנוסח דק"ש ובהמ"ז הנוסח מה"ת ותפלה כל הנוסח מדבריהם ואסרו לבעל קרי הנוסח שלהם, ואמטו להכי בק"ש ובהמ"ז דבנוסח שתקנו איכא נוסח של תורה אין למנוע גם מה שהוסיפו דאפילו אם יברך כנוסח מנימין רעיא ה"ז כעין נוסח שתקנו דא ידא אחת היא, אבל בתפלה שכל הנוסח מדבריהם, אסרו על בעל קרי מלהשתמש בנוסח הקדוש שלהם, ואם ירצה לקיים המצוה מה"ת, יתפלל בנוסח שלו שיזדמן לו, כאשר הי' מלפנים טרם תקנתם ז"ל תפלת י"ח. ואשר לזה כיון הכ"מ מה שאמרו בבעל קרי שאינו מתפלל בנוסח זה, אבל מתפלל הוא לעצמו תפלה קצרה.
ואם לזה נתכוין מרן הכ"מ, תתיישב גם כן מה שתמה עליו הש"א הנ"ל על תירוצו השני שתירץ וכתב דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה כדאיתא בפ' האשה רבה (יבמות פ"ט) ובש"א שם, הנה מש"כ דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת אמת אמר אבל בבעל קרי חזינן שלא רצו חכמים לעקור דבר מה"ת לגבי' דידי' שהרי חייבו אותו בק"ש ובבהמ"ז לאחריו משום דמדאורייתא הן ואי תפלה דאורייתא הו"ל לחייבו גם בתפלה, ע"כ. ויותר תמוה דברי הכ"מ דאיך יפרש דברי הגמ' דאמרו אלא ק"ש ובהמ"ז דאורייתא ותפלה דרבנן, דלהדיא מבורר שלא כדברי הכ"מ מטעם דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת, וצע"ג דברי הכ"מ. ולפי הנ"ל יש ליישב כי גם בתירוצו השני דיש כח כיון לפירוש הנ"ל בגמרא דכל הנוסח דתפלה מדרבנן, ולא מפורש בתורה באיזה נוסח להתפלל, ואמטו להכי עמדו דבריהם במקום תורה, אבל בק"ש ובהמ"ז דמפורש בתורה מה שמחוייב להגיד, לא רצו להעמיד דבריהם לעקור דבר המפורש בתורה. כן נראה לע"ד לפרש דברי הכ"מ התמוהין.
והנה הרב פרלא ז"ל שם ברס"ג הנ"ל אחרי דהקשה על הרא"ה קושי' הנ"ל דאיך אפשר לומר דמשום דנוסח התפלה רבנן תקנוה יהא דינה כדרבנן, ותירץ שם דכונתו ז"ל דמדאורייתא בכל דהוא מודה סגי, דודאי אי אפשר לכל אחד מישראל שלא יהא שם שמים שגור על שפתיו, לומר יעזרני ה', עכ"פ פעם אחת ביום, וא"כ כבר יצא ידי חובת תפלה מה"ת, הלכך חובת התפלה אינה אלא מדרבנן, וסיים שם, ובזה ודאי סרו מהר כל הראיות שהביאו הראשונים והאחרונים להוכיח דתפלה דרבנן.
אמנם המעיין בדברי הרמב"ם ריש הל' תפלה יראה שאין בדבריו אפילו ליישב דברי הרמב"ם, דהנה זה לשון הרמב"ם שם בהל' ב'. ולפיכך נשים ועבדים חייבים בתפלה לפי שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא, אלא חיוב המצוה זו (מה"ת) כך היא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקב"ה ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה, ואחר כך נותן שבח והודי' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו עכ"ל. ובכ"מ שם אלא חיוב המצוה זו כך היא, כלומר כיון שאין מטבע תפלה זו מה"ת א"כ מה נתחייבנו להתפלל או עד כמה לינלי וליזל לכך אמר שיהא אדם מתחנן וכו' ולמד רבינו כן מדאמרינן בפ' אין עומדים (ל"ב) דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ ישאל צרכיו שכן מצינו במשה דכתוב ה' א' אתה החילות וכתיב בתרי' אעברה נא וכיון דממרע"ה למדנו כן אלמא דמדאורייתא הכי הוא, עכ"ל. ולפי זה אף שהנוסח אינו רמוז בתורה, וכל אחד יכול להתפלל כפי דעתו בבקשת צרכיו ולשפוך שיחו, מ"מ לא יצא ידי תפלה מה"ת אלא דוקא בגונא דא שיגיד שבחו של הקב"ה ואח"כ תחנתו ולבסוף הודי'.
ברם לא על הרב פרלא ז"ל תלונתי, כי כן יש להקשות על בעל מ"א באו"ח סי' ק"ו, דאיתא שם באו"ח נשים חייבות בתפלה מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא, וכתב שם במ"א כ"כ הרמב"ם דתפלה מ"ע דאורייתא וכו' ורוב נשים שאין מתפללות בתמידות, משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה, ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר ע"כ, וקשה על המ"א כנ"ל דצורת התפלה מה"ת מחוייב להיות בה שבח, תחנונים, והודי'. ואולי י"ל דכונת בעל מ"א דאומרים איזה בקשה, שיש בה שבח תחנונים והודי', אבל באמירת יעזרני ה' כדברי הרב פרלא, נראה דלא יצא ידי חובת תפלה מה"ת לפי דברי הרמב"ם הנ"ל. דנראה פשוט דכל הדברים שכתב הרמב"ם בפ' ד' חמשה דברים מעכבין את התפלה, דהלכות אלה הן בתפלה, בין דנימא תפלה דאורייתא בין אם תפלה דרבנן דודאי מעכבין גם אם יתפלל תפלה דאורייתא כאשר התפללו לפני תקנתם ז"ל, ואחת מהחמשה דברים היא כוונת הלב, שכתב הרמב"ם שם בהל' ט"ו כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל, עיי"ש. וכן לכתחילה מחוייב בהשמונה דברים שבפרק חמישי שם ברמב"ם, דלא מבעיא דבאמירת יעזרני ה' אשר שגור על שפתיו דלא מקיים את הדברים המעכבין, אלא אפילו דברי המ"א צ"ע אם יצא ידי חובת תפלה באיזה תחלה.