עין איה על שבת יא כ

<< · עין איה על שבת · יא · כ · >>

(שבת צו.): "כתוב במשנה, המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלויים".

ההוצאה היא הכשרת המלאכות, כח המלאכה ולא פועל המלאכה. לא הטבע עשה את המטבע של המלאכה עליה, אין כאן עיבוד ושינוי באיזה חומר כ"א העתקה ושינוי מקום. אמנם רק ממבט אנושי אין התנועה חשובה מלאכה כ"ז שלא נשתנה עצם החומר, אבל מצד המבט האמיתי, מצד עצמותם של הדברים כמו שהם, הרי כל השינויים שבחומר אינם כ"א תנועות והעתקות מקומיות. ועל כן באמת מלאכה היא ההוצאה, אבל בתיאור פרטיה צריכה היא לשאת עליה את החותם של הגזרה העליונה, את התכונה החוקית האלהית, שזהו הוא העושה אותה לאחת מהמלאכות. על כן דוקא כפי הסגנון שהיתה מלאכה זו במשכן, הרי החותם של המלאכה עליה, שכך היתה עבודת הלויים . בסגנון משונה מזה כבר אנו שבים למחשבתו של האדם וציוריו, שאינו יכול לקרא בשם מלאכה כ"א דבר הפועל שינוי בעצם החומר בטבעו. וע"כ, המושיט דוקא הוא חייב, והזורק פטור. מאחר שלא חתמה החוקה העליונה את חותם המלאכה על תנועת הוצאה כזו, נשארת היא ע"פ תכונה הטבעית המוגבלת בחושי האדם, שאז היא אינה בגדר מלאכה.

<< · עין איה על שבת · יא · כ · >>