עין איה על שבת יב מח

<< · עין איה על שבת · יב · מח · >>

(שבת קד.): "אל בם גן דס".

להיכן אוליכם, לגן הדס. זאת היא תשובה להסברת דרך התיקון הראוי להעשות בנשמותיהן של ישראל, ששורש היסודי של צורת הקדושה עומד בהן בתמותו. הם אינם צריכין למירוק הכליוני שעל ידי תבערת אור הגיהנם, ואם שלפעמים נמצא בהם איזו חלישות כח על ידי התעלפות הרוחניות מפני הלחץ של חיבור החומר אל הרוח הטהור, הרי רפואתם היא רק הוספה של ריח טוב ועדין, שהוא משיב להם את חילם הגנוז בתוכיותם, בטהרת צביונו. על כן, עצם גן העדן בצורתו הרוחנית, הריחנית, שהנשמה נהנית ממנו1 , זהו האמצעי גם להשלמת המגרעות שלהם. על כן אמר להיכן אוליכם בתור מילוי והשלמה, לפני התור שיגיע להם להיות ממש נהנים מזיו השכינה, שהוא היסוד העקרי של חיי עולם, שיתואר בתור הסעודה העצמית של אכילת הפירות של הגן עדן. אוליכם למדריגת הריח, שהוא יכשיר אותם להמדריגה היותר שלמה ועליונה מזו, וילכו מחיל אל חיל2 , ומהשלמה אל השלמה, מבלי שיצטרכו לאותו הצירוף והזיקוק המהרס בזעפו, שהוא אישו של גיהנם. ולזה השיב לו הקב"ה, אל בם גן דס, להיכן אוליכם, לגן הדס. .1 ברכות מג, ב. .2 עפ"י תהילים פד, ח. ועיין ברכות סד, א.

<< · עין איה על שבת · יב · מח · >>